מאיר ויזלטיר

מֵאִיר וִיזֶלְטִיר (נולד ב-8 במרץ 1941, ט' באדר ה'תש"א) הוא משורר ומתרגם ישראלי. מהבולטים שבמשוררי ובמתרגמי ישראל, פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. חתן פרס ישראל לספרות ושירה לשנת תש"ס (2000).

מאיר ויזלטיר

מאיר ויזלטיר בבית אריאלה, נובמבר 2021
לידה	8 במרץ 1941 (בן 81) ט' באדר ה'תש"א מוסקבה, ברית המועצות
מדינה
שפות היצירה	עברית
תקופת הפעילות	1958–הווה (כ־64 שנים)
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2000) פרס ביאליק (1994) פרס ניומן (2015) פרס היצירה לסופרים עבריים

ביוגרפיה

ויזלטיר נולד במוסקבה, ברית המועצות, ב-1941. במהלך מלחמת העולם השנייה עברה משפחתו לנובוסיבירסק שבדרום-מערב סיביר. אביו נהרג כחייל בצבא האדום בלנינגרד (ויזלטיר הזכיר מוות זה בשירו: "אבי קיבל כדור בראש / בגיל ארבעים ושלוש, / ואני, בן שבעים ואחת, / עוד לא קיבלתי מט"). אמו נאסרה ב-1945 על ידי השלטונות הקומוניסטים, ובעקבות זאת עברה עליו ילדותו עם אחותו הבכורה ובעלה, שעזבו ב-1946 את ברית המועצות לפולין. ב-1947 עברו לוויסבאדן שבמערב גרמניה, וב-1949 עלו לישראל. לאחר עלייתו התגורר ויזלטיר תקופה קצרה בקיבוץ רמת השופט, משם עבר לשכונת עין התכלת בנתניה ולאחר מכן, בגיל 14, לתל אביב. שנה לאחר מכן, ב-1956, הותר לאמו לעלות לארץ.

את לימודיו האוניברסיטאיים החל במהלך שירותו הצבאי, בשלוחה התל אביבית של הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, אך עזב ולבסוף למד ספרות אנגלית והיסטוריה כללית. לאחר סיום לימודיו שהה מספר שנים באירופה, שם השתתף בקורסים וסדנאות רבות בהיסטוריה של הספרות. היה פרופסור חבר בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, ולאחר פרישתו הוא פרופסור אמריטוס.

בתחילת שנות ה-60 היה נשוי לפסיכולוגית ורדה רזיאל (ויזלטיר), ולהם בת יחידה בשם נטליה. אחר כך היה נשוי לעורכת הסרטים אתי ויזלטיר, ולהם בת יחידה בשם מרתה. מאוחר יותר היה במערכת יחסים זוגית עם ימפה בולסלבסקי (אחותה של המתרגמת נילי מירסקי), ובעקבות מותה ביוני 2015 כתב את "שברי שיר מול ימפה", שיר קינה בן 24 פרקים שראה אור תחילה כספר נפרד, ולאחר מכן חתם את ספר שיריו "האדם הנידף".

בשנת 2007 עבר אירוע מוחי, ממנו התאושש כליל.

בשנת 2009 נבחר לעמית כבוד של מוזיאון תל אביב לאמנות.

בקיץ 2016, בעת חופשה בברלין, התמוטט ואושפז במחלקת טיפול נמרץ עקב פקיעת כלי דם בבטנו. על כך אמר ויזלטיר: "אין לי ספק שאלמלא נטליה הבינה מה קורה, הייתי מת. היא הצילה את החיים שלי".

ויזלטיר זכה בפרס ביאליק 1995, בפרס עדה בן-נחום לתרגום מחזות על תרגומו למחזה "האשליה" (2003), בפרס ישראל לספרות ושירה ליוצרים בשנת תש"ס, ובפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשע"א. בנימוקי הפרס כתב חבר השופטים, כי "שירתו הבוטה, המעורבת, המשלבת רטוריקה פוליטית וחברתית עם ממדים אקזיסטנציאליסטיים, הייתה מן הכוחות המרכזיים שעיצבו את פני המודרניזם בשירה הישראלית בשנות השישים והשבעים; אולם היא הוסיפה להתפתח ולהתחדש גם בעשורים הבאים, ובין היתר גבר בה רישומם של היבטים אוטוביוגרפיים אינטימיים ומופנמים."

