פתיחת התפריט הראשי

מצוות לֶקֶט ופֶרֶט הן שתיים מחמש מתנות העניים שמצווה בתורה על בעל היבול להשאיר לעניים בשדהו ובכרמו. מצוות הלקט מתקיימת בעת קצירת התבואה, ועניינה השארת השיבולים שנופלות במהלך הקציר לעניים. מצוות הפרט מתקיימת בעת בציר הענבים, ועניינה השארת הענבים הנושרים במהלך הבציר לעניים.

לקט ופרט
(מקורות עיקריים)
Jean-françois millet, le spigolatrici, 1857, 02.JPG
"המלקטות" של ז'אן-פרנסואה מילה (1857)
מקרא ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוקים ט'-י'
משנה תורה הלכות מתנות עניים, פרק ד', הלכות א'-ט"ז
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה קכ"א, לאו רי"א, עשה קכ"ד, לאו רי"ג
ספר החינוך, מצווה רי"ח, מצווה רי"ט, מצווה רכ"ב, מצווה רכ"ג

תוכן עניינים

מקור המצוותעריכה

מצוות הלקט והפרט נזכרות בפרשת קדושים שבספר ויקרא:

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט: וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹוהֵיכֶם

ספר ויקרא פרק י"ט, פסוקים ט'-י'

בנוסף לכך, בפרשת אמור שנמצאת גם היא בספר ויקרא, נשנתה מצוות הלקט:

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹוהֵיכֶם

ספר ויקרא בפרק כ"ג, פסוק כ"ב

דיני המצוותעריכה

מצוות הלקט והפרט דומות זו לזו במהותן, ועל כן דיניהן דומים. אמנם מצוות הלקט נוהגת בכל מיני התבואה, הקטנית והירק החייבים במצוות פאה, ואילו מצוות הפרט נוהגת רק בכרם ענבים, ולא בשאר האילנות.

המילה 'פרט' היא מלשון פְרַט או פריט, ומובנה: ענב בודד, ולא קבוצת ענבים.

משמעות מצוות הלקט והפרט היא שאם נופלת שיבולת או שתיים, או ענב אחד או שניים, בעת קציר התבואה או בציר הענבים, אסור לבעל השדה או הכרם, או לפועל שעובד מטעמו, לאסוף את מה שנפל, אלא עליו להשאירם לעניים. לעומת זאת, אם נפלו שלוש שיבולים או יותר, או שלושה ענבים או יותר, אין זה נחשב ל'לקט' ו'פרט', ורשאי בעל הבית לאוספם, ואסור לעניים לקחתם לפני שיספיק ללקטם.

רק בעת קציר השדה קיימת מצוות הלקט, אך התולש בידיו שיבולים, ונפלו שיבולים מידיו לארץ - הן אינן נחשבות לקט, ושייכות לבעל השדה. כמו כן, אם השיבולים נפלו מידיו מחמת גורם חיצוני ולא נפילה טבעית כדרך הקציר, כגון שידו נדקרה מקוץ בעת הקציר, ומחמת הדקירה הרפה מהשיבולים שאחז בהן ונפלו מידיו אחת או שתיים לארץ - אין עליהן דין לקט[1]. כיוצא בדבר גם בעניין מצוות הפרט, אם לא בצר כדרך הבוצרים, ונפל ענב מידו - אינו פרט. וכן אם הסתבכה ידו בענפי הגפן, ובעקבות זאת נפל האשכול מידו ונפרטו ממנו ענב או שניים - אינם פרט, ושייכים לבעל הכרם[2].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ד', הלכה ז', משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ד', הלכה א'-ב'.
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ד', הלכה ט"ו-ט"ז.