פתיחת התפריט הראשי
ויקיפדיה

מאיר ויזלטיר

משורר ישראלי

ביוגרפיהעריכה

ויזלטיר נולד במוסקבה, ברית המועצות, ב-1941. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה עברה משפחתו לנובוסיבירסק שבדרום-מערב סיביר. לאחר שאביו נהרג כחייל בצבא האדום בלנינגרד, ואמו נאסרה ב-1945 על ידי השלטונות הקומוניסטים, עברה עליו ילדותו עם אחותו הבכורה ובעלה, אשר עזבו ב-1946 את ברית המועצות לפולין. ב-1947 עברו לוויסבאדן שבמערב גרמניה, וב-1949 עלו לישראל. לאחר עלייתו התגורר מאיר ויזלטיר תקופה קצרה בקיבוץ רמת השופט, משם עבר לשכונת עין התכלת בנתניה ולאחר מכן, בגיל 14, לתל אביב. שנה לאחר מכן, ב-1956, הותר לאמו לעלות לארץ.

את לימודיו האוניברסיטאיים החל במהלך שירותו הצבאי בשלוחה התל אביבית של הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, אך עזב ולבסוף למד ספרות אנגלית והיסטוריה כללית. לאחר סיום לימודיו, שהה מספר שנים באירופה, שם השתתף בקורסים וסדנאות רבות בהיסטוריה של הספרות. היה פרופסור חבר בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, ולאחר פרישתו הוא פרופסור אמריטוס.

בתחילת שנות ה-60 היה נשוי לפסיכולוגית ורדה רזיאל (ויזלטיר), ולהם בת יחידה בשם נטליה. אחר כך היה נשוי לעורכת הסרטים אתי ויזלטיר, ולהם בת יחידה בשם מרתה. מאוחר יותר היה במערכת יחסים זוגית עם ימפה בולסלבסקי, אחותה של המתרגמת נילי מירסקי.

בשנת 2007 עבר אירוע מוחי, ממנו התאושש כליל.

בשנת 2009 נבחר לעמית כבוד של מוזיאון תל אביב לאמנות.[1]

בקיץ 2016 בעת חופשה בברלין התמוטט ואושפז במחלקת טיפול נמרץ עקב פקיעת כלי דם בבטנו: "אין לי ספק שאלמלא נטליה הבינה מה קורה הייתי מת. היא הצילה את החיים שלי".[2]

יצירתועריכה

ויזלטיר ידוע בשיריו הפוליטיים. במהלך השנים כתב שירי מחאה רבים כנגד שלטון ישראל בשטחי יהודה ושומרון, כנגד מלחמת לבנון הראשונה וכנגד המערכת התרבותית המקיימת את תרבות המלחמה הישראלית (אופנהיימר, 2004). כמו כן ידוע ויזלטיר בשירי האהבה החושניים שלו, בשיריו העירוניים ובשיריו הקוראים להתבוננות כמו "באמת".

כמה משיריו הולחנו והתפרסמו כפזמונים, בהם "יש לי סימפטיה" (לחן: שלמה גרוניך) ו"שובי לפרדס" (לחן: יהודית רביץ).

ויזלטיר זכה בפרס ביאליק 1995, זכה בפרס עדה בן-נחום לתרגום מחזות על תרגומו למחזה "האשליה" (2003), בפרס ישראל לספרות ושירה ליוצרים בשנת תש"ס, ובפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשע"א. בנימוקי הפרס כתב חבר השופטים, כי "שירתו הבוטה, המעורבת, המשלבת רטוריקה פוליטית וחברתית עם ממדים אקזיסטנציאליסטיים, הייתה מן הכוחות המרכזיים שעיצבו את פני המודרניזם בשירה הישראלית בשנות השישים והשבעים; אולם היא הוסיפה להתפתח ולהתחדש גם בעשורים הבאים, ובין היתר גבר בה רישומם של היבטים אוטוביוגרפיים אינטימיים ומופנמים.".[3]

