מבצר רנתמבור
מבצר רנתמבור (בהינדית: रणथम्भोर दुर्ग) הוא מבצר עתיק השוכן על צוק בגובה 200 מטרים בתחומי הפארק הלאומי רנתמבור (אנ') סמוך לעיר סוואי מדופור (אנ') בדרום-מזרח מדינת ראג'סטאן שבצפון-מערב הודו. הפארק היה שטח הציד הפרטי של המהארג'ה של מדינת ג'איפור (אנ') עד לקבלת העצמאות של הודו. המבצר נבנה לראשונה במאה ה-11, ונכבש על ידי סולטנות דלהי במאה ה-13. מהמבצר נשקף נוף פנורמי של הפארק הלאומי רנתמבור שמסביב, וכיום היא אטרקציה תיירותית פופולרית.[1]
 | |||||||||
| מבצר רנתמבור | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| סוג |
מצודה, נקודת יישוב  | ||||||||
| מיקום |
Sawai Madhopur district | ||||||||
| מדינה |
 הודו | ||||||||
| מידות | |||||||||
| שטח |
102 הקטאר | ||||||||
| קואורדינטות | 26°01′13″N 76°27′18″E / 26.020278°N 76.455°E | ||||||||
  | |||||||||
בשנת 2013, במושב ה-37 בוועדת המורשת העולמית שהתקיימה בפנום פן בקמבודיה, הוכרז מבצר רנתמבור, יחד עם חמישה מבצרים נוספים של ראג'סטאן, כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, כקבוצת מונומנטים הקרויה מבצרי הגבעות בראג'סטאן.[2]
היסטוריה עריכה
היישוב העתיק ביותר באזור הסמוך לסוואי מדופור היה סביב מבצר רנתמבור. המקור המדויק של מבצר רנתמבור עדיין שנוי במחלוקת, אך מקובל כי היה יישוב באתר המבצר, עוד במאה ה-8 לספירה. הדעה הרווחת היא כי בניית מבצר רנתמבור החלה במהלך שלטונו של המלך הרג'פוטי סאפלדקשה משושלת צ'אוהאן בשנת 944 לספירה. תאוריה אחרת קובעת כי המלך ג'איאנט, גם הוא רג'פוט משושלת צ'אוהאן, בנה את מבצר רנתמבור בשנת 1110. סביר להניח שבניית המבצר החלה באמצע המאה ה-10 ונמשכה כמה מאות שנים לאחר מכן.
תחת שושלת צ'אוהאן עריכה
שמו הקודם של המבצר היה רנאסטמבה (Ranastambha) או רנאסטמבאפורה (Ranastambhapura). הוא היה קשור לג'ייניזם בתקופת שלטונו של פריתווירג'ה הראשון משושלת צ'האמאנה (צ'אוהאן) במאה ה-12. סידהאסנאסורי, שחי במאה ה-12 כלל את המקום הזה ברשימת הטירתות (מקום עלייה לרגל) של הג'ייניזם. בתקופה המוגולית נבנה במבצר מקדש מילינתה (הטירתנקרה (אנ') ה-19).
לאחר התבוסה של פריתווירג'ה השלישי (פריתוויראג' צ'והאן) בשנת 1192 לספירה, המבצר היה בשליטתו של מוחמד מגהור, סולטאן השושלת הע'ורית. גובינדרג'ה הרביעי, בנו של פריתווירג'ה, שלט ברנתמבור כווסאל של השושלת הע'ורית. צאצאיו עשו ניסיונות שונים להפוך לעצמאים.
הסולטאן של דלהי שמס אל-דין אלתותמש כבש את רנתמבור בשנת 1226, אך הצ'אוהאנים כבשו אותה מחדש לאחר מותו בשנת 1236. צבאות הסולטן נאסירודין מחמוד, בראשות הסולטאן העתידי ע'יאס אל-דין בלבן, צרו ללא הצלחה על המבצר בשנים 1248 ו-1253, אך כבשו אותו מידי ג'איטראסינג צ'אוהאן בשנת 1259. שאקטי דב ירש את ג'איטראסינג בשנת 1283, וכבש מחדש את רנתמבור והגדיל את הממלכה. הסולטאן ג'לאל אוד דין פירוז ח'לג'י (אנ') צר על המבצר לזמן קצר בשנים 1290–91, אך לא הצליח לכבוש אותו. בשנת 1299, נתן המלך המיראדווה משושלת צ'אוהאן מקלט למוחמד שאה, מצביא מורד של הסולטאן עלאא א-דין אל-ח'לג'י, וסירב למסור אותו לידי הסולטאן. הסולטאן צר על המבצר וכבש אותו בשנת 1301.
תחת שלטון מאוור עריכה
המבצר נכבש על ידי מלכי מאוור (אנ') השונים. רנתמבור היה תחת השלטון הישיר של רנה המיר סינג (1326–1364), רנה קומבה (אנ') (1433–1468) ורנה סנגה (אנ') (1508–1528).[3]
תחת שושלת האדה עריכה
בתקופת שלטונו של רנה אודאי סינג הראשון (1468–1473) עבר המבצר לשלטונם של המלכים מהשושלת הרג'פוטית האדה צ'אוהאן ממדינת בונדי (אנ'). בהאדור שאה (אנ'), שעלה על כס המלכות בשנת 1526 כסולטאן גוג'ראט כבש לזמן קצר את המבצר משנת 1532 עד 1535. אכבר, קיסר האימפריה המוגולית כבש את המבצר מידי משושלת האדה במצור על רנתמבור בשנת 1568.
תחת שלטון ג'איפור עריכה
המצודה עברה למהארג'ות מחמולת קאצ'ווהא (אנ') של ג'איפור במאה ה-17, והיא נשארה חלק ממדינת ג'איפור עד לעצמאות הודו. האזור המקיף את המבצר הפך לאזור ציד של המהארג'ות של ג'איפור. מדינת ג'איפור הצטרפה להודו בשנת 1949, והפכה לחלק ממדינת ראג'סטאן בשנת 1950.
תיאור עריכה
מבצר רנתמבור הוא מבצר יער טיפוסי של השליטים הרג'פוטים. שלושה אגמים גדולים, פדאם טלאב, מאליק טאלאב וראג' באג, נראים מקירות הביצורים ומוספים לנוף היערות שהוא בית הגידול של הטיגריס ההודי. הג'ונגל הצפוף סביב המבצר היה מאפיין הגנתי מרכזי במבצרי היער רג'פוטיים.
החומות שמסביב מותאמות למאפיינים הטבעיים של הגבעה, שלעיתים מתנשאת אנכית מעל העמק ודורשת הגנות נוספות מינימליות בלבד. במידת הצורך נבנו חומות חזקות שלעיתים קרובות מכילות חרכים מרובעים המיועדים לנשק חם, ומצדיות עגולות.
הגישה העיקרית למצודה היא מצפון דרך מדרגות שנחצבו בסלע. בתוך החומה ההיקפית באורך 5.4 קילומטרים, נמצאים ארבעה שערים (פול בהינדית) הנקראים נאולקה פול, האתי פול, גנש פול ואנדרי פול. בעקבות העלייה בזיגזג, השער הסופי מוביל אל אזור הארמון, שמעבר לו נמצאים מקדשים נוספים, ביתני צ'אטרי (ביתנים עם כיפה, אופיינים לאדריכלות המוסלמית) ומתחמים אחרים מוקפי חומה.[4]
אדריכלות עריכה
בניגוד למיקום המערבי של אזור הארמון במבצרים האחרים, מבני המגורים והרשמיים נמצאים ברנתמבור במרכז המתחם. המיר מאהל (1281–1301) ורני מאהל (1283–1381) ארמונות בסגנון הינדי, שהורחבו על ידי תוספות במאות ה-17 וה-18, של הארמונות סופרי מאהל ודולה מהאל.[4]
בתוך מבצר רנתמבור יש שלושה מקדשים הינדים המוקדשים לגנש, שיווה וראמה שנבנו במאות ה-12 וה-13 מאבן קראולי (Karauli) אדומה. יש גם מקדש ג'ייני של הלורד סומאטינת ((הטירתנקרה (אנ') ה-19) החמישי) ולורד סמבאוונת (הטירתנקרה ה-3).
כמו כן יש במבצר שרידים של מסגד ובית קברות מוסלמי.[4]
תרבות עריכה
קבוצה של שישה מבצרים של ראג'סטאן: מבצר רנתמבור, מבצר צ'יטורגר, מבצר קומבלגר, מבצר גאגרון, מבצר אמבר ומבצר ג'איסלמר נוספו לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בשם מבצרי הגבעות בראג'סטאן במהלך הישיבה ה-37 של ועדת המורשת העולמית בפנום פן ביוני 2013. הם נכללו ברשימת אתרי המורשת העולמית כנכס תרבותי סדרתי ודוגמאות לאדריכלות הצבאית של הרג'פוטים.[2]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה