פתיחת התפריט הראשי

מגדל ירושלים הוא רב הקומות הראשון בירושלים, הבניין משמש למלון ומשרדים.

מגדל ירושלים
Jerusalem Tower Hotel.JPG
מידע על המבנה
סוג רב-קומות, בית מלון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
סיום הבנייה 1970 עריכת הנתון בוויקינתונים
קומות 17 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל ראובן טרוסטלר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°46′50″N 35°13′05″E / 31.78046227°N 35.21813965°E / 31.78046227; 35.21813965
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
מגדל ירושלים
מגדל ירושלים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

במגרש שבו שוכן המגדל נבנה בסוף המאה ה-19 בית מגורים גדול. הבית היה בבעלות ערבית אולם במקום התגוררו מספר משפחות יהודיות. בראשית שנות ה-60 יזמה חברת הבנייה רסקו את הקמת המגדל. המגדל תוכנן על ידי האדריכל ראובן טרוסטלר. הבנייה עצמה התבצעה בין השנים 1965 ל-1970. לאחר בניית המגדל נפרץ קו הגובה של ירושלים ונבנו מגדלים שונים בהם המגדלים בקריית וולפסון, מלון לאונרדו פלאזה, מגדל העיר ומרכז כלל.

המלון במגדל נפתח ביולי 1970[1]. בסוף 1970 עברו משרדי משרד השיכון למגדל[2].

הבנייןעריכה

הבניין, ששוכן ברחוב הלל במרכז ירושלים, נבנה בגובה של 17 קומות והיה לרב הקומות הראשון בירושלים. טרוסטלר תכנן לבניין שני אגפים, אגף לבית מלון ואגף למשרדים, מתחת לשני האגפים נבנו שתי קומות מסחריות. הבניין מחופה באבן נסורה ומחולק באמצעות "חלונות רצועה", חלונות אנכיים באגף המלון וחלונות אופקיים באגף המשרדים. הבחירה בסוג האבן ובחלונות הרצועה נעשה על מנת להוריד את הכובד של הבניין הגדול, שהיה חריג בסביבתו. מתחת לבניין נבנה חניון תת-קרקעי.

אחת הכניסות למבנה ממוקמת ברחוב דרום (המחבר את רחוב הלל לרחוב שמאי) מול הכניסות לקולנוע אורנע וקולנוע אוריון לשעבר. בכניסה זו נמצאו מספר חנויות, בהן האולם הראשון והמרכזי בירושלים למשחקי מחשב "משחקי צמרת". מתחם החנויות נקרא בפי הירושלמים "פסאז' רסקו". השילוב של הכניסות לבתי הקולנוע ואולמות משחקי המחשב הפכו את הכניסה לאתר בו התקבצו בני נוער רבים בשנות השמונים.

לקריאה נוספתעריכה

  • דוד קרויאנקר, המשולש הירושלמי, ביוגרפיה אורבנית, ירושלים: הוצאת כתר ומכון ירושלים לחקר ישראל, 2011.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה