מאיר ויזלטיר

מאיר ויזלטיר
	מאיר ויזלטיר בבית אריאלה, תל אביב, נובמבר 2021
	מאיר ויזלטיר בבית אריאלה, תל אביב, נובמבר 2021
לידה	8 במרץ 1941; ט' באדר ה'תש"א; מוסקבה, ברית המועצות
פטירה	30 במרץ 2023 (בגיל 82); ט' בניסן ה'תשפ"ג; רמת גן, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
מדינה	ישראל
תחום כתיבה	שירה
יצירות בולטות	קיצור שנות השישים, מחסן, פנקס הסונטות, יש לי סימפטיה
שפות היצירה	עברית
תקופת פעילות	1958–2023 (כ־65 שנים)
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2000); פרס היצירה לסופרים עבריים (1977); פרס ביאליק (1994); פרס ניומן (2015) ;

מֵאִיר וִיזֶלְטִיר (8 במרץ 1941, ט' באדר ה'תש"א – 30 במרץ 2023, ט' בניסן ה'תשפ"ג) היה משורר ומתרגם ישראלי. מהבולטים שבמשוררי ובמתרגמי ישראל, פרופסור בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. חתן פרס ישראל לספרות ושירה לשנת תש"ס (2000).

ביוגרפיה

ויזלטיר נולד במוסקבה, ברית המועצות, ב-1941. במהלך מלחמת העולם השנייה עברה משפחתו לנובוסיבירסק שבדרום-מערב סיביר. אביו נהרג כחייל בצבא האדום בלנינגרד (ויזלטיר הזכיר מוות זה בשירו: "אבי קיבל כדור בראש / בגיל ארבעים ושלוש, / ואני, בן שבעים ואחת, / עוד לא קיבלתי מט"^[1]). אימו נאסרה ב-1945 על ידי השלטונות הקומוניסטיים, ובעקבות זאת עברה עליו ילדותו עם אחותו הבכורה ובעלה, שעזבו ב-1946 את ברית המועצות לפולין. ב-1947 עברו לוויסבאדן שבגרמניה המערבית, וב-1949 עלו לישראל. לאחר עלייתו התגורר ויזלטיר תקופה קצרה בקיבוץ רמת השופט, משם עבר לשכונת עין התכלת בנתניה ולאחר מכן, בגיל 14, לתל אביב. שנה לאחר מכן, ב-1956, הותר לאימו לעלות לישראל.

את לימודיו האוניברסיטאיים החל במהלך שירותו הצבאי, בשלוחה התל אביבית של הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, אך עזב ולבסוף למד ספרות אנגלית והיסטוריה כללית. לאחר סיום לימודיו שהה מספר שנים באירופה, שם השתתף בקורסים וסדנאות רבות בהיסטוריה של הספרות. היה פרופסור חבר בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, ולאחר פרישתו היה פרופסור אמריטוס.

כבר בתחילת שנות ה-60 נמנה בין המשוררים הישראלים הצעירים יחד עם דליה הרץ, יונה וולך ויאיר הורביץ.^[2] בשנת 1967 הקים איתם כתב עת בשם "פשיטא" שהוא היה עורכו.^[3]^[4]

פרסים והוקרה

1977, 1993, 2011 - זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשל"ז, שוב בשנת תשנ"ג ושוב בשנת תשע"א.
1984 - זכה בפרס יובל עלית לספרות
1995 - זכה בפרס ביאליק
2000 - זכה בפרס ישראל לספרות ושירה
2003 - זכה בפרס עדה בן-נחום לתרגום מחזות על תרגומו למחזה "האשליה"
2003 - זכה בפרס L'Olio della Poesia על מבחר שיריו בתרגום לאיטלקית
2009 - נבחר לעמית כבוד של מוזיאון תל אביב לאמנות.^[5]
2015 - זכה בפרס ניומן

חיים אישיים

בתחילת שנות ה-60 היה נשוי לפסיכולוגית ורדה רזיאל-ז'קונט, ולהם בת בשם נטליה. אחר כך היה נשוי לעורכת הסרטים אתי ויזלטיר, ולהם בת בשם מרתה. מאוחר יותר היה במערכת יחסים זוגית עם ימפה בולסלבסקי (אחותה של המתרגמת נילי מירסקי), ובעקבות מותה ביוני 2015 כתב את "שברי שיר מול ימפה", שיר קינה בן 24 פרקים שראה אור תחילה כספר נפרד, ולאחר מכן חתם את ספר שיריו "האדם הנידף".

בשנת 2007 עבר אירוע מוחי, שממנו התאושש כליל. בקיץ 2016, בעת חופשה בברלין, התמוטט ואושפז במחלקת טיפול נמרץ עקב פקיעת כלי דם בבטנו. על כך אמר ויזלטיר: "אין לי ספק שאלמלא נטליה הבינה מה קורה, הייתי מת. היא הצילה את החיים שלי".^[6]

ויזלטיר נפטר ב-30 במרץ 2023, בגיל 82, עקב תגובה אלרגית לטיפול בסרטן.^[7] הוא נקבר בבית העלמין ירקון, בפתח תקווה.^[8]

יצירתו

ויזלטיר ידוע בשיריו הפוליטיים. במהלך השנים כתב שירי מחאה רבים נגד שלטון ישראל בשטחי יהודה ושומרון, נגד מלחמת לבנון הראשונה ונגד המערכת התרבותית המקיימת את תרבות המלחמה הישראלית (אופנהיימר, 2004). כמו כן ידוע ויזלטיר בשירי האהבה החושניים שלו, בשיריו העירוניים ובשיריו הקוראים להתבוננות כמו "באמת". בנימוקי פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשע"א כתב חבר השופטים, כי "שירתו הבוטה, המעורבת, המשלבת רטוריקה פוליטית וחברתית עם ממדים אקזיסטנציאליסטיים, הייתה מן הכוחות המרכזיים שעיצבו את פני המודרניזם בשירה הישראלית בשנות השישים והשבעים; אולם היא הוסיפה להתפתח ולהתחדש גם בעשורים הבאים, ובין היתר גבר בה רישומם של היבטים אוטוביוגרפיים אינטימיים ומופנמים."^[9]

כמה משיריו הולחנו והתפרסמו כפזמונים, בהם "יש לי סימפטיה" (לחן: שלמה גרוניך), "שובי לפרדס" (לחן: יהודית רביץ), "שוב יורד אור חקי אפרורי" (לחן: יהלי סובול).

תרגומיו

בשנת 1964 תרגם את המחזה "קשר דם" שהוצג בתיאטרון אהל.^[10] ויזלטיר תרגם מספר מחזות מאת ויליאם שייקספיר בלשון המשלבת בין משלבים שונים של השפה ומתוך זיקה לשירתו. המחזות שתרגם הם: "מקבת" (עם עובד, 1985), "אנטוניוס וקלאופטרה" (עם עובד, 1988), "טימון איש אתונה" (עם עובד, 1989), "ריצ'רד השלישי" (הקיבוץ המאוחד, 1991), "אגדת חורף" (הקיבוץ המאוחד, 1999), "יוליוס קיסר" (זמורה-ביתן, 1999) ו"סימבלין" (בבל, 2006).

במבוא לתרגומיו הראשונים כתב ויזלטיר:

"השתדלתי שלשון הנוסח העברי תהיה חיה, נוחה להגייה בפי השחקן ולקליטה באוזן, מעוגנת בעברית הישראלית ונקיה מסלסולים ארכאיים. אין פירוש הדבר שחתרתי לעברית מדוברת רגילה – נקודת המוצא האמיתית היא לשון השירה העברית של העשורים האחרונים... שקספיר דומה לנו במאפיין מרכזי ומכריע של לשונו – התנועה החופשית והמהירה להפליא, הלוך ושוב, בין רבדים רבים של הלשון, מן הנשגב (או המקודש) עד לוולגארי. רק כך ניתן לקיים את אמינות הרגש ואת החיוניות העצומה של השיח השקספירי... המתרגם את שקספיר חייב לזכור שהוא עובד בראש ובראשונה בשביל השחקן, ועליו להוציא מתחת ידו טקסט שיהיה נוח להגייה, ובמידת האפשר – קליט בשמיעה הראשונה".^[11]

תרגם עשרות ספרים מאת מחברים אחרים. בהם רומנים מאת צ'ארלס דיקנס, רוברט גרייבס, אלדוס האקסלי, וירג'יניה וולף, ד.מ. תומאס וג'וזף הלר.

