מאיר שפיה
מֵאִיר שְׁפֵיָה הוא כפר נוער ליד זכרון יעקב בצדה הצפוני של דרך ואדי מילק. הוא הוקם בשנת 1891 כמושבת בת של זכרון יעקב הקרובה, בשם "מאיר שפיה": "מאיר" על שם מאיר (אנשל) רוטשילד, סבו של הברון רוטשילד ואבי בית רוטשילד, ו"שפיה" בעקבות השם הערבי של המקום.
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | חיפה |
| מועצה אזורית | חוף הכרמל |
| גובה ממוצע[1] | 106 מטר |
| תאריך ייסוד | 1923 |
| סוג יישוב | יישוב מוסדי |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 365 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 3.7% בשנה |
(למפת הכרמל רגילה)   מאיר שפיה   | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
3 מתוך 10 |
תולדות המקום כמושבה עריכה
בשנת 1887 רכשו פקידי הברון מסלים ח'ורי, אחד העשירים מערביי חיפה, שטח של 8,500 דונם. על שטח זה תכננו להקים יישוב חקלאי ובינתיים דאגו לעבד את האדמות. ב-1889 הגיעו עשרה צעירים מזכרון יעקב והתיישבו בבית הבעלים הקודם, ליד כפר אריסים בשם שוֵויה. בשנת 1891 הושלמה בניית הבתים הראשונים, בתים בני קומה אחת שנבנו כולם לאורך רחוב אחד משני צדדיו. הבתים אוכלסו בחלוצים מחוץ לארץ ובבוגרי בית ספר החקלאי של זכרון יעקב[3]. בנוסף לבתי המגורים נבנו בית פקידות בן שתי קומות ובית כנסת.
פקידי הברון החליטו לבנות במקום 16 יחידות דיור[4]. בשיא אכלוסה של המושבה לא היו בה יותר מ-24 משפחות שכללו 116 נפשות. לכל משק משפחתי הוקצב שטח של 300 דונם. עיקר הגידולים החקלאיים היו תבואה, גפנים וגינות ירק ליד הבתים. את כרמי הגפנים של שפיה ניתן לראות בוואדי מילק. הענבים שנבצרו בשפיה הובלו ליקב בזכרון יעקב. פקידי הברון הקימו בשפיה שדות לניסויים בחקלאות וכן משתלות שלחין גדולות. חלקם הוקמו בעמק תות, היום נחל דליה בנתיב של ואדי מילק.
במטרה לגוון את מקורות ההכנסה של התושבים הוקם במקום סנטוריום. המבנה הפך לאחר מלחמת העולם הראשונה למוסד חינוכי (ראו להלן).
המבנים הראשונים של המקום שומרו על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. הם משמשים מרפאה ומרכזיה פדגוגית של בית הספר.
בין המייסדים היה חיים דב קנטור ששימש כמוהל ושוחט בנוסף לנחלה החקלאית שעיבד.
עקב ריחוקו של המקום ממרכזי היישוב ומעורקי תחבורה עיקריים[5] וכן הסביבה ההררית, ההגנה קיימה במקום קורסים ואימונים. החורשה והמבנים בכפר שימשו את חברי ההגנה. האימונים התקיימו ב"מערות טלימון" וב"בקעת שפיה"[6].
מתיישבי שפייה קיימו בדרך כלל קשרי עבודה וידידות טובים עם התושבים הערבים בסביבה, אולם עם פרוץ מאורעות 1936–1939 החל המצב הביטחוני להדרדר באזור, וביום ד תמוז תרצ"ח 3 ביולי 1938 נרצח נחום וייספיש מראשי היישוב בשעה שיצא לרכוש חלב מבעלי עדרים בכפר פרדיס הסמוך[7].
המצב הביטחוני המדרדר, העיכובים הממושכים בהתפתחות המושבה והתעצמותו של המוסד החינוכי במקום, הביאו לכך שבין השנים 1939–1945 נטשו רוב איכרי המושבה את בתיהם ועברו לנחלות חלופיות ב-זכרון יעקב, ושטח המושבה כולו הפך לחלק מכפר הנוער[8].
מאיר שפיה מוכר כיישוב מוסדי בשטח השיפוט של המועצה האזורית חוף הכרמל, במחוז חיפה.
הכפר מאוגד כחברה ממשלתית.
תולדות המוסד החינוכי שבמקום עריכה
בשנת 1904, ישראל בלקינד, ממייסדי ביל"ו, הקים בשפיה מוסד חינוכי. המוסד קלט יתומים מניצולי פרעות קישינב. היה זה כפר הנוער הראשון בארץ ישראל. השם שניתן לו היה: "קריית ספר". מייסדו הגדיר כך את המטרה החינוכית של הכפר: "לברוא דור חדש, דור עברי במלוא מובן המילה, דור אשר גוף בריא ורוח בריאה יתלכדו, דור אשר ידיו תדענה לאחוז בעט ובמחרשה, ופיו ידבר בלשוננו". לשם כך הועסקו הילדים, בצד הלימודים הרגילים, גם בחקלאות, בספורט ובטיולים. המזכיר של כפר הנוער היה ישראל שוחט, ממייסדי השומר. כאן נרקמה התוכנית הראשונה להקמת ארגון ההגנה היהודי הראשון[9].
בשנת 1917 הועברה הגימנסיה העברית הרצליה זמנית למאיר שפיה בשל גירוש היהודים מתל אביב ויפו במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה נשארו בירושלים ילדים יתומים רבים ובחצר בית היתומים דיסקין בירושלים, הוקם בעזרת ארגון "נשות הדסה" מוסד לבנות בשם "מעון עליזה". בשנת 1923 הועבר המעון לשפיה יחד עם המנהלת חוה (הוז) בורודובסקי אשר המשיכה בניהולו כבית יתומים, הפעם ליתומי מלחמת העולם הראשונה[10].
בשנת 1923 הוזמנה הדסה פרלמן-קלוורי-רוזנבליט לנהל, ביחד עם בעלה הד"ר משה קלוורי, את כפר הנוער ששימש באותה עת בית לבנות מירושלים ומצפת, בו התחנכו בעיקר יתומות בנות העלייה מתימן. שניהם היו חסידי רעיונות חינוכיים שנתפסו כמודרניים – פיתוח אישיות, משמעת מתוך רצון ולא בכפייה והרחבת אופקים. רעיונות אלה עוררו מחלוקות בינם לבין סגל המורים, שהתקשה לקבל את חידושיהם הפדגוגיים[11].
בשנת 1925 הוסב המקום לבית ילדים של ארגון "הדסה הצעירה". רופאת הילדים שהופקדה על הטיפול הרפואי הייתה הד"ר פני צ'לנוב-קריגר[12].
בשנת 1928 קיבל לידיו את ניהול הכפר ד"ר אברהם אפרת (פירסט), שהחזיק במשרה זו במשך תשע-עשרה שנים עד שנת 1947[13]. אחריו כיהנו כמנהלי הכפר שמעון פולק במשך כשנתיים וישראל רפפורט במשך כשמונה שנים עד 1957[14]. ב-1957 קיבל לידיו יוסף דשבסקי את ניהול הכפר, לאחר 27 שנים בהן היה מרכז המשק וההדרכה[15].
בשנת 1957 נוצרה שותפות בבעלות על המקום בין מדינת ישראל וארגון "הדסה", היישוב משמש ככפר נוער.
בשנת 1977 נקלטו בכפר הפליטים הווייטנאמים שממשלת ישראל החליטה לקלוט[16]. בשנת 2003 למדו בכפר הנוער שפיה כ-300 תלמידים, ביניהם עולים חדשים.
בשנת 1986 צולם במקום סרטו של יצחק צפל ישורון, "מלכת הכיתה".
נכון לשנת הלימודים תשס"ח, לומדים בכפר כ-600 תלמידים, מחציתם תלמידים בתוכנית מופ"ת למצוינות. לאורך שנותיה של שפיה כמוסד חינוכי, זכתה פעמיים בפרס שר החינוך על הישגיה ומצוינותה. במקום יש משק לימודי המשמש את תלמידי בית הספר למחקר וכן שיחזור של כפר אתיופי[דרוש מקור].
בכפר מתקיים, מדי שנה, מחנה קיץ בינלאומי באנגלית הנקרא "BIG IDEA".
תיאור המקום באמנות עריכה
הסופר משה סמילנסקי מתאר כך את המקום:
שביל טבעי צר הוליך מזכרון יעקב למאיר שפיה ומשם לבת שלמה. שתי המושבות הקטנות נבנו בין רכסי ההרים של השומרון. חייהם הרוחניים היו תלויים ב"אם" - זכרון יעקב - אבל לימים בנה הנדיב בכל אחת מהן: בית ספר ובית כנסת.
הדרך מן ה"אם" אל ה"בנות" עברה בין הכרמים אשר משני עברי העמקים ובין חורשות יער-טבעיות שעל רכסי ההרים. בחורשות אלה ניתן היה למצוא גם חיות טרף וחזירי בר. מאחורי החורשות, בין ההרים, שכנו כפרים ערביים, שתושביהן פגעו מעת לעת ביהודים.
בנות שפיה עריכה
בעת חופשה בת 18 יום בשפיה בנובמבר 1927 סיים חיים נחמן ביאליק את יצירתו "אלוף בצלות ואלוף שום", וכתב שלוש אגדות על שלמה המלך ואת שירו "לבנות שפיה". להלן שני הבתים הראשונים של השיר:
לִבְנוֹת שְׁפֵיָה
אִם אֵין לִבּוֹתֵיכֶם עֲרֵלִים,
וְיֵשׁ בְּקָדְקָדְכֶם מְעַט דֵּעָה –
הִשְׁבַּעְתִּיכֶם, חֲלוּצִים עֲצֵלִים,
הַפְשִׁילוּ עַל שֶׁכֶם הַכֵּלִים
וְקַמְתֶּם וַעֲלִיתֶם לִשְׁפֵיָה.
בִּשְׁפֵיָה יֵשׁ חֹרְשַׁת בְּנֵי-אֹרֶן
וְסֻכָּה לְצֵל וּלְמַרְגֵּעָה.
וּמָה עוֹד בִּשְׁפֵיָה? חֲצִי גֹרֶן,
שְׁלִישׁ אִכָּר מְטַיֵּל בְּמִקְטֹרֶן,
וּמַעְיָן אַט זוֹחֵל בְּאַשְׁבֹּרֶן,
עֵץ יָבֵשׁ עַל רֹאשׁ הָר כְּתֹרֶן,
בַּחוּרִים כִּמְלֹא הַצִּפֹּרֶן,
אַךְ בָּנוֹת בִּשְׁפֵיָה – כְּמֵאָה.
ועוד בית אחד:
רַבּוֹת בְּנוֹת כְּרָךְ הַמְלֻמָּדוֹת
וּנְבוֹנוֹת מִכֻּלָּן בְּנוֹת שְׁפֵיָה.
בְּכָל-מַדָּע לָהֶן עֶשֶׂר יָדוֹת:
הֵן שׁוֹמְעוֹת שְׂפַת גַּנִּים וְשָׂדוֹת
וְשִׂיחַת הַקָּמָה הַמְּלֵאָה.— ח"נ ביאליק, בנות שפיה, בפרויקט בן יהודה
לאחר ביקורו בשפיה כתב ביאליק מכתב תודה למנהלי המוסד ושיבח את העבודה החינוכית "הקדושה והנעלה" שנעשית שם. בהתכתבות יותר מאוחרת בשנת 1932, עם המנהל ד"ר פירסט, פעל ביאליק לקליטתם של אחים יתומים (בן ובת) ממשפחת ליסי בכפר הילדים[17].
לקריאה נוספת עריכה
- רן אהרנסון, לכו ונלכה - סיורים במושבות העלייה הראשונה, הוצאת יד יצחק בן-צבי - ירושלים, 2004.
- אריה יצחקי, עמקי הצפון הכרמל ושומרון, (מתוך) מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת ארץ ישראל, בית ההוצאה כתר ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980 - עמ' 148
- יואב רגב, מאיר שפיה מושבה בכרמל, הוצאת אחיאסף, נתניה, 2004
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מאיר שפיה- לילך גינת נוימרק, טל פרידמן ראודניץ, תוכנית אב לשימור למועצה האזורית חוף הכרמל, עמ' 48, נובמבר 2015
- ברכה, כפר הילדים מאיר שפיה - מי אינו יודע?, דבר, 14 ביולי 1933
- מ. ברגמאן, בכפר הילדים מאיר שפיה, הצופה, 3 בספטמבר 1941
- נדב מן, "ביתמונה", הרבה לפני המצלמות הדיגיטליות - פרק ב', באתר ynet, 20 בינואר 2006 - תמונות מכפר הנוער מאיר שפיה
- דוד הכהן, "פעם שפייתי – תמיד שפייתי", באתר ynet, 2 ביוני 2003 - סיור בכפר הנוער מאיר שפיה
- "אנסמבל כלי פריטה שפיה" האתר הרשמי של האנסמבל
- נדב מן, החניך שהפך למורה למוזיקה, באתר ynet, 13 במרץ 2009
- נדב מן, כפר שפיה: הניגון השכיח את הצרות, באתר ynet, 20 במרץ 2009
- תמר טרבלסי-חדד, לבוגרי מאיר שפיה יש לאן לחזור מהצבא, באתר ynet, 12 בינואר 2010
- מורן גל-און, מאיר שפיה - מושבה שהפכה לבית ספר וכפר נוער, באתר מורן גל-און - לטייל בין דפי ההיסטוריה
- אוסף תמונות מחזור של כפר הנוער מאיר שפיה החל משנת 1930, אתר Facebook
- אוסף תצלומים מראשית כפר הנוער שפיה בשנות העשרים של המאה הקודמת ועד שנות השבעים, אתר ביתמונה
מאיר שפיה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ מקור:רן אהרנסון, עמ' 200
- ^ 4 מהן ניתן לראות בכפר הנוער היום - מקור: דוד הכהן
- ^ דרך ואדי מילק הייתה עוד דרך לא מקובלת
- ^ מקור: אריה יצחקי ואפרים ומנחם תלמי, כל ארץ ישראל - לקסיקון לעם, הוצאת דבר - 1971
- ^ יואב רגב, מאיר שפיה מושבה בכרמל, אחיאסף, 2004, עמ' 105-107
- ^ יואב רגב, מאיר שפיה מושבה בכרמל, אחיאסף, 2004, עמ '115-118
- ^ מקור: "אריה יצחקי"
- ^ נדב מן, בית היתומים שהפך לכפר נוער, באתר ynet, 3 באפריל 2009
- ^ רות בונדי, פליקס - פנחס רוזן וזמנו, תל אביב: זמורה ביתן, 1990, עמ' 159.
- ^ the rothild 71 since 1934 - משפחת קריגר
- ^ כפר הנוער מאיר-שפיה, עיצוב: ליאור ציסמריו, מסיפורי הברוש - שישים שנה לכפר הנוער מאיר שפיה (1983-1923), תל-אביב: הוצאת מלוא בע"מ, מאי 1984, עמ' 28
- ^ כפר הנוער מאיר-שפיה, עיצוב: ליאור ציסמריו, מסיפורי הברוש - שישים שנה לכפר הנוער מאיר שפיה (1983-1923), תל-אביב: דפוס "חדקל" בע"מ, מאי 1984, עמ' 45
- ^ כפר הנוער שפיה יציין 40 שנה לייסודו, למרחב, 13 בספטמבר 1964
- ^ מקור:דוד הכהן
- ^ שמואל אבנרי, ביאליק ו"אש הרחמים האנושיים", באתר הארץ, 27 ביולי 2005