מאזן הנוחות

מאזן הנוחות הוא מושג הלקוח מעולם המשפט, והוא דרך משפטית לקבל הכרעה תוך כדי בחינת התוצאה האפשרית של ההכרעה. כאשר לשני צדדים בדיון משפטי ישנם טיעונים בעלי משקל, וקשה להכריע משקלו של מי עדיף – פועל השופט לפי מבחן מאזן הנוחות. הוא מניח שתי תוצאות אפשריות, ובוחן מי מהצדדים בדיון יינזק יותר אם יוחלט לטובת צד זה או אחר. התוצאה שתגרום את הנזק הקטן יותר היא אשר תהיה עדיפה, ועל פיה תינתן הכרעה. מבחן מאזן הנוחות עולה לעיתים קרובות בעת דיונים על בקשה למתן צווים שונים כמו צו עיקול או צו מניעה, שבה בוחן בית המשפט את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הצו אל מול הנזק שייגרם למשיב אם כן יינתן צו כמבוקש. כאשר בכל אחת מהחלופות - נזק שייגרם עלול להיות בלתי הפיך.

לעיתים צד אחד בתביעה טוען מראש טענה הקשורה במאזן נוחות. לדוגמה, אזרח התובע לסגור מפעל בשכנותו הגורם לרעש בלתי נסבל, ואילו המפעל משיב כי הרעש אינו גורם נזק משמעותי, אם בכלל, ולחלופין מעלה את הטענה כי סגירת המפעל תביא עליו נטל כלכלי כבד מנשוא.

גם במשפטים פליליים, מפעילים לעיתים את מבחן מאזן הנוחות. כך למשל השיקולים למתן עבודות שרות לציבור (של"צ) ללא הרשעה בדין, קשורים למבחן מאזן הנוחות – במקרים בהם נעברה עבירה שחומרתה אינה גדולה, וברור כי לכאורה יש להרשיע את הנאשם, ואף התביעה עומדת על כך שיורשע, וטוענת כי אי-הרשעה תהווה מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים, ויאבד ממד הגמול והעונש. מנגד מעלה הנאשם את הנזק הבלתי הפיך שייגרם לו בעבודה ובחיי המשפחה אם יורשע ויוטל עליו כתם לכל החיים. אם יהיה השופט סבור כי הנזק שייגרם לנאשם גדול יותר מהנזק שייגרם לחברה מאי-הרשעתו, יסתפק בעבודות שרות ללא הרשעה.

קישורים חיצונייםעריכה