ויקיפדיה

לס דוסון

לסלי דוסון ג'וניור (באנגלית: Leslie Dawson Jr.;‏ 2 בפברואר 1931 – 10 ביוני 1993), המוכר בשם הבמה לס דוסון (Les Dawson), היה קומיקאי, שחקן, סופר ומנחה אנגלי, הזכור בעיקר בזכות בדיחות ההומור היבש, דמותו המסורבלת והבדיחות על חמותו ואשתו.

לס דוסון
Les Dawson
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 2 בפברואר 1931
קוליהרסט, מנצ'סטר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 ביוני 1993 (בגיל 62)
מנצ'סטר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1959 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשית חייו עריכה

לס דוסון נולד בקוליהרסט (אנ'), מנצ'סטר, ב-2 בפברואר 1931,[1] כבן היחיד של לסלי דוסון סניור וג'וליה נולאן, שהייתה ממוצא אירי. עבודתו הראשונה הייתה במחלקת החבילות של The Co-operative Group (אנ') במנצ'סטר.[2] הוא עבד זמן קצר כעיתונאי ב-The Bolton News (אנ').[2]

קריירה עריכה

בראשית חייו, דוסון כתב שירה, ושמר אותה בסוד. בסרט תיעודי של ה-BBC, הוא דיבר על אהבתו לדמויות קנוניות בספרות האנגלית, במיוחד של הסופר הבריטי, צ'ארלס לם. כמו כן, בדצמבר 1956, הופיע דוסון, בתור השופט וינרייט וקרטר, ב-Witness for the Prosecution (אנ').

באוטוביוגרפיה של דוסון, דוסון טען כי החל לבדר כאשר עבד כפסנתרן בבית בושת בפריז. הופעת הבכורה שלו בטלוויזיה היה בתוכנית הכישרונות הבריטית, Opportunity Knocks (אנ') ב-1967.

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, דוסון שידר בתוכנית הרדיו של ה-BBC Radio 2‏, Listen to Les. כמו כן, דוסון הופיע רבות בטלוויזיה הבריטית, בין היתר בתוכניות הטלוויזיה Fast Friends (אנ')‏, Sez Les (אנ'),‏

Blankety Blank (אנ'),‏Jokers Wild (אנ') ו-The Les Dawson Show (אנ'). ב-1987, הנחה את הספיישל הטלוויזיוני למטרות צדקה של הנסיך אדוארד, The Grand Knockout Tournament (אנ'). לאחר שריצ'רד וילסון ויתר על תפקידו בסיטקום הבריטי, רגל אחת בקבר (אנ'), יוצר התוכנית, דייוויד רנוויק (אנ'), שקל לתת את התפקיד לדוסון. תפקיד זה לא הוצע לדוסון לאחר שווילסון שינה את דעתו.[3]

ב-1991, הופיע דוסון בעונה הראשונה של תוכנית הטלוויזיה Performance (אנ'), בתפקיד של אכלן כפייתי בן 100 בבואנוס איירס.[4]

דוסון הופיע ב-This Is Your Life (אנ') פעמיים: בדצמבר 1971 ובדצמבר 1992. הופעתו האחרונה של דוסון בטלוויזיה הבריטית הייתה ב-Surprise Surprise (אנ'), כאשר שר ביצוע קומי ל-"I Got You Babe" עם אישה מהקהל שרצתה לשיר איתו. הפרק שודר זמן קצר לאחר מותו.

דוסון היה מעשן ושותה אלכוהול באופן קבוע. כשהוא לא עובד, הוא היה מרבה לשתות וויסקי ולעשן 50 סיגריות ביום.[5] דוסון זכה במסדר הגדול של חולדות המים (אנ') ב-1985.

דוסון גם כתב רומנים.[6][7]

דוסון הופיע, ביחד עם רוי ברקלו (אנ'), כצמד דראג קומדי, סיסי ועדה (אנ').‏[8]

חיים אישיים ומותו עריכה

דוסון היה נשוי לאשתו הראשונה, מרגרט, מ-25 ביוני 1960 ועד מותה ב-15 באפריל 1986 מסרטן. לזוג נולדו שלושה ילדים: ג'ולי, פמלה וסטיוארט.

דוסון כמעט מת בפברואר 1985 מסיבוכים של אלח דם באזור בלוטת הערמונית.[9] ב-3 בספטמבר 1988, הוא לקה בהתקף לב בבלקפול, שלאחריו בילה תשעה ימים בבית החולים.[10]

הוא התחתן עם אשתו השנייה, טרייסי רופר, ב-6 במאי 1989.[11] לזוג נולדה בת, שרלוט, ב-3 באוקטובר 1992‏.[12]

הוא מת ב-10 ביוני 1993, בגיל 62, מהתקף לב בבית החולים סיינט ג'וזף במנצ'סטר.

מורשת עריכה

ב-23 באוקטובר 2008, כ-15 שנה לאחר מותו, הוצב פסל מארד לזכרו, שנוצר על ידי גרהם טרייסי, ליד המזח בלית'ם סיינט אנס (אנ').‏[13]

בתוכנית הטלוויזיה הבריטית, Comedians' Comedian, ששודרה בערוץ 4 הבריטי ב-1 בינואר 2005, דוסון הופיע במקום ה-37 ברשימת 50 הקומיקאים המובילים בכל הזמנים.[14]

ב-BBC Two שודרה רטרוספקטיבה על חייו של דוסון, The Many Faces of Les Dawson, רטרוספקטיבה, בערב חג המולד 2011.

ב-1 ביוני 2013, ה-ITV שידר תוכנית ספיישל ל-An Audience with... (אנ') בשם Les Dawson: An Audience with That Never Was. התוכנית הציגה את לס דוסון, באמצעות טכניקת הרוח של פפר (אנ'), לאחר שהיה צפוי להתארח בתוכנית ב-1993, כשבועיים אחרי מותו.[15][16] בין הקהל היו גם אלמנתו של דוסון, טרייסי, ובתו, שרלוט.

ספרים עריכה

ספרות בדיונית:

  • 1974: Card for the Clubs
  • 1976: The Spy Who Came...
  • 1979: Cosmo Smallpiece Guide to Male Liberation
  • 1982: The Amy Pluckett Letters (שם גרסת הכריכה הרכה מ-1984: Hitler Was My Mother-in-Law[17])
  • 1986: A Time Before Genesis
  • 1990: Come Back with the Wind
  • 1991: Well Fared, My Lovely
  • 1994: The Blade and the Passion

ספרי עיון:

  • 1983: Les Dawson's Lancashire
  • 1986: A Clown Too Many (אוטוביוגרפיה)
  • 1992: No Tears for the Clown (אוטוביוגרפיה)
  • Malady Lingers on and Other Great Groaners
  • Les Dawson Gives Up
  • The Les Dawson Joke Book
  • Les Dawson's Secret Notebooks
  • הכותרת השתנתה להוצאת כריכה רכה.

טלוויזיה עריכה

  • 1967 ו-1990: Opportunity Knocks
  • 1991: Fast Friends
  • 1984–1990: Blankety Blank‏ (124 פרקים)
  • 1969–1967: Sez Les
  • 1969–1973: Jokers Wild
  • 1975: The Loner
  • 1979–1980: The Dawson Watch
  • 1979–1989: The Les Dawson Show
  • 1987: The Grand Knockout Tournament
  • 1991: Performance

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Les Dawson | British comedian". Encyclopedia Britannica (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-24 באוקטובר 2019. נבדק ב-25 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Smurthwaite, Nick (11 ביוני 1993). "Obituary: Les Dawson". The Independent. ארכיון מ-2013-06-06. נבדק ב-15 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Plunkett, John (26 ביולי 2016). "I don't believe it! Victor Meldrew role almost went to Les Dawson". ארכיון מ-2016-08-20. נבדק ב-2022-10-25 – via The Guardian. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Nona (1991)". ארכיון מ-2021-02-01. נבדק ב-2022-10-25.
  5. ^ McGrath, Nick (29 בספטמבר 2012). "Looking after Les Dawson's legacy". The Guardian. London. ארכיון מ-2022-03-29. נבדק ב-10 בספטמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Dipper, Andrew (9 בספטמבר 2013). "Ray Peacock's tribute to Les Dawson". Giggle Beats. ארכיון מ-2014-12-30. נבדק ב-10 בספטמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "The Unforgettable Les Dawson", ITV, 11 December 2000
  8. ^ Stephenson, John-Paul (12 בספטמבר 2013). "Interview: Steve Nallon #1 – "A celebration of Les"". Giggle Beats. ארכיון מ-2016-08-03. נבדק ב-2022-10-25. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Dawson, Les (1985). A Clown Too Many. Fontana/Collins. p. 266. ISBN 0-00-637067-5.
  10. ^ Liverpool Echo - 5 September 1988.
  11. ^ Simpson, John (2019-02-19). "Les Dawson". British Comedy Radio (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2021-11-29. נבדק ב-2022-08-02.
  12. ^ Crothers, Jennifer (28 במרץ 2017). "Charlotte Dawson has a night out in Barcelona with her mum Tracy". Daily Mirror. ארכיון מ-2020-10-26. נבדק ב-13 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Dawson statue unveiled by family". bbc.co.uk. 23 באוקטובר 2008. ארכיון מ-2021-11-09. נבדק ב-13 בנובמבר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "The comedians' comedian". Chortle.co.uk. 1 בדצמבר 2004. אורכב מ-המקור ב-30 בינואר 2016. נבדק ב-1 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Logan, Brian (31 במאי 2013). "Can a hologram Les Dawson tell 'em like he used to?". The Guardian. ארכיון מ-2022-08-16. נבדק ב-10 בספטמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ TVGuide. "TV Guide UK TV Guide- UK's No 1 TV Listing site for Freeview, Sky, Virgin Media, Freesat & BT Vision". TVGuide.co.uk. ארכיון מ-2016-03-05. נבדק ב-13 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Dawson, Les (1985). A Clown Too Many. Fontana/Collins. p. 257. ISBN 0-00-637067-5.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לס_דוסון&oldid=38244115"