מארק זכארוב

(הופנה מהדף מארק זכרוב)

מארק אנטולייביץ' זכארוברוסית: Марк Анатольевич Захаров; ‏13 באוקטובר 193328 בספטמבר 2019) היה במאי תיאטרון ותסריטאי סובייטי ורוסי ממוצא יהודי[1]. הוא היה גם פרופסור באקדמיה הרוסית לאומנויות התיאטרון (גיטיס). בשנת 1991 הוענק לו תואר האמן העממי של ברית המועצות. בעל כל ארבע דרגות של עיטור ההצטיינות למען המולדת.

מארק זכארוב
Марк Анатольевич Захаров
מארק זכארוב מקבל את עיטור מסדר המולדת, 2008
מארק זכארוב מקבל את עיטור מסדר המולדת, 2008
לידה 13 באוקטובר 1933
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בספטמבר 2019 (בגיל 85)
מוסקבה, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Марк Анатольевич Ширинкин עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1955 - 2019 (כ־64 שנים)
שפה מועדפת רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן, במאי תיאטרון, במאי קולנוע, תסריטאי, פרוזאיסט, מורה למשחק, מחזאי, פובליציסט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אלכסנדרה זכרובה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס ברית המועצות (1987)
  • אמן העם של ברית המועצות (1991)
  • עיטור מסדר המולדת דרגה ראשונה (2008)
  • העיטור על השירות למען המולדת דרגה שנייה (2003)
  • עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית (1997)
  • עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית (2013)
  • עיטור הידידות בין העמים (1980)
  • מדליית ותיק העמל
  • מדליה להנצחת 850 שנים לייסוד מוסקבה (1997)
  • גיבור העמל של הפדרציה הרוסית (2018)
  • אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית (1988)
  • פעיל מצטיין באמנויות של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה (1977)
  • פרס הפדרציה הרוסית (1992, 1997, 2002)
  • מסכת הזהב
  • תעודת הוקרה נשיאותית של הפדרציה הרוסית
  • הקריסטל של טורנדוט
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

מארק זכארוב נולד וגדל במוסקבה ברית המועצות. אביו היה בנם של אציל רוסי שנהרג במהלך מלחמת העולם הראשונה ואם יהודיה. האב עצמו שירת כחייל בצבא האדום במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה בשנים 1918–1920. אמו של זכארוב הייתה שחקנית. זכארוב עצמו אמר לימים, שלמרות שהיה רבע יהודי, הוא חש עצמו תמיד, רוסי, אבל דבר זה לא מנע מגורמים אנטישמיים שונים לכנותו “Masonic Zhid”[2].

בשנת 1934 נשפט אביו של זכארוב ל-3 שנות מאסר, ולאחר ריצוי העונש הוגלה. אמו של זכארוב נסעה עם האב, וזאכרוב הילד נותר במוסקבה אצל סבתו. לאחר מותה של סבתו, שבו הוריו למוסקבה, אך תוך זמן קצר נעצר אביו שוב.

זכארוב התקבל לאחר מספר ניסיונות ללימודי משחק באקדמיה רוסית לאמנויות התיאטרון וסיים את לימודיו ב-1955. הוא הקים אנסמבל שחקנים שעבדו עמו בתיאטרון לנקום במוסקבה, בכללם: אינה צ'וריקובה, לאוניד ברונבוי, אולג ינקובסקי, אלכסנדר אבדולוב, ניקולאי קאראצ'נצוב, אלכסנדר זבורייב, אלכסנדרה זכרובה, טטיאנה קרצ'נקו, אלכסנדר לזרב ודמיטרי פבצוב.

זכארוב כיהן כמנהלו האומנותי של תיאטרון לנקום במוסקבה מאז שנת 1973, והיה מהמשפיעים בעיצוב הזירה התיאטרלית במוסקבה.

בישראל ביים את המחזה "תפילה" עיבוד של גריגורי גורין ל"טוביה החולב" מאת שלום עליכם, קופרודוקציה של תיאטרון חיפה ותיאטרון הקאמרי בשנת 1992.

ב-28 בספטמבר 2019, בגיל 85, נפטר זכארוב מדלקת ריאות.[3]

פרסים ואותות כבודעריכה

  • מסדר הידידות של העם (Орден Дружбы народов)
  • עיטור מסדר המולדת (За заслуги перед Отечеством)
    • דרגה ראשונה (13 באוקטובר 2008) - לתרומה נכבדה לפיתוחה של אומנות התיאטרון המקומית ועבור שנים רבות של פעילות יוצרת.
    • דרגה שנייה (11 באוקטובר 2003) - לתרומה נכבדה לפיתוחה של אומנות התיאטרון.
    • דרגה שלישית (26 באפריל 1997) - על שירותיו למדינה ותרומתו האישית העצומה לפיתוחה של אומנות התיאטרון.
  • אמן כבוד של הרפובליקה הסובייטית (1977).
  • אזרח כבוד של הרפובליקה הסובייטית (1991).
  • פרס ברית המועצות (1987) - על הפקת ההצגות בתיאטרון לנין קומסומול.
  • פרס המדינה של הפדרציה הרוסית (1992, 1997, 2002).
  • הפרס הלאומי "ליבו המוזיקלי של התיאטרון" (2007) - זוכה הפרס הגדול להישג יצירתי יוצא דופן בשדה המוזיקה לתיאטרון.
  • חבר של כבוד של האקדמיה הרוסית לאומנויות.
  • פרס התיאטרון הבינלאומי על שם סטניסלבסקי (2010) - "על תרומתו לפיתוחו של התיאטרון הרוסי".

פילמוגרפיה נבחרתעריכה

  • Prosnis i poï (TV, 1974)
  • (Звезда пленительного счастья) / The Captivating Star of Happiness (1975)
  • 12 стульев ‏ (1976) (כסאות 12 )
  • נס רגיל (Обыкновенное чудо) (1978)
  • אותו מינכהאוזן (Тот самый Мюнхгаузен) / The Very Same Munchhausen (1979)
  • הבית שבנה סוויפט (Дом, который построил Свифт) / The House That Swift Built (1983)
  • נוסחת האהבה (Формула любви) (1984)
  • הרגו את הדרקון (Убить дракона) (1988)
  • בלקירב הליצן (Шут Балакирев) (2002)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה