פתיחת התפריט הראשי

לכה דודי

חלק מתפילות קבלת שבת הנאמרות בערב שבת לפני תפילת ערבית
תווים של לחן מודרני לפיוט "לכה דודי"

הפיוט לְכָה דוֹדִי הוא חלק מתפילות קבלת שבת הנאמרות בערב שבת לפני תפילת ערבית. הפיוט חובר על ידי הפיטן המקובל הרב שלמה אלקבץ הלוי ונחשב לחלק החדש ביותר בסידור התפילה שמקובל על כל העדות. לפיוט חוברו לחנים רבים.

תוכן עניינים

זמן כתיבתועריכה

הפיוט הודפס לראשונה בסידור בנוסח הספרדים בוונציה בשנת ה'שמ"ד (1584). היו מן החוקרים שטענו שהפיוט הוא קדום יותר ונכתב בסביבות שנת ה'ש"ח, מכיוון שהוא דומה לשירים לפיוטים אחרים שנכתבו באותה תקופה במבנה, בפזמון החוזר, בהרבה לשונות בבתי השיר, ובשיבוץ שלהם בתוך קבלת שבת. פיוטים קדומים אלו כוללים פיוט של רבי משה בן מכיר בספרו סדר היום[1] ופיוט של ר' מרדכי דאטו שהיה תלמיד של הרב שלמה אלקבץ הלוי. ראובן קימלמן[2], משה חלמיש[3] ויצחק יוסף כהן[4] טוענים שהשיר של הרב מן הסתם קדם לשיר של התלמיד, ולכן יש להקדים את כתיבת הפיוט לכה דודי של אלקבץ לסביבת שנת ה'ש"ח. אחרים, כמו אברהם ברלינר[5], יהודה רצהבי[6], מירון ביאליק לרנר[7] ויהודה ליבס[8] טוענים שהפיוטים הדומים קדמו ל"לכה דודי" של אלקבץ. קימלמן מייחס למירון ביאליק לרנר את האפשרות שלכה דודי של אלקבץ "הוא עיבוד של שיר קיים או מעין מהדורה בתרא".

מקור הפיוטעריכה

הפיוט הוא חלק מטקס קבלת שבת, שהותקן על ידי מקובלי צפת במאה ה-16 והתקבל בכל קהילות ישראל. טקס זה כולל סדרה של פיוטים ופרקי תהלים הנאמרים לפני תפילת ערבית לשבת. קבלת שבת עצמה מבוססת על מנהג קדום המוזכר בתלמוד הבבלי:

רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת, ואמר: בואי כלה בואי כלה.

ובתרגום לעברית: "רבי חנינא היה מתעטף ועומד בערב שבת והיה אומר: 'בואו ונצא לקראת שבת המלכה', ורבי ינאי היה לובש את בגדי השבת ואומר 'בואי כלה בואי כלה'". נוסח הפיוט "לכה דודי" מתייחס ישירות לציטוט זה.

ובצורה דומה:

ר' חנינא היה אומר בואו נצא לקראת כלה מלכתא ור' ינאי כמתעטף וקאי ואמר בואי כלה

.

מילות הפיוטעריכה

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה // פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה

שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד // הִשְׁמִיעָנוּ אֵל הַמְיֻחָד // ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד // לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה

לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה // כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה // מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה // סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה

מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה // קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה // רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא // וְהוּא יַחֲמוֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה

הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי // לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי // עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי // קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ

הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי // כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי // עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי // כְּבוֹד ה' עָלַיִךְ נִגְלָה

לֹא תֵבֹשִׁי וְלֹא תִכָּלְמִי // מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי // בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי // וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ

וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁאסָיִךְ // וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּעָיִךְ // יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ // כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה

יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי // וְאֶת ה' תַּעֲרִיצִי // עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי // וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה

בֹּאִי בְשָׁלוֹם עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ // גַּם בְּשִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה // תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה // בּוֹאִי כַלָּה בּוֹאִי כַלָּה // תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה //בּוֹאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא

תוכן הפיוטעריכה

הנושאים בהם עוסק הפיוט הם קדושת השבת, בניין ירושלים, וקבלת פני הכלה. הפיוט של הרב אבן מכיר עסק גם כן בנושאים אלו (מלבש בניין ירושלים) וכן עוסק הרבה ביציאת מצרים וארץ ישראל.

הבית הראשון, הוא הפזמון, קורא לקבלת פני הכלה על ידי דודהּ. מוטיב הכלה והדוד מקורו בשיר השירים והוא מתפרש בדרך כלל בספרות כיחס שבין עם ישראל ואלוהים. בפיוט זה רומז המוטיב גם לקבלת השבת (הכלה) על ידי עם ישראל (הדוד). גם הביטוי 'לכה דודי' לקוח מפסוק בשיר השירים: "לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים".[9]

הבתים השני והשלישי עוסקים בקדושת השבת, תוך התייחסות לבריאת העולם ולמעמד הר סיני. הבתים הבאים, מהרביעי ועד התשיעי עוסקים בתקומתה של ירושלים, תוך אזכורים מילוליים מנבואות הנחמה של ישעיה.

הבית האחרון הוא הקריאה לכלה להיעתר לקריאותיו של הדוד מהבית הראשון. גם כאן השימוש במוטיב הוא דו משמעי.

מבנה הפיוטעריכה

לפיוט "לכה דודי" של הרב אלקבץ עשרה בתים (לפיוט המקורי שבעה) כאשר הראשון שבהם משמש גם כפזמון חוזר. שמו של המחבר, שלמה הלוי, רשום כאקרוסטיכון בראשי הבתים שני עד תשיעי. שלושת הטורים הראשונים שבכל בית חורזים בחרוז אחד המתחלף בכל בית, ואילו הטור הרביעי מסתיים בחרוז אחיד לאורך הפיוט כולו. חרוז זה מתאים לפזמון החוזר - "לָה".

בפיוט מופיעים צימודים רבים הלקוחים מפסוקים מהמקרא ומדברי חז"ל. יש וצימודים אלו לא מופיעים בצורתם המקורית, אלא שונו על מנת לשמור על האקרוסטיכון והחריזה. דוגמה בולטת לכך ניתן למצוא בתחילת הבית השני: "שמור וזכור בדיבור אחד". הפייטן שינה את סדר המילים מבפיוט של הרב אבן מכיר על מנת שהבית יתחיל באות ש' וישמור על ראשי התיבות של שמו.

מנהגים הקשורים לפיוטעריכה

עמידהעריכה

לכה דודי הוא אמנם המרכיב המאוחר ביותר בתפילה שהתקבל בכל קהילות ישראל, אך בין הקהילות השונות קיימים כמה חילופי מנהגים באשר לאמירת הפיוט. מלבד מספר הבדלי נוסח קלים, נחלקים המנהג הספרדי והאשכנזי בשאלת העמידה בזמן אמירת הפיוט. הספרדים מקפידים לעמוד בעת האמירה ואילו האשכנזים מתיישבים לאחר אמירת "מזמור לדוד". עם זאת, בבית האחרון נעמדים גם האשכנזים כיון שמתוך הבנה שהכלה המדוברת היא השבת, נהגו לקבל את פניה בעמידה כלפי צד מערב, מפני שכתוב בגמרא שהשכינה נמצאת במערב, וכן היה המנהג בכל קהילות ישראל. יש הנוהגים לקוד לימין ולשמאל באמירת המילים "בואי כלה". מכיוון שבאירופה מתפללים לכיוון מזרח, ובאמירת "בואי בשלום" מפנים את הגב למזרח ופונים לצד מערב, השתרבב בארץ מנהג שגוי לפנות לאחור בעת אמירת "בואי בשלום", ללא קשר לצד מערב.

