פתיחת התפריט הראשי

לס אספין

פוליטיקאי אמריקאי

לסלי אספין הבןאנגלית: Leslie Aspin Jr.;‏ 21 ביולי 193821 במאי 1995) היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית בין השנים 19711993 ומזכיר ההגנה של ארצות הברית תחת ממשלו של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון מ-21 בינואר 1993 ועד 3 בפברואר 1994. בקונגרס יצא לאספין שם של אינטלקטואל שהחזיק בעמדת הביניים בשאלות שנויות במחלוקת. הוא תמך בממשלו של הנשיא רונלד רייגן בנוגע לטילי ה-MX ובנוגע לסיוע לקונטראס בניקרגואה, אך התנגד לפרויקט המפציץ B-2 ספיריט וליוזמת ההגנה האסטרטגית ("מלחמת הכוכבים"). הוא לקח חלק משמעותי בשכנוע חברי בית הנבחרים לתמוך בהחלטה שהתקבלה בינואר 1991 התומכת בשימוש בכוח על ידי הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש כנגד עיראק, לאחר שזו פלשה לכווית. כמזכיר ההגנה הוא התמודד עם מכלול של שאלות חברתיות כמו תפקידיהם של להט"בים לובשי המדים ושל נשים בתפקידים קרביים. הוא התמודד עם החלטות חשובות בנוגע לשימוש בכוח צבאי בסומליה, בבוסניה ובהאיטי. הוא הציע לבצע קיצוצי תקציב ולארגן מחדש את הכוחות כחלק מהצמצום שלהם לאחר תום המלחמה הקרה. מותם של חיילים אמריקאים בסומליה בשל כשל בתכנון הסיוע הצבאי שם הובילה להתפטרותו מתפקידו.

לס אספין
Les Aspin
לס אספין בדיוקן רשמי כמזכיר ההגנה
לס אספין בדיוקן רשמי כמזכיר ההגנה
לידה 21 ביולי 1938
מילווקי, ויסקונסין, ארצות הברית
פטירה 21 במאי 1995 (בגיל 56)
ושינגטון די. סי., ארצות הברית
שם מלא לסלי אספין הבן
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מקום קבורה בית העלמין ויסקונסין ממוריאל פארק, ברוקפילד, ויסקונסין, ארצות הברית
השכלה
עיסוק כלכלן, פוליטיקאי, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מזכיר ההגנה של ארצות הברית ה־18
21 בינואר 19933 בפברואר 1994
(שנה)
תחת נשיא ארצות הברית ביל קלינטון
יושב ראש הוועדה המייעצת לנשיא לענייני מודיעין
26 במאי 199421 במאי 1995
(51 שבועות ו-4 ימים)
תחת נשיא ארצות הברית ביל קלינטון
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הראשון של ויסקונסין
3 בינואר 197120 בינואר 1993
(22 שנים)
יו"ר ועדת הכוחות המזוינים של בית הנבחרים
3 בינואר 198520 בינואר 1993
(8 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית חייועריכה

אספין נולד במילווקי שבמדינת ויסקונסין. את לימודיו בבית הספר התיכון הוא סיים בבית הספר שרווד.[1] את התואר הראשון שלו הוא למד באוניברסיטת ייל, שם הוא היה חבר באחוות "זטה פסי" וב-1960 סיים את לימודיו בהיסטוריה בדרגת הצטיינות "בכבוד רב ביותר" (summa cum laude). ב-1962 סיים אספין את לימודי התואר השני בכלכלה באוניברסיטת אוקספורד וב-1966 את לימודי הדוקטורט בכלכלה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.

אספין הכיר את אשתו, מורין שיי בסייגון במהלך מלחמת וייטנאם. מורין, בוגרת אוניברסיטת הולינס, עבדה עבור חברת מחקר שראיינה פעילים שערקו משורות הוייטקונג והשניים הכירו במקרה. לאחר סיום הפרויקט בו הועסקה, עברה מורין לויסקונסין, שם היא עבדה במערכת הבחירות הבלתי מוצלחת של אספין לתפקיד מזכיר האוצר של המדינה ב-1968. השניים התארסו באוקטובר אותה שנה ובינואר 1969 נערכה חתונתם בעיר הולדתה של מורין, הילסדייל, ניו יורק.[2] הזוג התגרש ב-1979 ולא נולדו להם ילדים.

אספין שימש לתקופה קצרה ב-1960 כחבר בצוותו של הסנאטור ויליאם פרוקסמייר.[3] כקצין בצבא ארצות הברית בין השנים 19661968 הוא שירת כמנתח מערכות בפנטגון בתקופת כהונתו של מזכיר ההגנה רוברט מקנמארה. לפני בחירתו כנציג המפלגה הדמוקרטית לקונגרס ב-1970 היה אספין פעיל בפוליטיקה של ויסקונסין ולימד כלכלה באוניברסיטת מרקט במילווקי.

חבר הקונגרסעריכה

אספין התמודד על מושב בבית הנבחרים ב-1970 כמי שהתנגד למלחמת וייטנאם. בבחירות המוקדמות במפלגה הדמוקרטית הוא התמודד מול דאג לה פולט שזכה לתמיכת המפלגה. בספירת הקולות הראשונה הוא הפסיד בכמה עשרות קולות ובתחילה סירב לשלם מכיסו עבור האגרה לספירה חוזרת. היה זה רק לאחר שעלה בידי מנהל הקמפיין שלו במחוז קנושה, אדווין מ. אנדרסן, לאסוף תמיכה כספית ממספר רב של תומכים, הוא הגיש בקשה לספירה חוזרת שלאחריה התברר שהוא זכה במרוץ, גם כן בהפרש של כמה עשרות קולות.[4] בבחירות הכלליות הוא הביס את מי שכיהן עד אז כנציג בבית הנבחרים, הנרי שדברג.

אספין נבחר כנציג המפלגה הדמוקרטית לקונגרס ה-92 ולכל 11 הקונגרסים שנבחרו לאחר מכן וכיהן מה-3 בינואר 1971 ועד להתפטרותו ב-20 בינואר 1993.[5] את הקריירה שלו בבית הנבחרים הוא החל כאאוטסיידר, אך יצא לו שם של מי שגילה עניין והתמחה בסוגיות ביטחון. לפני ובמהלך כהונתו בבית הנבחרים הוא התנגד למעורבותה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם.

בשנותיו הראשונות בקונגרס הוא פרסם לעיתים קרובות הודעות לתקשורת על ליקויים שהוא גילה בכוחות המזוינים. ב-1973 הוא מתח ביקורת על חיל האוויר על תוכנית לרכישת 200 גורי כלבי ביגל שמיתרי הקול שלהם נחתכו ונעשו בהם ניסויים בגזים רעילים. לאחר שאספין פתח במערכה פרסומית על התוכנית של חיל האוויר, נשלחו מכתבים נזעמים מהציבור למחלקת ההגנה, שעלו במספרם על מכתבים שנשלחו למחלקה על כל נושא אחר.[6] במרץ 1974 אמר אספין לקהל שהתאסף באוניברסיטת בראון, כולל הגנרל לעתיד וסלי קלארק וארבעה קדטים של האקדמיה הצבאית של ארצות הברית: "אתם, הקצין הצעיר, והקדטים שיושבים כאן, לעולם לא תראו אותנו מעורבים במערכות צבאיות מעבר לים, למדנו את הלקח".[7]

ב-1985, כאשר אספין היה יושב ראש ועדת הכוחות המזוינים של בית הנבחרים,[8] הוא זכה להכרה כסמכות ביטחונית מובילה. כהונתו כיושב ראש הוועדה הובילה למחלוקות בין כמה מחברי הבית מטעם המפלגה הדמוקרטית, במיוחד בשל העובדה שהוא תמך בצעדי המדיניות של ממשל רייגן בנוגע לטילי ה-MX ובנוגע לסיוע לקונטראס בניקרגואה. אף על פי שהוא הושעה באופן זמני מתפקידו על ידי עמיתיו למפלגה בינואר 1987,[9] שרד אספין את המשבר וחזר לתפקידו שלושה שבועות מאוחר יותר.[10] בינואר 1991 הוא הסתכסך שוב עם רבים מנציגי המפלגה כאשר הוא פרסם מסמך התומך בכוונות של ממשל בוש להפעיל כוח צבאי לשחרור כווית מידי העיראקים. התממשות תחזיתו המדויקת שארצות הברית תוכל לזכות בניצחון צבאי מהיר עם אבדות מועטות תרמה רבות למוניטין שלו כמומחה בענייני צבא.

מזכיר ההגנהעריכה

 
אספין עם הנשיא ביל קלינטון לפני ביקור באנדרטת האונייה אריזונה, יולי 1993.

אספין שימש כיועץ לביל קלינטון במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1992. בשל חוסר הניסיון של קלינטון בתחום הביטחון, מינויו של מומחה בולט ומוערך בתחום זה לתפקיד מזכיר ההגנה, נראה כמהלך מתבקש. בשל מעמדו המכובד בבית הנבחרים, דעותיו של אספין בסוגיות ביטחון היו ידועות היטב. הוא היה ספקן בנוגע ליוזמת ההגנה האסטרטגית ("מלחמת הכוכבים") והעדיף לצמצם את סדר הכוחות של צי ארצות הברית, ואת היקף הנוכחות הצבאית האמריקאית באירופה וכן צמצום נוסף בסדר הכוחות הצבאיים בכלל. עמדותיו אלו, לצד ההערכה שאספין יפעל לקיצוץ משמעותי בתקציב ההגנה, הדאיגו את ראשי הכוחות המזוינים. ראשי התעשיות הצבאיות שיבחו את כוונותיו של אספין, שכן הוא העדיף לקיים בסיס תעשייתי צבאי בר-קיימא. אף על פי שתהליך אישור מינויו כמזכיר ההגנה בסנאט היה רצוף בשאלות רבות, הוא זכה לאישור מינויו בקלות רבה.

הקשיים בראשית כהונתועריכה

זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד קיים אספין דיון על הסכנות שצצו עם סיומה של המלחמה הקרה: חוסר הבהירות בנוגע להצלחתן של רפורמות בברית המועצות לשעבר; הגברת האפשרות שטרוריסטים או מדינות טרור עלולים לשים את ידיהם על נשק גרעיני; ריבוי סביר של סכסוכים אזוריים; והקושי לקבל מידע מדויק על השפעת מצב הכלכלה המקומית על האינטרסים הביטחוניים של ארצות הברית. על פי הנחות אלו ועל רקע סיום המלחמה הקרה, נראה היה ברור שפנטגון נכנס לתקופה של שינוי מעמיק אפשרי. אספין נראה כאיש הנכון לנהל את השינוי הזה.

כפי שהתברר, אספין ניצב בפני קשיים כבר מההתחלה. מחלת לב קשה אילצה אותו להתאשפז בבית חולים למספר ימים בפברואר 1993, בקושי חודש לאחר שנכנס לתפקידו. חודש לאחר מכן הוא שב לבית החולים לצורך השתלת קוצב לב. גם כך, היה עליו להתמודד עם השאלה הטעונה של שירות הלהט"בים בכוחות המזוינים, מחלוקת שהשאיר לו קודמו בתפקיד, דיק צ'ייני. סוגיה זו הפכה למרכזית במערכת הבחירות של 1992, כאשר קלינטון הבטיח לשים קץ לאפליה כנגד הלהט"בים. במהלך הדיון על אישור מינויו ציין אספין שהוא ינקוט בצעדים בסוגיה זו באופן מידי, ועם כניסתו לתפקיד הוא הציג לנשיא קלינטון תוכנית לדיון בקונגרס ובמטות המשולבים והציג לוח זמנים להוצאת פקודה שתתייחס לנושא. תוכנית זו עוררה מחאה רחבה בכל חלקי הקשת הפוליטית בנוגע לסוגיה זו.[11]

שירות הלהט"בים בכוחות המזויניםעריכה

 
אספין בנאום על סיפון נושאת המטוסים תאודור רוזוולט, 1993.
  ערך מורחב – אל תשאל, אל תספר

המחלוקת על שירות הלהט"בים גרמה הן לנשיא קלינטון והן לאספין נזקים פוליטיים ונמשכה עד לדצמבר 1993, כאשר לאחר חודשים רבים של בלבול ומבוכה ומחלוקות נוספות, אספין הוציא את התקנות החדשות שנודעו כמדיניות שנקראה אל תשאל, אל תספר בנוגע להתנהלות הלהט"בים בשירות הצבאי: מועמדים לשירות לא נשאלו על נטייתם המינית ונטייה מינית להט"בית לא הייתה סיבה לפסול אף אחד מקבלה לשירות, "למעט במקרים בהם היא באה לידי ביטוי בהתנהלות להט"בית"; אנשי הכוחות המזוינים נשפטו בנוגע להתאמתם לשירות, לא על נטייתם המינית; הדחה מהשירות התבססה על מעשים להט"בים, נישואים חד-מיניים, או הצהרה של החייל שהוא או היא הוא בעל נטייה להט"בית, תוך שניתנת לו ההזדמנות להפריך את הטענה למעשים להט"בים שיוחסו לו; חקירות פליליות של מחלקת ההגנה או של גופי אכיפה לא התקיימו אך ורק כדי להגדיר את הנטייה המינית של איש הכוחות המזוינים, ושאלות בנוגע לנטייה המינית לא נכללו בשאלונים שמולאו לטובת קבלת סיווג ביטחוני; לבסוף, אנשי הכוחות המזוינים יודעו על מדיניות מחלקת ההגנה בנוגע להתנהלות להט"בית במהלך הכשרתם. מדיניות פשרה זו, שעליה הוחלט לאחר דיון ציבורי קשה ומפלג, לא השביעה באופן מלא את רצונותיהם של אף אחד מהצדדים.

שירות הנשים בכוחות המזויניםעריכה

סוגיה חברתית נוספת שהיה על אספין להתמודד אתה, הייתה שאלת שירותן של נשים בתפקידים קרביים. באפריל 1993 הוא הכריז על מדיניות חדשה בנוגע להצבתן של נשים בכוחות המזוינים: הזרועות של הכוחות המזוינים אפשרו לנשים להציב את עצמן כמועמדות להכשרה כטייסות קרב; הצי אפשר את הצבתן של נשים בספינות נוספות וניסח הצעה שהוגשה לקונגרס להסיר את המחסומים החוקיים הקיימים להצבתן של נשים על ספינות קרב; והצבא וחיל הנחתים קיבלו הוראה לאתר אפשרויות לנשים לשרת בחילות כמו חיל התותחנים או ההגנה האווירית. (הייתה זו תגובה להמלצות שהוגשו על ידי ועדת אד הוק בראשותה של עוזרת מזכיר הצי לעניינים כוח אדם ועתודה, ברברה ס. פופ, שמונתה בעקבות שערורייה שבמסגרתה הואשמו מאה טייסים של הצי ושל חיל הנחתים בתקיפה מינית של 83 נשים ושבעה גברים במלון הילטון בלאס וגאס). בינתיים, מונתה שילה וידנל לתפקיד מזכירת חיל האוויר של ארצות הברית, האישה הראשונה שעמדה בראש אחת מהמחלקות האחראיות על זרועות הכוחות המזוינים.

תקציב ההגנה ו"הסקירה המקפת"עריכה

גלגולו של תקציב ההגנה לשנת הכספים 1994, החל מ-1 באוקטובר 1993, הייתה משימתו הגדולה ביותר של אספין. תהליך אישור התקציב הוכח כמורכב יותר מהרגיל, וזאת בשל הבטחת הבחירות של הנשיא קלינטון לצמצם את תקציב מחלקת ההגנה והוראתו של אספין מיד לאחר שנכנס לתפקידו לערוך "סקירה מקפת" ("bottom-up review") של מבנה הכוחות המזוינים. תום המלחמה הקרה וכתוצאה מכך ההזדמנות לקצץ בתקציב ההגנה היוו הצדקה להערכה מחדש של האמצעים שהסקירה המקפת המליצה עליהם. קבוצת היגוי מטעם הפנטגון בראשותו של תת-מזכיר ההגנה לרכש ולטכנולוגיה, ג'ון דויטש, ושכלל גם נציגים מלשכת מזכיר ההגנה, מהמטות המשולבים ומהזרועות השונות, ניהלה את הסקירה.

