פתיחת התפריט הראשי

לילך דקל-אבנרי

במאית תיאטרון, דרמטורגית ומנהלת אמנותית
אין תמונה חופשית

לילך דקל-אבנרי ( נולדה ב־2 באוקטובר 1970) היא במאית תיאטרון, דרמטורגית, ומנהלת אמנותית של קבוצת פאתוס-מאתוס. דקל-אבנרי יזמה וניהלה פסטיבלי תיאטרון.

ביוגרפיהעריכה

דקל-אבנרי היא בוגרת תואר שני בהצטיינות בכתיבה, דרמטורגיה ובימוי באוניברסיטת תל אביב שנת 2002.

עוד בהיותה סטודנטית לתואר שני יזמה וניהלה אמנותית את פסטיבל תיאטרון הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב "Smallבמה", שנהפך למסורת וב-2015 חגג בר מצווה.

משנת 2007 ועד 2012 שימשה כבמאית הבית, דרמטורגית ויועצת אמנותית בתיאטרון תמונע. במסגרת עבודתה בתמונע ביימה באנסמבל התיאטרון, ליוותה מחזאים ויוצרים צעירים, ויזמה וניהלה את עונת "שייקספיר אנפלאגד" (2008), העונה הנורווגית (2009), פסטיבל ביופידבק (2009), העונה הגרמנית שהופקה בשיתוף מכון גתה (2010).

מאז 2011, דקל-אבנרי עובדת כיוצרת עצמאית וממשיכה ללוות מחזאים בפיתוח עבודתם. ב-2012 הוזמנה לביים בתיאטרון דרמטיצ'ני בוורשה, תחת ניהולו האמנותי של פאבל מיצ'קביץ.

ב-2013 דקל-אבנרי ניהלה אמנותית את חשיפה בינלאומית לתיאטרון וישרא-דרמה, והייתה חלק מהוועדה האמנותית של פרויקט "נקודת פתיחה" של מפעל הפיס. ב-2014 הקימה את קבוצת התיאטרון והפרפורמנס פאתוס-מאתוס, אותה היא מנהלת אמנותית.

דקל-אבנרי מוזמנת תדיר לפסטיבלים בינלאומיים: "מפגש תיאטרון" בברלין, "תיאטרון העולם" במנהיים, פסטיבל של האקדמיה לאמנויות בברלין, PUF פסטיבל בינלאומי בפולה, וב-2014 כיהנה כנשיאת חבר השופטים בפסטיבל הבינלאומי בבלגרד 48Bitef.

לילך דקל-אבנרי היא זוכת פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה 2016.

מאז 2016 לילך מנהלת את הוועדה העברית של רשת "יורדרם", ומנהלת אמנותית את פסטיבל "מדרום" באופקים, שיתוף פעולה בין מכללת ספיר לעיריית אופקים.

כתיבה ובימויעריכה

כתבה וביימה את "טריסטן ואיזולדה בוורשה" וכן את ההצגה "עובדיה בעל מום" על פי ש"י עגנון במסגרת הזירה הבין-תחומית.

כתבה את "תחת גגות שלהבת" שיצא באנתולוגיה "קולות חדשים בדרמה הישראלית" והמחזה "אדם בתוך עצמו" שפתח את פסטיבל הקריאות המבויימות בתיאטרון צוותא.

במסגרת הפקות אנסמבל תיאטרון תמונע ביימה את "דג בבטן", על פי סיפורים מאת אפרת דנון (2006), "פדרה מאוהבת" (Pheodra's Love) מאת שרה קיין (2007), "מקבת'" מאת ויליאם שייקספיר (2008), "מישהו בדרך הנה" מאת המחזאי הנורווגי יון פוסה ובתרגום דורון תבורי (2009) ו"אדם גייסט" מאת המחזאית הגרמניה דאה לוהר (2010).

במסגרת פסטיבל העונה הגרמנית בתמונע ביימה קריאה של "פרא או האיש עם העיניים העצובות" מאת הנדל קלאוס.

דקל-אבנרי עיבדה לבמה וביימה קומדיה שחורה על פי הסיפור הקצר "רוחות מורנוב" פרי עטה של המחזאית הפולניה סילביה חוטניק. דקל-אבנרי שילבה בטקסט של חוטניק, שתי סצינות מק. צטניק. "רוחות מורנוב" הוצגה בבכורה בתיאטרון דרמטיצ'ני בעיר וורשה בפולין ובארץ, במסגרת שיתוף פעולה עם הקאמרי ואנסמבל עיתים באולם נחמני תל אביב. ההצגה מספרת על סבתא פולניה שמשכנעת את נכדיה לרדת למרתף הבית, שנבנה על חורבות גטו ורשה ולמצוא שם אוצרות יהודים.

ב-2014 ביימה במסגרת בפסטיבל עכו את המופע "גן העדן האבוד", על פי "פרומתאוס הכבול" מאת אייסכילוס. גן העדן האבוד, הוא תגובה לטרגדיה היוונית - בקונספט פרפורמטיבי המשלב בין הטקסט המקורי לווידאויים אישיים של הפרפורמרים. המופע זכה ב 4 פרסים: להצגה הטובה ביותר, עיצוב הסאונד, עיצוב החלל ופרס שחקנית המשנה ללני שחף. הפרויקט עלה למספר הצגות בתל אביב בסדנאות האמנים. 

ב-2015 יצאה קבוצת פאתוס-מאתוס בפרויקט חדש בשם "בחדרי חדרים" - סדרה של מדרשים רפלקסיבים, בין תחומית, במיתוס היהודי - בעקבות נשים במקרא ללא שם. זוהי סדרה של מפגשים תלויי חלל, שעלתה בחללים אלטרנטיבים שונים בתל אביב בפורמט אינטימי, ונתמכה על ידי 929 וקרן רבינוביץ. 

ב-2016 העלתה מופע של כ-4 שעות- מדרש פרפורמטיבי בין תחומי, בעקבות נשים ללא שם במקרא - באלמא בזכרון יעקב. באותה השנה הופיעו חברי הקבוצה עם המשחק הפרפורמטיבי "אמת או חובה בחדרי חדרים", בגלריה משונע, תיאטרון תמונע, בית הגפן בחיפה ובסטודיו.

ב-2017 במסגרת רזדנסי בבית האנסן בירושלים אצל מעמותה, פיתחה עבודת פרפורמנס: "אובייקט למחשבה צלולה" שהוצגה בתערוכה של משתתפי הרזדנסי שהתקיימה במהלך ספטמבר. עבודה שהוצגה שוב במסגרת פסטיבל מדרום 8, באופקים.

ב 2018 במסגרת שהות אמן במרכז לאמנות עכשווית בערד ערכה תחקיר למייצג אמנותי-חברתי: "ברגליים יחפות". כמו כן העלתה את "מניפסטאובייקט" - פרויקט פלייסיקינג, בשיתוף רועי פביאן ונדב משעלי, ותושבי אופקים - בתמיכת "Negev Now" - ארגון הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה ועיריית אופקים, שנחנך בחודש מאי באופקים.

תרגומיםעריכה

תרגמה את המחזות "מטוהרים", "Blasted" מאת שרה קיין ו"אחרי הסוף" מאת דניס קליי שהועלו במסגרת "קריאה בשישי" בתיאטרון הקאמרי, ואת "God is a D.J" (בשיתוף עם מתיאס נאומן) עבור מכון גתה.

שותפה בעריכת האנתולוגיה "מחזאות גרמנית של המאה ה-21" בהוצאת רסלינג, שנת (2010) בשיתוף מכון גתה.

פרסיםעריכה

  • פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה לאמנים מצטיינים - 2016
  • פרס ההצגה הטובה ביותר ופרס החלל, המוזיקה ושחקנית המשנה - פסטיבל עכו 2014, על "גן העדן האבוד"
  • זוכת פרס החלל - על "אדם גייסט"
  • זוכת פרס התאורה - על "מישהו בדרך הנה"
  • זוכת פרס השחקנית - "פדרה מאוהבת"
  • זוכת פרס המבצעת - על "דג בבטן"

חיים אישייםעריכה

לילך נשואה לאיציק אבנרי, לזוג בן אחד. מתגוררת בתל אביב.

קישורים חיצונייםעריכה