המכון הישראלי לדמוקרטיה

עמותה ישראלית

המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא עמותה המגדירה את עצמה כ"מוסד עצמאי א-מפלגתי, מחקרי ויישומי, הפועל בזירה הציבורית הישראלית בתחומי הממשל, הכלכלה והחברה". יעדיה המוצהרים הם "חיזוק התשתית הערכית והמוסדית של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שיפור התפקוד של מבני הממשל והמשק, גיבוש דרכים להתמודדות עם אתגרי הביטחון מתוך שמירה על הערכים הדמוקרטיים וטיפוח שותפות ומכנה משותף אזרחי בחברה הישראלית רבת הפנים"[1].

המכון הישראלי לדמוקרטיה
פעילות בתחומי הממשל, הכלכלה והחברה
התאגדות עמותה
מדינה ישראלישראל ישראל
מטה הארגון פינסקר 4, ירושלים
מייסדים אריק כרמון, ברנרד מרכוס
נשיא יוחנן פלסנר
תקופת הפעילות 1991–הווה (כ־33 שנים)
www.idi.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

במכון פועלים חוקרים בתחומי המשפט, הכלכלה, הדת והמדינה, התקשורת, הדמוקרטיה, הטרור ועוד, המציעים למקבלי ההחלטות הצעות יישומיות לשיפור הדמוקרטיה הישראלית. המיזמים השונים של המכון כוללים תוכניות מחקר ארוכות טווח ופרויקטים בתחומים ספציפיים, ובמסגרתם מספק המכון מידע לקהלי היעד השונים: מחוקקים, מקבלי החלטות, עובדי מדינה והציבור הרחב. לדברי מייסד המכון, "המכון ממקום על קו התפר שבין המערכת הפוליטית, קרי מקבלי ההחלטות והמחוקקים, מצד אחד, לבין עולם הדעת, האקדמיה והרעיונות מצד אחר"[2].

בשנת 2009 הוענק למכון פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, אך מבקר המדינה מתח ביקורת על ניגודי עניינים חמורים שהיו בהענקת הפרס[3].

מבנה המכון עריכה

 
מבנה המכון, ירושלים

במכון פועלים מרכזי המחקר הבאים:

  • המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים – עוסק בהתמודדות עם מימוש הדמוקרטיה המהותית וערכיה, ומתרכז בבחינת ההקפדה על הפרדת הרשויות ועצמאות המוסדות השלטוניים השונים[4].
  • המרכז ללאום, דת ומדינה – עוסק באיזון בין מאפייני זהות יהודיים פרטיקולאריים (לאום ודת) ומאפייני זהות דמוקרטיים-ליברליים. לפי הצהרתו, עוסק המרכז בחידוש התשתית הרעיונית לציונות יהודית-דמוקרטית. פועלים חוקרי המרכז פועלים גם למציאת דרכים לשילוב חרדים בחברה ובמשק[5].
  • המרכז לממשל וכלכלה – פועל על מנת לקדם רפורמות[דרושה הבהרה] במערכת הפוליטית, בשירות הציבורי ובשוק התעסוקה בישראל, במטרה לשפר את תפקודן של מערכות אלו ולהגביר את אמון הציבור בהן[6].
  • המרכז לביטחון ודמוקרטיה – עוסק באתגרי המלחמה בטרור ובאיזון בין שמירה על זכויות אדם לבין צורכי ביטחון[7].
  • מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות (לשעבר מכון גוטמן לסקרים) – פועל במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה מאז שנת 1998[8]. המרכז מתמקד באיסוף וניתוח של נתונים אמפיריים על החברה והפוליטיקה בישראל. המחקרים המתבצעים באמצעות ובשיתוף המרכז כוללים, בין היתר, את מדד הדמוקרטיה[9] ואת מדד השלום[10]. מאגר הנתונים של המרכז כולל כאלף סקרי דעת קהל שנערכו מאז 1947 בנושאים פוליטיים, חברתיים ותקשורתיים. המרכז נקרא של שמו של פרופ' אליהו (לואיס) גוטמן אשר ייסד בשנת 1949 את "המכון למחקר חברתי שימושי" אשר פעל במתכונות שונות ובשיתוף האוניברסיטה העברית בירושלים עד לסגירתו ב-1996. בראש המרכז עומדת פרופ' תמר הרמן[11].

פעילויות המכון הישראלי לדמוקרטיה עריכה

ליבת פעילות המכון מתבססת על מיזמים קבועים הפועלים בטווח ארוך בניהולם של העמיתים הבכירים במכון: התהליך החוקתי; דת ומדינה; שחיתות שלטונית בישראל; רפורמות פוליטיות; רפורמות כלכליות; אי שוויון; פוליטיקה ואנטי-פוליטיקה; ביטחון לאומי ודמוקרטיה ועוד.

כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה (פורום קיסריה) עריכה

  ערך מורחב – פורום קיסריה להתווית מדיניות כלכלית לאומית

משנת 1993 עורך המכון כינוס כלכלי שנתי ערב הדיונים על תקציב המדינה. במהלך שנות קיומו הפך האירוע לכנס הכלכלי החשוב ביותר במדינה, ונדונות בו הסוגיות העיקריות שעל סדר יומו של המשק הישראלי. יושב ראש הכינוס הוא שר האוצר המכהן, ומשתתפים בו ראשי ממשלה (בהווה ובעבר), שרים, חברי הכנסת, ראשי המשק והכלכלה, אנשי ציבור ואנשי אקדמיה.

מדד הדמוקרטיה הישראלית עריכה

 
נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין, מקבל את "מדד הדמוקרטיה הישראלית" לשנת 2015, מידיו של יוחנן פלסנר נשיא המכון

מדי שנה מפורסם מדד הדמוקרטיה הישראלית[12], באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה במסגרת כנס הנשיא לדמוקרטיה, ומציע הערכה שנתית של איכות הדמוקרטיה בישראל. הפרויקט נועד להעמיק את הידיעה בעניין הדמוקרטיה הישראלית ומצבה, וליצור מאגר מידע רחב ומקיף. במסגרת זו מדי שנה נערך סקר דעת קהל רחב (1,200 נשאלים) על אודות הערכים והיעדים הדמוקרטיים בישראל. אותן סוגיות נבדקות גם במסגרת השוואה בינלאומית בין ישראל לבין 35 דמוקרטיות.

בצד ההערכה השנתית, מדי שנה ישנה התמקדות בנושא מסוים הקשור לדמוקרטיה הישראלית. בין הנושאים שנבחנו במסגרת זו: עמדות הנוער בישראל (2004), התקשורת בדמוקרטיה הישראלית (2005), עשור לרצח רבין (2005), מערך המפלגות (2006), לכידות בחברה שסועה (2007), החברה האזרחית בישראל (2008), ועשרים שנה לעלייה מברית המועצות (2009).

דת ומדינה עריכה

המכון עוסק רבות במורכבות שקיימת ביחסי הדת והמדינה בישראל בהקשרים רבים. באופן כללי, המכון עוסק באיזון העדין הקיים בין המשפט האזרחי והבינלאומי לבין הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית שבה לדת יש תוקף חוקי במקרים רבים. מכיוון שנושא זה עומד במוקד סוגיית הזהות והתרבות הלאומית ובהיותו בעל השפעה על זכויות האזרח של תושביה, העיסוק בו נפיץ ואמוציונלי. מכיוון שכך, המכון עוסק במתחים החברתיים והרעיוניים אשר עולים מאפיונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ומנסה להציע הבחנות חדשות ופתרונות, לרוב ברוח מערבית ליברלית שנותנת משקל רב יותר לזכויות הפרט על פני הגדרתה הלאומית של המדינה והנגזר ממנה.

שינוי שיטת השלטון בישראל עריכה

הפורום לתיקון שיטת השלטון בישראל הוקם על ידי אריק כרמון מתוך "תחושה של צורך בהנעת תהליכים אשר יחוללו מפנה משמעותי ביכולות ואופני התפקוד של בית הנבחרים בכלל והאוחזים בהגאי השלטון בפרט", כדבריו. בראש הפורום עומד נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר ומשתתפים בו יושב ראש הכנסת, אקדמאים, שופטים בדימוס, ראשי ציבור ואנשי עסקים.

חברי הפורום יבחנו את ההשפעות הצפויות מרפורמות בשיטת הבחירות, הממשל והמפלגות שהוצעו על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, וינסו לגבש הצעות מעשיות לחקיקה וקביעת מדיניות לשינויים בשיטת הבחירות.

טרור ודמוקרטיה עריכה

בשנים האחרונות עורך המכון מחקר העוסק בהתמודדותן של מדינות דמוקרטיות עם תופעת הטרור. במסגרת מחקריו בנושא מבקש המכון להציע דרכי יישום חדשות שמחד ייתנו ביטוי לצורך בלחימה בלתי מתפשרת בטרור ומאידך יצמצמו למינימום ההכרחי את הפגיעה בזכויות האדם הנגרמת כתוצאה מלחימה זו. נוסף על כך הוקם פורום קבוע של מומחים מתחומי המשפט, הביטחון והחברה כדי לשמש מסגרת לדיון בנושאים העולים במהלך המחקר.

חוקה בהסכמה עריכה

בשנת 2001 הקים המכון את המועצה הציבורית של חוקה בהסכמה בראשות נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מאיר שמגר, במטרה לגבש חוקה לישראל. המועצה הציבורית מנתה כמאה חברים, ובהם שרים וחברי כנסת, חילונים, חרדים, דתיים לאומיים, ערבים, אנשי ימין ואנשי שמאל, נציגים של האקדמיה ושל עולם המשפט, אנשי דת ואישי ציבור. במשך חמש שנים ביררו חברי המועצה הציבורית את מגוון העמדות הנוגעות לנושאים החוקתיים אגב ניסיון לגבש את ההסכמות ואת הפשרות הנדרשות בדרך לחוקה בהסכמה. דיוני המועצה הציבורית היוו הבסיס וההשראה להצעת חוקה בהסכמה של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

פרלמנט – כתב עת מקוון עריכה

פרלמנט[13], הוא כתב עת מקוון העוסק בנושאי ממשל, משפט וחברה מנקודת מבט מקומית ובינלאומית. הגיליון הראשון ראה אור בדפוס בשנת 1993, ועד שנת 2007 עסקו הכתבות בו בנושאים כגון בחירות בישראל ובעולם, החברה הישראלית, חוקה וחוקי יסוד, דת ומדינה, ביטחון וצבא, השתתפות פוליטית, מפלגות, האיחוד האירופי ועוד נושאים רבים אחרים. בשנת 2007 שונתה מתכונתו של כתב העת, ומאז כל גיליון מוקדש לנושא מרכזי אחד. כמו כן, הפך כתב העת למקוון, ואינו יוצא עוד בגרסה מודפסת.

שנתון החברה החרדית עריכה

שנתון החברה החרדית בישראל הוא פרי עבודה משותפת של צוות חוקרים ממכון ירושלים למחקרי מדיניות ומהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ומתעדכן מדי שנה[14]. מטרתו לשרטט תמונה שלמה של החברה החרדית על בסיס מידע סטטיסטי וניתוח נתונים בתחומים רבים, בהם דמוגרפיה, חינוך, רווחה ורמת חיים, תעסוקה, דפוסי הצבעה בבחירות לכנסת ואורחות חיים.

הבלוג "סיווג ביטחוני" עריכה

הבלוג הוא פורום מקוון לניתוח סוגיות העומדות בתפר שבין ביטחון לאומי ודמוקרטיה, ומטרתו לתרום לדיון האקדמי-ציבורי בנושא זה מנקודות מבט שונות, בהן משפט, אתיקה ומדעי החברה. עורכי הבלוג הם חוקרים במכון הישראלי לדמוקרטיה. הבלוג, לפי הצהרתו, אינו מייצג את עמדת המכון והוא במה להבעת עמדות מכל קצות הקשת.

בחירות ומפלגות עריכה

כלי השוואתי שפותח במכון הסוקר את מערכות הבחירות בישראל מאז קום המדינה ואת המפלגות שהתמודדו בהן. המידע על המפלגות כולל את המצעים שלהן, את מנהיגיהן הבולטים, את הישגיהן בבחירות לכנסת (מספר קולות ומספר מנדטים), את ייצוגן בממשלות ואת רשימות המועמדים המלאות. המידע על כל מערכת בחירות כולל תיאור של הנושאים המרכזיים שעמדו במרכזה וההיערכויות הפוליטיות לקראתה.

מבט עולמי משווה עריכה

כלי המציע מידע פוליטי על 50 מדינות דמוקרטיות, לרבות ישראל. המידע כולל נתונים גולמיים על כל מדינה (אוכלוסייה, שטח, שפה), המנהיגים הנוכחיים, שיטת הממשל ושיטת הבחירות, סוג הממשלה הנוכחית ומבנה הרשות המחוקקת. בנוסף, הוא מאפשר לבחון היכן ממוקמת כל מדינה בשורה של מדדים השוואתיים כגון מדד חופש העיתונות, מדד תפיסת השחיתות, אחוז הנשים בפרלמנט ומדד ג'יני לבחינת אי שוויון.

תוכניות עבר במכון עריכה

שיח הזכויות עריכה

בראשית שנות התשעים נחקקו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד: חופש העיסוק. על פי בקשת שר המשפטים של הממשלה ה-26, פרופסור דוד ליבאי, המכון הישראלי לדמוקרטיה נטל על עצמו חלק ממשימת הבחינה המחודשת של החקיקה הקיימת כך שתתאים לרוח חוקי היסוד. כמו כן, המכון מבקש לעקוב אחר התפתחויות בחקיקה וביישום חוקים כדי להבטיח ששיטת המשפט בישראל תהיה דמוקרטיה מהותית באופייה, זאת תוך דיון במושגי יסוד מתחום המשפט כגון כבוד האדם, איזון, מידתיות, שוויון, ניגוד עניינים, אקטיביזם ואיפוק שיפוטי.

שאיפת המכון היא להעשיר את השיח הציבורי ולהשפיע על החקיקה, ההתדיינות המשפטית, הפסיקה ומדיניות הממשלה.

רפורמות כלכליות עריכה

המכון מבקש לבחון את המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל ואת הפעילות הכלכלית שנגזרת מהן. במסגרת זו, המכון מציב במרכז השיח הציבורי סוגיות כגון מבנה הפיקוח על שוק ההון, תהליך קביעת תקציב המדינה, והמניעים לרפורמות הכלכליות שהוצעו מאז שנת 1985. בנוסף מעלה המכון הצעות לרפורמות בתחומים אלו, שפעמים רבות יש להן השפעה על מקבלי ההחלטות, כגון הרפורמה בוועדת הכספים אשר אומצה בעקבות המלצות המכון[15].

התוכנית החינוכית עריכה

התוכנית החינוכית של המכון התוכנית פעלה בין השנים 2001–2009. התוכנית הוקמה במטרה לסייע בהענקת החינוך המיטבי לדמוקרטיה ולאזרחות לתלמידים בישראל. התוכנית עוסקת בדילמות הנוגעות לזהותה של המדינה, להתנהלותה ולערכיה, במטרה לעודד חיברות דמוקרטית ולהבטיח צמיחה של אזרחים מעורבים, אחראים ופעילים. בשנות פעילותה פעלה התוכנית בלמעלה מ-200 בתי ספר ברחבי הארץ, וקנתה לעצמה מוניטין בקרב מקבלי ההחלטות במשרד החינוך ובבתי הספר שהשתתפו בה.

 
דיון בשולחן העגול ע"ש ג'ורג' שולץ, המכון הישראלי לדמוקרטיה

הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה עריכה

מחלקת ההוצאה לאור של המכון הישראלי לדמוקרטיה מפיקה ספרים ומחקרי מדיניות, פרי עטם של עמיתי המכון ועוזרי המחקר שלהם, וכן דברי ימי עיון וכינוסים שהמכון יוזם (למשל, חוברות פורום קיסריה). תכליתה של סדרת הפרסומים לקדם ולהעשיר את הדיון הציבורי בסוגיות העומדות בראש סדר היום של הדמוקרטיה הישראלית. המכון רואה בשיתוף הציבור הרחב בממצאי המחקרים ובהמלצות נדבך חשוב בתהליך חיזוקה של הדמוקרטיה בישראל.

רבים מהמחקרים זמינים לציבור באתר האינטרנט של המכון.

ביקורת ופולמוס סביב פעילות המכון הישראלי לדמוקרטיה עריכה

עם הצעת המכון כמועמד לפרס ישראל, הגישו מספר עמותות עתירה לבג"ץ נגד הענקת הפרס, בטענה לניגוד עניינים של חלק מחברי ועדת הפרס ובעיקר השופטת מרים נאור. העתירה נדחתה בנימוק שלא עולה חשש לניגוד עניינים בפעילותה של ועדת הפרס[16][17].

עוד בטרם החל הדיון פרשה ממנו השופטת מרים נאור, לאחר שהתברר ששמה מופיע ברשימת חברי המועצה הציבורית לכינון חוקה בהסכמה, אף שלא נמנתה עמהם[16][18][19]. באותה תקופה נערכו גם תחקירים עיתונאיים על היבטים שונים של המכון, בעקבותיהם נמתחה ביקורת על גובה השכר של מנהל המכון, אריק כרמון[20][21][22].

מספר תחקירים עיתונאים טענו כי המכון מנצל את משאביו הכלכליים כדי ליצור קשר עם עיתונאים ועם פקידים בכירים במטרה להשפיע על מדיניות הממשלה[23][24]. המכון הגיב כי הוא פועל בשיתוף פעולה עם מוסדות כמו בנק ישראל, משרד האוצר, צה"ל, ופוליטיקאים, ואינו מקבל על כך תמורה כספית. רפאל ורדי ביקר את הקמפיין של המכון לדמוקרטיה למען ביטול הבחירה הישירה והזהיר ש"אחד הגופים עלול לראות בכך נקיטת עמדה פוליטית"[23]. אתר מידה טען שהמכון הגיש בקשה לקבלת הקצאת קרקע מעיריית ירושלים – שאסורה לגוף פוליטי, ותוך נימוק שהגוף אינו פוליטי. מידה האשימו את המכון בחוסר תום לב, בין היתר בשל התבטאויות פוליטיות של חברי המכון במפגשים ובפרסומים של "פורום צבא-חברה" שהתקיים בעבר ובמסגרתו נפגשו בכירי המכון עם צמרת צה"ל. במפגשים אלה חיוו דעתם בכירי המכון בין היתר, מה עליהם לומר לדרג המדיני בעניין נכונות הציבור לשרת או הביעו דעתם בדבר "פוליטיזציה קיצונית של השימוש בכוח בתוך הקו הירוק ומחוץ לקו הירוק"[24]. בהקשר לכך, מבקרים ארגוני ימין דוגמת תורת לחימה ואם תרצו את המכון על כך שהוא מקיים כנס שנתי בנושא צבא-חברה, במימון קרן קונראד אדנאואר הגרמנית, ובכך למעשה מאפשר לגורמים זרים להשפיע על תהליכים חברתיים בצה"ל[25].

ביקורת על המכון הועלתה גם על ידי התנועה המסורתית, אשר טענה שלא הוזמנו רבנים קונסרבטיבים או רפורמים לדיוני המכון בנושאי דת ומדינה[26].

הנהלה ותקציב עריכה

בראשות המכון עמד מהתקמתו ב-1991 ועד 2014 אריק כרמון, שהוחלף ביוחנן פלסנר[27].

המכון הישראלי לדמוקרטיה מתקיים ברובו מתרומות, שבשנת 2017 הגיע גובהן ל-9 מיליון דולר[28]. את המכון ייסד המיליארדר היהודי-אמריקני ברנרד מרכוס, חבר מועצת המנהלים של חברת צ'ויס-פוינט הסוחרת במודיעין אזרחי, אשר תורם רבות למכון[23]. בשנת 2008, עלות שכרו של נשיא המכון, אריה כרמון, בלטה בגובהה, והגיעה באותה שנה ל-1.5 מיליון ש"ח[29]. הוצאות הנהלה וכלליות היו 7.8 מיליון שקל שהם כ-28% מהמחזור[30]. על פי נתוני גיידסטאר ב-2022 הגיעו הכנסות המכון ל-36,416,963 ש"ח, כאשר 80.7% מהם מחו"ל (29,401,520 ש"ח) והיתר (6,396,395 ש"ח) מתרומות מישראל ושירותים לממשלה[31].

לקריאה נוספת עריכה

  • אריק כרמון, באין חוקה, סיפור ישראלי, עם עובד, 2012

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "על המכון", באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  2. ^ איל ינון, שלטון החוק בחברה מקוטבת, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1998, עמ' 9
  3. ^ יהלי מורן זליקוביץ', המבקר על פרס ישראל: אין נשים, יש ניגוד עניינים, באתר ynet, 11 במאי 2010
  4. ^ המרכז לערכים דמוקרטיים, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  5. ^ המרכז ללאום דת ומדינה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  6. ^ המרכז לממשל וכלכלה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  7. ^ המרכז לביטחון ודמוקרטיה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  8. ^ מרכז גוטמן לחקר דעת קהל, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  9. ^ [דרושה הבהרה], באתר www.idi.org.il (באנגלית)
  10. ^ מדד השלום
  11. ^ Loading site please wait...[דרושה הבהרה], באתר www.idi.org.il (באנגלית)
  12. ^ מדד הדמוקרטיה הישראלית, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  13. ^ פרלמנט
  14. ^ שנתון החברה החרדית
  15. ^ צבי זרחיה, רפורמה בוועדת הכספים: גפני יוזם שינוי בדרך אישור העדכונים בתקציב בוועדה, באתר TheMarker‏, 8 באוקטובר 2009
  16. ^ 1 2 עמנואל שילההמכון השמאלני לדמוקרטיה, באתר ערוץ 7, 1 במאי 2009
  17. ^ בג"ץ 3346/09 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' שר החינוך ואחרים, ניתן ב־26 באפריל 2009
  18. ^ תומר זרחין, השופטת שתדון בהענקת פרס למכון לדמוקרטיה - מופיעה באתר הבית שלו, באתר הארץ, 23 באפריל 2009
  19. ^ על החלפתה הפתאומית של נאור בעקבות הפרסומים מאמר באתר הפורום המשפטי למען ארץ ישראל
  20. ^ הרפתקאות אדר כהן וחבריו במשרד החינוך יעקב אסתרליס, 10 באוגוסט 2012, אתר חדשות המחלקה הראשונה
  21. ^ מירב ארלוזורוב, הדמוקרטיה הישראלית רוקדת לצלילי המכון לדמוקרטיה, באתר TheMarker‏, 2 ביולי 2009
  22. ^ אור קשתי, חגיגת השכר במכון הישראלי לדמוקרטיה, באתר הארץ, 3 באפריל 2009
  23. ^ 1 2 3 איילת פישביין, הון שלטון וקשרי המכון, באתר News1 מחלקה ראשונה, 14 בנובמבר 2006
  24. ^ 1 2 רן ברץ, המכון הישראלי לדמוקרטיה והפוליטיזציה הלא פוליטית של צה"ל, באתר מידה, ‏13 במאי 2015
  25. ^ פוסט בדף הפייסבוק
  26. ^ קובי נחשוני, הקונסרבטיבים נגד המכון הישראלי לדמוקרטיה, באתר ynet, 15 במרץ 2009
  27. ^ שירות כלכליסט, יוחנן פלסנר נבחר לנשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, באתר כלכליסט, 19 במרץ 2014
  28. ^ תקציב המכון הישראלי לדמוקרטיה
  29. ^ אורי בלאו, כוכב השכר של העמותות - אריק כרמון, באתר News1 מחלקה ראשונה, 1 בינואר 2010
  30. ^ אורי בלאו, לאן באמת הולכים כספי התרומות, באתר הארץ, 2 בינואר 2010
  31. ^ המכון הישראלי לדמוקרטיה (ע"ר), באתר גיידסטאר - אתר העמותות של ישראל