בשל האיום ההולך וגובר של העימותים האזוריים, ביקש אספין שתהיה יכולת חזקה לקיים מבצעים צבאיים מוגבלים, כולל משימות שמירת שלום, ושתתקיים "נוכחות של תקופת שלום של הכוחות המזוינים של ארצות הברית ברחבי העולם". דוח הסקירה המקפת, שאספין פרסם אותו בספטמבר 1993,[12] לקח בחשבון את עיצוב האסטרטגיה, את מבנה הכוחות, את תהליכי המודרניזציה של מערכות הנשק, ואת תשתיות ההגנה. הדוח התווה תוכנית למבנה כוחות מוקטן, אך עדיין בעל יכולות להילחם ולנצח בו-זמנית בשני עימותים אזוריים ראשיים. הכוחות המזוינים היו אמורים לכלול 10 דיוויזיות סדירות, 11 קבוצות קרב של נושאות מטוסים, 45 עד 55 צוללות תקיפה וכ-345 ספינות, 5 בריגדות של חיל הנחתים ו-13 כנפות קרב סדירות ו-7 כנפות מילואים של חיל האוויר. הדוח גם קרא להוסיף ציוד בכמות קבועה מראש של רכבת אווירית או ספינות תובלה, תחמושת משופרת לאמצעי לחימה נגד טנקים ותחמושת מונחית מדויקת ולשפר את מוכנותן של הבריגדות הקרביות של המשמר הלאומי.

מסקנות הסקירה המקפת השפיעו על תהליך הכנתו של תקציב ההגנה של שנת הכספים 1994, אף על פי שעבודה מדוקדקת על התקציב החלה כבר עם כניסתו של אספין לתפקיד. במרץ 1993 הצעת התקציב לשנת 1994 שהיקפה עמד על 263.4 מיליארד דולר, כ-12 מיליארד דולר פחות בהשוואה לתקציב שקדם לו, ושיקף קיצוצים בזרועות הכוחות המזוינים שהיו זהים לאלו שבהמשך נכללו בסקירה המקפת. מנקודת מבטם של כמה ממותחי הביקורת על ההוצאה הביטחונית הגבוהה, תוכניתו התקציבית של אספין הייתה שונה רק במעט מזו שהוביל ממשל בוש.

בסתיו 1993 החל אספין לומר לבית הלבן שתקציב ההגנה החמש-שנתי, ששיקף את תוצאות הסקירה המקפת, יגיע ליותר מטריליון דולר על פי תחזית ממשל קלינטון. בדצמבר אותה שנה הוא דיבר על גירעון צפוי שלא יפחת מ-50 מיליארד דולר, תוצאה של ההערכות הבלתי מדויקות של האינפלציה, העלייה בהוצאות הביטחוניות והקושי לחשב את שאר הוצאות מחלקת ההגנה, כולל משימות שמירת שלום. גודל הכוח הנחוץ לפעולה בשתי זירות מלחמה אזוריות במקביל תרם לגרעון הצפוי בתקציב. יותר מכך, אספין העדיף את השימוש בכוחות המזוינים בעימותים אזוריים, בניגוד לדעותיהם של מקבלי החלטות אחרים, כולל הגנרל קולין פאוול, יושב ראש המטות המשולבים. סיום כהונתו של אספין כמזכיר ההגנה בראשית 1994 הותירה ליורשו בתפקיד לקבל שורה של החלטות נוספות בנוגע לתקציב ההגנה. תקציב ההגנה הסופי לשנת 1994 עמד על קצת פחות מ-252 מיליארד דולר.

כמו קודמיו, קרלוצ'י וצ'ייני, התמודד אספין עם הסוגיה המתמשכת של סגירת הבסיסים, שאף השפיעה על תקציב ההגנה. במרץ 1993 הוא פרסם תוכנית לסגירת 31 מתקנים צבאיים גדולים נוספים והקטנת או איחוד 134 מתקנים נוספים, מהלך שעל פי התחזיות אמור היה לחסוך יותר מ-3 מיליארד דולר לשנה החל משנת 2000. ועדה חדשה לסגירה והתאמה מחדש של בסיסים אישרה את ההצעה, שנכנסה לתוקף כאשר הקונגרס קיבל אותה כעסקת חבילה.

הקיצוצים השפיעו גם על יוזמת ההגנה האסטרטגית ("מלחמת הכוכבים"). במאי 1993 הכריז אספין על "תום עידן מלחמות הכוכבים", בהסבירו שהתפרקות ברית המועצות חרצה את גורלה של היוזמה. הוא שינה את שמה של היוזמה מ"ארגון יוזמת ההגנה האסטרטגית" (Strategic Defense Initiative Organization) ל"ארגון טילי ההגנה הבליסטיים" (Ballistic Missile Defense Organization – BMDO) ומיסד את סדרי העדיפויות שלה כאמצעי הגנה זירתי ולאומי באמצעות טילים ובאמצעות טכנולוגיות קשורות. ההכפפה שבוצעה על ידי אספין של ארגון זה לתת-מזכיר ההגנה לרכש וטכנולוגיות הצביעה על הורדת חשיבותה של התוכנית.

משברים ויוזמות עולמיותעריכה

הרחבת ברית נאט"ועריכה

בעודו מחפש פתרונות לסוגיות המורכבות של התקציב ובניין הכוח, מצא אספין את עצמו מתמודד עם בעיות אזוריות קשות ועימותים שדרשו קבלת החלטות ונקיטת פעולות. בנאט"ו הוא דחף את התוכנית "שותפות לשלום" (Partnership for Peace) במימון ארצות הברית לשיתוף חברות הברית ומדינות לא חברות בפעילויות צבאיות, כולל תרגילי אימון, שיתוף בציוד, חיפוש והצלה, מאבק בטרור, מאבק בזיהומים סביבתיים, ומשימות שמירת שלום. בפגישה שהתקיימה בבריסל בדצמבר 1993, הסכימו שרי ההגנה של נאט"ו לשקול בעתיד לקבל לברית מדינות לא-חברות שהשתתפו בתוכנית. נשיא רוסיה, בוריס ילצין, הזהיר שהניסיונות לצרף מדינות מזרח אירופאיות לנאט"ו יהוו איום על האינטרסים האסטרטגיים של ארצו ויעמידו בסכנה את התקוות לפיוס של מדינות הגוש המזרחי לשעבר עם המערב. ילצין טען שהגדלתה של ברית נאט"ו תעורר מחדש את הדאגות הישנות של רוסיה בנוגע לכיתורה ועלולה להחליש את הרפורמה הדמוקרטית.

האיטיעריכה

חוסר היציבות בהאיטי, שם הודח הנשיא הנבחר ז'אן-ברטראן אריסטיד ממשרתו על ידי הצבא בספטמבר 1991, הציב בעיה אזורית נוספת. ארצות הברית לחצה על הממשלה הצבאית להשיב את אריסטיד למשרתו. ביולי 1993 הסכים המשטר הצבאי של האיטי להחזיר את אריסטיד עד 30 באוקטובר אותה שנה, אך סירב לפנות את כס השלטון. באוקטובר, במהלך שאושר על ידי הנשיא קלינטון, על אף התנגדותו של אספין, שיגרה ארצות הברית את הנחתת "הארלן קאונטי", שעל סיפונה 200 חיילים, לבירת האיטי, פורט-או-פרנס. בהיתקלה בהמון חמוש עוין, שבה הנחתת על עקבותיה מבלי לנסות ולבצע את משימתה, שאותה תיאר הפנטגון כניסיון לתרום להתמקצעות של צבא האיטי ולהגיש סיוע למיזמים אזרחיים. כמה משקיפים תקפו את אספין על כך שלא נקט בעמדה תקיפה יותר בממשל נגד הפעולה שהוא התנגד לה ושלאחר מכן בוטלה אל מול פני ההתנגדות המקומית.

קוריאה הצפוניתעריכה

במהלך תקופת כהונתו של אספין כמזכיר ההגנה הייתה ארצות הברית מוטרדת מהעובדה שקוריאה הצפונית עלולה להיות בעיצומה של תוכנית פיתוח של נשק גרעיני. הדאגה התגברה כאשר הצפון קוריאנים סירבו לאפשר פיקוח מלא על האתרים הגרעיניים שלהם. בנובמבר 1993 דרשה קוריאה הצפונית שארצות הברית וקוריאה הדרומית יבטלו תרגיל אימונים משותף שתוכנן כתנאי מוקדם במהלך הדיונים בסוגיית הגרעין. אספין דחה את הדרישה והכריז שארצות הברית תשעה את התוכניות לפינוי הדרגתי של כוחותיה מחצי האי הקוריאני.

עיראקעריכה

באזור המפרץ הפרסי, נותרה עיראק הגורם הבעייתי. ביוני 1993 ירו שתי ספינות של צי ארצות הברית טילי טומוהוק על בניין המטה של המודיעין העיראקי בבגדאד בתגובה לעדות על ניסיון פגיעה בנשיא ארצות הברית לשעבר, בוש, בעת ביקורו בכווית. אספין הגדיר את ההתקפה כ"קריאת השכמה" לסדאם חוסיין. חודשיים לאחר מכן קיבל אספין דוח על תפקוד הכוחות המזוינים של ארצות הברית במהלך מלחמת המפרץ ב-1991, תוצר של מחקר שבוצע על ידי ועדת הכוחות המזוינים של בית הנבחרים כאשר הוא עמד בראשה. מסקנות הדוח היו שהפיקוד המרכזי של ארצות הברית הגזים מאוד בנזק שנגרם על ידי התקיפות האוויריות לציוד הצבאי של עיראק, כמו טנקים וספינות. היה על אספין גם לקחת בחשבון את שאלת הבעיות הרפואיות של חיילים הכוחות המזוינים של ארצות הברית שהשתתפו בפעולות נגד עיראק. הוא הכריז שבדיקה ראשונית לא חשפה קשר בין נשק כימי לבין בעיות רפואיות שדווח עליהן. על כל פנים, הוא הקים פאנל של מומחים חיצוניים לבחון את הסוגיה לעומק.

בוסניהעריכה

המשבר המחמיר בבוסניה משך תשומת לב והצריך תגובה אמריקאית כלשהי. אספין לא העדיף שימוש בכוחות קרקעיים להתערבות במלחמת האזרחים בה היו מעורבים מוסלמים בוסנים, סרבים וקרואטים, אלא סבר שהשימוש בכלי נשק מתוחכמים הוא אפשרות סבירה יותר. בסופו של דבר החליט הממשל האמריקאי על הצנחת סיוע הומניטרי, על אף התנגדותו של אספין לכך.

סומליהעריכה

כאב הראש הגדול ביותר של אספין התגלה בדמותה של סומליה. מלחמת אזרחים התנהלה במדינה זו מאז 1991 ובה היו מעורבים שבטים רבים. המעורבות האמריקאית הישירה החלה באוגוסט 1992 ובמסגרתה סופק מזון באמצעות רכבת אווירית ואמצעים נוספים לתושבי סומליה. ארצות הברית שלחה 26,000 חיילים לסומליה שהצטרפו לכ-13,000 חיילים נוספים מיותר מ-20 מדינות. כוח המשימה המאוחד (UNITAF), שפעל החל ממאי 1993, השיב את הסדר על כנו בסומליה וחילק מזון באופן נרחב.

במאי 1993 החל "מבצע סומליה 2" (UNOSOM-2) במאמץ ליצור תנאים לאפשר לסומלים לשקם את ארצם. האו"ם הפחית את גודל הכוח שלו בסומליה לכ-4,000 ובאוגוסט אותה שנה הוסיף 400 חיילים מיחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית. באותה עת, תוך כדי שהוא מתמודד עם ביקורת מבית על כך שארצות הברית מעורבת יותר ויותר בעימותים פנימיים בסומליה ללא כל היגיון ברור, הסביר אספין שכוחות ארצות הברית יישארו שם עד שיוחזר הסדר על כנו במוגדישו, בירת סומליה, תושג התקדמות בפירוק השבטים היריבים מנשקם וכוחות משטרה יעילים יתפסו את האחריות לנעשה בערים הראשיות של המדינה. באותה עת ארצות הברית הגבירה את מאמציה הצבאיים כנגד המצביא הסומלי המוביל מוחמד פארח איידיד.

בספטמבר 1993 ביקש הגנרל פאוול את אספין לאשר בקשה של מפקד כוחות ארצות הברית בסומליה לקבל טנקים, כלי רכב משוריינים ומטוסי תקיפה לוקהיד AC-130 לסיוע לכוחותיו. אספין דחה את הבקשה וזמן קצר לאחר מכן הרגו כוחותיו של איידיד במוגדישו 18 חיילים אמריקאים ופצעו יותר מ-75 בהתקפות שהובילו להפלתם של שני מסוקים אמריקאים ובשבייתו של אחד הטייסים (ראו קרב מוגדישו). לנוכח ביקורת נוקבת של הקונגרס, הודה אספין שלאור מה שקרה, הוא שגה, אך הצהיר שהבקשה לרכבים משוריינים הוגשה בהקשר לשליחת סיוע הומניטרי לסומליה ולא בהקשר להגנת הכוחות. בהופעה לפני ועדה של הקונגרס בה השיב על שאלות בנוגע לאסון בסומליה, השאיר אספין רושם שלילי. הנשיא קלינטון הגן בפומבי על אספין, אך הבהיר שהבית הלבן לא היה מעורב בהחלטה שלא לשלוח את התגבור המשוריין לסומליה. כמה חברי קונגרס קראו לנשיא לבקש מאספין להתפטר מתפקידו.

התפטרותועריכה

ב-15 בדצמבר 1993 הודיע הנשיא קלינטון על התפטרותו של אספין, מסיבות אישיות. מכל הבעיות שאספין התמודד עמן במהלך כהונתו הקצרה יחסית, סביר להניח שהתבוסה במוגדישו הייתה הסיבה, לדעתם של פרשנים רבים, שהנשיא ביקש ממנו לסיים את תפקידו. ההשערות בתקשורת התמקדו במבוכה בסומליה ובחילוקי הדעות של אספין עם צמרת הפנטגון בנוגע להיקף הקיצוצים בתקציב ההגנה. בעיות הבריאות שאספין התמודד עמן היו גם הן גורם לסיום כהונתו. באחד העיתונים צוין שמגבלתו של אספין הייתה "לא התנהלותו הביטחונית הידועה ולא יכולתו להתאים את עצמו לבירוקרטיה הכבירה של הפנטגון, אלא האינסטינקט הפוליטי שלו להיות איש האמצע בסוגיות הביטחון". אספין המשיך לשמש כמזכיר ההגנה עד 3 בפברואר 1994, אז הוחלף בויליאם פרי.

חודשי חייו האחרונים ומותועריכה

לאחר סיום כהונתו הצטרף אספין לסגל התוכנית ללימודים בינלאומיים של אוניברסיטת מרקט בוושינגטון והצטרף למועצת המנהלים צוות החשיבה של מרכז הנרי ל. סטימסון בוושינגטון. במרץ 1994 הוא היה לחבר הנציבות לתפקידים ומשימות ובמאי בחר בו הנשיא קלינטון לתפקיד יושב הראש הוועדה המייעצת לנשיא לענייני מודיעין. במרץ 1995 הוא החל לשמש כיושב הראש של קבוצת הלימוד לתפקידים ומשימות של קהילת המודיעין.

בשנותיו האחרונות סבל אספין מבעיות בליבו עקב מום מולד (גידול יתר חייצי אסימטרי וקרדיומיופתיה היפרטרופית). מצבו הבריאותי אילץ אותו להתאשפז עוד במהלך כהונתו כמזכיר ההגנה, אז הושתל לו קוצב לב. מצב ליבו נעשה מורכב מאוד במאי 1995 כאשר הוא לקה בשבץ מוחי. לס אספין נפטר ב-21 במאי 1995 בוושינגטון די. סי. כתוצאה משבץ זה. הוא נטמן בבית העלמין ויסקונסין ממוריאל פארק שבברוקפילד.[13]

על שמו קראה אוניברסיטת מרקט את המרכז ללימודי ממשל שלה.[14]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא לס אספין בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה