לי מורגן

חצוצרן ג'אז אמריקאי

לי מורגןאנגלית: Lee Morgan‏; 10 ביולי 193819 בפברואר 1972) היה אחד מחצוצרני הג'אז הבולטים ביותר בשנות ה-60 של המאה ה-20.

לי מורגן
Lee Morgan
לי מורגן, 1959
לי מורגן, 1959
לידה 10 ביולי 1938
פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
פטירה 19 בפברואר 1972 (בגיל 33)
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה אדוארד לי מורגן
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1956–1972 (כ־16 שנים)
מקום לימודים Jules Mastbaum Vocational/Technical School עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מוזיקאי, מלחין
זרם הארד בופ עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז, הארד בופ
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה חצוצרה
חברת תקליטים בלו נוט עריכת הנתון בוויקינתונים
שיתופי פעולה בולטים ארט בלייקי, הנק מובלי, ג'ון קולטריין, ג'ימי סמית, ויין שורטר, בני גולסון
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

מורגן הצטרף לביג בנד של דיזי גילספי כשהיה בן 18, והיה חבר בהרכב במשך שנתיים. משנת 1956 החל להקליט בחברת בלו נוט (בסך הכול הקליט במסגרת בלו-נוט עשרים וחמישה תקליטים). מורגן הושפע, כנגן, בעיקר מקליפורד בראון, ואף היה בקשר איתו לפני מותו.

הוא ניגן בכמה מהתקליטים המוקדמים של הנק מובלי וביצירת המופת של ג'ון קולטריין Blue Train וכן בתקליטו הראשון של נגן האורגן ג'ימי סמית (The Sermon). בשנת 1958 הצטרף ללהקת שליחי הג'אז (Jazz Messengers) של ארט בלייקי בה המשיך לפתח את כישרונו כמבצע וכמלחין. הופיע עם בלייקי מספר שנים והשתתף, בין היתר, באלבום 'Moanin. כשעזב בני גולסון את הג'אז מסנג'רס, שכנע מורגן את בלייקי לשכור את ויין שורטר, נגן סקסופון-טנור, במקומו.

התקופה שבין השנים 1960‏-1961, בה ניגנו מורגן ושורטר בהרכב של בלייקי (יחד עם בובי טימונס בפסנתר ורג'י וורקמן בבס), נחשבת בעיני רבים כתקופה המעניינת ביותר של ההרכב. השילוב בין מורגן ושורטר היה מיוחד הן מבחינת הגיוון העצום בלחנים שתרמו להרכב והן מבחינת הביצוע הכלי.

בתחילת שנות השישים ניסה מורגן להתקדם למוזיקה חדשנית יותר, וניגן באלבום האוונגארדי Evolution של גרצ'ן מונקור השלישי, ואף הקליט בעצמו קטעים כמו (Search for the New Land (1964. אך הפופולריות של אלבומו המוכר ביותר, The Sidewinder, מנעה ממנו להפנות את הקריירה שלו בכיוון זה[דרוש מקור].

קטע הנושא של אלבום זה כיכב במצעדי הפזמונים של שנת 1964 והיה הפסקול של הפרסומות של חברת קרייזלר במהלך משחקי הגמר בכדור בסיס. הצלחתו של קטע ג'אז במצעד הפזמונים גרמה לחברת בלו-נוט לדחוף אלבומים בעלי גוון דומה לשוק באמצע שנות השישים.

מורגן נורה למוות בשגגה תוך כדי ויכוח, על ידי הידועה בציבור שלו, הלן מור, ממנה רצה להיפרד, בהפסקה בין קטעים במהלך הופעה במועדון הג'אז Slug's בניו יורק. למרבה האירוניה מור הביאה למורגן את האקדח כדי שיגן על עצמו בוויכוח עם סוחר סמים על עסקת קוקאין גדולה[1].

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא לי מורגן בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה