מאיר ויזלטיר

משורר ומתרגם ישראלי

מֵאִיר וִיזֶלְטִיר (8 במרץ 1941, ט' באדר ה'תש"א30 במרץ 2023, ט' בניסן ה'תשפ"ג) היה משורר ומתרגם ישראלי. מהבולטים שבמשוררי ובמתרגמי ישראל, פרופסור בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. חתן פרס ישראל לספרות ושירה לשנת תש"ס (2000).

מאיר ויזלטיר
מאיר ויזלטיר בבית אריאלה, תל אביב, נובמבר 2021
מאיר ויזלטיר בבית אריאלה, תל אביב, נובמבר 2021
מאיר ויזלטיר בבית אריאלה, תל אביב, נובמבר 2021
לידה 8 במרץ 1941
ט' באדר ה'תש"א
ברית המועצותברית המועצות מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 במרץ 2023 (בגיל 82)
ט' בניסן ה'תשפ"ג
ישראלישראל רמת גן, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום קבורה בית העלמין ירקון
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה שירה
יצירות בולטות קיצור שנות השישים, מחסן, פנקס הסונטות, יש לי סימפטיה
תקופת הפעילות 19582023 (כ־65 שנים)
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

ויזלטיר נולד במוסקבה, ברית המועצות, ב-1941. במהלך מלחמת העולם השנייה עברה משפחתו לנובוסיבירסק שבדרום-מערב סיביר. אביו נהרג כחייל בצבא האדום בלנינגרד (ויזלטיר הזכיר מוות זה בשירו: "אבי קיבל כדור בראש / בגיל ארבעים ושלוש, / ואני, בן שבעים ואחת, / עוד לא קיבלתי מט"[1]). אימו נאסרה ב-1945 על ידי השלטונות הקומוניסטיים, ובעקבות זאת עברה עליו ילדותו עם אחותו הבכורה ובעלה, שעזבו ב-1946 את ברית המועצות לפולין. ב-1947 עברו לוויסבאדן שבגרמניה המערבית, וב-1949 עלו לישראל. לאחר עלייתו התגורר ויזלטיר תקופה קצרה בקיבוץ רמת השופט, משם עבר לשכונת עין התכלת בנתניה ולאחר מכן, בגיל 14, לתל אביב. שנה לאחר מכן, ב-1956, הותר לאימו לעלות לישראל.

את לימודיו האוניברסיטאיים החל במהלך שירותו הצבאי, בשלוחה התל אביבית של הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, אך עזב ולבסוף למד ספרות אנגלית והיסטוריה כללית. לאחר סיום לימודיו שהה מספר שנים באירופה, שם השתתף בקורסים וסדנאות רבות בהיסטוריה של הספרות. היה פרופסור חבר בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, ולאחר פרישתו היה פרופסור אמריטוס.

כבר בתחילת שנות ה-60 נמנה בין המשוררים הישראלים הצעירים יחד עם דליה הרץ, יונה וולך ויאיר הורביץ.[2] בשנת 1967 הקים איתם כתב עת בשם "פשיטא" שהוא היה עורכו.[3][4]

פרסים והוקרה

עריכה

חיים אישיים

עריכה

בתחילת שנות ה-60 היה נשוי לפסיכולוגית ורדה רזיאל-ז'קונט, ולהם בת יחידה בשם נטליה. אחר כך היה נשוי לעורכת הסרטים אתי ויזלטיר, ולהם בת יחידה בשם מרתה. מאוחר יותר היה במערכת יחסים זוגית עם ימפה בולסלבסקי (אחותה של המתרגמת נילי מירסקי), ובעקבות מותה ביוני 2015 כתב את "שברי שיר מול ימפה", שיר קינה בן 24 פרקים שראה אור תחילה כספר נפרד, ולאחר מכן חתם את ספר שיריו "האדם הנידף".

בשנת 2007 עבר אירוע מוחי, שממנו התאושש כליל. בקיץ 2016, בעת חופשה בברלין, התמוטט ואושפז במחלקת טיפול נמרץ עקב פקיעת כלי דם בבטנו. על כך אמר ויזלטיר: "אין לי ספק שאלמלא נטליה הבינה מה קורה, הייתי מת. היא הצילה את החיים שלי".[6]

ויזלטיר נפטר ב-30 במרץ 2023, בגיל 82, עקב תגובה אלרגית לטיפול בסרטן.[7] הוא נקבר בבית העלמין ירקון, בפתח תקווה.[8]

יצירתו

עריכה

ויזלטיר ידוע בשיריו הפוליטיים. במהלך השנים כתב שירי מחאה רבים נגד שלטון ישראל בשטחי יהודה ושומרון, נגד מלחמת לבנון הראשונה ונגד המערכת התרבותית המקיימת את תרבות המלחמה הישראלית (אופנהיימר, 2004). כמו כן ידוע ויזלטיר בשירי האהבה החושניים שלו, בשיריו העירוניים ובשיריו הקוראים להתבוננות כמו "באמת". בנימוקי פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשע"א כתב חבר השופטים, כי "שירתו הבוטה, המעורבת, המשלבת רטוריקה פוליטית וחברתית עם ממדים אקזיסטנציאליסטיים, הייתה מן הכוחות המרכזיים שעיצבו את פני המודרניזם בשירה הישראלית בשנות השישים והשבעים; אולם היא הוסיפה להתפתח ולהתחדש גם בעשורים הבאים, ובין היתר גבר בה רישומם של היבטים אוטוביוגרפיים אינטימיים ומופנמים."[9]

כמה משיריו הולחנו והתפרסמו כפזמונים, בהם "יש לי סימפטיה" (לחן: שלמה גרוניך), "שובי לפרדס" (לחן: יהודית רביץ), "שוב יורד אור חקי אפרורי" (לחן: יהלי סובול).

תרגומיו

עריכה

בשנת 1964 תרגם את המחזה "קשר דם" שהוצג בתיאטרון אהל.[10] ויזלטיר תרגם מספר מחזות מאת ויליאם שייקספיר בלשון המשלבת בין משלבים שונים של השפה ומתוך זיקה לשירתו. המחזות שתרגם הם: "מקבת" (עם עובד, 1985), "אנטוניוס וקלאופטרה" (עם עובד, 1988), "טימון איש אתונה" (עם עובד, 1989), "ריצ'רד השלישי" (הקיבוץ המאוחד, 1991), "אגדת חורף" (הקיבוץ המאוחד, 1999), "יוליוס קיסר" (זמורה-ביתן, 1999) ו"סימבלין" (בבל, 2006).

במבוא לתרגומיו הראשונים כתב ויזלטיר:

"השתדלתי שלשון הנוסח העברי תהיה חיה, נוחה להגייה בפי השחקן ולקליטה באוזן, מעוגנת בעברית הישראלית ונקיה מסלסולים ארכאיים. אין פירוש הדבר שחתרתי לעברית מדוברת רגילה – נקודת המוצא האמיתית היא לשון השירה העברית של העשורים האחרונים... שקספיר דומה לנו במאפיין מרכזי ומכריע של לשונו – התנועה החופשית והמהירה להפליא, הלוך ושוב, בין רבדים רבים של הלשון, מן הנשגב (או המקודש) עד לוולגארי. רק כך ניתן לקיים את אמינות הרגש ואת החיוניות העצומה של השיח השקספירי... המתרגם את שקספיר חייב לזכור שהוא עובד בראש ובראשונה בשביל השחקן, ועליו להוציא מתחת ידו טקסט שיהיה נוח להגייה, ובמידת האפשר – קליט בשמיעה הראשונה".[11]

תרגם עשרות ספרים מאת מחברים אחרים. בהם רומנים מאת צ'ארלס דיקנס, רוברט גרייבס, אלדוס האקסלי, וירג'יניה וולף, ד.מ. תומאס וג'וזף הלר.

ספריו

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

ראיונות

עריכה

על יצירתו

עריכה

מיצירתו

עריכה

עם מותו

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מאיר ויזלטיר, האדם הנידף, 2018, עמ' 29
  2. ^ מועדון מלוא, דבר, 17 בינואר 1964
  3. ^ בשתי מילים, מעריב, 21 ביולי 1967
  4. ^ מנחם בראון, דיוקנו של עיתון "שימושי", למרחב, 28 ביולי 1967
  5. ^ חגית פלג-רותם, ‏רון לאודר, רות שטרית ומאיר ויזלטיר - עמיתי כבוד של מוזיאון ת"א, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2009
  6. ^ זיו רביב, חופשת המחלה שלי, ידיעות אחרונות
  7. ^ שגיא בן נון‏, המשורר וחתן פרס ישראל מאיר ויזלטיר הלך לעולמו בגיל 82, באתר וואלה, 31 במרץ 2022
  8. ^ איה חיות, "לא רק משורר ענק, אלא מנהיג ספרותי": מאיר ויזלטיר הובא למנוחות, באתר ynet, 2 באפריל 2023
  9. ^ מיה סלע, בין 14 זוכי פרס ראש הממשלה: ויזלטיר, קסטל בלום, פוצ'ו וגברון, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2010
  10. ^ קשר דם, על המשמר, 9 באוגוסט 1964
    הצגת בכורה – קשר דם, למרחב, 20 באוקטובר 1964
  11. ^ מובא בסקירתו של רונן סוניס, שקספיר בן דמותנו, באתר "מכונת קריאה"
  12. ^ אלי הירש, על "ארבעים", ידיעות אחרונות, 31 בדצמבר 2010
  13. ^ יהודה ויזן‏, 'ארבעים', באתר וואלה, 31 בינואר 2011
  14. ^ דרור בורשטיין, "ארבעים" מאת מאיר ויזלטיר, על חרדת הנשמה, באתר הארץ, 12 בינואר 2011
  15. ^   עופרה רודנר, "שירים לילדות נבונות" של מאיר ויזלטיר: שנונים ושופעי הומור מרושע, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2018
  16. ^   רן יגיל, "פנקס הסונטות" מוכיח ששירתו המוקדמת של ויזלטיר חזקה משירתו המאוחרת, באתר הארץ, 29 ביוני 2021
  17. ^   מאיר ויזלטיר, כבר לא אלך מפה לשום מקום. פה אתפגר, פה אקבר, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2023;
      שני פוקר, "קעקועים מאוחרים": מאיר ויזלטיר מיישיר מבט אל המוות בספרו האישי ביותר, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2023
  18. ^   רן יגיל, על הצבע הוורוד בשירת מאיר ויזלטיר, באתר הארץ, 18 באפריל 2021
  19. ^   שני פוקר, הספר מנתח את שירת ויזלטיר ועמיחי, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2024


הקודם:
דוד אבידן, עמליה כהנא-כרמון
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם חנוך לוין

1994
הבא:
יעקב אורלנד, יהודית הנדל