פתיחת התפריט הראשי

ליידי רונדה

סופרת בריטית

מרגרט הייג מאקוורת', ליידי רונדהאנגלית: Margaret Haig Mackworth, 2nd Viscountess Rhondda; ‏‏ 12 ביוני 188320 ביולי 1958) הייתה אשת עסקים וסופריג'יסטית, והייתה מנהיגה בולטת ומשמעותית בתולדות המאבק לזכות הבחירה לנשים בבריטניה. בת למשפחת אצולה ולשית.

ליידי רונדה
Lady Rhondda
Lady Margaret Mackworth.jpg
לידה 12 ביוני 1883
בייזווטר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 ביולי 1958 (בגיל 75)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, סופרג'יסטית, פוליטיקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סאמרוויל קולג', אוקספורד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מרגרט מאקוורת' ליידי רונדה

ביוגרפיהעריכה

מרגרט הייג תומאס נולדה ב-12 ביוני 1883 בלונדון. הוריה היו התעשיין והפוליטיקאי דייוויד אלפרד תומאס, בעל תואר אצולה (first Viscount), וסיביל הייג, שהייתה סופרג'יסטית. באוטוביוגרפיה שלה כתבה מרגרט שאמה "התפללה בלהט שבתה התינוקת תגדל להיות פמיניסטית". ואכן היא הפכה לאקטיביסטית ונלחמה למען זכויות נשים.

מרגרט הייתה בת יחידה. היא נולדה בלונדון, אך גדלה בבית האחוזה של ההורים בסמוך לניופורט. בגיל 13 נשלחה לפנימייה, תחילה למדה בבית הספר בנוטינג היל שבלונדון, ואחר כך בבית הספר St Leonards בסנט אנדרוס שבסקוטלנד. בשנת 1904, כשמלאו לה 19, היא התקבלה לקולג' לנשים סומרוויל שבאוניברסיטת אוקספורד שם למדה היסטוריה. על אף שהצליחה בלימודיה היא חזרה לגור עם משפחתה לפני תום השנה הראשונה ללימודים.

חייה הבוגריםעריכה

מרגרט עבדה אצל אביה במטה החברה שלו בקארדיף בשכר של 1,000 ליש"ט לשנה. כפי שהיה מקובל אצל נערות אריסטוקרטיות, בשלוש עונות היא הופיעה לראשונה בחברה הגבוהה (דביוטנט).

סופרג'יזםעריכה

בשנת 1908 מרגרט נישאה לסר המפרי מקוורת', בעל אדמות מאזור ניופורט. באותה שנה, בגיל 25, היא הצטרפה לאיגוד הנשים החברתי והפוליטי (WSPU), והפכה למזכירת סניף ניופורט. בין השנים 1908–1914 היא ארגנה את הקמפיין למען זכות בחירה לנשים ונסעה ברחבי דרום ויילס, ולעיתים קרובות הגיעה למקומות בהם הישיבות היו עוינות וסוערות. היא הייתה מעורבת בצעדות מחאה עם נשות הפאנקורסט, ואפילו ניסתה להידחף לכרכרה של ראש הממשלה הליברלי הרברט הנרי אסקווית' שהתנגד בתוקף למתן זכות בחירה לנשים.

ביוני 1913 היא ניסתה להרוס תיבת דואר ציבורית בעזרת פצצה כימית.[1] הפעילויות האלו הובילו לכך שנעצרה ונשפטה בבית משפט בוויילס. לאחר שסירבה לשלם קנס בסך 10 ליש"ט, מרגרט נידונה לתקופת מאסר של חודש. היא שוחררה כעבור חמישה ימים כיון שפתחה בשביתת רעב.[2]

כאשר אמלין פנקהרסט נפטרה ביוני 1928, היו קיטי מרשל, רוזמונד מסי וליידי רונדה אלו שארגנו את טקסי הזיכרון לכבודה. הן גייסו כסף עבור מצבה בשבילה בבית העלמין בברומפטון והעמידו פסל שלה מחוץ לבית הנבחרים, המקום שאליו נאסר עליה להיכנס לעיתים קרובות. גויס גם סכום כסף כדי לרכוש את הציור של אמלין פנקהרסט שנעשה על ידי שותפתה לדרך, הסופרג'יסטית ג'ורג'ינה ברקנברי כדי שניתן יהיה לתרום אותו לגלריית הפורטרטים הלאומית.[3] שם הציור נחנך והוצג לקהל בטקס בהשתתפות סטנלי בולדווין בשנת 1930.

מלחמת העולם הראשונה ושקיעת RMS לוסיטניהעריכה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מרגרט קיבלה את החלטת הנהגת ארגון סופרג'יסטיות ה-WSPU לנטוש את הדרך המיליטנטית במאבק לזכות הבחירה. באותו זמן היא עבדה עם אביה, שנשלח על ידי דייוויד לויד ג'ורג' לארצות הברית כדי להסדיר את אספקת התחמושת לכוחות המזוינים הבריטיים.

אביה הרגיש שבתו הייתה מדוכדכת, ואף על פי שהתייחסה בביטול לדאגתו, הוא היה ער למתחים בנישואיה. ב־7 במאי 1915, כשחזרה מארצות הברית באונייה לוסיטניה עם אביה ומזכירו ארנולד רייס-אוונס, נורה טיל על האניה מן הצוללת הגרמנית U-20. בעוד אביה ומזכירו הצליחו לעלות על סירת הצלה, מרגרט נשארה מאחור ונצמדה ללוח עץ שריד מהאנייה. עבר זמן רב עד שחולצה על ידי ספינת דיג אירית. באוטוביוגרפיה שלה משנת 1933 "זה היה עולמי" (This Was My World) היא מספרת על האירוע הטראומטי שבו לקחה לקווינסטאון, מחוסרת הכרה וסובלת מהיפותרמיה. לאחר אשפוז בבית חולים, היא בילתה מספר חודשים בהתאוששות בבית הוריה.

תואר אצולהעריכה

ב־3 ביולי 1918, לאחר עבודתו הקשה על מיזמים עסקיים שלו, פוליטיים וגם תרומה למאמץ המלחמה, נפטר אביה. סוג האצולה שלו היה אמור להסתיים עם מותו, אך כיון שאביה ביקש מהמלך ג'ורג' החמישי להעביר לבתו את התואר, מרגרט הפכה לליידי רונדה.

לאחר מות אביה, ליידי רונדה ביקשה למלא את מקומו בבית הלורדים, תוך שהיא מציינת את החוק האוסר פסילה על רקע המין משנת 1919 שאפשר לנשים לממש "כל תפקיד ציבורי". לאחר שבתחילה התקבלה בקשתה, "הוועדה לזכויות" בבית הלורדים דחתה את בקשתה.[4][5][6] במשך שנים רבות מי שתמך בה היה הלורד אסטור, שאשתו ננסי הייתה בסופו של דבר האישה הראשונה שתפסה את מקומה בבית הנבחרים.

פחות מחודש לאחר מותה של ליידי רונדה בשנת 1958, הותר לנשים להתקבל לבית הלורדים בזכות חוק "עמית החיים" (שניתן גם לאדית סאמרסקיל). חמש שנים מאוחר יותר, עם כשעבר חוק התארים 1963, הותר גם לבנות יורשות להתקבל לבית הלורדים.

מיזמים עסקייםעריכה

מרגרט החליפה את אביה כיו"ר חברת סנטוגן בפברואר 1917.[7] לאורך חייה היא הייתה דירקטור של 33 חברות (לאחר שירשה מאביה 28). מרבית העסקים שלה היו בתחום הפחם, הפלדה, והתעבורה, באמצעות חברת קמבריאן בע"מ. היא פעלה להגדיל את מספר הנשים בעולם העסקי. והייתה מעורבת בהקמת וניהול "מועדון היעילות", ארגון נטוורקינג לנשות עסקים.

