מבצע הסכמה
מבצע הסכמה (באנגלית: Operation Agreement) היה פשיטה קרקעית ואמפיבית של כוחות צבא, צי ויחידות מיוחדות ממדינות חבר העמים הבריטי על נמל טוברוק שבלוב. הפשיטה נערכה בין 13 ל־14 בספטמבר 1942, במסגרת המערכה במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה. כמה יחידות עילית, שפעלו בעורף כוחות הציר בצפון אפריקה, כולל קבוצת החקירה המיוחדת, מילאו תפקיד חשוב במסגרת המבצע.
 | ||
| מערכה: המערכה במדבר המערבי | ||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||
| תאריכי הסכסוך |
13 בספטמבר 1942 – 14 בספטמבר 1942 (יומיים)  | |
|---|---|---|
| מקום | טוברוק | |
| קואורדינטות | 32°05′42″N 23°55′55″E / 32.095°N 23.932°E | |
|
| ||
  | ||
במקביל לפשיטה על טוברוק בוצעו שלוש פשיטות נוספות, בקנה מידה קטן יותר, חלקן גם כפעולות הסחה: באזור בנגאזי – מבצע ביגמי, בנווה המדבר ג'אלו – מבצע נייסטי, ובברקה (אנ') – מבצע קרוואן.
הפשיטה הסתיימה בכישלון חרוץ, כוחות הצבא והצי שהשתתפו בה ספגו אבדות כבדות, כולל מאות שבויים. בנוסף, הצי הבריטי ספג אבדות ניכרות בציוד, כולל סיירת אחת, שתי משחתות, ומספר כלי שיט קטנים יותר, שטובעו במהלך הפשיטה.[1][2]
מטרות המבצע עריכה
המבצע נועד לגרום לפגיעה קשה במאמץ המלחמתי ובמערך הלוגיסטי של כוחות הציר בצפון אפריקה, שלחמו באותה עת באזור אל־עלמיין שבמצרים, באמצעות שיתוק זמני והרס מתקני הנמל של נמלי טוברוק ובנגאזי, שני הנמלים העיקריים בבליטת קירנאיקה, שהיו חיוניים להעברת אספקה ותגבורות לכוחותיו של רומל. בנוסף תוכננה פגיעה במספר שדות תעופה של הציר בקירנאיקה ובמצבורי דלק גדולים. אחד היעדים המישניים של המבצע היה כיבוש נווה המדבר ג'אלו, והפיכתו לנקודת כינוס ובסיס יציאה ונסיגה לכוחות המיוחדים הבריטיים, שפעלו בעורף כוחות הציר במדבר המערבי.[3]
תוכנית המבצע עריכה
כיבוש נמל טוברוק על ידי כוחות הציר ב־21 ביוני 1942 היה אחת המכות הקשות ביותר שספג הצבא הבריטי במהלך המערכה בצפון אפריקה. מיד לאחר מכן החלו היחידות המיוחדות הבריטיות, שפעלו בזירה זו, לתכנן כיצד ניתן לפגוע בנמל האסטרטגי. מה שהחל כתוכנית לפשיטה קרקעית קטנה על מצבור דלק של הציר במתחם טוברוק, התפתח בהדרגה לתוכנית גרנדיוזית למבצע משולב ומורכב גדול בהשתתפות כוחות אוויר, ים ויבשה, שנועד למנוע מכוחות הציר את השימוש בנמל טוברוק לפרק זמן ממושך. הצדדים היריבים בצפון אפריקה נמצאו בעיצומו של מרוץ חימוש וצבירת כוחות לקראת המתקפה הצפויה של כוחות בעלות הברית על קו אל עלמיין, והפיקוד הבריטי העריך, שהוצאת נמל טוברוק מכלל פעולה לתקופה ממושכת, עשויה לסייע להכריע את הכף לטובת בעלות הברית בעימות הצבאי הקרב.
לפי תוכנית המבצע הסופית, שהוכנה ב"פיקוד המזרח התיכון", נועד הצי הבריטי להנחית בליל 13/14 בספטמבר כוחות אמפיביים מממזרח וממערב לנמל טוברוק, בסיוע כוח קומנדו קרקעי שיגיע מהמדבר. לאחר הנחיתה ישתלטו הכוחות הבריטיים על נמל טוברוק והמתחם המבוצר שסביבו לפרק זמן ארוך ככל האפשר (לפחות 12 שעות) במהלכו יושמדו מתקני הנמל, ויהרסו סדנאות שדה לתיקון טנקים, מנחתי תעופה ומצבור דלק גדול של הציר בתוך המתחם. לאחר שהכוחות הנוחתים ישמידו סוללות תותחי חופים ותותחי נ"מ, שהגנו על הנמל, נועדו שתי משחתות, שנכללו בכוח התקיפה, להיכנס לתוך המפרץ של נמל טוברוק, להטביע את ספינות האויב בנמל, ובמידת הצורך לסייע לכוחות הקרקע באש תותחיהן.
חיל האוויר הבריטי היה אמור לבצע הפצצה גדולה של נמל טוברוק כפעולת הסחה לנחיתות האמפיביות, ואילו הצי הבריטי היה אמור להפגיז את נמל דאבה במצרים, כפעולת הסחה נוספת, ולפנות את כוחות הקרקע מטוברוק לאחר סיום הפעולה בחיפוי כוח ליווי חזק של הצי (סיירת נגד מטוסים ו-8 משחתות). כוחות קרקעיים מיוחדים היו אמורים לפשוט במקביל על שורת יעדים של הציר בבליטת קירנאיקה, במטרה להשמיד את מתקני הנמל בבנגאזי ולפגוע במספר שדות תעופה של הציר. מתכנני המבצע לקחו סיכונים גדולים והיו מוכנים לספוג אבדות כבדות בקרב הכוחות, שנועדו להשתתף במבצע, לצורך השגת יעדיו.
מבצעי משנה עריכה
מבצע קרוואן עריכה
ערך מורחב – מבצע קרוואן
ב־13 בספטמבר 1942 תקפו סיורי G1 ו־T1 של קבוצת המדבר ארוכת הטווח (LRDG) שכללו כ־50 לוחמים, מספר יעדים באזור העיירה בארקה, מצפון-מזרח לבנגאזי, כולל שדה תעופה איטלקי. תקיפת שדה התעופה התבצעה בהצלחה, והאיטלקים הודו שבמהלכה הושמדו או ניזוקו 23 מטוסים. בדרך נסיגתו הותקף הכוח על ידי פלוגה ממונעת איטלקית ולאחר מכן על ידי מטוסים של האויב, וכמעט כל כלי רכבו יצאו מכלל פעולה. הפצועים הקשים ביותר הועמסו על כלי הרכב המעטים שנותרו, בעוד עיקר הכוח המשיך במסע רגלי של כ־160 ק"מ לנקודת המפגש המתוכננת עם סיור נוסף של קמא"ט. 10 מחיילי הכוח נפלו בשבי האיטלקי.
מבצע ביגמי עריכה
- ערך מורחב – מבצע ביגמי
כוח גדול יחסית מיחידת SAS, בפיקודו של דייוויד סטירלינג, שלווה בדרכו על ידי סיורי S1 ו־S2 של ה־LRDG, היה אמור לפשוט על נמל בנגאזי ועל שדה התעופה בבנינה. אולם בעקבות איחור בלוח הזמנים, והיתקלות במחסום דרכים של האויב במרחק קצר מבנגאזי, נחשפה נוכחותו בטרם עת. מחסום הדרכים היה מוגן היטב, ומשני עבריו שדות מוקשים, שמנעו את איגופו. כתוצאה מכך החליט סטירלינג לבטל את הפשיטה המתוכננת ולסגת. בדרכו חזרה לבסיס הותקף הכוח מספר פעמים על ידי מטוסים גרמניים ואיטלקיים, וכתוצאה מכך ספג אבדות כבדות וכ־60 מכלי רכבו הושמדו.
מבצע נייסטי עריכה
- ערך מורחב – מבצע נייסטי
נווה המדבר ג'אלו הותקף על ידי יחידה מ"חיל השדה הסודני" (בפיקוד בריטי), בסיוע שתי יחידות סיור של ה־LRDG. ההתקפה הראשונה, שבוצעה בליל 15–16 בספטמבר, נבלמה על ידי המגינים האיטלקים, כ־200 חיילים, שהיו בכוננות ותוגברו עקב מידע מודעיני, שנתקבל לאחר כישלון הפשיטה על טוברוק ב־13 בחודש. התוקפים נסוגו ב־19 בספטמבר, לאחר שטור תגבורת ממונע איטלקי התקרב לנווה המדבר.
הכוחות היריבים עריכה
הכוחות הבריטיים עריכה
כוחות צי עריכה
- כוח התקיפה - 2 משחתות, 16 סירות טורפדו ומספר סירות מנוע.
- כוח ליווי של כוח התקיפה - 8 משחתות וסיירת.
- כוח הסחה, שהפגיז את נמל דאבה - 5 משחתות וסיירת.
כוחות אמפיביים עריכה
- כ־400 נחתים מגדוד 11 של הנחתים המלכותיים.
- כ-100 חיילים מרגימנט ההיילנדרס של ארגייל וסאת'רלנד.
- מחלקת מקלעים מרגימנט נורת'מברלנד רויאל פיוסילירס.
- כוחות נילווים קטנים של הנדסה, רפואה וארטילריה.
כוחות אלו נועדו לנחות מהים באזור נמל טוברוק. הם חולקו לשני כוחות: הכוח העיקרי (כוח A), נועד לנחות בחצי האי שמצפון לנמל, וכוח משני (כוח C), שינחת במפרצון ממזרח לנמל.
כוח קרקעי עריכה
- כוח B, שכלל 83 לוחמי קומנדו ונספחים, נועד להגיע לטוברוק מדרום דרך המדבר, להשתלט על עמדות תותחי חופים ותותחי נ"מ של האויב, ולאבטח את חוף הנחיתה של כוח C.
כוחות הציר עריכה
באזור נמל טוברוק עריכה
כוחות גרמניים (בפיקוד גנרל מיור אוטו דיאנדי) עריכה
- פלוגת משטרה צבאית ממונעת.
- שתי פלוגות מ-wachbataillon afrika.
- פלוגת הנדסה קרבית ממונעת.
- צוותי קרקע של הלופטוואפה, שהפעילו למעלה מ-40 תותחי נ"מ דו-תכליתיים בקוטר 88 מ"מ, שהגנו על הנמל.
כוחות איטלקיים (בפיקוד אדמירל משנה ג'וזפה לומברדי) עריכה
- גדוד 3 של רגימנט הנחתים "סן מרקו".
- גדוד קרביניירי.
- צוותי סוללות תותחי החופים שהגנו על הנמל (48 תותחים).
כוחות צי בנמל טוברוק עריכה
- 3 משחתות איטלקיות, 3 סירות טורפדו, 3 שולות מוקשים ו-8 דוברות נחיתה ממונעות.
במרחק קצר מנמל טוברוק עריכה
- כוחות אוויריים - מספר ניכר של מפציצים ומטוסי קרב איטלקיים וגרמניים מדגמים שונים בשדות התעופה אל אעדם וביר אל גובי, וכן מפציצים ומפציצי צלילה גרמניים, בשדות תעופה באי כרתים ובשדה התעופה סידי ביראני (שתקפו את כוחות הצי הבריטי בדרכם חזרה מטוברוק לאלכסנדריה).
- כוחות קרקע - מספר רב של יחידות שירותים עורפיים, וכן מחנות של תגבורות בדרכם לקו החזית במצרים.[4]
מהלך המבצע עריכה
בשעה 21:30 בליל 13 בספטמבר החלו 91 מפציצים בינוניים של חיל האוויר הבריטי להפציץ את נמל טוברוק וסביבתו הקרובה. המטרה העיקרית של ההפצצה, שנועדה להימשך עד שעה 05:00 ב־14 בחודש, היה לרתק את תשומת הלב של חיל המצב של טוברוק וסוללות הנ"מ שהגנו על הנמל, ולהסיח את דעתם מהנחיתות האמפיביות המתוכננות מהים. באותה שעה, בחסות רעשי ההפצצה, החל גם כוח הקומנדו, שנועד להכין את הקרקע לנחיתות האמפיביות (כוח B), לתקוף את היעדים שהוקצו לו.
כוח B עריכה
הכוח הקרקעי, שנועד להשתתף במבצע הסכמה, היה כוח אד הוק, שהורכב במיוחד בשביל הפשיטה על טוברוק. הכוח, בפיקוד לויטננט קולונל ג'ון האסלדין, כלל 81–83 לוחמים. 45 מתוכם היו לוחמי קומנדו מנוסים, ותיקי קומנדו המזרח התיכון, שהתנדבו למשימה, והשאר מומחים בתחומים שונים שצורפו לכוח, כדי למלא משימות מיוחדות (פלסים ומומחי חבלה, תותחנים, אלחוטאים וכו') וכן מספר לוחמים מקבוצת החקירות המיוחדת.[5] המשימה שהוטלה על הכוח הייתה לשתק מספר סוללות של תותחי חופים ותותחי נ"מ, ששלטו על הכניסה לנמל טוברוק, ולאבטח את הנחיתה האמפיבית של כוח C במפרצון, שנמצא במרחק קטן ממזרח לכניסה למפרץ טוברוק.
כוח הקומנדו הגיע לטוברוק דרך נווה המדבר אל־כופרה לאחר מסע עוקף ארוך של כ־2,700 ק"מ מעמק הנילוס,[6][7] בליווי יחידת סיור של קמא"ט, שהביא אותו לעורפם של כוחות הציר. המשאיות בהן נסע הכוח נצבעו בסמלי קורפוס אפריקה (כוחות הציר בצפון אפריקה הרבו להשתמש בכלי רכב בריטיים שנתפסו שלל) ולוחמי הקומנדו התחזו לשבויי מלחמה בריטיים, עליהם "שמרו" כביכול חיילים מקבוצת החקירות המיוחדת, שהתחזו לחיילים גרמנים. בדרך זו הצליח הכוח להסתנן לאזור נמל טוברוק מבלי להתגלות לאחר רדת החשיכה ב־13 בספטמבר.[8]
כוח B הצליח להשתלט על מרבית יעדיו, ופגע בלא מעט קבוצות של חיילים איטלקיים, שאיישו את סוללות הגנת החופים ואת העמדות, ששלטו על מפרץ מרסה אום שואסק, אך שורת עיכובים בלתי צפויים והתקפות נגד מצד נחתים איטלקיים מגדוד 3 של רגימנט "סן מרקו", שנמצאו באזור, גרמו לאיחור משמעותי בלוח הזמנים המתוכנן שלו. לוחמי הקומנדו הצליחו לאבטח לבסוף את נקודת הנחיתה המיועדת של כוח C, שידרו באלחוט את אות ההצלחה למפקדת המבצע והפעילו פנסי אלדיס, כדי לכוון אליהם את הכוח האמפיבי, אולם מסיבות שונות, רק חלק קטן מכלי השיט שהובילו את כוח C הצליחו לאתר את חוף הנחיתה ולחבור אל כוח הקומנדו. לאחר שהכוח הבין שמבצע הנחיתה נכשל, ואין סיכוי לפינוי שלו בדרך הים, הוא התחלק לקבוצות קטנות, שניסו לפלס דרכן דרומה למדבר הפתוח. לאחר שעלה השחר, כותר הכוח והותקף על ידי כוחות אויב עדיפים, מפקדו נהרג ורוב אנשיו נהרגו או נפלו בשבי.[9]
כוח C עריכה
כוח C כלל כ-180 לוחמים, מתוכם כמאה חיילים מרגימנט ארגייל וסאת'רלנד היילנדרס, מחלקת מקלעים מרגימנט רויאל נורת'מברלנד פיוסילירס (עם 4 מקלעי ויקרס), שתי כיתות הנדסה וכוח תותחנים נגד מטוסים (שנועד להפעיל תותחי נ"מ של האויב, שיתפסו במהלך הפשיטה). התפקיד שהוטל על הכוח - שנועד להגיע לטוברוק על סיפון 16 ספינת טורפדו ו-3 סירות מנוע גדולות - היה לנחות במפרץ מרסה אום שואסק (mersa umm es sciausc), ממזרח לכניסה לנמל טוברוק, לחבור לכוח הקומנדו, שהיה אמור לאבטח את נקודת הנחיתה, ולאחר מכן להתקדם יחד איתו דרומה במקביל לצד המזרחי של מפרץ טוברוק, ולחבור באזור הנמל עם כוח הנחיתה העיקרי (כוח A), שיתקדם לנמל מכיוון מערב. הכוח נועד להשתלט בדרכו על סוללות תותחי חופים ותותחי נ"מ, וכן להציב חסימות על הדרכים המובילות לנמל טוברוק ממזרח וממערב, בסיוע כוח האש של מקלעי הויקרס, כדי לעכב הגעת תגבורות של הציר.
שתי השייטות של ספינות הטורפדו, שנשאו את הכוח, התקדמו לטוברוק בשני טורים מקבילים. כשהן התקרבו לנמל והגבירו את מהירותן, איבד טור אחד את דרכו בחשיכה, והטרפדות התפזרו ואיבדו קשר זו עם זו. הטור השני הגיע ליעדו בשעה המתוכננת, אך המתין זמן רב לקבלת אישור שהכוח הקרקעי הצליח במשימתו, ואיבטח את נקודת הנחיתה המיועדת. לאחר שהתקבל לבסוף האישור, החלו הטרפדות לחפש את המפרצון בו נועדו לנחות, אך מסיבה לא ברורה (אולי עשן שעלה משריפות שפרצו בנמל טוברוק כתוצאה מההפצצה האווירית) לא הצליחו לראות את האיתות של הפנסים, שהיו אמורים לסמן את מיקומו. בסביבות שעה 03:00 הצליחו שתי ספינות טורפדו לאתר את נקודת הנחיתה. אחת מהן נתקעה על שרטון במים הרדודים, אך השנייה הצליחה להנחית בחוף כיתת מקלענים עם שני מקלעים ולהפליג החוצה מהמפרצון. משום מה שאר כלי השייט של כוח C לא באו בעקבותיהן. רק זמן קצר לפני עלות השחר איתרו טרפדות נוספות את יעדן, אולם בשלב זה הן כבר התגלו על ידי הכוחות המגינים על טוברוק, הוארו באור זרקורים, וספגו אש כבדה מספינות האויב בנמל ומסוללות תותחי חופים ותותחי נ"מ 88 מ"מ, שהגנו עליו.[10] 7-6 סירות טורפדו ניסו פעם אחר פעם להיכנס למפרצון, בו היו אמורות להנחית את הכוחות שעל סיפונן, אולם נהדפו על ידי אש האויב. שלוש מהן ניסו ללא הצלחה לפרוץ את הרשת נגד צוללות, שהגנה על הכניסה לנמל טוברוק, ולשגר את טילי הטורפדו שלהן על כלי השייט של האויב שעגנו בנמל.
לאחר שעלה השחר החלו מטוסי קרב ומפציצים איטלקיים הגרמניים, שהוזעקו לעזרה משדות התעופה הסמוכים לטוברוק, לתקוף את כלי השייט של כוח C, שבשלב זה קיבלו כבר הוראה לנטוש את משימתם והיו בדרכם חזרה לאלכסנדריה. שתיים מסירות המנוע הגדולות של הכוח, ושלוש ספינות טורפדו טובעו על ידי מטוסי האויב, והניצולים נפלו בשבי. שולת מוקשים גרמנית השתלטה על ספינת טורפדו רביעית, שנתקעה על שרטון במפרץ מרסה אום שואסק. שאר כלי השייט של הכוח, שהותקפו שוב ושוב בדרך נסיגתם על ידי מפציצים ומפציצי צלילה גרמניים, הצליחו לחזור לבסיסם, על אף שחלקם ניזוקו בתקיפות האוויריות.
כוח A עריכה
לפי תוכנית המבצע, הצוללת "טאקו" הייתה אמורה להנחית מספר אנשי קומנדו (כוח E) בסירות גומי על החוף במפרץ מרסה מרירה, כדי להדליק משואות ניווט, שינחו את כוח הנחיתה הבריטי העיקרי ליעדו. אולם ים סוער במיוחד לא אפשר לאנשי הקומנדו לצאת מהצוללת ולבצע את משימתם. כתוצאה מכך, המשחתות הבריטיות "סיק" ו"זולו", שנשאו על סיפונם כ־400 נחתים, לא הצליחו לאתר בחשיכה את נקודת הנחיתה המיועדת. הם הוטעו על ידי אורות שונים שדלקו על החוף, והנחיתו את הגל הראשון של הנחתים במרחק כ־5 ק"מ מערבית ליעדם. עקב מחסור במקום על סיפון שתי המשחתות, הן לא יכלו לשאת מספיק סירות להנחתת כל כוח הנחיתה, ולכן הוחלט שהכוח יונחת בשני גלים, והגל השני של הנחתים ימתין כשעה לחזרת הסירות שנשאו את הגל הראשון, לפני שיוכל לצאת לדרכו. הורדת סירות הנחיתה (או דוברות הנחיתה) והגוררות שלהן מהמשחתות למים ארכה זמן רב, ולכן גל הנחיתה הראשון יצא לדרכו רק זמן קצר לפני שעה 04:00.
מספר סירות מנוע היו אמורות לגרור כל אחת קבוצה של סירות/דוברות נחיתה, אולם בים הסוער הן התקשו להביא את הסירות אל החוף. כבלי הגרירה נקרעו, אחדים מהם הסתבכו במדחפים של סירות המנוע הגוררות ושיתקו אותן, וסירות רבות נסחפו בים ללא שליטה. מספר סירות מנוע והסירות שגררו אחריהן עלו על שרטונים, או התנפצו על סלעים נסתרים סמוך לחוף. רק שתיים או שלוש קבוצות של סירות/דוברות הצליחו להגיע לחוף בשלום, ולהנחית את החיילים שנשאו. חלק גדול מהסירות ומהגוררות שלהן נסחפו בים, או יצאו מכלל פעולה, ולכן לא יכלו לחזור למשחתות כדי להעמיס על סיפונם את גל הנחיתה השני. שתי המשחתות התקרבו למרחק קצר מהחוף, כדי לאסוף את הסירות והגוררות, ולקצר את המרחק, שיהיה על גל הנחיתה השני לעבור לפני הגעתו לחוף, אולם בשלב זה, סמוך לשעה 05:00, הם התגלו על ידי הזרקורים של מגיני הנמל, והחלו לספוג אש ארטילריה כבדה. זמן קצר לאחר מכן פגעו פגזים במערכות ההנעה וההיגוי של "סיק" והשביתו אותן. המשחתת, שאיבדה את יכולת התנועה, ספגה פגיעות רבות מסוללות חוף איטלקיות בקוטר 152 מ"מ (6 אינץ') ומתותחי נ"מ 88 מ"מ, שגרמו לה נזקים כבדים. המשחתת "זולו" ניסתה מספר פעמים לבוא לעזרת "סיק", להיקשר אליה ולגרור אותה אל מחוץ לטווח התותחים, אך ללא הצלחה. סמוך לשעה 07:00 התקבלה החלטה לנטוש את המשחתת "הנכה" לגורלה, וזולו הפליגה מזרחה כדי לחבור לכוח הליווי של הצי (כלי השייט האחרים בכוח התקיפה קיבלו הוראה לבטל את המשימה ולחזור לבסיסם מוקדם יותר). שעה לאחר מכן נאלץ הצוות לנטוש את הספינה הפגועה, והניצולים נאספו על ידי כלי שיט איטלקיים ונלקחו בשבי. 122 אנשי צוות ונחתים נהרגו על סיפון ה"סיק", וכ-300 נפלו בשבי האויב.[11]
לאחר שהמפקדים של שלוש קבוצות הנחתים הקטנות, שהצליחו להגיע לחוף, הבינו שמבצע הנחיתה נכשל, ושאין אפשרות לפינוי בדרך הים, הם החליטו לנסות לפלס את דרכם דרומה מנקודת הנחיתה, בתקווה שלפחות חלק מהלוחמים יצליחו לחמוק מכוחות האויב במתחם טוברוק, להגיע למדבר הפתוח, וליצור קשר עם סיורי הקמא"ט. רוב הנחתים נהרגו או נפלו בשבי תוך זמן קצר, וקבוצה קטנה שהתחבאה במחפורות ישנות בצלע של ואדי, בתקווה להמתין שם לרדת החשיכה, אותרה בשעות אחר הצהריים על ידי כוח גרמני, ונאלצה להיכנע.[12]
כוח D (סיירת ו-6 משחתות) היה בדרכו מערבה לפגוש את המשחתת זולו, וללוות אותה בחזרה לאלכסנדריה, כאשר זמן קצר לפני שעת הצהריים ב-14 בספטמבר, הותקפה הסיירת "קובנטרי" על ידי מפציצי צלילה גרמניים Ju 87, שהמריאו מכרתים, ונפגעה קשה. 63 אנשי צוות נהרגו והוחלט לנטוש את הספינה. מכיוון שמשחתות הליווי לא היו מצוידות במשגרי טורפדו, נאלץ הכוח להמתין זמן רב עד לחבירה עם "זולו" (שנפגעה קשה מפגזים במהלך ניסיונותיה לחלץ את "סיק"), כדי שהאחרונה תטביע את הקובנטרי. במהלך הדרך הארוכה חזרה לאלכסנדריה, ספג הכוח שורה של תקיפות מהאוויר. זולו ספגה פגיעות נוספות ממפציצי צלילה גרמניים, וזמן קצר לפני רדת החשיכה, במרחק כ-190 ק"מ מאלכסנדריה, ננטשה האונייה וטבעה, לאחר שבמהלך היום נהרגו 39 מאנשי צוותה.[13]
תוצאות ולקחים עריכה
הפשיטה על טוברוק ופשיטות הקומנדו, שבוצעו במקביל לה, נחלו כישלון מוחלט, והכוחות השונים שהשתתפו בהם ספגו אבדות כבדות, מבלי שזכו בהישגים משמעותיים. כוחות בעלות הברית שהשתתפו בפשיטה על טוברוק ספגו למעלה מ-800 אבדות, מתוכם 217 הרוגים מקרב הצוותים של כלי השייט שהשתתפו במבצע ו-81 הרוגים מקרב הנחתים המלכותיים. כוחות הציר טענו שלקחו בשבי 576 חיילים ומלחים בריטיים. הכוחות המיוחדים, שהשתתפו בפשיטות על בנגאזי ועל ברקה, איבדו כמעט את כל כלי הרכב שלהם וספגו גם הם אבדות כבדות. אבדות כוחות הציר בטוברוק היו קלות יחסית. לפי המקורות האיטלקיים והגרמניים הם הסתכמו ב-16 הרוגים ו-50 פצועים בלבד.[14]
הגורמים העיקריים לכישלון המבצע היו :
- המורכבות הרבה והמיותרת של המבצע המשולב, והכוחות הרבים שנועדו להשתתף בו - אפשר לומר שמבצע הסכמה מהווה דוגמה טובה לאיך לא לתכנן מבצע קומנדו.
- יעדים בלתי מציאותיים והערכת חסר של כוחות האויב בטוברוק - המודיעין הבריטי העריך, שחיל המצב של טוברוק מורכב בעיקר מגייסות איטלקיים באיכות נמוכה. בפועל היו בסביבת הנמל כוחות ציר חזקים, שכללו, בין השאר, כוחות גרמניים בסד"כ גדודי, וכן כוח מובחר של נחתים איטלקיים (גדוד מרגימנט "סן מרקו") ובשדות התעופה במרחק קצר מטוברוק נמצאו עשרות מטוסים גרמניים ואיטלקיים, אם לא יותר. העובדה, שהמתכננים של המבצע בפיקוד המזרח התיכון האמינו, שהכוחות הקטנים שנועדו להשתתף בו (סך הכל כ-600 חיילים ולוחמי קומנדו) יוכלו להשתלט על נמל טוברוק, ואף להחזיק בו לפרק זמן של כ-12 שעות, שיספיק להרס יסודי של מתקני הנמל, מעידה על אופטימיות חסרת בסיס.
- העדר חיפוי אווירי לכוחות שהשתתפו במבצע - מכיוון שהמבצע נערך במרחק מאות קילומטרים ממערב לקו החזית במצרים, לא ניתן היה לספק חיפוי אווירי יעיל לכוחות הצי והיבשה שהשתתפו בפשיטה על טוברוק. זו הייתה גם הסיבה לכך, שפיקוד כוחות הצי הבריטי באגן המזרחי של הים התיכון התנגד למבצע, וניסה לצמצם למינימום את כוח הצי שישתתף בו, כדי לא להסתכן באבדות כבדות מדי. כתוצאה מכך, הייתה לכוחות הציר שליטה אווירית מוחלטת בשמים מעל טוברוק החל מעלות השחר ב-14 בספטמבר, וכוח התקיפה של הצי הבריטי ספג תקיפות אוויריות בלתי פוסקות בדרך נסיגתו הארוכה מטוברוק לאלכסנדריה. המתכננים הבריטיים ניסו להתמודד עם בעיית העדר החיפוי האווירי באמצעות ניסיון הטעיה. שתי המשחתות בכוח התקיפה נצבעו בצבעי הזיהוי של הצי האיטלקי, ולאחר החדירה לתוך נמל טוברוק, הן נועדו להיצמד למזחים, להטות את עצמן בזווית של 15 מעלות, ולהעלות עשן על סיפונן באמצעים שונים, כדי שמטוסי האויב יחשבו שמדובר במשחתות איטלקיות שנפגעו בנמל. גם בהנחה, שמטוסי הציר היו נמנעים מלתקוף את המשחתות "האיטלקיות" בנמל, הן היו נחשפות ברגע שהיו מתחילות להעלות על סיפונן את כוחות הקרקע שהשתתפו בפשיטה, לאחר השלמת משימותיהם, וקשה להבין איך הן היו מצליחות לחזור בשלום לבסיסם ללא חיפוי אווירי משמעותי. כלומר, מבחינת הצי מדובר היה במשימת התאבדות.
- תגובת כוחות הציר באזור טוברוק - מהרגע שהכוחות הפושטים התגלו על ידי חיל המצב של טוברוק, הכוחות האיטלקיים והגרמניים הגיבו במהירות ובנחישות, פגעו בשתי המשחתות של כוח התקיפה הבריטי והטביעו אחת מהן, וחיסלו תוך זמן קצר את שני ראשי הגשר, שתפסו הכוחות הבריטיים ממזרח וממערב לנמל. המקורות הבריטיים נוטים לזלזל ביכולות של החיילים האיטלקים, שלחמו בטוברוק, אבל הכוחות האיטלקיים מילאו תפקיד מרכזי בהכשלת מבצע הנחיתה הבריטי.
- גורדון לנדסבורו, שכתב ספר על המבצע, מזכיר שני גורמים נוספים לכישלון:
א. כישלון בשמירה על סודיות וחשאיות המבצע, שגרם לכך שמידע עליו דלף לידי האויב - נראה שהמודיעין הגרמני קיבל מידע על כך שצפויה פשיטה מהים של הבריטים על נמלים שבידי הציר בבליטת קירנאיקה, וכתוצאה מכך חיילות המצב שלהם הועמדו בכוננות ואולי אף תוגברו, אם כי נראה שההתרעה הייתה כללית ולא כללה פרטים מדויקים על המבצע.
ב. העדר אסדות נחיתה ממונעות - כנראה שבזמן המבצע לא היו לצי הבריטי באגן המזרחי של הים התיכון נחתות אמפיביות, שהיו חיוניות להצלחת פשיטה מהים על נמל טוברוק. כתוצאה מכך נאלצו שני כוחות הנחיתה להשתמש באלתורים שונים - בספינות טורפדו, או בסירות עץ הנגררות על ידי סירות מנוע - עובדה שסיבכה מאוד את הנחיתה בתנאי ים סוער. אילו היו בידי הבריטים אסדות נחיתה ממונעות (בדומה לדוברות הנחיתה הממונעות, שהיו בשימוש הגרמנים והאיטלקים בנמל טוברוק), ייתכן שלפחות השלב הראשון של המבצע היה מצליח.
בתרבות עריכה
ב־1967 יצא הסרט "טוברוק" שהתבסס על מבצע הסכמה, בבימויו של ארתור הילר ובכיכובם של רוק הדסון וג'ורג' פפארד. הסרט נכתב על ידי ליאו גורדון (ששיחק בסרט) והופק באולפני יוניברסל.
לקריאה נוספת עריכה
- גורדון לאנדסבורו, הקומנדו אל טוברוק, הוצאת מערכות, 1959.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Operation Agreement: Jewish Commandos and the Raid on Tobruk (General Military), www.amazon.com
- ^ Operation Agreement – YouTube, www.youtube.com
- ^ "Operation Agreement". Military Wiki (באנגלית). נבדק ב-2020-12-25.
- ^ Anthony N, Operation Agreement: Victory Over Allied Commando Forces, Comando Supremo, 2013-02-07 (באנגלית אמריקאית)
- ^ גורדון לאנדסבורו, הקומנדו אל טוברוק (הוצאת מערכות, 1959), עמ' 36–42, 49-44
- ^ Operation Agreement: Jewish Commandos and the Raid on Tobruk (General Military), www.amazon.com
- ^ Operation Agreement – YouTube, www.youtube.com
- ^ לאנדסבורו, שם, עמ' 59, 130-122.
- ^ לאנדסבורו, שם, עמ' 131–145, 223-197, 245-238
- ^ לאנדסבורו, שם, עמ' 158-156, 169-165, 196-193
- ^ לנדסבורו, שם, עמ' 164-160, 188-178, 233-224
- ^ לנדסבורו, שם, עמ' 193-189, 279-278
- ^ לנדסבורו, שם, עמ' 256-247, 275-266
- ^ לפי עדויות המופיעות בספרו של גורדון לנדסבורו, המבוסס במידה רבה על ראיונות עם ניצולים מהפשיטה על טוברוק, הכוחות האיטלקיים באזור טוברוק ספגו עשרות רבות של הרוגים במהלך הפשיטה, בעיקר מפעילות כוח הקומנדו הקרקעי