מאיר רוטברג

מאיר רוטברג (21 בינואר 1887 – 2 באוגוסט 1951) היה איש העלייה השנייה, מייסד המשביר המרכזי ומנהלו הראשון ומבכירי ההגנה.

מאיר רוטברג

חיי עבודה ופעילות פוליטית

נולד בוויניצה שבאוקראינה (כ-260 ק"מ מהבירה קייב) למשפחה יהודית מסורתית. עוד בנעוריו השתתף בפעילות ציונית וב-1905 עלה לארץ ישראל.

בארץ עבד כפועל חקלאי במושבות ראשון לציון, פתח תקווה, גדרה, רחובות, ואדי חנין (נס ציונה) ובמקומות נוספים. בניגוד לרבים מבני העלייה השנייה הסתגל היטב לחיי העבודה ולתנאים עד כי כונה "מלך המעדר". בשנת 1909 היה חבר בגרעין הראשון של קבוצת כנרת שהתרכז בחוות כנרת לצד בן ציון ישראלי ונח נפתולסקי, שכונו יחדיו "שלישיית יחד". הם התגוררו (יחד עם מנחם שמואלביץ (ממש"י) ופועלים נוספים) בבית המוטור שם עסקו בעבודה ובשמירה. עקב סכסוכים שהתגלעו בינם ובין מנהל הפעילות החקלאית בחווה, האגרונום משה ברמן, נאלצו לעזוב ועברו לעבוד בסג'רה ובמסחה.

בד בבד עם העבודה החקלאית עסק רוטברג בפעילות ארגונית ופוליטית והיה מבין ראשוני מפלגת הפועל הצעיר, לאחר זמן עבר לתנועת הבלתי מפלגתיים והיה ממארגני הוועידה הראשונה של "הסתדרות פועלי יהודה" (אחת משלוש הסתדרויות הפועלים מהן נוצרה ההסתדרות הכללית) ומפעיליה המרכזיים. בשנת 1913 נשלח כציר מטעם "הפועל הצעיר" לקונגרס הציוני ה-11 בווינה. עם חזרתו לארץ, בנמל אודסה, הכיר נערה יהודייה צעירה בשם חיה שנסעה עמו באנייה כעולה חדשה, והשניים התחתנו בארץ. חיה ליוותה את מאיר ברוב תחנות חייו ואף הייתה בעצמה פעילה בתחומי ההתיישבות וקליטת העלייה.

בשנים 1913–1915 היה חבר בקבוצה לכיבוש אדמה (קבוצת חלוץ של מתיישבים שנועדה לקבוע את עובדת הבעלות היהודית על השטח ולהכשיר את התנאים להתיישבות) בכפר אוריה (1913) שעלתה לבסוף על הקרקע בקלנדיה (עטרות) וב-1915 היה אחראי על קבוצה שעלתה לדילב קריית ענבים.

בשנת 1916, במהלך מלחמת העולם הראשונה, שב לכנרת ועמד על המצב הכלכלי הנורא. המחסור בחומרי גלם ומוצרי יסוד גרם לעליית מחירים ויצר תופעות של ספסרות במזון ובחומרי גלם כגון זרעים לחקלאות. לפיכך, ובהשראת יוסף המקראי, פנו הוא וברל כצנלסון להסתדרות הציונית בהצעה להקים מחסני מזון שירכשו בסיטונאות וימכרו לצרכנים בלא רווח וכך יצילו את מפעל ההתיישבות שעמד לפני קריסה. הצעתו התקבלה וכך הוקם המשביר המרכזי שמאיר רוטברג היה למנהלו הראשון.

על אף שב-1919 היה מבין התומכים בהקמת מפלגת אחדות העבודה ואף פרש עקב כך מ'הפועל הצעיר' לא הצטרף לבסוף ל"אחדות העבודה".

היה מיוזמי הקמת הסתדרות העובדים הכללית ב-1920 כנציג הסתדרות פועלי יהודה.

בשנת 1925, עקב חוסר הסדר והבעייתיות שבניהול המשביר המרכזי שניסה לפעול במספר תחומים ללא תיאום ונקלע לקשיים, הודח רוטברג מהנהלת הארגון. רוטברג בחר להצטרף לקואופרטיב 'נמליט' בחיפה וחזר לעסוק בעבודה פיזית בנמל.

פעילות בהגנה

עוד בשנות ה-20 היה רוטברג פעיל בהגנה ואף היה נוכח בהקמתה. במסגרת פעילות במשביר, ריכז גם פעילות רכש של נשק והבאתו לארץ. בשנים 1929–1940 היה חבר המפקדה הארצית של ההגנה מטעם ההסתדרות (יחד עם ה"גיסים" אליהו גולומב, דב הוז ושאול אביגור) והיה ממונה על אזור חיפה והצפון ועל שיתוף הפעולה עם "תעש". בשנת 1932 יזם קורס ארצי למפקדי יישובים כפריים.

רוטברג נהג להקדיש להגנה מזמן הפנאי שלו, לאחר יום של עבודה פיזית. בשנת 1936, עקב פרוץ המרד הערבי הגדול וההחמרה שחלה במצב הביטחוני, התגייס לפעילות מלאה בהגנה. בשנת 1940 הודח ממרכז הארגון עקב חילוקי דעות.

אחרית ימיו

בשנת 1940, זמן קצר לאחר שהודח ממרכז ההגנה, נפגע קשה בתאונת דרכים ונותר משותק עד מותו, 11 שנים מאוחר יותר. רוטברג נפטר בעין חרוד, שם גם נערכה הלווייתו וכן התגוררה אלמנתו חיה עד מותה ב-1982.

על שמו רחובות בחיפה ובגבעתיים.

לקריאה נוספת

• מרדכי נאור (עורך ראשי), לכסיקון כח המגן – ההגנה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1992, עמוד 384
• יוסף שפירא, מאיר רוטברג: עשרים שנה למותו, הוצאת תרבות-וחינוך בשיתוף הסתדרות הפועלים החקלאיים בישראל, תשל"א
• רוטברג חיה, ספר מאוחר, עם עובד, 1987

קישורים חיצוניים

• תנועת העבודה הישראלית - מאיר רוטברג
• חיה רוטברג באתר בית אלון (ארכיון האינטרנט)
• דוד תדהר (עורך), "מאיר רוטברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1748