ספריו

טיול באיונה (1963)
פרק א' פרק ב' (1967)
מאה שירים (1969)
קח (1973), ספרי סימן קריאה
דבר אופטימי, עשיית שירים (1976), ספרי סימן קריאה
פנים חוץ – מבחר שירים (1977), הוצאת הקיבוץ המאוחד
פגימות – לקט תרגומים (1979), ספרי סימן קריאה
מוצא אל הים (1981), ספרי סימן קריאה
קיצור שנות השישים (1984), ספרי סימן קריאה
אי יווני (1985), ספרי סימן קריאה
מכתבים ושירים אחרים (1986), הוצאת עם עובד
מחסן (1995), ספרי סימן קריאה
שירים איטיים (2000)
מרודים וסונטות (2009), הוצאת הקיבוץ המאוחד
ארבעים (2010), הוצאת הקיבוץ המאוחד^[12]^[13]^[14]
דבר אופטימי, עשיית שירים (2012), מהדורה חדשה + נספח, הוצאת הקיבוץ המאוחד
מִכְלוֹל שִׁירִים (2016), כרך א' (שירים עד 1969), כרך ב' (1969–1980), כרך ג' (1980–2009), הוצאת הקיבוץ המאוחד
האדם הנידף (2018)
שירים לילדות נבונות (2018), הוצאת אחוזת בית^[15]
פנקס הסונטות (2021), הוצאת הקיבוץ המאוחד^[16]
קעקועים מאוחרים (2023), הספרייה החדשה^[17]
מאמרים ושיחות (2024), דחק

לקריאה נוספת

יוחאי אופנהיימר, הזכות הגדולה לומר לא – שירה פוליטית בישראל, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2004, עמ' 289–318.
נורית בוכוויץ, רשות מעבר: חילופי נורמות, מאיר ויזלטיר ושירת שנות השישים, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.
הלית ישורון, איך עשית את זה? – ראיונות 'חדרים', הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016, עמ' 17–36, ראיון עם מאיר ויזלטיר מספטמבר 1981.
מאיר ויזלטיר, שיחה עם רדיו, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 283–285, הוצאת כרמל, 2017.
שלמה יניב, הבלדה העברית בת זמננו – מסורת וחידוש, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן, 1999, הפרק "'הרס ובנייה' בבלדות ויזלטיר", עמ' 200–215.
רפי וייכרט, השנים המופלאות – רשימות על שירת מאיר ויזלטיר, ספרי עתון 77, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021.^[18]
מנחם פרי, תאורה מילולית: השיר הפרוטוטיפי של ויזלטיר, של עמיחי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2024^[19]

קישורים חיצוניים

מאיר ויזלטיר, ברשת החברתית פייסבוק
מאיר ויזלטיר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מאיר ויזלטיר, באתר שירונט
מאיר ויזלטיר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מאיר ויזלטיר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
מאיר ויזלטיר, בארכיון הבימה
מאיר ויזלטיר, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
מאיר ויזלטיר, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
מאיר ויזלטיר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
כתבי מאיר ויזלטיר בפרויקט בן-יהודה
מילים לשירים של מאיר ויזלטיר, באתר "שירונט"
מאיר ויזלטיר, באתר פרס ישראל
מאיר ויזלטיר, מרצה באתר בסיס לאומנות ותרבות
מאיר ויזלטיר מקריא שיר של יאיר הורביץ "לאהבתי כשתשכים", גלי צה"ל, נובמבר 2017
מאיר ויזלטיר, היה רגע מיוחד במינו, מקיקרו עד מרקוס אורליוס, שבו עמד האדם לבדו, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2024

הערות שוליים

^ מאיר ויזלטיר, האדם הנידף, 2018, עמ' 29
^ מועדון מלוא, דבר, 17 בינואר 1964
^ בשתי מילים, מעריב, 21 ביולי 1967
^ מנחם בראון, דיוקנו של עיתון "שימושי", למרחב, 28 ביולי 1967
^ חגית פלג-רותם, ‏רון לאודר, רות שטרית ומאיר ויזלטיר - עמיתי כבוד של מוזיאון ת"א, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2009
^ זיו רביב, חופשת המחלה שלי, ידיעות אחרונות
^ שגיא בן נון‏, המשורר וחתן פרס ישראל מאיר ויזלטיר הלך לעולמו בגיל 82, באתר וואלה, 31 במרץ 2022
^ איה חיות, "לא רק משורר ענק, אלא מנהיג ספרותי": מאיר ויזלטיר הובא למנוחות, באתר ynet, 2 באפריל 2023
^ מיה סלע, בין 14 זוכי פרס ראש הממשלה: ויזלטיר, קסטל בלום, פוצ'ו וגברון, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2010
^ קשר דם, על המשמר, 9 באוגוסט 1964
הצגת בכורה – קשר דם, למרחב, 20 באוקטובר 1964
^ מובא בסקירתו של רונן סוניס, שקספיר בן דמותנו, באתר "מכונת קריאה"
^ אלי הירש, על "ארבעים", ידיעות אחרונות, 31 בדצמבר 2010
^ יהודה ויזן‏, 'ארבעים', באתר וואלה, 31 בינואר 2011
^ דרור בורשטיין, "ארבעים" מאת מאיר ויזלטיר, על חרדת הנשמה, באתר הארץ, 12 בינואר 2011
^ עופרה רודנר, "שירים לילדות נבונות" של מאיר ויזלטיר: שנונים ושופעי הומור מרושע, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2018
^ רן יגיל, "פנקס הסונטות" מוכיח ששירתו המוקדמת של ויזלטיר חזקה משירתו המאוחרת, באתר הארץ, 29 ביוני 2021
^ מאיר ויזלטיר, כבר לא אלך מפה לשום מקום. פה אתפגר, פה אקבר, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2023;
שני פוקר, "קעקועים מאוחרים": מאיר ויזלטיר מיישיר מבט אל המוות בספרו האישי ביותר, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2023
^ רן יגיל, על הצבע הוורוד בשירת מאיר ויזלטיר, באתר הארץ, 18 באפריל 2021
^ שני פוקר, הספר מנתח את שירת ויזלטיר ועמיחי, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2024;
סיגל נאור, מנחם פרי מחזיר את העניין לפרשנות הספרותית, באתר ישראל היום, 6 בפברואר 2025

הקודם: דוד אבידן, עמליה כהנא-כרמון	פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם חנוך לוין 1994	הבא: יעקב אורלנד, יהודית הנדל

[1] מאיר ויזלטיר, האדם הנידף, 2018, עמ' 29

[2] מועדון מלוא, דבר, 17 בינואר 1964

[3] בשתי מילים, מעריב, 21 ביולי 1967

[4] מנחם בראון, דיוקנו של עיתון "שימושי", למרחב, 28 ביולי 1967

[5] חגית פלג-רותם, ‏רון לאודר, רות שטרית ומאיר ויזלטיר - עמיתי כבוד של מוזיאון ת"א, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2009

[6] זיו רביב, חופשת המחלה שלי, ידיעות אחרונות

[7] שגיא בן נון‏, המשורר וחתן פרס ישראל מאיר ויזלטיר הלך לעולמו בגיל 82, באתר וואלה, 31 במרץ 2022

[8] איה חיות, "לא רק משורר ענק, אלא מנהיג ספרותי": מאיר ויזלטיר הובא למנוחות, באתר ynet, 2 באפריל 2023

[9] מיה סלע, בין 14 זוכי פרס ראש הממשלה: ויזלטיר, קסטל בלום, פוצ'ו וגברון, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2010

[10] קשר דם, על המשמר, 9 באוגוסט 1964
הצגת בכורה – קשר דם, למרחב, 20 באוקטובר 1964

[11] מובא בסקירתו של רונן סוניס, שקספיר בן דמותנו, באתר "מכונת קריאה"

[12] אלי הירש, על "ארבעים", ידיעות אחרונות, 31 בדצמבר 2010

[13] יהודה ויזן‏, 'ארבעים', באתר וואלה, 31 בינואר 2011

[14] דרור בורשטיין, "ארבעים" מאת מאיר ויזלטיר, על חרדת הנשמה, באתר הארץ, 12 בינואר 2011

[15] עופרה רודנר, "שירים לילדות נבונות" של מאיר ויזלטיר: שנונים ושופעי הומור מרושע, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2018

[16] רן יגיל, "פנקס הסונטות" מוכיח ששירתו המוקדמת של ויזלטיר חזקה משירתו המאוחרת, באתר הארץ, 29 ביוני 2021

[17] מאיר ויזלטיר, כבר לא אלך מפה לשום מקום. פה אתפגר, פה אקבר, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2023;
שני פוקר, "קעקועים מאוחרים": מאיר ויזלטיר מיישיר מבט אל המוות בספרו האישי ביותר, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2023

[18] רן יגיל, על הצבע הוורוד בשירת מאיר ויזלטיר, באתר הארץ, 18 באפריל 2021

[19] שני פוקר, הספר מנתח את שירת ויזלטיר ועמיחי, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2024;
סיגל נאור, מנחם פרי מחזיר את העניין לפרשנות הספרותית, באתר ישראל היום, 6 בפברואר 2025

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מאיר ויזלטיר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מאיר ויזלטיר