עם זאת, עם ירידת מחירי הפחם בסוף שנות העשרים, חברת קמבריאן בע"מ פשטה את הרגל. מלבד ירושת ההוצאות לאור של אביה, היא הקימה בשנת 1920 את שבועון טיים אנד טייד. לאחר התמוטטות קמבריאן בע"מ, חשבונותיה האישיים מראים כי הוצאותיה תמיד עלו על הכנסותיה.

ליידי רונדה נבחרה לנשיאה הראשונה של מכון המנהלים בשנת 1926.

בשנת 1920 הקימה ליידי רונדה את קבוצת שש הנקודות.[8]

חיים אישייםעריכה

בשנת 1908 נישאה מרגרט לסר המפרי מקוורת'. הזוג התגרש בשנת 1923 והיא מעולם לא התחתנה בשנית. בסוף שנות העשרים חיתה בזוגיות עם הלן ארצ'דייל, עורכת השבועון טיים אנד טייד. יותר מאוחר ניהלה מערכת יחסים קרובה עם ויניפרד הולטבי, שכתבה את "דרום ריידינג", שהייתה אהובתה של ורה בריטן.[9] לאחר מכן חיתה במשך 25 שנה עם הסופרת והעורכת תיאודורה בוסאנקווט,[10] ששימשה כעוזרת האישית של הנרי ג'יימס בין השנים 1907 עד 1916.

הוקרה מאוחרתעריכה

בשנת 2015 הושקה לכבודה סדרת ההרצאות שנתית על שם מאקוורת' השנתית על ידי מכון המנהלים.[11]

שמה ותמונתה (ואלה של 58 תומכי זכות בחירות נשים) נמצאים על כן פסלה של מיליסנט פוסט בכיכר פרלמנט בלונדון, שנחנכה בשנת 2018.[12][13][14] ליידי רונדה הייתה אחת מחמש נשים המעמדות הסופיות לפרויקט הקמת פסל של אשה אקטיביסטית שיוקם בשנת 2019 בקארדיף.[15]

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Suffragette Viscountess Rhondda's Newport bomb attack remembered". BBC Wales News. 
  2. ^ (הקישור אינו פעיל, 30.7.2019) "2nd Viscountess Rhondda, Politician and businesswoman" at bbc.co.uk
  3. ^ Carolyn Christensen Nelson (25 ביוני 2004). Literature of the Women's Suffrage Campaign in England. Broadview Press. עמ' 145–. ISBN 978-1-55111-511-5. 
  4. ^ Viscountess Rhondda's Claim [1922] 2 AC 339.
  5. ^ Rath, Kayte (6 בפברואר 2013). "The Downton dilemma: Is it time for gender equality on peerages?". BBC News (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-13 באוגוסט 2017. 
  6. ^ D'Arcy, Mark (3 בנובמבר 2011). "A portrait of the late Viscountess Rhondda is displayed". BBC News (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-13 באוגוסט 2017. 
  7. ^ "Lady Mackworth". British Journal of Nursing 58: 125. 17 בפברואר 1917. 
  8. ^ Wallace, Ryland (2009). The Women's Suffrage Movement in Wales, 1866–1928. Cardiff: University of Wales Press. עמ' 255. ISBN 978-0-708-32173-7. 
  9. ^ Shopland, Norena 'A purpose in life’ from Forbidden Lives: LGBT stories from Wales, Seren Books, 2017
  10. ^ "A Bird in a Cage - A Bird In A Cage". www.abirdinacage.org. בדיקה אחרונה ב-8 בדצמבר 2016. 
  11. ^ "Institute of Directors launch annual Mackworth Lecture"
  12. ^ "Historic statue of suffragist leader Millicent Fawcett unveiled in Parliament Square". Gov.uk. 24 באפריל 2018. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2018. 
  13. ^ Topping, Alexandra (24 באפריל 2018). "First statue of a woman in Parliament Square unveiled". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2018. 
  14. ^ "Millicent Fawcett statue unveiling: the women and men whose names will be on the plinth". iNews. בדיקה אחרונה ב-25 באפריל 2018. 
  15. ^ Carolyn Hitt (11 בינואר 2019). "Hidden Heroines: Will Lady Rhondda win your statue vote?". בדיקה אחרונה ב-12 בינואר 2019.