מבצר סמאיפאטה
מבצר סמאיפאטה (בספרדית: Fuerte de Samaipata) שוכן במחוז סנטה קרוס בבוליביה, כ־120 ק"מ דרומית־מערבית לסנטה קרוס. המבצר ממוקם במורדותיהם המזרחיים של הרי האנדים, בגובה 1,970 מטר מעל פני הים. פירוש שמו בקצ'ואה: "מקום מנוחה בין ההרים". ב־1951 הכריזה עליו ממשלת בוליביה כאתר לאומי, ובשנת 1998 הוכרז כאתר מורשת עולמית.
 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידות | |||||
| שטח |
20 הקטאר  | ||||
| גובה מעל פני הים |
1,904 מ' | ||||
| היסטוריה | |||||
| תרבויות |
צ'אנה, אינקה | ||||
| תקופות |
התקופה הפרה-קולומביאנית | ||||
| אתר ארכאולוגי | |||||
| אתר אינטרנט |
http://www.samaipata.com/ingles.htm | ||||
| מיקום | |||||
| מדינה |
בוליביה | ||||
| קואורדינטות | 18°10′42″S 63°49′08″W / 18.178355555556°S 63.818988888889°W | ||||
  | |||||
אף שהוא מכונה "מבצר", הוא לא שימש ככזה, והוא זכה לכינוי בציבור הרחב בשל מיקומו בראש גבעה. בפועל, שימש סמאיפאטה כמקום בעל חשיבות טקסית־דתית בתקופה הפרה־קולומביאנית, וייתכן כי היו לו גם שימושים בתחום האסטרונומיה.
הראשונים לקיים פעילות דתית בסמאיפאטה הם בני המוחוקויה, בסביבות שנת 300, והם גם היו הראשונים לחצוב בסלע. בתקופה מאוחרת יותר, המקום שימש כבירת מחוז של אימפריית האינקה, והוא אף סימן גבולה המזרחי בשיא התפשטותה. השפעת בני האינקה ניכרת בכיכר המרכזית שסביבה מבני ציבור, האופיינית לעריהם, ובטראסות שהיו בסביבה.
המבנים עריכה
סמאיפאטה מורכב משני חלקים עיקריים. החלק הראשון כולל סלע חצוב שאורכו 250 מטר ורוחבו 60 מטר, שהוא ככל הנראה הפטרוגליף הגדול בעולם. בסלע, שסוגו אבן חול, נחצבו גם ציורים בדוגמות יגוארים, נחשים, פומות וכן צורות גאומטריות שונות. בחלק השני, דרומית לסלע, שכנו מבני המגורים והמבנים האדמיניסטרטיביים.
בני האינקה הקימו שלוש במות גדולות מדרום לסלע, העיקרית שבהן, ה־Kallanka, בגודל 68×16 מ', בגובה 12 מטר, ועובי בסיסי הקירות התומכים בה 1.4 מטר. מערבית ל־Kallanka במה נוספת, הידועה כ־Akllawasi, ועליה 12 מבנים בצורת האות H. מבנים אלה טרם נחקרו, אך על פי המסורת המקומית נמצאו בהם שריד בגדי נשים. ככל הנראה מדובר בשרידי אריגים ששימשו למטרות פולחן. על הבמה השלישית שבעה בתים, שתחתיהם נמצאו שרידים להימצאותם המוקדמת יותר של המוחוקויה.
סמאיפאטה בעידן הספרדי ואילך עריכה
לא ברור מתי השתלטו הספרדים על סמאיפאטה. מלכות המשנה של פרו התפשטה לאזור בשנות ה־60 של המאה ה־16, אך ייתכן שבשל חשיבותו האסטרטגית, הוא נכבש עוד קודם לכן, לאחר הקמת העיר פוטוסי בסמוך למרבצי הכסף שבסרו ריקו ב־1546.
עם הקמת עיירה חדשה באותו שם 8 ק"מ למרגלות המבצר במאה ה־16, הוא ננטש, וצמחייה החלה לכסותו. חוקרים החלו לגלות בו עניין החל מסוף המאה ה־18. מאז שנות ה־60 נערכו בסמאיפאטה חפירות ארכאולוגיות, ומ־1992 במיוחד בידי חוקרים מאוניברסיטת בון.
הפסבדו־מדען השווייצרי אריך פון דניקן ביקר בסמאיפאטה פעמיים, ותיאר את המקום בספרו "מרכבות האלים". פון דניקן סבר שהסלע הגדול שימש כמנחת.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מבצר סמאיפאטה
