פתיחת התפריט הראשי

שקועים במ"ט שערי טומאה הוא ביטוי ביהדות המשמש לתאר את מצבם של ישראל בסוף הגלות והשעבוד במצרים. לאחר מכן שימש הביטוי לתאר אדם הנמצא בשפל המדרגה מבחינה מוסרית ורוחנית.

המקור העיקרי לביטוי מצוי בספר הזוהר חדש המסביר את שורש ספירת העומר, בזוהר תחילה מסופר כי ישראל שרו במצרים, נטמאו ולכלכו את עצמם בכל מיני טומאה וזה לשונו:

דודאי ישראל כד הוו במצרים, אסתאבו, ואתטנפו גרמיהון בכל זיני מסאבו, עד דהוו שראן תחות ארבעים ותשע חילי דמסאבותא. וקב"ה, אפיק יתהון מתחות פולחן כל שאר חילין. ע"כ.

זוהר חדש ריש פרשת יתרו

לדעת חלק מהדעות[1] בני ישראל יכלו להיגאל רק כי הם לא הגיעו לשער הנו"ן, ושורש החיפזון של יציאת מצרים היה למנוע את הירידה לשער הנו"ן כפי שכותב בעל החסד אברהם:

ודע שיש מסורת קבלה ביד רז"ל שישראל נתלכלכו כל כך בשיקוצי מצרים עד שבע"פ נכנסו בהיכל מ"ט שאם ח"ו היו מתעכבים יותר היו נכנסין בהיכל נ' ושוב לא היה להם תקנה עולמית וזהו סוד אלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו משם עדיין אנו ובנינו ובני בנינו היינו משועבדים לפרע במצרים ולכן נכתב נ' פעמים יציאת מצרים בתורה, מספר כתיבת יד

חסד לאברהם מעין שני נהר נו

במהלך 49 הימים שבין יציאת מצרים ומתן תורה, יצאו בני ישראל ממ"ט שערי טומאה ונכנסו למ"ט שערי קדושה. ועל פי הזוהר אמרו כי כנגד זה ציוותה התורה לספור את ספירת העומר בכל שנה בין יום טוב הראשון של פסח לבין חג השבועות.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ניתן לראות בפירוש הגר"א למשלי טז, ד. כי לדעתו אין שער חמישים, וכמו כן נמצאו סתרות בתוך הזוהר עצמו בהמשך הפרשה.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.