ויקיפדיה

מגדי א-שאפעי

כותב ומאייר הקומיקס הערבי הראשון, שנולד בלוב בשנת 1961 ועבר למצרים בגיל צעיר

מגדי א-שאפעי (בערבית: مجدي الشافعي; נולד ב-1961 בלוב) הוא אמן, כותב ומאייר הקומיקס למבוגרים הערבי הראשון[1]. הוא נולד בלוב ובגיל צעיר היגר עם משפחתו למצרים. יצירתו המפורסמת ביותר היא "מטרו", שנחשב לרומן הגרפי המצרי הראשון[1][2][3]. לאחר פרסום "מטרו" עמד א-שאפעי למשפט והורשע בהפרה של ההגינות הציבורית, נקנס והוצב במאסר על תנאי במשך שנה.

מגדי א-שאפעי
مجدي الشافعي
דיוקן מצויר של א-שאפעי
דיוקן מצויר של א-שאפעי
לידה 1961 (בן 63 בערך)
לוב
לאום לוב
מצרים
מקום לימודים האוניברסיטה האמריקאית בקהיר
תקופת הפעילות מ-2003
תחום יצירה ציור
כתיבה
זרם באמנות אמנות מחאה
הושפע על ידי רוברט קראמב
יצירות ידועות "מטרו"
פרסים והוקרה הוקר על ידי אונסק"ו
אתר האינטרנט הרשמי של מגדי א-שאפעי

משפטו של א-שאפעי הכה גלים ברחבי העולם ועורר ארגוני זכויות אדם רבים שתמכו בא-שאפעי ובביקורתו על חוסר חופש הדיבור במצרים. על אף שהעותקים נגנזו במצרים וא-שאפעי נקנס, עותק אחד של הספר התגלגל תחילה לידי הוצאת ספרים איטלקית, שפרסמה אותו בארצה, ותוך זמן קצר התפרסם ספרו באיטליה, גרמניה, צרפת והממלכה המאוחדת, כשתרגום אנגלי לספר יצא בשנת 2012[4]. רק כשנפל מוחמד מורסי מהשלטון במצרים בשנת 2013 ועלה במקומו עבד אל-פתאח א-סיסי, פורסם הקומיקס מחדש בארץ המקור שלו.

א-שאפעי נחשב לראשון כותבי הקומיקס למבוגרים בארצות ערב, ומכונה לעיתים "האב של הקומיקס הערבי" או "הסנדק של הקומיקס הערבי"[5]. רבים מאמני הקומיקס שפועלים כיום בארצות ערב מציינים אותו כהשפעה ישירה על עבודתם[6]. א-שאפעי הוקר על ידי אונסק"ו כאמן בעל השפעה רבה על תחומו[7][8].

ביוגרפיה עריכה

ראשית חייו עריכה

א-שאפעי נולד בשנת 1961 בלוב, אף שמקור משפחתו טמון במצרים. בגיל צעיר משפחתו היגרה למדינה עקב בעיות כלכליות והם התיישבו בשולי מטרופולין קהיר. לא-שאפעי הייתה דודה שהתגוררה באירופה, וזו הייתה מביאה לו קומיקס משם. במצרים של שנות השישים היה קשה מאוד להשיג קומיקס אמריקאי, מכיוון שמצרים הייתה בעלת הברית של רוסיה בתקופה זו, ועל כן ארצות הברית, וגם התרבות שלה, הפכה לעוינת. לכן, השראתו העיקרית של אל שאפעי הייתה מקומיקס אירופאי כגון אסטריקס, טינטין וכו'.

הקומיקס הראשון שצייר א-שאפעי היה קומיקס על פרעה, אותו צייר בגיל 10[9]. בכנס NUES 2010 שנערך בשנת 2010 באיטליה נאם א-שאפעי, וסיפר כי למזלו הוא נולד למשפחה ליברלית, שעודדה את זיקתו לאמנות[10].

א-שאפעי למד רפואה ובפרט מדעי הרוקחות באוניברסיטה האמריקאית בקהיר.

נסיבות לכתיבת קומיקס עריכה

א-שאפעי מצייר קומיקס עוד מהיותו בן 10. אמנם תרבות הקומיקס לא הגיעה כמעט לארצות ערב, אך דווקא מצרים נחשבה לחלוצה בתחום עוד בשנות החמישים[11][9]. במצרים הופקו רוב מוחץ של חוברות קומיקס ערביות מבין כל חוברות הקומיקס בארצות ערב[9], וא-שאפעי נהנה בתור ילד משפע יחסי של חוברות קומיקס מקומיות לילדים. מלבד זאת, גישתו לספרי קומיקס ארופאים שהיה מקבל נתנה לו מבט לספרי קומיקס איכותיים שהיו חסרים בעולם הערבי.

בשנת 2001 השתתף בסדנה לציור באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, ובראיונות מהשנים האחרונות הוא מספר כי באותה סדנה, שבה נתקל לראשונה בקומיקס אמריקאי, סאטירי וביקורתי, הוא הבין כי הקומיקס היא הדרך המתאימה עבורו להביע את הייאוש והרגשות החזקים שלו ושל צעירים רבים אחרים במצרים. הוא מציין את הקומיקסאי רוברט קראמב כהשפעה הגדולה ביותר על הקומיקס שלו, מטרו. את עבודותיו של קראמב פגש לראשונה בשנת 1981, כאשר היה בן 20[12]. רוברט קראמב ידוע במסרים הפוליטיים המובהקים שהוא מעביר באמצעות רצועות הקומיקס שלו. באותה השנה כבר החל לעבוד על ספרו, שיתפרסם מאוחר יותר רק בשנת 2008, שבע שנים מאוחר יותר[13].

את ספר הקומיקס הראשון שלו, "יאסים ועמינה", פרסם ב-2003[10]. הספר כלל רצועות קומיקס לילדים שפרסם א-שאפעי בעיתון המצרי א-דוסתור, ולא הניב כסף רב. לאחר מכן פרסם א-שאפעי עוד כ-2 חוברות לילדים, "זה שלי" (هذا لي) ו"שיחה" (مكالمه).

"אנשים חסרי תחושה ואדישים. שום דבר כבר לא משפיע עליהם. הם השלימו עם כל כך הרבה דברים, שהם פשוט אומרים: 'ובכן, ככה הדברים עובדים במדינה שלנו.'"

מתוך "מטרו"

"מטרו" עריכה

  ערך מורחב – מטרו (קומיקס)

א-שאפעי התבגר וגדל אל תוך שלטונו של חוסיני מובארכ, שהיה שליט רודן. מכיוון שהכיר את שיטות הסאטירה והקריקטורה האירופאיות, ידע כי הדרך המתאימה לו למחות על שלטון הרודנות של מובראכ היא דרך אמנות מחאה, שהייתה נפוצה באירופה. על כן, הוא כתב ואייר ספר המתאר את השחיתות במשטר המצרי דרך סיפורו של נער צעיר בשם שחאב, שהוא מעצב תוכנה הנקלע לצרות כלכליות ולא מצליח לצאת מהן. במצרים של אותה תקופה סיוע מהבנק לא היה אפשרי ללא קשרים ופנייה לשוק האפור עלולה להביא אותו למצב של חובות גדולים עוד יותר ואף סכנת חיים. לשחאב יש דודה בחו"ל (המשקפת במקצת את דודתו האמיתית של א-שאפעי) אך היא לא רוצה כל קשר לצרותיו ומסרבת לסייע לו[14]. שחאב, כתוצאה מייאוש כלכלי, מחליט לשדוד בנק. לשם כך הוא מגייס את חברו, מוסטפא. אך השוד מסתבך והשניים מוצאים את עצמם בורחים מחיילי המשטר בתוך מנהרות הרכבת התחתית של קהיר[15]. במקביל, אדם רב עוצמה מציע לו תמיכה כלכלית, אך כעבור זמן לא רב הוא נדקר ונרצח בסמטה, ומילותיו האחרונות מרמזות על קונספירצית שחיתות המשתרעת על גבי אנשי השלטון. שחאב מחליט לנסות לפתור את תעלומת הרצח, ותוך כך הוא נחשף לתיקים ומסמכים סודיים שמעידים על מעשים מושחתים מאוד בצמרת הממשלה[16].

