ליזלוטה מרשל
ליזלוטה מרשל (בגרמנית: Liselotte Marshall; 15 בספטמבר 1923 – 24 במאי 2017) הייתה סופרת יהודיה ילידת גרמניה, שנודעה בזכות הרומן פרי עטה, Tongue-Tied. רומן זה מבליט את החפיפה בין אנטישמיות ובין אפליה נגד אנשים עם מוגבלויות בזמן מלחמת העולם השנייה בשווייץ. מרשל אמרה על Tongue-Tied שהיא קיוותה למחוק באמצעותו את הכאב של ילדותה.
 | |
| לידה |
15 בספטמבר 1923 גיסן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
24 במאי 2017 (בגיל 93) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
גרמניה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ייל, מכללת האנטר |
| שפות היצירה |
אנגלית, גרמנית |
  | |
קורות חייה עריכה
נולדה בשם ליזלוטה רוזנברג בעיירה גיסן. להוריה היה עסק לייצור ומכירה של יין באוזינגן הסמוכה. בילדותה חלתה בשחפת חוץ-ריאתית שפגעה בעצמותיה. היא נשלחה ללזאן, עיירה דוברת צרפתית באלפים בשווייץ, שם היא טופלה על ידי אוגוסט רולייה, שהיה ידוע בזכות פיתוח טיפול באמצעות קרני שמש (הליותרפיה). לאחר עליית הנאצים לשלטון נאסר על יהודים להעביר כסף מחוץ לגבולות גרמניה. אולייה אפשר לה להמשיך את השהות בסנטוריום, על אף שהוריה לא יכלו לממן את הטיפול. על אף שהיא נולדה יהודייה, היא קיבלה בשווייץ חינוך קלוויניסטי, כפי שהיה נהוג במקום.[1]
ב-1937 ביקרה ליזלוטה את משפחתה בפעם האחרונה בגרמניה וחשה את האנטישמיות הגוברת. היא נשלחה חזרה לשווייץ, ולאחר מכן הוריה ברחו לפרנקפורט ומשם היגרו ב-1941 לארצות הברית. ליזלוטה נשארה בשווייץ. לאחר שהחלימה, היא עבדה כאחות בסנטוריום ולאחר מכן עברה לציריך כדי ללמוד עבודה סוציאלית. ב-1946, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, היא היגרה לארצות הברית, שם התאחדה עם משפחתה והחלה ללמוד בהאנטר קולג' בניו יורק. בקולג' היא הכירה את רות קליגר, ניצולת שואה והן נשארו בידידות ארוכת שנים, עליה קליגר מספרת בממואר Still Alive.
לאחר שסיימה את לימודיה בקולג', היא המשיכה ללימודים לתואר שני בספרות השוואתית באוניברסיטת ייל. בייל היא פגשה את בעלה לעתיד, פיטר מרשל, שלמד רפואה. הם התחתנו ועברו לאנגליה והמשיכו להגר מספר פעמים בין ארצות הברית, אנגליה וקנדה. הם התיישבו לבסוף, לאחר פרישתו, בלונדון.
במותה, בגיל 93, היו למרשל שלוש אזרחויות – גרמנית, אמריקאית ובריטית – אך היא הזדהתה כחסרת לאום מתוך התנגדות ללאומיות.[1]
ספרה עריכה
ספרה של מרשל, Tongie-tied (תרגום מילולי: "קשורת-לשון") מספר על רייצ'ל, אישה שחיה בניו יורק. לאחר שנישואיה מתפרקים, היא מאבדת את יכולת הדיבור. בעקבות זאת, חוזרים אליה זיכרונות ילדותה כנערה גרמניה-יהודייה, שחלתה בשחפת והתאשפזה בשווייץ הרחק ממשפחתה. היא חוזרת לעיירה השווייצרית, ושם היא מתעמתת עם העבר, עם ההפרדה ממשפחתה, האנטישמיות של החברה השווייצרית בשנות ה-30 וה-40 והיחס היכולתני של החברה לנכות.
מרשל החלה לכתוב את הספר באנגלית ב-1991, אך הוא פורסם ראשית בגרמנית ב-1997 (Die verlorene Sprache) בצרפתית בשנת 2000 (Les Mots étranglés) ולבסוף באנגלית בשנת 2004. היא אמרה שהיא בחרה לכתוב את סיפורה כרומן ולא כאוטוביוגרפיה, משום שכך הרגישה ביטחון מספיק בכדי לבטא את הכאב של עברה.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Margaret Doyle, "Liselotte Marshall obituary", The Guardian, August 16 2017
