מבצע סנונית

מבצע סנונית הקרוי גם מבצע נוקייב היה פעולה משולבת של כוח חטיבת גולני ושל שייטת 13 נגד כפרים ומוצבים סוריים במורדות רמת הגולן במפורז הדרומי ומצפון לו. המבצע נערך בלילה שבין 16 ו-17 במרץ 1962.

מבצע סנונית – פעולת נוקייב
תאריכי הסכסוך 16 במרץ 196217 במרץ 1962 (שעות אחדות)
מקום מוצב נוקייב והכפר נוקייב, הרמה הסורית
עילה ירי ממוצבים סוריים לעבר דייגים ישראליים בכנרת
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

סוריהסוריה סוריה

מפקדים
כוחות
אבדות

7 חיילים הרוגים + נעדר

30 חיילים הרוגים[1]

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בצבע כהה המפורז הדרומי עין גב (נוקייב), אל-סמרה, אל חמה
אנדרטת קרב נוקייב במצפה נוקייב

רקע עריכה

על פי הסכם שביתת הנשק עם סוריה בתום מלחמת העצמאות הכפר נוקייב נכלל בשטח המפורז הדרומי. במאי 1951 בעקבות עימות צבאי חריף בין סוריה לישראל (תקרית אל-חמה וקרב תל מוטילה) על רקע מפעל ייבוש החולה נוצרה חלוקה דה-פקטו של האזורים המפורזים.[2] במפורז הדרומי אל-חמה, חרבת תאופיק, נוקייב והמעלה לגולן עברו לשליטה צבאית סורית וביתרת השטח נותרה השליטה בידי ישראל.[3]

בתחילת חודש מרץ 1962 שבו והתנכלו הסורים לסירות דיג ישראליות שניסו לדוג בצפון הכנרת ונשנו אירועי ירי ממוצבים סוריים ומן הכפר נוקייב לעבר דייגים ישראליים בכנרת, הדיג היה במקומות שעל פי הסכם שביתת הנשק נמצא בשטח ישראל. הסירות נפגעו שוב ושוב מאש המוצבים הסוריים הסמוכים לחוף באזור הכפר נוקייב. כמו כן, היו דיווחים על דייגים סורים אשר החלו לדוג באזור[4].

כוחות ומשימות עריכה

  • מפקד הפעולה - מח"ט גולני מוטה גור
  • כוח א' - פלוגת סיור בפיקוד המ"פ, צביקה עופר ושני מפקדי המחלקות יודקה פלד ודני ורדון - כיבוש מוצב נוקייב ופיצוצו.
  • כוח ב' - פלוגת בית-הספר למכי"ם בפיקוד המ"פ, בני ענבר - כיבוש הכפר נוקייב.
  • כוח ג' - עתודה של פלוגה מגדוד "הבוקעים הראשון" ו-10 זחלמי"ם (בפיקוד המג"ד אורי שילה).
  • כוח ד' - סגל פלוגת טירונים א' - חסימת הדרך נוקייב-כורסי נגד רכב וחי"ר.
  • כוח ה' - סגל פלוגת טירונים ב' - חסימת השביל נוקייב-ביר אשקום (מפקד החסימות היה מג"ד "גדעון", יהודה גביש).
  • סיוע לכוחות - שתי סוללות 120 מ"מ בעין גב; כיתת מרגמות 81 מ'מ מעין-גב.
  • כוח של שייטת 13 - תוכנן לפשוט על מוצב כורסי.

ביצוע הפעולה עריכה

המודיעין למבצע היה חלקי, וכוח גולני (בפיקודו של מוטה גור) נתקל בכוח סורי חזק וגדול בהרבה מן המצופה. הכוח נתקל בהתנגדות סורית קשה ואש נורתה על יישובי הכנרת במהלך המבצע. כוח סיוע רכוב על זחל"מים נקלע לשדה מוקשים. הוחלט כי סיוע אווירי ישמיד את הזחל"מים לאחר שאפסו הסיכויים לחלצם לכיוון ישראל. בניווט לקראת נוקייב ובחילוץ הכוח סייעו גם חברי קיבוץ עין גב ושניים מהם הצטרפו לכוחות גולני (ללא ידיעת המפקדים הבכירים או אישורם); ונהגי טרקטור מהקיבוצים האון ותל קציר[5]. במקביל היה אמור כוח של שייטת 13 לפעול נגד מוצב בכורסי, אך אש שנורתה עליהם מנעה השלמת המשימה והכוח נסוג ללא נפגעים[6] (על פי העיתונאי אביחי בקר, המבצע ידוע בחוגי השייטת, בשל גילוי הכוח ונסיגתו, כ"מבצע ארנבת"[7]).

תוצאות עריכה

צה"ל נסוג עם 5 הרוגים (ופצועים רבים), ושני חיילים הוכרזו נעדרים. לאחר מספר ימים נודע שגופת אחד הנעדרים נמצאת בידי הסורים, ובחילופין שנערכו ב-21 במרץ הוחזרה גופתו לישראל ושבוי סורי הועבר חזרה לסוריה[8], ומספר ההרוגים עלה לשישה; אחד הפצועים נפטר מפצעיו אחרי כמה שבועות, ומספר ההרוגים עלה לשבעה. הנעדר השני, יעקב דביר, לא אותר[9] ומקום קבורתו לא נודע. מדינת ישראל עשתה מאמצים לגלות מה עלה בגורלו של דביר, ובכלל זה ביקשה מן המרגל אלי כהן לברר את הידוע ממקורות סוריים, אך העלתה חרס בידה. לסורים היו 30 הרוגים ונשבה שבוי אחד.

מיד לאחר המבצע זכו ארבעה מהקצינים שהשתתפו בו לציון לשבח[10]. כמו כן, אברהם ורד, צלם של "במחנה" אשר נלווה אל הלוחמים, זכה בהערכת הרמטכ"ל, שמאוחר יותר הומרה לעיטור המופת[11]. כחודש לאחר המבצע צוינו לשבח עוד תשעה לוחמים על גילוי אומץ לב בעת הפעולה[12]. חמישה מן הלוחמים עוטרו בציון לשבח ובהם בני ענבר, מפקד פלוגת קורס מ"כים של חטיבת גולני, שעוטר בעיטור העוז[13], מפקד סיירת גולני, רס"ן צבי עופר, שעוטר בעיטור הגבורה[14], יואב ברום[15] ואלון הלוי[16].

מועצת הביטחון של האו"ם גינתה את ישראל על התקיפה. בתחקיר המבצע מתח אל"ם אריאל שרון, איש הצנחנים ומפקד בית-הספר לחי"ר באותה עת, ביקורת קשה על אופן בחירת היעדים והיעדר מקוריות בתכנון הפעולה[17].

במקום הפעולה הוקם אתר הנצחה לנופלים - "מצפה נוקייב". אנדרטה מיוחדת הוקמה במקום לחייל הנעדר יעקב דביר.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מצפה נוקייב בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Samuel Katz, Israeli Elite Units since 1948 (Osprey Publishing, 23 June 1988) p24
  2. ^ לימים, יגדירו הסורים את החלוקה דה-פקטו ממאי 1951 כקו 'ה-4 ביוני 1967' ובשיחות השלום עם ישראל דרשו את נסיגת ישראל לקו כתנאי לחתימת הסכם שלום.
  3. ^ אריה שלו, שלום וביטחון בגולן, המרכז למחקרים אסטרטגיים ע"ש יפה אוניברסיטת תל אביב, 1993, ע"מ 35
  4. ^ סופר "הצופה" בקריית ירושלים, דייגי כנרת - ללא כל סיבה, הצופה, 12 במרץ 1962, עמ' 1
  5. ^ עודד הרדוף, 30 שנה ל"מבצע נוקיב" - חוויות מליל הקרב
  6. ^ זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, עמ' 249-247
  7. ^ אביחי בקר, "בעקבות יעקב דביר", הארץ, ‏ 21.01.2000.
  8. ^ הסורים החזירו את גווית רב סמל דוד חנן שנפל בנוקייב, דבר, 22 במרץ 1962
  9. ^ 2 חיילים נעדרים מפעולת נוקייב, דבר, 21 במרץ 1962
  10. ^ צוינו לשבח ארבעה קצינים ממשתתפי הפשיטה על נוקייב, דבר, 26 במרץ 1962
  11. ^ צלם במחנה זכה בהערכת הרמטכ"ל על התנהגותו בנוקייב, דבר, 3 באפריל 1962
  12. ^ עוד תשעה משתתפי פעולת נוקייב צוינו לשבח, דבר, 11 באפריל 1962
  13. ^ עיטור העוז שהוענק לרס"ן בנימין ענבר, מתוך אתר "בעוז רוחם" של אכ"א
  14. ^ עיטור הגבורה שהוענק לצבי עופר, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  15. ^ עוד 9 חיילים צוינו לשבח, למרחב, ‏ 11 באפריל 1962.
  16. ^ אלון הלוי מרמת צבי, מגיבורי פעולת 'נוקייב', הלך לעולמו במפתיע, באתר mynetafula, ‏2020-07-09
  17. ^ רועי מנדל, נקמה, גבורה ומחדל מעל הכנרת. יובל ל"סנונית", באתר ynet, 25 באפריל 2012