לעזוב את נוורלנד
לעזוב את נוורלנד (באנגלית: Leaving Neverland) הוא סרט תיעודי משנת 2019 בבימוי והפקה של הבמאי הבריטי דן ריד. הסרט מתמקד בשני גברים, וייד רובסון וג'יימס סייפצ'אק, שטוענים שהזמר מייקל ג'קסון התעלל בהם מינית כילדים בשנים 1988-1997. השניים בעצמם העידו לטובת מייקל ג'קסון בשנת 1993 ו-2005 ומסרו כי ג'קסון מעולם לא התעלל בהם, והעלו את טענותיהם לראשונה רק לאחר מותו של ג'קסון, לאחר למעלה מ20 שנה לאחר שלכאורה התרחשו. הסרט מגולל באופן חד צדדי את גרסת המתלוננים בלבד בצורת מונולוג ללא הצגת ראיות אובייקטיביות לתמיכה בטענותיהם או את גרסת הצד שכנגד. הסרט פורסם לאחר שתביעתם של רובסון וסייפצ'אק נגד עזבונו של ג'קסון, על סך כמיליארד וחצי דולר, נדחתה בבית המשפט. הסרט עורר סערה[1] ודיון ציבורי על היחס שיש לתת למייקל ג'קסון ואומנותו על רקע עדויות אלה.[2]
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
דן ריד  |
|---|---|
| שחקנים ראשיים |
וויד רובסון |
| מדינה |
ארצות הברית, הממלכה המאוחדת |
| חברת הפקה |
HBO, ערוץ 4 |
| חברה מפיצה |
HBO Max |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
2019 |
| משך הקרנה |
236 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט תיעודי |
| האתר הרשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הסרט הוא הפקה משותפת של ערוץ 4 הבריטי ורשת HBO האמריקאית. הוא הוצג לראשונה בפסטיבל הסרטים של סאנדנס, ב-25 בינואר 2019, ושודר בשני חלקים במרץ באותה שנה.[3] בישראל שודר הסרט ב-yes דוקו וב-STINGTV.[1]
תקציר הסרט עריכה
במהלך חייו של מייקל ג'קסון, הוא התמודד עם שתי תלונות בגין הטרדה מינית, ב-1993 וב-2003, משתיהן זוכה מאשמה פלילית על ידי הרשויות. רובסון, רקדן צעיר וסייפצ'אק, שכיכב עם ג'קסון בפרסומת לפפסי, העידו לטובת ג'קסון בשני המקרים הנ"ל ומסרו כי ג'קסון מעולם לא פגע בהם, לא נגע בהם ולא ביצע כל מעשה בלתי הולם.
רק לאחר מותו של ג'קסון, בשנת 2013 הגיש רובסון תביעה כספית נגד עזבונו של ג'קסון בטענה כי ג'קסון התעלל בו מינית במשך כ-7 שנים החל משנת 1988, בין הגילאים 7–14, בסתירה לעדויותיו הקודמות לטובת ג'קסון. שנה לאחר מכן, גם ג'יימס סייפצ'אק הגיש תביעה כספית בטענה כי ג'קסון התעלל מינית בו במשך ארבע שנים, במהלך שנות ה-90, מגיל 10, גם כן בסתירה לעדותו לטובת ג'קסון בעבר. סייפצ'אק החליט להגיש את התביעה לאחר שראה ריאיון עם רובסון בו הצהיר כי ג'קסון התעלל בו מינית. כאמור, שניהם העידו בעבר על הגנת ג'קסון ומסרו גרסה סותרת לחלוטין מגרסתם בתביעה ובסרט. בשנת 2015 תביעותיהם של השניים נגד עזבונו של ג'קסון נדחו על ידי בית המשפט והשניים התאחדו להפקת הסרט.
הסרט הוא מונולוג של שני המתלוננים ללא ראיות אובייקטיביות התומכות בטענותיהם. מוצגות עדויות מפי בני משפחתם, הטוענים כי כלל לא ידעו שאירעה התעללות בזמנו, והמתלוננים סיפרו להם רק בבגרותם. גם אמו של אחד המתלוננים העידה לטובת ג'קסון בעבר. בסרט מוצגת גרסת המתלוננים בלבד ללא תגובה מטעמו של ג'קסון.
הפקה עריכה
הסרט התיעודי הופק על ידי ערוץ 4 הבריטי, לאחר שדן ריד מצא מספיק חומר כדי להפיק סרט בן ארבע שעות.
דן ריד (יוצר הסרט) בחר שלא להגיב על מעשיו או על המניעים של ג'קסון, ולהשאיר את הסרט התיעודי "נייטרלי". הוא הרגיש שהאורך של ארבע השעות היה הכרחי כדי להציג את הסיפור "באופן שמבין אותו במלואו על כל המורכבות שלו".
בפברואר 2018, ריד ועוזרת המפיקה, מרגריט גאודין, טסו להוואי כדי לראיין את רובסון. רובסון הסכים לספר את הסיפור שלו כרונולוגית ולא להשמיט פרטים. המצלמה התקלקלה זמן קצר לאחר תחילת הצילומים, אבל נמצא פתרון, והצילומים נמשכו עד הלילה והמשיכו גם במהלך היום השני. ריד נסע ללוס אנג'לס באותו שבוע כדי לצלם את סיפורו של סייפצ'אק ביומיים. לאחר הצילומים, ריד חזר ללונדון והחל לאמת את הסיפורים.
בנובמבר 2018 ריד ראיין את משפחותיהם. הוא החליט שהצלם שצילם בלשים ותובעים לשעבר ממקרה של 1993 ומשפט 2005 היה מיותר לסרט.
ריד לא הצליח ליצור קשר עם צ'נדלר, המתלונן ממקרה 1993 אשר נסגר מחוסר אשמה פלילית, עבור הסרט התיעודי והניח שהוא מעדיף לא להיחשף. הוא לא הביא בסרט גם לא את עדותו של גאווין ארויזו, המתלונן במשפט 2005 ממנו זוכה ג'קסון מכל האישומים, וזיכויו של ג'קסון בבימה"ש כלל אינו מוזכר בסרט. כמו כן, ריד החליט שלא ליצור קשר עם מקולי קאלקין ועם ברט בארנס, שגם הם הכירו את ג'קסון כילדים והעידו במשפטו של ג'קסון לטובתו, שמעולם לא התעלל בהם. ריד אמר שסיפוריו של צ'נדלר וגאווין ארויזו יכולים לשמש בסיס לסרט תיעודי שני, למרות שטענותיהם של השניים נבחנו ונדחו על ידי המשטרה, FBI ובית המשפט.
שחרור הסרט עריכה
הסרט הופיעה בפסטיבל הסרטים של סאנדנס 2019 ב-25 בינואר 2019. בטלוויזיה הסרט חולק לשני חלקים. בארצות הברית שודר הסרט בתאריכים 3-4 במרץ ב-HBO, ובבריטניה בתאריכים 6-7 במרץ בערוץ 4.
חברת "Kew Media Group" מכרה את הסרט התיעודי לערוצים ב-130 מדינות. בניו זילנד, הפרק הראשון נצפה על ידי 716,000 צופים, מה שהפך אותו לאחד המשדרים הנצפים ביותר (שאינם שידור ספורט או שידור חדשותי) בהיסטוריה של המדינה.
קישורים חיצוניים עריכה
- "Lies of Leaving Neverland"
אתר האינטרנט הרשמי של לעזוב את נוורלנד
"לעזוב את נוורלנד", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"לעזוב את נוורלנד", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "לעזוב את נוורלנד", באתר Metacritic (באנגלית)
- "לעזוב את נוורלנד", באתר HBO Max (באנגלית)
"לעזוב את נוורלנד", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 "לעזוב את נוורלנד": העולם מזועזע מהסרט על מייקל ג'קסון, ובצדק, באתר ynet, 8 במרץ 2019
- ^ Wilson, Cherry (2019-03-09). "Is Michael Jackson's legacy ruined?". BBC News (באנגלית בריטית). נבדק ב-2020-02-25.
- ^ ‘Leaving Neverland’ Goes Global After Kew Media Sells Controversial Michael Jackson Doc Into 130 Territories, www.yahoo.com (באנגלית)
| הקודם: 2018: אנתוני בורדיין: חלקים לא ידועים |
פרס TCA להישג יוצא דופן בחדשות ובמידע 2019: לעזוב את נוורלנד |
הבא: 2020: מייקל ג'ורדן: הריקוד האחרון |