הספר מכיל ביקורת רבה על המשטר, בין אם בסיטואציות אליהן נקלע הדמות הראשית, ובין אם בדבריהן של הדמויות. למשל, אחד הפאנלים המזוהים עם הקומיקס הוא שיחה בין שחאב לאישה שפגש בבר מקומי, בשם דינה. זאת אומרת לו "זכור, מוסטפא - כולנו בכלוב. הדרך החוצה פתוחה לרווחה, אבל אנחנו תקועים בפנים כי אף פעם אנחנו לא מנסים לצאת ממנו". הפאנל מעביר ביקורת נוקבת על המשטר המצרי ועל הציבור המצרי שמשתף פעולה עם השלטון ש"כולא" אותו[14]. הספר גם מכיל תיאור גרפי של יחסי מין. הסצנה אמנם לא הייתה נחשבת במערב כדבר פרובוקטיבי, אך במצרים המוסלמית והשמרנית סצנה שכזו היא ביקורת מתריסה על משטר האסלאם במדינה. אותה הסצנה גם הייתה ל"תירוץ" של בית המשפט לגנוז את הספר[17]. עוד ביקורת על המשטר היא הדרך בה מוצגים השוטרים. בסוף הספר, נמצא שחאב בהפגנה ונרדף על ידי בריונים שממנת הממשלה, ואלה מוצגים כביריונים מגודלים שתוקפים חפים מפשע. לעומתם המפגינים מוצגים כאנשים אנושיים וחלשים, שמתעמתים בעוז אל מול אנשי המשטר.

בריאיון לאלי אשד הישראלי בכנס קומיקס באיטליה אמר א-שאפעי כי "רציתי להציג את הגיבור כמישהו מוכשר מאוד אך התנאים במצרים גרמו לו לשדוד בנק". עוד אמר באותו ראיון כי "הדמויות שמופיעות בסיפור של פוליטיקאים ואנשי עסקים אלו דמויות המוכרות היטב בציבור. אלו טיפוסים מושחתים שלא יכולתי לציין את שמם כי אז הייתי נאסר, אבל בגללם האנשים הרגילים שאוהבים את קהיר סובלים".[10]

כדי לפרסם את הספר הוא פנה למספר חברות הוצאה לאור, אך אף אחת מהן לא הסכימה לפרסם ספר כל כך מחאתי מחשש שהמשטרה תסגור אותן ואף תעניש את המפרסמים. לבסוף, הוצאת "מלמה" הנועזת ובראשה המו"ל הצעיר מוחמד אל-שרקאווי, הסכימה לפרסם את ספרו, תחילה במספר מוגבל של 200 עותקים. אכן, כפי שחזו הוצאות הספרים הגדולות של מצרים, המשטרה פשטה על בית הדפוס של הוצאת מלמה עם פרסומו הראשוני של הספר, וההוצאה נסגרה זמנית (היא נפתחה מחדש כחצי שנה לאחר מכן).

"זו תחושה נהדרת לערוך סעודה לקבוצה של חברים קרובים ובני משפחה. אבל כשהאוכל נחטף מקרובי משפחתך בזמן שהם אוכלים, יש גם תחושה של חוסר אונים."

— מגדי אל שאפעי

המשפט עריכה

א-שאפעי ואל-שרקאווי הועמדו לדין על הפרת סעיף 178 בחוק העונשין המצרי בטענה ש"הפרו את ההגינות הציבורית". השניים זומנו לשימוע בבית המשפט המצרי, והתהליך המשפטי קיבל תהודה רבה ברחבי העולם. ארגונים לזכויות אדם אף הפעילו לחץ על השלטונות המצריים על מנת שיפסיקו את המשפט שהיה לטענתם "פגיעה חמורה בחופש הביטוי"[18]. במאי 2008 עורך דין שהיה חבר במפלגה הלאומית של מצרים מונה לשמש כפרקליט המדינה במשפט. עורך הדין היה מעורב בכמה משפטים דומים לפני כן, כדוגמת המשפט נגד העיתונאי איברהים עיסא, עורך העיתון המחתרתי "אל-דוסטור".

המשפט נערך בזמן שתשומת הלב של הציבור המצרי הייתה נתונה לתחרות כדורגל שנערכה בין ניגריה למצרים. ישנם תומכים של א-שאפעי שטוענים כי הזמן שנבחר למשפט נבחר בכוונה כדי שתשומת הלב הציבורית תהיה על נושא אחר, וכך בית המשפט יוכל לקבוע כי הספר בלתי חוקי בלי שתהיה לכך התייחסות תקשורתית גדולה[19]. בין כה וכה, במצרים לא הייתה התייחסות תקשורתית כמעט בכלל למשפט, לעומת בריטניה, איטליה, גרמניה וארצות הברית שבהן ארגונים ליברליים רבים הסבו את תשומת הלב הציבורית למשפט, שלטענתם היה פגיעה חמורה בחופש הביטוי. המשפט התפרסם בעיקר באירופה, בין אם בכלי תקשורת לאומיים, ובין אם בבלוגים וכתבי עת מקומיים.

הוגשו מטעם הפרקליטות מספר האשמות בהן "פגיעה במוסר הציבור" ו"הפרה של ההגינות הציבורית". מנגד טענו עורכי הדין של א-שאפעי ואל-שרקאווי כי הספר היה רק ביקורת ספרותית שמותרת על פי החוק לחופש הביטוי במצרים. ארגוני זכויות האדם אף שלחו נציגים למשפט שטענו כי "ביקורת ספרותית היא הדרך היחידה לשפוט יצירה ספרותית יוצרת. התביעה נגד הסופר והמו"ל בבית המשפט הפלילי נחשבת למתקפה בוטה על חופש הביטוי וחופש היצירה"[18]. עורכת הדין רודה אחמד שייצגה את א-שאפעי אמרה כי "אם היינו מאפשרים לשוטרים או אנשי דת להעמיד לדין יצירות ספרותיות זה יהרוג לחלוטין את היצירתיות וחופש הביטוי. ההתנגשות של המשטרה בחופש הביטוי אינה חריגה, אולם קבלת התביעה הזו על ידי התובע הציבורי היא אבסורדית לחלוטין". מנגד נטען כי הספר מכיל "שפה בוטה ותכנים מיניים שעלולים לפגוע ברגשות הציבור"[18]. לאחר סיום המשפט הגיע בית הדין המצרי להחלטה והנאשמים נקנסו כל אחד בסך 5,000 לירות מצריות, כשא-שאפעי קיבל גם שנת מאסר על תנאי[20]. הספר, כך נקבע, יישאר גנוז לאלתר.

הצנזורה שממנה עלינו להיפטר היא הצנזורה שבראשינו. זהו סוג הצנזורה המסוכן ביותר ועל כולנו לשקוד על מנת להיפטר ממנו. לא מורסי ולא אף אחד אחר יצליח לעמוד בדרך להרס אותה מפלצת.

— מגדי א-שאפעי, ריאיון עם פרוייקט הקומיקס הערבי

פרסום מחדש והכרה עריכה

בשנת 2011 פורסמו עותקים של הקומיקס באיטליה, ומשם גם הגיעו עותקים ללבנון ואיחוד האמירויות הערביות[21]. הוא תורגם באותה שנה לאיטלקית על ידי הסופרת ברברה בניני[22]. בשנת 2012 הספר התגלגל לידיים של הוצאת הספרים הבריטית "מטרופולין ספרים", חברה בת של "מקמילן הוצאה לאור" (אנ'), שתרגמה אותו לאנגלית בתרגום של הסופרת צ'יפ רוזטי[23]. הספר עורר תשומת לב בבריטניה וארצות הברית עוד לפני שפורסם בתרגום החדש, ויצא לבסוף בשתי המדינות באנגלית ב-5 ביוני 2012[24]. הספר התפרסם במהירות בבריטניה כקומיקס הערבי הראשון[4][25], וא-שאפעי קיבל הכרה בינלאומית ככותב הקומיקס למבוגרים הערבי הראשון ואילו במצרים עדיין היה הספר גנוז ולא ניתן להפצה.

עם האביב המצרי, שהתרחש כחלק מגל האביב הערבי שלוש שנים לאחר יציאת הספר, הוחלף שלטונו של חוסיני מובראכ על ידי מוחמד מורסי, ולאחריו עבד אל-פתאח א-סיסי. לאחר המהפכה, חברת מלמה הורשתה לפרסם שנית את הספר. הוא נמכר בחנות הספרים הענקית "קוטוב חאן" ופורסם גם באופן דיגיטלי על ידי חברת "The Comic Shop", המשווקת עצמה כחברת הספרים הערבית הראשונה המתמחה בקומיקס למבוגרים. ניתן לקנות את הספר מטרו גם באמזון[20].

כיום עריכה

א-שאפעי מתגורר כיום בקהיר שבמצרים, והוא מוכר כסופר. הוא מוכר את הקומיקס שלו גם בכנסי קומיקס באירופה ובאמריקה, ואף בלבנון ובירדן. הוא חבר באיגוד קריקטוריסטים למען שלום. א-שאפעי הוא המפיק והמארגן של פסטיבל "CAIRO COMIX", שכולל שלושה ימים של פסטיבל קומיקס מקורי מצרי. א-שאפעי מוכר שם בין היתר את ספרו "מטרו", לצד אמני קומיקס נוספים. הפסטיבל מתקיים מה-22 עד ה-24 בספטמבר בכל שנה מאז 2014[26]. א-שאפעי נשוי ויש לו בת אחת, יסמין[10].

עמדות פוליטיות עריכה

"המלכודת שתפסה את כל העם המצרי עודנה פתוחה, אבל אתם מסרבים לצאת ממנה! כשבנו מסביבכם חומה, אתם עמדתם וצפיתם!"

שחאב למפגינים בכיכר, מתוך "מטרו"

א-שאפעי מרבה להתראיין בכלי תקשורת בעולם הערבי ומחוצה לו, בעיקר בנושא הצנזורה והמחאות החברתיות בעולם הערבי. הוא הבהיר בראיונות עיתונאיים כי הוא חושש מצנזורה נוספת מצד הנשיא הנוכחי של מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי ומפגיעה בחופש העיתונות וחופש הדיבור במצרים[14].

בריאיון לחוקרים ממכון גתה הגרמני (Goethe institut) ביקר את המשטר המצרי, ואמר כי הצעירים במצרים סובלים מסיכויים לא הוגנים להתקדם בחיים, וכי השלטון המושחת מונע מהם להתקיים בכבוד[27]. בנוסף אמר באותו ראיון כי כדי שהציבור המצרי יוכל לקבל את הסיכויים להצלחה, הוא צריך "לצאת מבתי הכלא, בתי הכלא החברתיים או הכלכליים"[27].

א-שאפעי הוא מתנגד גלוי של המשטר במצרים, והוא לקח חלק בהפגנות להפלת שלטון מובראכ, ולאחר מכן גם נגד שלטון מוחמד מורסי. באוגוסט 2013, בזמן מהומות אוגוסט 2013 במצרים נעצר א-שאפעי יחד עם מפגינים נוספים בעוון חשד לרצח של שלושה שוטרים[28]. לאחר שלושה ימים המשטרה מצאה כי האליבי של א-שאפעי מתאים, והוא שוחרר. הוא השתתף במגוון הפגנות ב-2004, 2008, 2012 ו-2013.

א-שאפעי ידוע בתמיכתו בשלום ושיתוף פעולה עם מדינות מערביות. הוא חבר בארגון קריקטוריסטים למען שלום, יחד עם כמה וכמה כותבי קומיקס נוספים מהעולם הערבי, מתוניסיה, לוב, לבנון ואף טורקיה ואיראן.

א-שאפעי התבטא בעבר בכלי התקשורת בעד המחאות ונגד השלטון המושחת במדינה. הוא טוען גם כי תפקידם של אנשי מצרים היה מכריע בהתקוממות נגד הדיקטטורה במצרים[29]. "מטרו" שימש כחשיפה בועטת למשטר ולנואשות של הצעירים במצרים, וחזה את משבר החברה תחת מובארכ. א-שאפעי גינה בכלי התקשורת את אופיו המזלזל של המשטר במחאות ימים אחדים לפני פרוץ המחאות ב־25 בינואר 2011[30].

לאחר משפטו ב-2008 הפך א-שאפעי למתנגד מוחלט של הצנזורה על כל צורותיה. הוא אמר בריאיון לחברת החדשות "alarab" הערבית כי הוא חושש מפני צנזורה מחודשת של כלי התקשורת תחת שלטונו של א-סיסי[31].

השפעה עריכה

רבים מייחסים לא-שאפעי תארים כגון "הסנדק של הקומיקס הערבי", "האבא של הקומיקס במצרים" וכו'[5]. א-שאפעי נחשב לקומיקסאי המשפיע ופורץ הדרך ביותר בעולם הערבי[6], ולאחר פרסום ספרו "מטרו" צצו והופיעו כמה הוצאות קומיקס ראשונות למבוגרים בעולם הערבי, בהם "ToshFesh" ו"خارج السيطرة", שמגדירות את א-שאפעי כמקור ההשראה של כותבי קומיקס רבים במדינות ערב[32].

א-שאפעי הוא המייסד של פסטיבל הקומיקס הראשון למבוגרים במצרים, "CAIRO COMIX", שנותן במה לקומיקסאים רציניים מהעולם הערבי כולו[26]. על פי מאמרו של ג'ייקוב הייגילט מהמכון לחקר השלום באוסלו על תרבות הקומיקס במצרים, א-שאפעי הוא אחד מהכותבים המשפיעים ביותר על תרבות הקומיקס הערבית והראשון ש"פתח את הדלת" לקומיקס למבוגרים במצרים[6]. בעזרת יוזמה של כמה קומיקסאים מצריים הוקם מגזין הקומיקס הראשון למבוגרים בעולם הערבי, בשם "TukTuk" והוא כולל כמה רצועות קומיקס למבוגרים, קומיקס אמנותי, פוליטי או בעל אזכורים מיניים וסיפורי קומיקס רציניים בהמשכים. חמשת המייסדים של המגזין, שנאווי מוחמד, הישאם רחמה, אנדלד, מכלוף ותופיק (השלושה האחרונים הם שמות עט), הגדירו את א-שאפעי כאחד מהמשפיעים ביותר בתחום הקומיקס למבוגרים בארצות ערב[33].

בביקורת על ספרו של א-שאפעי במגזין ניוזוויק הבריטי נכתב "כדי להוכיח את עוצמתו של הקומיקס, לא צריך לחפש מעבר ל'מטרו'... לא קשה להבין מדוע נבהל הרודן מהספר. בדיוקן שחור-לבן של קהיר, סיפור מתח מבריק נוצר בתוך מערכת המטרו [של קהיר], ונותן סיבה טובה מדוע התחוללה המהפכה"[34]. בשבועון האמירתי The Nation (אבו דאבי), אחד ממיני שבועונים בינלאומיים השייכים לחברת The Nation, נכתב כי "[בספר] יש תפניות, רציחות וקונספירציות אפלות... העלילה רווית הפרשנות הפוליטית מתארת מדינה לא מתפקדת שאזרחיה מקבלים את השחיתות והדיכוי הממשלתיים כנתון"[35]. בביקורת ספרות של כתב העת "Daily News Egypt" נאמר על הספר כי "[זה] תיעוד חזותי של הצייטגייסט המצרי, מלא בעוני, תסכול מיני, שחיתות ואלימות... ספק מותחן, ספק סיפור אהבה, ספק ביקורת פוליטית"[36].

אמן הקומיקס הישראלי אורי פינק סיפר כי כשהיה בכנס קומיקס באיטליה, פגש את א-שאפעי ואמר שזה היה "כוכב שם בכנס"[37].

סגנון עריכה

סגנון הציור של א-שאפעי מתחלק בין ריאליזם לקרטון. רוב הציורים בקומיקס, בעיקר הרקעים, מצוירים בצורה ריאליסטית ומתארים בדייקנות את המציאות, כדוגמת רחובות, בניינים, צמחים, מכוניות, נופים מהעולם האמיתי וכדומה. לעומת זאת, הדמויות, ובעיקר פרצופיהן, מצוירים בצורה פחות ריאליסטית, עם מעט קווי מתאר או דייקנות, על גבול הקַרְטוּן. סגנון זה מוכר בעיקר בחוברות קומיקס של חברות אמריקאיות, כגון מארוול קומיקס ו-DC קומיקס וניתן להבחין בהשראה של הקומיקס האמריקאי והאירופאי על עבודתו של א-שאפעי[38].

א-שאפעי מרבה בציורי הנוף של קהיר, על אף שהוא לא מצייר אותם "בשעתם היפה" - הנילוס, הרחובות, הכיכרות ובניין הממשלה, כולם מצוירים בחושך ואפלה. הציורים של הנוף שקוע בשחור מעלה אצל הקורא רגשות של תסכול וחשש, וזה המסר שמנסה א-שאפעי להעביר. בנוסף, הפאנלים (ריבועים) בקומיקס לא מסודרים בצורה הסטנדרטית, של ריבועים מסודרים בקווים ישרים, אלא מסודרים במעיין "אנרכיה", כשציורים 'גולשים' אל תוך פאנלים אחרים, ולחלק מהציורים אין פאנלים כלל[39]. ניתן למצוא סדר כזה של ריבועים בקומיקס מודרני מאז שנות התשעים, בדומה לקומיקס סאנדמן. הבהירות והצלילות של ציוריו משתנות על פי הסיטואציה. לרוב, האיורים יהיו מטושטשים, מלאים בשחור, וקווי העיפרון יהיו מהוסים וכאילו "ממהרים", אך בסצנות מסוימות, למשל בהפגנות המתוארות בסוף הספר, האיורים יהיו חדים וברורים[16]. האלימות הגרפית המתוארת בהפגנות מצוירת בחדות ודיוק מקסימלי.

"מטרו" מצויר בצורת "קומיקס היברידי", המשלב צורות יצירה אירופאיות ומסורות ערביות[40]. הקומיקס אף מצוין כאחד מהמשפיעים ביותר בסגנון[40].

הקומיקס של א-שאפעי, "מטרו", מצויר בשחור-לבן. זאת בניגוד לספרי הילדים שלו, "יאסים ועמינה", "זה שלי" ו-"שיחה", שכן צבועים[41]. הסיבה לחוסר הצבע בספר, בדומה לספרי קומיקס אחרים כמו "מאוס: סיפורו של ניצול" או "הדור השני - דברים שלא סיפרתי לאבא", נובע ככל הנראה מהניסיון להעביר את התחושה הקודרת והאפלה שמתוארת בספר. השימוש בשחור לבן כאמצעי להעברת תחושה לא חדש, וא-שאפעי מגלה כישורים רבים בצביעה של הקומיקס וגוונים שונים של אפור. נעשה בקומיקס שימוש רב בצבע השחור. א-שאפעי 'משחק' בקומיקס עם תפקידי האור והצל, ולעיתים משתמש בהם כדי להעביר תחושות: למשל באחד העמודים דמותו של שחאב נמצאת ברכבת התחתית (מטרו) שמוארת, אך פניו מוסתרים כמעט לגמרי בצל שחור כבד. הדבר מעביר את תחושת הטירוף והפחד שהוא חווה באותה סצנה.

ביבליוגרפיה עריכה

ספרי ילדים עריכה

  • "יאסים ועמינה" - 2003
  • "זה שלי" (هذا لي)
  • "שיחה" (مكالمه)
  • "יאסים ועמינה במרוקו" (חוברת המשך ליאסים ועמינה)

ספרים למבוגרים עריכה

  • "מטרו" - 2008
  • "מטרו: סיפורה של קהיר" - 2012 (הגרסה האנגלית לקומיקס)

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 פול גרוויט, comics you must read before you die 1001, before you die 1001, עמ' 886. (באנגלית)
  2. ^ Magdy El-Shafee, lambiek.net (באנגלית)
  3. ^ Author and publisher of "Metro", Egypt's first graphic novel, face up to two years in prison for material deemed "contrary to public morals", IFEX, ‏2009-03-31 (באנגלית)
  4. ^ 1 2 mlynxqualey, Magdy El Shafee on the English Edition of ‘Metro,’ Censorship, ArabLit & ArabLit Quarterly, ‏2012-08-02 (באנגלית)
  5. ^ 1 2 מאיה ג'אגי, :The Godfather Of Egyptian Graphic Novelists Magdy El Shafee, NEWSWEEK, ‏25 ביוני 2012
  6. ^ 1 2 3 Jacob Høigilt, EGYPTIAN COMICS AND THE CHALLENGE TO PATRIARCHAL AUTHORITARIANISM, International Journal of Middle East Studies 49, 2017/02, עמ' 111–131 doi: 10.1017/S0020743816001161
  7. ^ Magdy El Shafee | Authors | Macmillan, US Macmillan (באנגלית)
  8. ^ Magdy El Shafee, from “Metro”, Words Without Borders
  9. ^ 1 2 3 Nadim Damluji, The Forgotten Awlad: Pre-1950 Comics in Egypt, Medium, ‏2017-02-21 (באנגלית)
  10. ^ 1 2 3 4 אלי אשד, מהפכה בקומיקס המצרי -מגדי אל שפי ו"מטרו ", באתר יְקוּם תַּרְבּוּת, ‏2011-02-20
  11. ^ עולם הקומיקס, עולם הקומיקס: הקומיקס בעולם הערבי, באתר עולם הקומיקס, ‏יום שלישי, 15 ביולי 2014
  12. ^ Magdy el Shafee, THE ARAB COMIX PROJECT: ARAB AND ARAB-DIASPORA GRAPHIC FICTION (באנגלית)
  13. ^ Metro - Magdi el Shafee
  14. ^ 1 2 3 Magdy el Shafee, Metro, THE ARAB COMIX PROJECT: ARAB AND ARAB-DIASPORA GRAPHIC FICTION (באנגלית)
  15. ^ כתבה על מגדי א-שאפעי, באתר יוטיוב
  16. ^ 1 2 William S. Rice, Pictures within Pictures, Design 54, 1953-04, עמ' 160–170 doi: 10.1080/00119253.1953.10743359
  17. ^ 5 of the Best Egyptian Comic Books, Egyptian Streets, ‏2020-07-17 (באנגלית)
  18. ^ 1 2 3 Author and publisher of "Metro", Egypt's first graphic novel, face up to two years in prison for material deemed "contrary to public morals", IFEX, ‏2009-03-31 (באנגלית)
  19. ^ Egypt’s First Adult Graphic Novel Officially Banned · Global Voices, Global Voices, ‏2009-11-24 (באנגלית)
  20. ^ 1 2 Egyptian Author Magdy El Shafie’s graphic novel Metro was written, published, and banned in 2008, Enterprise (באנגלית)
  21. ^ bythefirelight, Comics and Graphic Novels Emerge in the Middle East, By The Firelight, ‏2010-07-16 (באנגלית)
  22. ^ mlynxqualey, Magdy Al-Shafee’s Banned ‘Metro’ To Be Unveiled At Festival of Mediterranean Comics, ArabLit & ArabLit Quarterly, ‏2010-11-22 (באנגלית)
  23. ^ Graphic novel about Egyptian life gets English publication, The National (באנגלית)
  24. ^ mlynxqualey, ‘Most Requested’ Graphic Novel Available in English June 5, ArabLit & ArabLit Quarterly, ‏2012-04-26 (באנגלית)
  25. ^ Magdy El Shafee, from “Metro”, Words Without Borders
  26. ^ 1 2 CAIRO COMIX, Farah Shafie (באנגלית)
  27. ^ 1 2 ריאיון עם מגדי א-שאפעי - מכון גתה, באתר YouTube, ‏19 במרץ 2013
  28. ^ Gabai, Anna (2013-05-07). "Magdy El Shafee: Er hasste Mubarak, jetzt jagen ihn Mursis Schergen". DIE WELT. נבדק ב-2020-07-23.
  29. ^ Adnkronos, www1.adnkronos.com
  30. ^ הקומיקס שהתחיל את הליברליזציה של התרבות, באתר Rai TG3, ‏1 באפריל 2011
  31. ^ Al Arab العرب, جلسة مع مجدي الشافعي صاحب أول رواية عربية مصورة | محمد الحمامصي, صحيفة العرب, ‏يونيو 03, 2018 01:00 (בערבית)
  32. ^ Toshfesh, toshfesh.com
  33. ^ Tuk Tuk – Egyptian caricaturist in Egypt uprising, AltroMe, ‏2011-08-18 (באיטלקית)
  34. ^ Maya Jaggi On 6/25/12 at 1:00 AM EDT, The Godfather of Egyptian Graphic Novelists: Magdy El Shafee, Newsweek, ‏2012-06-25 (באנגלית)
  35. ^ "מטרו" - סיפורה של קהיר, באתר www.amazon.com
  36. ^ Author of censored graphic novel condemns interrogation by vice police, Daily News Egypt, ‏2008-04-25 (באנגלית)
  37. ^ גמר תחרות קומיקסאי נולד 2020, פסטיבל אנימיקס (אונליין) 20.08.2020
  38. ^ Micah Robbins, Graphic Novels, Web Comics, and New Narrative Forms in the Middle East and North Africa, Micah Robbins, ‏2015-05-20 (באנגלית)(הקישור אינו פעיל)
  39. ^ פדרו רוג'ו, Arab Comics, from Pan-Arabism State Propaganda to Current Irreverence, עמ' 129
  40. ^ 1 2 meisai, אילמא, המזרח החדש כרך נב/ the new east Vol. 52, אילמ"א. (בiw)
  41. ^ Magdy El-Shafee, lambiek.net (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מגדי_א-שאפעי&oldid=37851699"