קבלת פני אבלעריכה

נהוג שאבלים בתוך השבעה אינם יוצאים לתפילות מחוץ לבית האבלים. אולם בשבת אין נוהגים דיני אבלות והאבלים מגיעים לבית הכנסת. נהוג שהאבלים נשארים מחוץ לבית הכנסת עד לאחר "בואי בשלום", בו בעצם מקבלים את השבת, ומכיוון שהגיעה השבת האבלים מצטרפים לתפילה עם הציבור. יש שקישרו מנהג זה עם המנהג לפנות לאחור באמירת "בואי בשלום". בחלק מהקהילות הגבאי מכריז בקול על קבלת פני האבלים בטרם כניסתם.[10]

מנגינהעריכה

לפיוט לכה דודי עשרות לחנים שונים. במקצת מקהילות אשכנז נהוג לשנות את המנגינה ב"לא תבושי ולא תיכלמי" כדי להדגיש המעבר מהקושי והכאב של הבתים הקודמים לו לאלו שממנו והלאה, המבטאים שמחה יתירה על בואה של השבת. ברבות מהקהילות האחרות אין נוהגים כך, אלא כל הפיוט מושר במנגינה אחת. בקרב קהילות יהודי גאורגיה, מקובלים שבעה לחנים שונים לשבתות ולמועדים. שהיו מושרים בקרב קהילותיהם השונות.

אמירת חלקים מהפיוטעריכה

ברבים מבתי הכנסת הספרדיים בירושלים, בייחוד בוותיקים שבהם, וכן אצל יהודי ארם צובא נהוג לומר רק את הבתים באקרוסטיכון "שלמה" (שמור וזכור, לקראת שבת, מקדש מלך, התעוררי) והבית האחרון - "בואי בשלום". יתר הבתים אינם נאמרים.

ברוב קהילות נוסח ספרד, כאשר ערב שבת חל ביום טוב נהוג לומר את הבתים "שמור וזכור", "לקראת שבת", "ימין ושמאל" ו"בואי בשלום" ולדלג על היתר. ברוב קהילות נוסח אשכנז אין אומרים את הפיוט בכלל כשחל ביום טוב, בחלק מקהילות אשכנז המערבי אומרים כרגיל, ויש אומרים את כל הפיוט חוץ מבית "התנערי".

בקהילות לא אורתודוקסיות רבות, אומרים רק את הבתים הראשון, השני החמישי והאחרון (שמור וזכור, לקראת שבת, התעוררי ובואי בשלום). הבתים האחרים, שמתייחסים לרעיונות משיחיים קונקרטיים שאינם מקובלים בקהילות אלה, מושמטים.

לקריאה נוספתעריכה

  • ראובן קימלמן, לכה דודי וקבלת שבת: המשמעות המיסטית, לוס אנג'לס: כרוב; ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס ('מקורות ומחקרים בספרות הקבלה'), תשס"ג 2003.[11]
  • אהרן ארנד, החלפת הניגון בפיוט לכה דודי, סיני קיא ה'תשנ"ג. עמודים צג - צה.
  • יעקב בזק, עיונים בלכה דודי סיני גיליון קב' עמודים קפג - קצו.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ משה בן מכיר, ‏סדר היום, ורשא תרל"ו, עמוד 43, באתר HebrewBooks
  2. ^ ראובן קימלמן, לכה דודי וקבלת שבת: המשמעות המיסטית, עמוד 24
  3. ^ משה חלמיש, הנהגות קבליות בשבת
  4. ^ סדר קבלת שבת ופזמון לכה דודי, במקורות וקורות, ירושלים תשמ"ב
  5. ^ אברהם ברלינר, כתבים נבחרים א, ירושלים תש"ה-תש"ט עמ' 43
  6. ^ יהודה רצהבי, "לכה דודי" של המקובל ר' שלמה אלקבץ ומקורותיו, מחניים, ירושלים 6 תשנ"ד, עמ' 163
  7. ^ ראובן קימלמן, לכה דודי וקבלת שבת: המשמעות המיסטית, עמוד 26
  8. ^ [https://liebes.huji.ac.il/files/lekhadodi.pdf הרצאה שנישאה בערב לכבוד ספר זה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אור לכ' בכסלו תשע"ט], עמודים 7-8
  9. ^ מגילת שיר השירים, פרק ז', פסוק י"ב
  10. ^ בקהילות אשכנז המערביות, נוהגים שהאבל נכנס אחרי מזמורי "מזמור שיר ליום השבת" ו"ה' מלך". עיין מנהגי ישורון, נוא יארק תשמ"ח, עמ' 5.
  11. ^ סקירה: חביבה פדיה, ראובן קימלמן, "לכה דודי" וקבלת שבת, באתר של חביבה פדיה (פורסם במקור במועד בשנתון למדעי היהדות כרך יז תשס"ז).