תרגומיועריכה

ויזלטיר תרגם מספר מחזות מאת ויליאם שייקספיר בלשון המשלבת בין משלבים שונים של השפה ומתוך זיקה לשירתו. המחזות שתרגם הם: "מקבת" (עם עובד, 1985), "אנטוניוס וקלאופטרה" (עם עובד, 1988), "טימון איש אתונה" (עם עובד, 1989), "ריצ'רד השלישי" (הקיבוץ המאוחד, 1991), "אגדת חורף" (הקיבוץ המאוחד, 1999), "יוליוס קיסר" (זמורה-ביתן, 1999) ו"סימבלין" (בבל, 2006).

במבוא לתרגומיו הראשונים כתב ויזלטיר:

"השתדלתי שלשון הנוסח העברי תהיה חיה, נוחה להגייה בפי השחקן ולקליטה באוזן, מעוגנת בעברית הישראלית ונקיה מסלסולים ארכאיים. אין פירוש הדבר שחתרתי לעברית מדוברת רגילה – נקודת המוצא האמיתית היא לשון השירה העברית של העשורים האחרונים... שקספיר דומה לנו במאפיין מרכזי ומכריע של לשונו – התנועה החופשית והמהירה להפליא, הלוך ושוב, בין רבדים רבים של הלשון, מן הנשגב (או המקודש) עד לוולגארי. רק כך ניתן לקיים את אמינות הרגש ואת החיוניות העצומה של השיח השקספירי... המתרגם את שקספיר חייב לזכור שהוא עובד בראש ובראשונה בשביל השחקן, ועליו להוציא מתחת ידו טקסט שיהיה נוח להגייה, ובמידת האפשר – קליט בשמיעה הראשונה".[4]

תרגם עשרות ספרים מאת מחברים אחרים. בהם, רומנים מאת צ'ארלס דיקנס, רוברט גרייבס, אלדוס האקסלי, וירג'יניה וולף וג'וזף הלר.

ספריועריכה

שנות ה-60

  • "טיול באיונה" (1963)
  • "פרק א' פרק ב'" (1967)
  • "מאה שירים" (1969)

שנות ה-70

  • "קח" (1973)
  • "דבר אופטימי, עשיית שירים" (1976)
  • "פנים חוץ" - מבחר שירים (1977)
  • "פגימות" - לקט תרגומים (1979)

שנות ה-80

  • "מוצא אל הים" (1981)
  • "קיצור שנות השישים" (1984)
  • "אי יווני" (1985)
  • "מכתבים ושירים אחרים" (1986)

שנות ה-90

המאה ה-21

ביבליוגרפיהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: מאיר ויזלטיר

ראיונות

על יצירתו:

מיצירתו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חגית פלג-רותם, ‏רון לאודר, רות שטרית ומאיר ויזלטיר - עמיתי כבוד של מוזיאון ת"א, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2009
  2. ^ זיו רביב, חופשת המחלה שלי, ידיעות אחרונות
  3. ^ מיה סלע, בין 14 זוכי פרס ראש הממשלה: ויזלטיר, קסטל בלום, פוצ'ו וגברון, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2010
  4. ^ מובא בסקירתו של רונן סוניס, שקספיר בן דמותנו, באתר "מכונת קריאה"
  5. ^ אלי הירש, על "ארבעים", ידיעות אחרונות, 31 בדצמבר 2010
  6. ^ יהודה ויזן, על 'ארבעים' , 'וואלה' תרבות, 31 בינואר 2011
  7. ^ דרור בורשטיין, "ארבעים" מאת מאיר ויזלטיר, על חרדת הנשמה, באתר הארץ, 12 בינואר 2011
  8. ^ עופרה רודנר, "שירים לילדות נבונות" של מאיר ויזלטיר: שנונים ושופעי הומור מרושע, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2018


הקודם:
דוד אבידן, עמליה כהנא-כרמון 		פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם חנוך לוין
1994 		הבא:
יעקב אורלנד, יהודית הנדל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מאיר_ויזלטיר&oldid=26255019"