פתיחת התפריט הראשי
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: סגנון לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הרב מאיר הלר (סעמניצער, תרל"ח, 1878 - ז' באלול תרצ"ט, אוגוסט 1939) היה תלמיד חכם ירושלמי. נודע בשל קנאותו.

ביוגרפיהעריכה

בנו של הרב משה שכיהן כרב בסמניץ (עיירה על גבול הונגריה צ'כיה). בשנות התר"נ עלה עם שלושת ילדיו והיה לתלמידו של המהרי"ל דיסקין. הרב משה ייסד את ועד משמרת הקודש על עירובין, מעשרות והחינוך, בנשיאות המהרי"ל דיסקין, הרב שמואל סלנט והרב שניאור זלמן מלובלין. לפני שתוקן עירוב בירושלים החדשה, הוא היה עומד בשערי העיר העתיקה עם שוטר טורקי לבדוק את היוצאים שאין בכיסיהם חפצים[1].

יחד עם הרבנים יעקב משה חרל"פ ועקיבא פרוש, היה הלר תלמידו של הרב הערש מיכל שפירא, ולמד ממנו את דרכי הפרישות. הרב ותלמידו למדו כל השבוע וישנו במחסנים בהם איכסנו השכנים את דפנות הסוכה. הוא שימש כבעל תוקע אצל המהרי"ל דיסקין.

הרב חיים ברלין רצה למנותו לרבה של שערי חסד אך הוא סירב.

נהג להסתגר כל השבוע בגבעת שאול שהייתה שכונה מרוחקת, ובהמשך בחצר שטרויס. מדי מוצאי שבת לקח שתי חלות למאכלו במשך השבוע. בשנת תר"צ עבר לבתי אונגרין עקב הפרעות, וקבע את מקום לימודו בבתי נייטין. הוא נהג להתענות בעשרת ימי תשובה, בבה"ב, בשובבי"ם, בערב ראש חודש ובתענית צדיקים. הוא לא ישן על מיטה אלא על דרגש עץ שהיה מכוסה בסדין. הוא נהג לערוך תענית דיבור מראש חודש אלול ועד לאחר יום כיפור. ביום כיפור עצמו נהג לעמוד על רגליו במשך כל היממה. בשמחת תורה רקד במשך כל היום[2]. מסופר שכשביקר הרבי מסאטמאר בארץ ישראל בשנת תרצ"ב, רצה לפוגשו. נאמר לו שחייב למהר לפני ראש חודש אלול, כי לא יוכל לדבר עמו לאחר מכן.

במכתב לאחד ששלח לו פיצוי כספי על רדיפותיו נגדו הוא כותב שהוא מוחל מיד לכל מנאציו כדין תורה, כפי שהתחנך על ידי הרב שפירא, ואינו מסכים לקבל את הכסף. בצוואתו ביקש שלא לכתוב על מצבתו תוארי כבוד.

הגהותיו והערותיו על ארבעה טורים נדפסו במהדורת "שירה דבורה"[3].

בנו הרב צבי מיכל, מגיד מישרים ומו"צ, היה חתנו של הרב בן ציון ידלר. חתנו היה הרב אליהו דוד סלאטקי מחבר הספר הקבלי "יד דוד" (בנו של הרב אהרן סלאטקי). חתן נוסף היה הרב אברהם יעקב טורנהיים.

נכדו הרב משה הלר, היה מו"צ בולט בירושלים, התמחה במיוחד בהלכות ארבעת המינים. בנו הוא הרב מאיר הלר, מרבני קהילת תפארת ירושלים ורב קריית חסידים בבית שמש. נכד נוסף, חתנו של הרב צבי מיכל, היה הרב מנדל כהן, אף הוא מו"צ של העדה החרדית.

פרשות הקנאותעריכה

הוא נודע בקנאותו הגדולה, ובעיקר במעשיו נגד הרב קוק. עם בואו של הראי"ה קוק ארצה באלול תרע"ט, במהלך טקס "קבלת פנים" בהשתתפות מאות אנשים בתחנת הרכבת בלוד, מסר לו הלר כתב מחאה לפיו קנאי ירושלים מתנגדים לרבנותו בעיר. הרב שמואל אבידור הכהן כותב ב"האיש נגד הזרם" שהוא מנע פגישות בין הרב יוסף חיים זוננפלד והרב יצחק ירוחם דיסקין לרב קוק בתחבולות שונות.

הוא נהג להדפיס פשקווילים חתומים בשמו בנושאים שונים. בשנת תרפ"ב הוציא פאשקוויל "קול גדול" יחד עם הרב יוסף הופמן כנגד הרב קוק. הוא נקרא יחד עם הרב יוסף הופמן לדין תורה ברבנות הראשית, ומשלא הגיעו נאסרו השניים על ידי המשטרה. עיתון אגודת ישראל קול ישראל יצא במחאה על כך, ורבני העדה החרדית פירסמו מכתב לתפילה לשיחרורם[4]. לאחר פסק הדין, לבקשת הרב קוק ובתיווכו של הרב יעקב מאיר, הומר עונש המאסר בפיצוי כספי.

הפרשה המפורסמת ביותר שנקשרה בשמו היא פרשת הפשקוויל נגד האדמו"ר מגור, ה"אמרי אמת". בקיץ של שנת תרפ"ז הגיע האדמו"ר מגור לביקור בארץ ישראל, בין השאר כדי לנסות לפייס בין הרב קוק לעדה החרדית. ה"אמרי אמת" ביקר אצל הרב קוק ואצל הרב יוסף חיים זוננפלד אך למעשה לא הצליח להשכין שלום בין הצדדים. בשל פגישתו זו עם הראי"ה קוק הוציא הרב הלר פשקוויל מבזה במיוחד על האדמו"ר מגור[5][6]. על פי המסופר, ביום הדפסת הפשקוויל הוא התענה והלך לטבול במקווה. הרב ישעיה אשר זליג מרגליות כתב אף הוא מכתב חריף לאדמו"ר מגור[7]. חסידי גור תבעו מהרב זוננפלד ובית הדין של העדה החרדית להחרים את השניים ולהוציאם מוועד העיר האשכנזי. העדה החרדית הוציאה מכתב התנערות[8], אך הוא לא סיפק את חסידי גור. בשל מאורעות אלו חל נתק בין חסידות גור לעדה החרדית.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בטוב ירושלים - זכרונות המגיד הירושלמי, רבי בן ציון יאדלר, פרק י', עמ' רנח (הוצאת נצח, ה'תשכ"ז)
  2. ^ על פי יעקב גליס, בית אבא.
  3. ^ בהקדמת הטור:"אזכיר במיוחד את ידידי החשוב הרה"ג ר' משה הלר ז"ל שהועיל למסור לנו ספרי ארבעה טורים של מר זקינו הרה"ג הצדיק ר' מאיר הלר (סעמניצער) זצ"ל אשר תוך כדי לימודו ציין רבבות מראי מקומות בכל ד' טורים וב"י ותיקן תיקונים רבים שהאירו עינינו בעבודתינו".
  4. ^ מכתב העדה החרדית.
  5. ^ הרבי מגור והרב קוק, הארץ, א' תמוז תרפ"ז, עמ' 4
  6. ^ מנשה אונגר, המחלוקת "לשם שמים" בירושלים: אחרי ביקורו של האדמו"ר מגור, הארץ, 26 ביולי 1927, עמ' 3
  7. ^ גם בספרו אשרי האיש, עמודים כח - לב, כותב על הנושא ברמזים.
  8. ^ מכתב מחאה.