פתיחת התפריט הראשי

מאיר בן אוּרי (ח' באדר ב' תרס"ח, 21 במרץ 1908כ"ב באייר תשמ"ג, 5 במאי 1983) היה אדריכל, במאי, צייר, מאייר, מוזיקאי, מנצח ומלחין ישראלי.

מאיר בן אורי
מאיר בן אורי צילום פספורט 1959.JPG
מאיר בן אורי בתשי"ט (1959)
לידה 21 במרץ 1908
ריגה, בירת לטביה
פטירה 5 במאי 1983 (בגיל 75)
קריית שמואל שבקריות
לאום יהודי
תחום יצירה ציור, איור, תחריט, הלחנה, ניצוח, בימוי, אדריכלות, תכנון ערים
הושפע על ידי הרמן שטרוק
יצירות ידועות ציורי תנ"ך, מדרש, נופי ארץ ישראל והתיישבות;
עיטורים למגילת אסתר;
איורים לספרים כמו "פרקי אגדה" בהוצאת בית הספר הריאלי, "שיחות מני קדם" לזאב יעבץ בהוצאת עם עובד, "רבה בר בר חנא מספר על דבר נסיעותיו לארץ ישראל במדבר בספינה עד קצה תבל");
סרטים מצוירים הוריזונטליים על מגילת אסתר ובנושאים דתיים אחרים;
לחנים למילים מהמקורות ומהסידור (כמו "ארוממך השם", "אתה הצבת", "השיבנו", "אלהים באו גוים בנחלתך", "כי הנה אויביך יהמיון", שלום עליכם), וכן להמנון תנועת "קדימה" "הוי עד מתי";
תכנון מבני מוסדות החינוך ישיבת כרם ביבנה, ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, כפר הנוער הדתי;
תכנון היישובים שדה אליהו, כפר עציון, משואות יצחק

תוכן עניינים

קורות חייםעריכה

בן אורי נולד בשם מאיר מקסימיליאן וַאסְבּוּצְקי בריגה למשה בן שמואל ואסבוצקי ורוזה בת מאיר הכהן קרון, שנתנה לו את שמו העברי על שם אביה שהיה צורף אומן.

היה מהראשונים ללמוד בגן ילדים בשיטת מונטסורי. התחנך בריגה, מינכן, קופנהגן (בזמן מלחמת העולם הראשונה) וברלין. למד הנדסה ואדריכלות והתמחה בתכנון ערים.

פעל בתנועת-הנוער הלאומית "בלאווייס" ולאחר מכן היה חבר ומדריך באגודת הסטודנטים הציונית "קדימה" בברלין והלחין בתרפ"ט את המנונה "הוי עד מתי"[1]. לאחר תקופה זו פעל בהסתדרות הציונית בגרמניה.

בתרצ"ב (1932) ערך מסע בארץ ישראל שבה ביקר בפסח, בירדן, בלבנון ובסוריה וסיכם את רשמיו במחברת המלווה בציורים. לאחר שסיים את לימודיו עלה לארץ ישראל בתרצ"ד (1934), ועיברת את שם משפחתו ל"בן אורי" על שם בצלאל בן אורי כסמל לשאיפתו המקצועית-אמנותית. גר בעיר חיפה, עבד כאדריכל והפך להיות תלמידו ועוזרו של הרמן שטרוק.

בתש"ב (1942) נשא לאישה את יהודית, בתו של ד"ר פרץ ברנשטיין[2], ממנהיגי הציונות הכללית ולימים שר וחבר הכנסת. בתחילה התגורר עם רעייתו בשדה אליהו ובתש"ו עבר להתגורר בקריית שמואל שבקריות מצפון לחיפה. עבד זמן מסוים בירושלים בעבור המחלקה לנוער של קק"ל בבימוי הצגות, יצירת סרטים מצוירים הוריזונטליים[3], הלחנת שירים וציורים, וחזר לחיפה.

בשנת תשכ"ח (1968), לכבוד 20 שנה למדינת ישראל, הציג באוניברסיטת בר-אילן תערוכה של 38 ציורים המסמלים את דרכו של עם ישראל מאז יציאת מצרים, תחת הכותרת "תביאמו ותיטעמו". בפתיחת התערוכה דיבר נשיא האוניברסיטה, פרופ' משה ימר[4].

באגף בקומה השנייה בביתו שבקריית-שמואל פתח בתש"ם את "המוזיאון לאומנות דתית" (המכונה גם "מוזיאון בן אורי") שבה הציג מעבודותיו ויצירותיו הרבות בתחומים המגוונים שבהם יצר.

על קיר בביתו שבקריית-שמואל כתב את הפסוק "טוב טעם ודעת למדני כי במצוותיך האמנתי" (תהילים, מזמור קי"ט) ששימש כמוטו ליצירתו, כמבטא את האמונה שטעם טוב ניתן ללמד וצריך להנחיל לא רק ליחידים אלא גם לציבור כולו מתוך אמונה שלמה בתורה ובשמירת מצוות.

אב לנעמי, יאיר, עפרה, יעל ותמר.

עבודותיו ויצירותיועריכה

אדריכלותעריכה

תכנן או פיתח יישובים לא מעטים ברחבי הארץ, בעיקר של הציונות הדתית, כגון: שדה אליהו, כפר עציון, משואות יצחק, לוביה, שדמות דבורה, גבעת עדה (פיתוח), ומבנים שונים בקריית-שמואל שבה התגורר ב-37 שנותיו האחרונות וביניהם: בתי מגורים של ותיקי הקריה, גן ילדים, "בית התרבות" ומרכז החנויות שמתחתיו, ועוד.

תכנן גם מוסדות ציבור ומוסדות חינוך של הציונות הדתית שבהם: ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ישיבת כרם ביבנה וכפר הנוער הדתי בכפר חסידים.

כמו כן תכנן בתי כנסת כמו בית הכנסת "היכל שלמה" שבנוסח יהודי מרוקו בקריית-שמואל.

כן תכנן מצבות זיכרון ואנדרטאות כמו לקבר אחים ומצבות לאישים שונים בחיפה.

שיפץ מקומות קדושים. בשנת 1954 הוביל שיקום ועיצוב מחדש של בית הכנסת העתיק בפקיעין[5] ובשנת 1956 - בית הכנסת העתיק בשפרעם. בשני האתרים עיצב בחזית הדרומית מעל הגג השטוח תוספת גמלון וקרניים ומנורה גדולה מאד בראש הגמלון.

על עבודות אדריכליות שונות זכה בפרסים.

תכנון כלי קודשעריכה

תכנן ארונות קודש מגוונים כמו ארון הקודש של בית הכנסת ב"שדה אליהו".

פיקח על עבודת חיבור החלקים של ארון הקודש מרג'ו אמיליה שהוצב בבית הכנסת הגדול של קריית-שמואל שבקריות שבה התגורר באותו זמן.

כמו כן עסק בתכנון כלי קודש לשימוש בבתי כנסת ובתים פרטיים, כמו שתי המנורות המוצבות בצדי המדרגות העולות למקום ארון הקודש בבית-הכנסת המרכזי בקריית-שמואל.

ציור, איור, רישום ותחריטעריכה

יצר כ-120 תחריטים בשיטות שונות.

צייר כ-250 תמונות שמן העוסקים בתנ"ך, אגדות חז"ל, נופי הארץ, ההתיישבות הציונית ודמויות אנשים שהכיר ופגש. כמו כן צייר ורשם מאות תמונות בצבע מים, סקיצות, רישומים, וכדומה.

אייר ספרים שונים כגון: "פרקי אגדה"[6], "שיחות מני קדם" של זאב יעבץ[7], "רבה בר בר חנא מספר על דבר נסיעותיו : לארץ ישראל במדבר בספינה עד קצה תבל"[8], "שביבי ירושלים : שלושים ושתים אגדות" של אברהם מאיר הברמן[9], "כיצד למדו הציפורים חמש" של אליעזר שטיינברג[10], "אגדות אתחלתא" של שמואל זנוויל כהנא"[11].

בשנים תרפ"ד-תש"ל (1924-1970) יצר כ-25 סרטים מצוירים (הוריזונטליים) בנושאים מגוונים כמו "בהתעורר העם", "בימים ההם בזמן הזה", "דוד דור וצורריו", לנשפים שארגנה התאחדות עולי גרמניה בחיפה, הסרט "שמעון טשינג" שהזמינה ועדת התרבות של מועצת פועלי חיפה, ארבעה סרטים לסיפור מגילת אסתר, ועוד.

הלחנה וניצוחעריכה

הלחין קאנונים ויצירות מוזיקליות שונות, בעיקר כאלו המיועדות לתפילה ולשירי קודש, ובין לחניו נמנים: "ארוממך השם", "אתה הצבת", "השיבנו", "אלהים באו גוים בנחלתך", שלום עליכם ביצוע של יהונתן דקל ללחן של בן-אורי ל"שלום עליכם" מופיע בגוגל וידאו. ו"הוי עד מתי" (המנון תנועת "קדימה").

כתב מוזיקה למחזמר שביים "הלוך הלכו העצים" (משל יותם) שהועלה בתרצ"ד[12].

כמו כן ניצח על מקהלות שונות שהקים, ובין השאר בברלין, בעמק בית שאן, ב"כפר הנוער הדתי" ובקריית-שמואל.

מאמריו ושיטת "לשון בנייה בתורה" (לב"ב)עריכה

כתב כ-250 מאמרים בתחומי עיסוקיו השונים.

בין מאמריו, מחקרים חדשניים בנושא "לשון בנייה בתורה" כפי שכינה אותו, ובהם הוכיח כי בתוכן לשון פסוקי התורה העוסקים במבנים וכלים, וכן בתבות, במילים ובאותיות שבהם, טמונים סודות התוכניות ההנדסיות של המבנים והכלים. כך למשל בתיבת נוח, המשכן וכליו שבהם מנורת שבעת הקנים (כלי המשכן דומים לכלי המקדש אך קטנים יותר), ועוד[13].

המוזיאון לאמנות דתיתעריכה

מאיר בן אורי הקים את המוזיאון בתש"מ, כ-3 שנים לפני פטירתו, באגף בקומה השנייה של ביתו בקריית-שמואל, ובו הציג מעבודותיו המגוונות. במסגרת המוזיאון הקים מאיר בן אורי ארכיון שבו מתועדות עבודותיו.

בין העבודות היו דגמים של המשכן וכליו, כשתלמידי כיתה ה' מבית הספר היסודי מקריית שמואל שהחלו ללמוד על המשכן וכליו, באו למוזיאון לראות את הדגמים.

לאחר פטירתו הפעיל את המוזיאון בנו יאיר. במשך זמן ניכר היה המוזיאון סגור עד שיאיר פתח את המוזיאון מחדש.

במוזיאון מוצגים כיום כ-300 פריטים ובהם ציורים בעקבות התנ"ך, המדרש, נופי הארץ וההתיישבות; מחזור מאויר לימים הנוראים לתפילות בקיבוץ שדה אליהו[14]; תשמישי קדושה מקוריים; כדי חרס מעוטרים וצלחות חרס מעוטרות; רהיטי ביתו שעיטר בידיו; יצירות אמנות חינוכיות לילדים ובהם דגמי כלי המשכן; יצירות מוזקליות יהודיות מקוריות שיצר; מבחר תכנונים אדריכליים ליישובים ומוסדות של הציונות הדתית; מחקרים ומוצגים בנושא "לשון בנייה בתורה"; ועוד.
בין הציורים המוצגים ציורים של בריאת העולם, אברהם והמלאכים (שני ציורים), האחים משליכים את יוסף לבור, סולם יעקב (שתי תמונות), יציאת מצרים, מנורת שבעת הקנים, המפגש בין בלעם ואתונו למלאך, דוד המלך מנגן לפני שאול, דוד רוקד לפני ארון הברית כשמיכל בת שאול צופה מהחלון (שני ציורים), ציורי אגדות רבה בר בר חנה, ארון הקודש שבבית הכנסת הגדול של קריית שמואל, ים סוף באזור שארם א-שייח, ועוד.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אלחנן ריינר, המדרון, הערוץ וקו הרקיע: מאיר בן אורי רושם את ירושלים, עת-מול, גיליון מס' 191, שבט תשס"ז, מדור "אוצר ספרים", עמ' 28–29.
  • יאיר בן אורי, איש חכם לב בפקיעין, מאיר בן אורי ובית הכנסת העתיק בפקיעין, עת-מול גיליון מס' 245, ניסן תשע"ו, עמ' 25–27

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו כאן.
  2. ^ ב"אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו" כתב דוד תדהר בערך על בן אורי ששם אביה של יהודית היה פרידריך שלום ברנשטיין, אך לעומת זאת שם הערך על חותנו הוא דוד תדהר (עורך), "ד"ר שלמה (פרידריך) ברנשטיין", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1395
  3. ^ סרט הוריזונטלי הוא שיטה שפיתח בן אורי שבה צייר ציור אופקי ארוך המתאר את העלילה של נושא הסרט כציור ארוך רציף, ולא כרצף של תמונות בודדות. בעת הקרנת הסרט בפנס קסם דרך חלון רבוע בגודל 65X65 מילימטרים, רואים הצופים תמונה בתנועה. הנקודה שהייתה ברגע אחד בצד שמאל נעה לכיוון ימין עם גלגולו של הסרט והתקדמות העלילה.
  4. ^ תערוכת הצייר מ. בן אורי ב"בר-אילן", דבר, 26 באפריל 1968
  5. ^ יאיר בן אורי, תקצירי הכינוס: שיקום בית הכנסת העתיק בפקיעין על ידי אדריכל מאיר בן אורי ז"ל, הכינוס הארצי לשימור מורשת התרבות
  6. ^ בהוצאת בית הספר הריאלי בחיפה.
  7. ^ בהוצאת "עם עובד", תל אביב תש"ז.
  8. ^ בהוצאת "מכון לאמנות דתית", קריית-שמואל (חיפה) תשל"ח. מהדורה שנייה של הספר שיצא לראשונה בשם "מסעות הפלאים של רבה בר בר חנא", בהוצאת ה' לוונשטיין, תל אביב תרצ"ו.
  9. ^ בהוצאת "ההסתדרות הציונית העולמית : המחלקה לענייני הנער - המדור הדתי", ירושלים תשט"ז. ביקורת על הספר ראה במקור שב"לקריאה נוספת".
  10. ^ תרגום של מנחם שחורי. בהוצאת "עם עובד", תל אביב תש"ו.
  11. ^ בהוצאת "בר יודא", תל אביב תשי"ד.
  12. ^ התווים עם מילות ההצגה והתעתיק לאנגלית בתוספת איורים מתאימים, הודפסו בהוצאת "אמת ואמונה", חיפה תשמ"א.
  13. ^ יאיר בן אורי, אדריכלות מהר סיני, מאמר לביאור שיטת לב"ב (לשון בנייה בתורה) של אביו באתר דעת (במקור התפרסם בירחון שנה בשנה, בהוצאת היכל שלמה, ירושלים תשמ"ג.
  14. ^ על המחזור המאויר ראו אצל בלהה שטראוס, המחזור המצויר של שדה אליהו, "שבלות : עלון קיבוץ שדה אליהו", גיליון מס' 717, ערב ראש השנה תשס"ט, עמ' 16.