מארק בנייה

מארק בנייהצרפתית: Marc Boegner; ‏18811970) היה כומר פרוטסטנטי, תאולוג, איש המחתרת הצרפתית וחסיד אומות העולם מצרפת.

מארק בנייה
Marc Boegner
Marc Boegner au Poët Laval 1965.jpg
לידה 21 בפברואר 1881
אפינאל, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בדצמבר 1970 (בגיל 89)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • Protestant Faculty of Theology in Paris
  • בית הספר האלזסי
  • בית הספר התיכון לקנאל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע כומר, מסאי עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד נשיא (19291961) עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות פרוטסטנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • honorary doctor of Protestant Theological Faculty – Charles University (17 בנובמבר 1934)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת טורונטו
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אדינבורו
  • חסיד אומות העולם
  • קצין גבוה בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Signature de Marc Boegner.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

בנייה התחנך באורליאן ולאחר מכן בפריז. הוא למד משפטים אך הטה את עניינו לדת ובשנת 1905 הוסמך לכמורה. הוא היה ראש הקהילה הכפרית של דרום (אנ') שבדרום צרפת. בשנת 1911 מונה למשרת פרופסור לתאולוגיה במוסד דתי בפריז ובשנת 1918 התמנה בתור כומר של קהילה, משרה בה החזיק עד 1952. בשנת 1928 ניהל את טקסי תקופת התענית ברדיו, והתפרסם בציבור הצרפתי. בשנת 1929 היה הנשיא הראשון של הפדרציה הפרוטסטנטית הצרפתית, תפקיד אותו מילא עד 1961.

פעילותו בתקופת השואהעריכה

בנייה היה נשיא הכנסייה הפרוטסטנטית בצרפת. עם כיבוש צרפת על ידי גרמניה, במאי 1940, עמד בנייה בראש ארגון Cimade (אנ'), ארגון סטודנטים פרוטסטנטים צרפתים, שהיה פעיל במהלך שנות מלחמת העולם השנייה נגד הכובשים הגרמנים. במאי 1941 היה בנייה הראשון שמחה על החוקים האנטישמיים של משטר וישי.

בקיץ 1941 החל בנייה במגע אישי עם נשיא משטר וישי, המרשל פטן, ראש הממשלה פייר לאוואל והממונה על העניינים היהודיים, קסאבייה ולה. הוא גינה את המדיניות האנטישמית שלהם ופעל לביטול צווים אנטי-יהודיים. בקיץ 1942 מחה בפני לאוואל על גירוש היהודים מפריז ועל גירוש ילדים למזרח בתנאים בלתי אנושיים. בספטמבר 1942 הטיף בנייה לעשרות כמרים להציל יהודים. עקב גישתו האמיצה היה חשוף להתקפות של עיתונים צרפתיים אנטישמיים.

בשנת 1942 היו בנייה ופייר-מרי גרליה נשיאי כבוד של ארגון ההצלה "ידידות נוצרית" (Amitié Chrétienne). בנייה עודד כמרים וראשי קהילות פרוטסטנטיות לפעול להצלת יהודים. בהשפעתו ניתן מחסה לאלפי יהודים, בעיקר בליון, בלה שמבון-סור-ליניון ובאזורים נרחבים אחרים. יהודים רבים אחרים הוברחו לשווייץ, בעזרת כמרים פרוטסטנטים שפעלו באזורי הגבול, בברכתו ובהשראתו של בנייה.

בנייה הציל כמאה ילדים יהודיים שברחו מגרמניה ונכלאו במחנה גירס בדרום צרפת. הוא הצליח להוציא את היהודים מהמחנה ולהסתירם כאשר המשטרה הצרפתית עמדה לגרשם לאושוויץ. עוד ארגן בנייה מקומות מסתור למשפחה יהודית במספר ערים בצרפת הכבושה, וזו שרדה במסתורים שונים עד השחרור באוגוסט 1944.

לאחר השואהעריכה

בנייה היה פעיל פרוטסטנטי בכיר ומשקיף בוועידת הוותיקן השנייה, במהלכה ניהל דיון תאולוגי עם הקרדינל אוגוסטין באה (אנ'). הוא פרסם כעשרים ספרים בצרפתית בנושאי אמונה ותאולוגיה.

בשנת 1987 הוכר בנייה על ידי יד ושם בתור חסיד אומות העולם.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מארק בנייה בוויקישיתוף
  ערך זה הוא קצרמר בנושא השואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.