בדיקת תעודות אזרחים במבצע בצר

מבצע בצר במלחמת העצמאות נערך בתאריכים 22 באוגוסט 1948 - 28 באוגוסט 1948 בתל אביב ומטרתו הייתה תפיסת משתמטים ועריקים משירות צבאי וגיוסם המיידי לצה"ל. המבצע לא הצדיק את התקוות שתלו בו.

רקע היסטוריעריכה

עם התחלת הגיוס בתחילת המלחמה נחשפה תופעת המשתמטים והעריקים. משתמטים היו אלה שלא התייצבו בלשכות הגיוס או שהתייצבו ולא נענו לצו שהורה להם להתגייס. נעדרים ללא רשות מהצבא עד 14 יום נקראו "נעדרים בלי רשות" ולאחר תקופה זו הם הוגדרו "עריקים". עד אפריל 1948 התייצבו 80 אחוזים מהגברים בני 17–35 בלשכות הגיוס. 20 אחוזים לא התייצבו כלל. תופעת ההשתמטות נתפסה בעיני הנהגת היישוב כאיום על הסולידריות והלכידות החברתית ולפגיעה בכוחו הצבאי.

בתחילה הייתה המגמה להימנע מנקיטת צעדי אכיפה ולהסתמך על יצירת אווירה מעודדת על ידי שימוש באמצעי תעמולה ובפעולות הסברה שבהן בלט חלקן של תנועות הנוער.

פעולות אלה לא הועילו ולכן מפברואר 1948 החל "מרכז המפקד לשרות העם" בפעולות ביקורת ואכיפה. פורסמה פקודה שחייבה נשיאת כרטיסי התייצבות והחלו פעולות לאיתור משתמטים שכונו "סריקות". בפעולות אלה השתתפו שוטרים אזרחיים וצבאיים ובתל אביב צורפו לפעולות גם מתנדבי המשמר האזרחי.

בספרות של דור תש"ח, למשל בספר "בשדות פלשת" של אורי אבנרי הובלטה התופעה של חיילים החוזרים משדות הקרב לתל אביב ומוצאים בה משתמטים הממלאים את הרחובות ובתי הקפה.

עם תחילת ההפוגה השנייה והצורך בהגברת הגיוס לקראת המשך המלחמה, החליט דוד בן-גוריון על מבצע צבאי גדול לתפיסת משתמטים ועריקים.

המבצעעריכה

המבצע יועד לתפוס בהפתעה את המשתמטים. לצורך כך הוכרז במפתיע על עוצר בעיר והוצבו משמרות שיועדו למנוע כניסה ויציאה. כוחות נוספים עברו מבית לבית לסרוק את העיר, למצוא בו צעירים ולהביאם לבירור מדוע אינם משרתים בצבא. המבצע נקרא "מבצע בצר", על שם העיר בצר, אחת מששת ערי המקלט, מתוך כוונה למנוע מתל אביב להיות עיר מקלט למשתמטים[1]. סא"ל מיכאל בן גל שהיה מפקד חטיבת קרייתי ומחוז תל אביב, קבל את הפיקוד על המבצע. המבצע נערך בתל אביב בהיותה המרכז הגדול בישראל מבחינת מספר התושבים.

המבצע נוהל כמבצע צבאי לכל דבר. השתתפו בו כ-3,300 חיילים מחיל הים, חיל נשים, חיל משמר, משטרת החיול, משטרה צבאית וכן מתנדבי המשמר האזרחי וחברי הגדנ"ע. הם כונסו לקראת המבצע במחנה תל השומר (אז - תל ליטוינסקי).

העיר חולקה לארבעה קטעים ושלושים אזורי סריקה. כן הוקמו עשרים "תחנות הזדהות" בהן זוהו הנבדקים ורופאים בדקו את כשירותם. מיכאל בן גל הוציא פקודת יום: "... בה בשעה שאנו עומדים בקו האש הרחק מן הבית וממקום ישוב עברי - עדיין מהלכים בתל אביב מאות צעירים וצעירות פחדנים ומוגי לב המבלים את ימיהם בהוללות ובשעשועים ומתחמקים מכל חובה כאילו המלחמה הזו אינה מלחמתם וכאילו זכאים היו שאתם בגופכם תגנו עליהם..."[2].

ב-22 באוגוסט 1948 בשעה 03.00 נחסמו כל היציאות מהעיר. הוטל עוצר על העיר והופצו כרוזים לבתי התושבים ובהם הוראות העוצר.

בבוקר החלו חוליות חיילים להיתדפק על דלתות התושבים. החיילים נעו בזוגות והם הונחו לנהוג באדיבות אך בתקיפות. עם זאת הותר להם לפרוץ דלתות נעולות וארונות. חייבי הגיוס נתבקשו לרדת למכוניות שהובילו אותם לנקודות ההזדהות, שם התבררו נתוניהם. כאלה שנבדקו על ידי רופא ונמצאו כשירים לגיוס, גויסו בו במקום.

ברחבי העיר הודבקו כרזות כמו: "המרחם על המשתמט - מתאכזר ללוחם", "קו ההגנה של תל אביב הוא בעמק איילון. הטיילת על החוף איננה מובילה אליו", "כל צעיר - למשלט לחזית" ועוד.

המבצע עורר ביקורת. בעיתון הארץ פרסם אריה גלבלום מאמר נגד המבצע שהעלה זיכרונות של גדרות תיל, חיילים חמושים, בדיקת תעודות, חיפושים בחצרות ובארונות וירי באוויר כמו בתקופת שלטונם של הבריטים. הוא גם העלה את הפגיעה בדימוי של תל אביב שדווקא היא נבחרה למבצע זה. כתבי החוץ שלחו טלגרמות לעיתוניהם על "מדינת משטרה" הנוצרת בישראל.

תוצאות המבצעעריכה

המבצע הופסק ב-28 באוגוסט 1948. במבצע נעצרו 2,764 אזרחים, מהם 1,044 גברים ו-1,720 נשים. 652 גברים ו-352 נשים מהעצורים נשלחו מיד לשירות צבאי מלא. 189 גברים ו-1,365 נשים חויבו בגיוס אך גיוסם נדחה. כן נתפסו 203 גברים עריקים ושלוש נשים.

תוצאות המבצע היו מאכזבות ביחס לגודלו ולמשאבים שהושקעו בו. אבל מבצע חסר תקדים זה שיקף את מערכת האכיפה נגד המשתמטים ואת יחס החברה לתופעה זו. צה"ל לא חזר עוד על מבצע דומה.

לקריאה נוספתעריכה

  • משה נאור: בחזית העורף - תל אביב והתגייסות היישוב במלחמת העצמאות, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2009

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פעולת הסריקה בתל אביב היום, הצופה, 22 באוגוסט 1948; המשך
  2. ^ ראו נוסח דומה שפורסם בעיתונים: תושב תל אביב!, הצופה, 23 באוגוסט 1948