לאקוניה
לאקוניה (ביוונית: Λακωνία), או לאקדיימוניה, היא יחידה אזורית וחבל ארץ היסטורי של יוון. לאקוניה המודרנית שייכת מנהלתית למחוז פלופונסוס, וממוקמת בדרום מזרח הפלופונסוס שבדרום יוון, בין ים מירטון במערב, מפרץ לאקוניה והים התיכון בדרום, מסיניאה ומפרץ מסיניאה במערב, וארקאדיה בצפון.
חורבות תיאטרון של ספרטה העתיקה, שליטת לאקוניה ההיסטורית. ברקע ספרטה המודרנית, בירת היחידה האזורית, ומאחוריה הרי טייגטוס החולשים על מערב לאקוניה. | |
מדינה | יוון |
---|---|
מחוז | מחוז פלופונסוס |
חבל ארץ | פלופונסוס |
רשויות מוניציפליות ביחידה האזורית |
1. ספרטה 2. מזרח מאני 3. אלפוניסוס 4. אורוטס 5. מונמבסיה |
בירת היחידה האזורית | ספרטה |
על שם | Laconia |
שטח | 3,636 קמ"ר |
אוכלוסייה | |
‑ צפיפות | 25 נפש לקמ"ר (2011) |
קואורדינטות | 37°00′N 22°30′E / 37°N 22.5°E |
http://www.lakonia.gr | |
| |
בתקופת יוון העתיקה, לאקוניה נשלטה על ידי הפוליס ספרטה. ספרטה הייתה הכוח הראשון במעלתו בפלופונסוס, עמדה בראש הליגה הפלופונסית, נאבקה עם אתונה העתיקה על ההגמוניה ביוון כולה, והגיעה לשיא תהילתה כאשר עמדה בראש הכוחות היווניים שהדפו את הפרסים, כשאלו ניסו לכבוש את יוון בשנת 480 לפנה"ס.
שטחה של לאקוניה המודרנית עומד על 3,636 קמ"ר, ואוכלוסייתה מונה, נכון ל-2011, 89,138 נפשות, כאשר יותר משליש האוכלוסייה מתגוררת בתחומי הרשות המונציפאלית של ספרטה המודרנית, העיר הגדולה בלאקוניה, ובירתה המנהלתית.
המושגים "דיבור לאקוני", "משפט לאקוני" או "שפה לאקונית", שואבים את שמם מחבל הארץ העתיק.
גאוגרפיה
עריכהגבולותיה הטבעיים וההיסטוריים של לאקוניה הם הרי טייגטוס במערבה, הרי ארקאדיה בצפון, הרי הפרנוסוס במזרחה, ומפרץ לאדוניה בדרום. לאקוניה מכילה בשטחה את חצי האי מליאס במזרחה, עמק נהר אֶוּרוֹטַס, העובר במרכזה, וחלק גדול מחצי האי מאני במערבה.
חצי האי מליאס מפריד בין מפרץ לאקוניה במערב לים האגאי במזרח. הים סביב כף מליאס, בקצה חצי האי, ידוע בבוגדנותו והשיט בו מסוכן וקשה בשל מזג האוויר ההפכפך והסערות העזות והתכופות המאפיינים אותו. על הכף ניצב אחד מן המגדלורים הגדולים ביותר בים התיכון, שכיום אינו פועל יותר. ממערב לחצי האי שוכן האי אלפוניסוס (Ελαφόνησος), השייך גם הוא ליחידה האזורית המודרנית של לאקוניה, והמפורסם בחופיו החוליים והארוכים.
נהר אורוטס, העובר במרכז לאקוניה, הוא הנהר הארוך ביותר בלאקוניה ועמקו הוא האזור הכי פורה והכי מאוכלס בה. עמק האורוטס מכיל מטעי פירות הדר, מטעי זיתים, ואזורי מרעה, והוא ידוע בתעשיית התפוזים הגדולה בו - הגדולה ביותר בכל הפלופונסוס, וכנראה גם ביוון כולה.
חצי האי מאני הוא אזור הררי ומיושב בדלילות, הפריד בין המפרץ המסיני במערב לבין המפרץ הלקוני במזרח. קצו של חצי האי, כף מטפן, הוא הנקודה הדרומית ביותר של יוון היבשתית.
ההר פרופיטיס אליאס (2,407 מטר) בהרי טייגטוס הוא ההר הגבוה ביותר בפלופונסוס. הוא נמצא ממערב לספרטה ועמק אורוטס, ודרכו עוברת הדרך היחידה שמקשרת בין לאקוניה ומסינה.
היסטוריה
עריכהעל פי המיתולוגיה חבל הארץ נקרא על שם לאקיידמון, מייסדה האגדי של ספרטה.
לאקוניה נשלטה על ידי התרבות המינואית עד בערך למחצית האלף השני לפנה"ס. כאשר החלו להתפתח בה מרכזים איכאים של התרבות המיקנית, שהבולט בהם היה העיר המיקנית לאקדיימון.
הפלישה הדורית בסוף האלף השני לפנה"ס לפלופונסוס הובילה להתמוטטותה של התרבות המיקנית גם בלאקוניה. ראשית ההתנחלות הדורית החלה בצפון האורוטס, והתקדמה דרומה עד לאימקלאי. 5 יישובים דורים התאחדו במאה ה-8 לפנה"ס לעיר ספרטה, שהפכה במהרה לכוח המרכזי והיחידי בלאקוניה.
ההיסטוריה של לאקוניה עד לתקופה הרומית ובמהלכה מקבילה להיסטוריה של ספרטה. תחת שלטון האימפריה הרומית, ולאחר מכן תחת האימפריה הביזנטית איבדה בהדרגה ספרטה את שליטתה על לאקוניה, ושטחה צומצם לעמק האורוטס בלבד. שאר לאקוניה הייתה נתונה לשליטת הנציבים הרומים והביזנטיים של פרובינקיית אכיאה.
מ-1205 לספירה הנוצרית, הייתה לאקוניה, כמו רוב הפלופונסוס, תחת השלטון הפרנקי של נסיכות אכאיה, ואף הוקמה בשטחה העיר מיסטרס, על ידי הנסיך גיום השני וילאהרדואין, שייעד אותה לבירת ממלכתו. ב-1430 הייתה לאקוניה, יחד עם שאר הפלופונס, תחת שליטתה של האימפריה הביזנטית המחודשת, אולם רק לתקופה של 20 שנה, שאחריה עברה לאקוניה ב-1460 לידי האימפריה העות'מאנית.
תושביה היוונים של לאקוניה לקחו חלק פעיל במרד היווני נגד הטורקים ומ-1830 הייתה לאקוניה חלק ממדינת יוון המודרנית. ב-1834 הכריז המלך היווני אוטו על כוונתו לבנות ליד ספרטה העתיקה, בירת לאקוניה, עיר חדשה בשם ספרטה, שכיום מהווה את בירתה של לאקוניה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של לאקוניה
- תמונות של לאקוניה
- מפה של לאקוניה ופרטים נוספים באנגלית
- לאקוניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)