מגילת מלחמת בני אור בבני חושך
| ” | ל[.. ...] המלחמה, ראשית משלוח יד בני אור להחל בגורל בני חושך: בחיל בליעל, בגדוד אדום ומואב ובני עמון, וה[.. ...] פלשת, ובגדודי כתיי אשור, ועמהם בעזר מרשיעי ברית. בני לוי ובני יהודה ובני בנימין – גולת המדבר – ילחמו בם ?כ?[.. ...] לכול גדודיהם, בשוב גולת בני אור ממדבר העמים לַחֲנוֹת בְּמדבר ירושלים. ואחר המלחמה יעלו משם [...] הכתיים במצרים. ובקצו יצא בחמה גדולה להלחם במלכי הצפון, ואִנּוּ להשמיד ולהכרית את קרן [..]ראל. ?וה?[.]אה עת־ישועה לעם־אל, וקץ־ממשל לכול אנשי גורלו, וכלת עולמים לכול גורל בליעל. והייתה מהומה ג[... .]בני יפת, ונפל אשור ואין עוזר לו, וסרה ממשלת כתיים, לה?כניע? רשעה לאין שארית ופלטה לוא תהיה ל[.]ול ?בנ?י חושך. |
“ |
מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, הידועה גם בשם מגילת המלחמה, היא אחת ממגילות מדבר יהודה. נתגלתה יחד עם שבע המגילות הראשונות שנמצאו במערה מספר 1 בקומראן, והיא אחת משלוש המגילות שרכש אלעזר ליפא סוקניק עבור האוניברסיטה העברית בירושלים.
במגילה מופיעה נבואה אפוקליפטית על המלחמה האחרונה והסופית בין כוחות הטוב – בני האור, לכוחות הרוע – בני החושך, ובסופה ינצחו בני האור ויביאו לביעור הרוע מן העולם.[2] ראשית המלחמה במתקפה של בני האור על בני החושך, ולאחריה תבוא המלחמה כנגד "מלכי הצפון". המגילה מפרטת על אירועי המלחמה, וכן על הארגון והאסטרטגיה בהם יש לנקוט.
שם המגילה הפך ברבות השנים לניב שגור בעברית לתיאורה של מלחמה טוטאלית בה יש רע וטוב מוחלטים.
המגילה נשתמרה בכמה עותקים ופרגמנטים, כולל 1QM, 4Q491–496. הארכיטקטורה של היכל הספר במוזיאון ישראל, שם מוצג חלק קטן מהמגילות, אמורה לשקף את הנאמר במגילה זו – הכיפה בה נמצאת התצוגה היא בצבע לבן בוהק (בני אור) ומולה ניצב קיר שחור (בני חושך).
בשל הסגנון הלשוני ובשל השקפות דומות המובעות בהן[דרושה הבהרה], משייכים את כתיבתן לאותה כת.
תוכן המגילה עריכה
עיקר תוכנה של המגילה הוא תיאור המלחמה העתידה להתרחש כשישובו בני האור ממדבר העמים אל ירושלים. המלחמה תיערך בין בני האור לבני החושך: בני האור הם בני לוי, יהודה ובנימין ושאר בני ישראל, והם יזכו לעזרת כוחות הצדק והמלאכים. כנגדם יעמדו בני בליעל, אדום, מואב, בני עמון, העמלקים, הפלשתים, וכתיי אשור – ייתכן שהם יוונים, סלווקים או רומאים. בני החושך מכונים בכללות כתיים או בני בליעל, ואלו יזכו לעזרת "מרשיעי ברית" מבני ישראל. מערכה זו תימשך שש שנים, ולאחריה תבוא המערכה כנגד "מלכי הצפון" שתימשך עשרים ותשע שנים. בתוספת חמש שנות שמיטה, בהן לא יילחמו, הרי אלו ארבעים שנה המקבילות לתקופת נדודי בני ישראל במדבר. שלוש פעמים יגברו בני האור ושלוש בני החושך, ובפעם השביעית תכניע "יד־אל הגדולה" את בליעל וכל מלאכי ממשלתו.[3]
המגילה מחולקת לשלושה חלקים: החלק הראשון עוסק ב"מועד הנקם" ובאויביהם של אנשי האור: "באויבנו להפיל גדודי בלייעל שבעת גוי והבל" (יד [11] 7–9). בהמשך המגילה מתברר שהאויבים העיקרים הם הכתיים. החלק האמצעי מתאר בצורה מפורטת ובסגנון עובדתי וחוקי את חוקי המלחמה והטקטיקה, בהם משולבים גם חוקי התורה ומצוות משה. החלק האחרון, הקרוי "סדרת שבעת הגורלות" או "סדרת הקרבות מול הכתיים", מוקדש לתיאור המלחמה הממשית ביתר דיוק.
עיקר תפקידה של המגילה הוא לפרט את חוקי המלחמה הנזכרים בתורה, לפרשם הלכה למעשה ולחייב את קוראי המגילה לקיים את הכתוב בה כלשונה. כותב המגילה מושפע ממספר ספרים חיצוניים בצורה מובהקת.[4]
גילוי המגילה עריכה
המגילה נרכשה על ידי הארכאולוג אליעזר סוקניק שקנה את מגילת "מלחמת בני האור בבני החושך" יחד עם מגילת ההודיות, מסוחר עתיקות בבית לחם ב־29 בנובמבר 1947. סוקניק פרסם תעתיק חלקי של המגילות ולאחר מכן בנו יגאל ידין השלים את עבודת אביו ופרסם תעתיק מלא עם פירושיו. מאז פרסמו חוקרים שונים פירושים שונים למגילות אלו.
מגילת "מלחמת בני האור בבני החושך", או "מגילת המלחמה" (1OM), היא יחידה במינה ואין לה אח ורע בכתבים. הטקסט נכתב על ארבע יריעות גוויל עדין, הכוללת שמונה עשר טורים, אורכה כ־2.30 מטר וגובהה כ־16 ס"מ. עם זאת, לא כל המגילה השתמרה. בקרב מרבית החוקרים מקובל כי למגילה היו בין עשרים לעשרים ושלושה טורים. בשנת 1949 התגלה קטע נוסף ממגילת המלחמה במערות קומראן, דבר שחיזק את האמונה כי המגילות לא השתמרו במלואן.[5]
תיארוך המגילה עריכה
הפולמוס בנוגע לתיארוך המגילה מתרחש עד ימינו. על פי המחקרים השונים, טווח התאריכים המקובל של המגילה העתיקה ביותר (4Q493), נקבע בין המחצית הראשונה של המאה הראשונה לפני הספירה, לבין הזמן שבו נכתבו רוב הטקסטים האחרים המתוארכים למחצית השנייה של המאה הראשונה לפני הספירה.[6]
תיארוך המגילה מתבסס בעיקר על זיהוי הכתיים. יש חוקרים אשר טוענים שהכתיים המוזכרים במגילה הם "כתיי אשור" ו"כתיי מצרים" מכאן ניתן להסיק כי הכתיים שהגיעו ממצרים היו ככל הנראה רומאים[דרושה הבהרה]. ידין סבר שמחבר המגילה שאל ביטויים מספר דניאל פרק יא ושילב אותם בחיבור, אך התבסס רק על ביטויים לשוניים ולא על התוכן. חוקר אחר בשם פוליסר טען לעומתו, שניתן להסיק שהמחבר ידע על הנבואה שטרם התקיימה בספר דניאל וכך החליט על הנוסח שלה. על פי גישה זו הכתיים היו סלווקים או יוונים. בנוסף, תיאור הקרבות במגילה לא שונה רבות מתיאור הקרבות בזמן התקופה ההלניסטית.[7]
כותבי המגילה עריכה
על־פי יגאל ידין אין אנו יודעים מי חיבר את המגילה, על כן מכנים אותה או את קוראיה בשם "אנשי הכת". מחקרים מאוחרים יותר טוענים כי באזור קומראן, במקום שנמצאו המגילות היה מנזר איסיי – עדה דתית הנודע בקיצוניותה הדתית ובחיים משותפים של חבריה. לא רק מיקומן של המגילות מעיד על כותביהן אלה גם מנהג חייהם ואורח חייהם שמתבטא הן באמצעים ארכאולוגים והן בעדותם של היסטוריונים בני אותה התקופה. על פי הממצאים, אנשי הכת האיסיית שללו את המשטר היהודי שהיה קיים באותה תקופה, שבו התנהלה עבודת המקדש ושאר ענייני המדינה שלא כמצוות התורה, לדעתם.[8] תפיסתם של אנשי הכת הייתה שרק על ידי קיום כלל המצוות בתוכן מצוות המלחמה יגיעו לגאולה וינצחו בני אור את בני החושך ביום המיועד לכך. דבר זה יקרה רק אם בני האור ישובו מן המדבר (מטאפורה לאבדון) לירושלים וישמרו את תורת משה על־פי פירושי הכת. מתוך כך ניתן לחשוב שהמגילות, בתוכן מגילת "מלחמת בני האור בבני החושך", נכתבו על־ידם.
קיים מיעוט בקרב החוקרים אשר מאמין כי המגילות נכתבו על ידי הצדוקים, כוהני בית המקדש או אפילו הנוצרים הראשונים, וזאת בשל שונות באופן תיארוך ומחלוקת בנוגע לכמות האנשים שישבו בקומראן.[9] על פי רחל אליאור, בספרה "זיכרון ונשיה: סודן של מגילות מדבר יהודה", כותבי המגילה היו קבוצה כוהנית מבני צדוק. כותבי המגילה הם בני האור (בשל אמונתם בלוח שנה שמשי) ומלחמתם היא בבני החושך – קבוצות כהנים אחרות והפרושים (בשל אמונתם בלוח שנה ירחי).[10]
לקריאה נוספת עריכה
- מגילת המלחמה: מגילות מדבר יהודה באתר מוזיאון ישראל
- מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, באתר המילון ההיסטורי ללשון העברית
- מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יגאל ידין, מגילת מלחמת בני אור בבני חושך: ממגילות מדבר יהודה, ירושלים: מוסד ביאליק, 1955
- יגאל ידין, "מגילת מלחמת בני אור בבני חושך", באתר "דעת", מחניים מא, תש"ך (1950/1951)
- בצלאל בר-כוכבא, "הקרב בין תלמי לתירוס לאלכסנדר ינאי בבקעת הירדן ושאלת זמנה של מגילת מלחמת בני אור", קתדרה 93, ספטמבר 1999, עמ' 7–56
- מנחם קיסטר (עורך), מגילת קומראן: מבואות ומחקרים, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2009
- מגן ברושי, "אורחות חיים בקומראן" (עמ' 25–26)
- בריאן שולץ, "מגילת מלחמת בני האור בבני החושך: הצד הספרותי" (עמ' 321–323)
- חנן אשל, מגילות קומראן והמדינה החשמונאית, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2004 (פרק תשע: זיהוי כתיים, עמ' 145–147)
- Steven Weitzman (2009). "Warring against Terror The War Scroll and the Mobilization of Emotion". Journal for the Study of Judaism. 40 (2): 213–241. doi:10.1163/157006309X410653.
קישורים חיצוניים עריכה
מגילות ים המלח/מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, באתר ויקיטקסטביאורים עריכה
- ^ סימני שאלה מקיפים אותיות מטושטשות/חלקיות, נקודות בסוגריים הן אותיות/מילים חסרות.
הערות שוליים עריכה
- ^ על פי מוזיאון ישראל והמילון ההסיטורי, וביאורים על פי יגאל ידין ועוד: ראו פרק "לקריאה נוספת".
- ^ יגאל ידין, מגילת מלחמת עמ' 321, ראו פרק "לקריאה נוספת"
- ^ יגאל ידין שם עמ' 4
- ^ יגאל ידין שם עמ' 5–7
- ^ בריאן שולץ, ראו פרק "לקריאה נוספת"
- ^ מגילות קומראן עמ' 145, ראו פרק "לקריאה נוספת"
- ^ מגילות קומראן, ראו פרק "לקריאה נוספת"
- ^ יגאל ידין שם עמ' 3–4
- ^ "אורחות חיים" ראו פרק "לקריאה נוספת"
- ^ עדנה אולמן־מרגלית, הקסם הנצחי של המגילות הגנוזות, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2009