יצירתו

ויזלטיר ידוע בשיריו הפוליטיים. במהלך השנים כתב שירי מחאה רבים נגד שלטון ישראל בשטחי יהודה ושומרון, נגד מלחמת לבנון הראשונה ונגד המערכת התרבותית המקיימת את תרבות המלחמה הישראלית (אופנהיימר, 2004). כמו כן ידוע ויזלטיר בשירי האהבה החושניים שלו, בשיריו העירוניים ובשיריו הקוראים להתבוננות כמו "באמת".

כמה משיריו הולחנו והתפרסמו כפזמונים, בהם "יש לי סימפטיה" (לחן: שלמה גרוניך) ו"שובי לפרדס" (לחן: יהודית רביץ).

תרגומיו

ויזלטיר תרגם מספר מחזות מאת ויליאם שייקספיר בלשון המשלבת בין משלבים שונים של השפה ומתוך זיקה לשירתו. המחזות שתרגם הם: "מקבת" (עם עובד, 1985), "אנטוניוס וקלאופטרה" (עם עובד, 1988), "טימון איש אתונה" (עם עובד, 1989), "ריצ'רד השלישי" (הקיבוץ המאוחד, 1991), "אגדת חורף" (הקיבוץ המאוחד, 1999), "יוליוס קיסר" (זמורה-ביתן, 1999) ו"סימבלין" (בבל, 2006).

במבוא לתרגומיו הראשונים כתב ויזלטיר:

"השתדלתי שלשון הנוסח העברי תהיה חיה, נוחה להגייה בפי השחקן ולקליטה באוזן, מעוגנת בעברית הישראלית ונקיה מסלסולים ארכאיים. אין פירוש הדבר שחתרתי לעברית מדוברת רגילה – נקודת המוצא האמיתית היא לשון השירה העברית של העשורים האחרונים... שקספיר דומה לנו במאפיין מרכזי ומכריע של לשונו – התנועה החופשית והמהירה להפליא, הלוך ושוב, בין רבדים רבים של הלשון, מן הנשגב (או המקודש) עד לוולגארי. רק כך ניתן לקיים את אמינות הרגש ואת החיוניות העצומה של השיח השקספירי... המתרגם את שקספיר חייב לזכור שהוא עובד בראש ובראשונה בשביל השחקן, ועליו להוציא מתחת ידו טקסט שיהיה נוח להגייה, ובמידת האפשר – קליט בשמיעה הראשונה".

תרגם עשרות ספרים מאת מחברים אחרים. בהם, רומנים מאת צ'ארלס דיקנס, רוברט גרייבס, אלדוס האקסלי, וירג'יניה וולף, ד.מ. תומאס וג'וזף הלר.

ספריו

• טיול באיונה (1963)
• פרק א' פרק ב' (1967)
• מאה שירים (1969)
• קח (1973), ספרי סימן קריאה
• דבר אופטימי, עשיית שירים (1976), ספרי סימן קריאה
• פנים חוץ - מבחר שירים (1977), הוצאת הקיבוץ המאוחד
• פגימות - לקט תרגומים (1979), ספרי סימן קריאה
• מוצא אל הים (1981), ספרי סימן קריאה
• קיצור שנות השישים (1984), ספרי סימן קריאה
• אי יווני (1985), ספרי סימן קריאה
• מכתבים ושירים אחרים (1986), הוצאת עם עובד
• מחסן (1995), ספרי סימן קריאה
• שירים איטיים (2000)
• מרודים וסונטות (2009), הוצאת הקיבוץ המאוחד
• ארבעים (2010), הוצאת הקיבוץ המאוחד
• דבר אופטימי, עשיית שירים (2012), מהדורה חדשה + נספח, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
• מִכְלוֹל שִׁירִים (2016), כרך א' (שירים עד 1969), כרך ב' (1969–1980), כרך ג' (2009-1980) הוצאת הקיבוץ המאוחד
• האדם הנידף (2018)
• שירים לילדות נבונות (2018), הוצאת אחוזת בית.
• פנקס הסונטות (2021), הוצאת הקיבוץ המאוחד

לקריאה נוספת

• יוחאי אופנהיימר, הזכות הגדולה לומר לא - שירה פוליטית בישראל, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2004, עמ' 289–318.
• נורית בוכוויץ, רשות מעבר: חילופי נורמות, מאיר ויזלטיר ושירת שנות השישים, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.
• הלית ישורון, איך עשית את זה? - ראיונות 'חדרים', הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016, עמ' 17–36, ראיון עם מאיר ויזלטיר מספטמבר 1981.
• מאיר ויזלטיר, שיחה עם רדיו, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 283–285, הוצאת כרמל, 2017.
• שלמה יניב, הבלדה העברית בת זמננו - מסורת וחידוש, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן, 1999, הפרק "'הרס ובנייה' בבלדות ויזלטיר", עמ' 200–215.
• רפי וייכרט, השנים המופלאות - רשימות על שירת מאיר ויזלטיר, ספרי עתון 77, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021

קישורים חיצוניים

• מאיר ויזלטיר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• מאיר ויזלטיר, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• מאיר ויזלטיר, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• מאיר ויזלטיר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• מילים לשירים של מאיר ויזלטיר, באתר "שירונט"
• קורות חיים באתר פרס ישראל
• מאיר ויזלטיר, מרצה באתר בסיס לאומנות ותרבות
• מאיר ויזלטיר מקריא שיר של יאיר הורביץ "לאהבתי כשתשכים", גלי צה"ל, נובמבר 2017

• מאיר ויזלטיר, ברשת החברתית פייסבוק

ראיונות

• חגית גרוסמן, מאיר ויזלטיר, המשורר הממאן לשגות באשליות, בבלוג של חגית גרוסמן, 27 במרץ 2013
• שירי לב-ארי, עכבר העיר אונליין, למטה, קרוב לאמת, באתר הארץ, 20 ביוני 2008
• נורית בוכוויץ, מעולם לא נשביתי בקסמי הפואטיקה האלתרמנית, ולא נזקקתי להשתחרר ממנה. דילגתי עליה, באתר הארץ, 22 במאי 2009
• שירי לב-ארי, ‏גיבור בעל כורחו, באתר גלובס, 3 בפברואר 2010
• יניב מגל, ‏מאיר ויזלטיר: "אני פוחד מהפייסבוק, זה בולען זמן אימתני", באתר גלובס, 3 בספטמבר 2012
• יהלי סובול, ‏שוברים שורות, באתר "Time Out ישראל", 27 במרץ 2014
• דורון קורן, אין לו סימפטיה לערס פואטיקה. גם לא לאלתרמן. ראיון חג עם מאיר ויזלטיר, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2015
• יעקב בר-און, ‏יש לו סימפטיה: מאיר ויזלטיר לא מצפה לקבל את פרס ישראל, באתר מעריב אונליין, 28 בספטמבר 2015
• יהודה ויזן (מראיין), ‏על יהדות ושירה – שיחה עם מאיר ויזלטיר, דחק ו', ינואר 2016, עמ' 29–58, עמ' 29–58
• גבי בר־חיים, מאיר ועצבני, באתר "ידיעות אחרונות", 20 בנובמבר 2017
• שירים איטיים: ראיון רדיו עם המשורר מאיר ויזלטיר, 10 במאי 2000. הקלטת שמע מתוך אוסף אילנה צוקרמן באתר הספרייה הלאומית
• שני ליטמן, פתאום תפסתי שכולם הלכו. אני האחרון שנשאר, באתר הארץ, 4 במרץ 2021

על יצירתו:

• חנה יעוז, השואה בשירת ויזלטיר: מחאה, חילון וגרוטסקה, בתוך "השואה בשירת דור-המדינה", הוצאת עקד, 1984, עמ' 119–122
• אביבה קרינסקי, קריאת השיר "מלים" על פי תורת "ההתקבלות" של הנס רובט יאוס. נדפס בספרה "הדגם של ה"התקבלות" בהוראת הספרות- למידה בסביבה מתוקשבת". מכון מופת, בית ספר למחקר ולפיתוח תוכניות בהכשרת עובדי חינוך והוראה במכללות, 1997. עמ' 22–29.
• אביבה קרינסקי, אופן ההתקבלות של השיר "מלים" על ידי תלמידים מהווי חברתי תרבותי שונה. המקרה של שירה פוליטית ואידאולוגית. נדפס ב"חלקת לשון", קיץ תשנ"ז חוברת 24. קובץ סקריפ"ט. האגודה הישראלית לבלשנות שימושית ומכללת לוינסקי לחינוך. עמ' 93–119.
• חנן חבר, אל תטה אוזן ללהלוהי בן-יאיר, באתר הארץ, 22 במאי 2009
• מנחם פרי, מבקרי השירה הלכו לים - על שירו של ויזלטיר "קח", באתר הספריה החדשה
• מנחם פרי, כל הגוף פנים: ויזלטיר – מטאפוריוּת מחוץ ללשון, סימן קריאה 18, מאי 1986
• יואב רינון, אי אפשר לשיר אלא רק לקשקש, באתר הארץ, 22 במאי 2009
• עמינדב דיקמן, תרגום כבחירה באפשרות הקיצונית, באתר הארץ, 22 במאי 2009
• אורי הולנדר, ויזלטיר מתרגם את קאמינגס, באתר הארץ, 22 במאי 2009
• אלי הירש, על "מרודים וסונטות", ידיעות אחרונות, 12 ביוני 2009
• גבריאל מוקד, המודרניסט, מוזת הזיכרון של מאיר ויזלטיר, באתר הארץ, 27 ביולי 2009
• יואב רינון, בלבו הדוחה של הזבל, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2009
• נתן זך, עם המורדים המרודים של מאיר ויזלטיר. מחווה מרע-לעט, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2009
• מנחם בן, קו המשווה: רק שני שירים, nrg,‏ 3 בדצמבר 2011
• יואב רינון, השיר ששר החתול לציפור, באתר הארץ, 11 במרץ 2011
• אלי הירש, על "דבר אופטימי עשיית שירים", ידיעות אחרונות, 31 באוגוסט 2012
• רן יגיל, שמאל ימין בשירה, מאיר ויזלטיר ואליעז כהן, באתר nrg מעריב, 31 באוקטובר 2012
• יהודה ויזן, חומרים שמהם חונכים משוררים, מקור ראשון, מוסף "שבת", 19 ביוני 2016, בגיליון בהעלותך תשע"ו - 984
• יצחק לאור, המוזיקה של מאיר ויזלטיר, באתר הארץ, 20 בינואר 2017
• רוני אלדד, ‏כנות מחוספסת: היופי והחום שבכתיבת ספרי ילדים, בעיתון מקור ראשון, 13 בדצמבר 2018
• אביאל רובשוב, מורן שוב רובשוב, צָפוּן בָּרֵךְ | השירה כצֵיד החד־פעמי, באתר "מעלה", דצמבר 2021 - על "פנקס הסונטות"

מיצירתו:

• שיר שנכתב לרגל שחרור טלי פחימה
• השיר "המשך יבוא", באתר הספריה החדשה
• שירים של מאיר ויזלטיר באתר הספריה החדשה
• השיר "אַבָּא וְאִמָא הָלְכוּ לַקּוֹלְנוֹעַ"
• כל האנשים שלא קוראים שירה, באתר הארץ

הערות שוליים

הקודם: דוד אבידן, עמליה כהנא-כרמון

פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם חנוך לוין 1994

הבא: יעקב אורלנד, יהודית הנדל