פתיחת התפריט הראשי

מדוזות סוכך

מחלקה של מדוזות החיות בים
Disambig RTL.svg המונח "מדוזה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו מדוזה (פירושונים).
Disambig RTL.svg המונח "מדוזות" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרט קולנוע ישראלי, ראו מדוזות (סרט).

מדוזות אמיתיות או מדוזות סוכך (שם מדעי: Scyphozoa) הם מחלקה של בעלי חיים ימיים, רב-תאים, חסרי חוליות ופרימיטיבים, השייכים למערכת הצורבים. במחלקה זו יותר מ-200 מינים, שכולם חיים בים. כל המדוזות ארסיות, אם כי לחלקן הארס חלש ואינו מורגש.

קריאת טבלת מיוןמדוזות אמיתיות
Chrysaora jelly.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: צורבים
מחלקה: מדוזות אמיתיות
סדרות
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Scyphozoa
איור המתאר את מחזור החיים של מדוזה: שלבים 1–3 פלאנולה (פגית), שלבים 4–10 פוליפ, שלבים 11–12 אפירה, שלבים 13–14 מדוזה.
Pelagia noctiluca
Cephea cephea
Catostylus mosaicus
מדוזה ממין Rhizostoma octopus שנפלטה לחוף
סלט מדוזות במסעדה בוייטנאם

השם מדוזה הושאל מדמותה של מדוזה המופיעה במיתולוגיה היוונית שהייתה דמות נשית מפלצתית עם נחשים מתפתלים במקום שיער.

מינים נוספים המכונים מדוזות עקב מראם הדומה, אך שייכים למחלקות אחרות של צורבים הם: הידרתים, המחלקה Staurozoa (בעלי גבעול) ומדוזות הקוביה.

מבנה המדוזהעריכה

גוף מדוזת הסוכך הוא בצורת פעמון. מבנה המדוזה בסיסי ביותר: היא חסרת ראש, חסרת סנפירים, איבר מין או לב (לכן אינה נחשבת לדג) אך כולן בעלות עיניים ובמקום מוח יש לה רשת עצבים ראשונית בלתי מפותחת. גופה של המדוזה עשוי שתי שכבות, חיצונית ופנימית. בין שתי השכבות מצויה שכבה ספוגית-ג'לטינית שרובה מים ונקראת מזוגלאה.

במרכז השכבה המרכזית הפנימית מצוי חלל הקיבה. חלל זה משמש הן לתזונה והן לרבייה. בתחתית הגוף מצוי קנה ובקצהו פה, המשמש הן להכנסת מזון והן לפליטת פסולת. גוף המדוזה מורכב בעיקר ממים (מכ-94% עד לכ-98%), מלחים, מינרלים וחלבון.

מן הקנה יוצאות ארבע זרועות ציד, המתפצלות בהמשך חיי המדוזה לשמונה. לאורכן יש רבבות תאים צורבים המשמשים הן להגנה והן לציד של דגיגים, סרטנים ואצות מים. תאים צורבים נמצאים גם בתוך חלל העיכול, והם ממשיכים בפעולת השיתוק וההמתה של טרף שלא הומת קודם לכן.

המדוזה המצויה מגיעה לגודל של עד 60 סנטימטר. צבעה לבן, צהבהב או תכלכל. סביב כיפתה היא מעוטרת במעין זר כחול כהה. יש סוגי מדוזות המגיעות לגודל של עד 300 סנטימטר ואפילו יותר כשהגדולות מכולן הן מדוזת רעמת האריה שאורכה יכול לעלות על 36 מטר והנומורה מחופי יפן שמשקלה עולה על 200 ק"ג. הגדולה במדוזות המעמקים היא הסטיגיומדוזה שאורך זרועותיה מגיע עד לאורך 10 מטרים.

פגיעת מדוזות בבני אדםעריכה

המדוזה מוכרת בעיקר בשל פגיעתה הצורבת במתרחצים לאורך חופי הים. לעיתים בעת סערה מושלכות מאות מדוזות אל החוף. אפשר להיפגע מצריבת המדוזה הן בעת שהיא במים והן על החוף. הצריבה במים היא לא רק במגע הישיר עימה, אלא גם על ידי תאי ארס משוטטים.[1] רוב המדוזות אינן קטלניות, וניתן להקל את צריבתן על ידי שטיפה בחומץ[2] (ולא שטיפה במים, משום שהדבר גורם להתפוצצות תאי הארס עקב אוסמוזה).

ציד ותזונהעריכה

המדוזות צדות את טרפן באמצעות תאים צורבים - נמטוציטים/קנידוציטים - המצויים בארבע זרועות הציד שלהן, שהן המשכו של הקנה. תאים אלו כוללים "צלצל" (שוט שבקצהו עוקץ) שנשלף בעת זיהוי הטרף, חודר לתוכו ומשמש מעין מזרק להחדרת הארס המשתק. בהמשך מתפצלת כל זרוע ציד לשתיים. בשלב זה יש למדוזה שמונה זרועות אך מיפתח הקנה נסגר ואינו מאפשר קליטה של דגיגים וסרטנאים. התזונה בשלב זה מתבצעת על ידי נקבים זעירים רבים המצויים לאורך הזרועות, הקולטים פלנקטון ובעלי חיים מיקרוסקופיים, היישר לחלל הקיבה.

מדוזות נאכלות על ידי כרישים, צב ים ודולפינים. אלה טועים מדי פעם ואוכלים שקיות שקופות שנראות דומות למדוזות, דבר המביא לחנק שלהם. מדוזות נאכלות לעיתים גם על ידי בני אדם, בעיקר בסין. ישנן חינניות-ים (אחורני-זימים) שמתמחות באכילת זרועות הציד של המדוזות תוך שמירה על תאי הצריבה שלמים, אותם הן מנצלות כהגנה לגופן הרך.

מחזור חיים ורבייהעריכה

למדוזות מחזור חיים כפול - שלב רבייה זוויגית פלאגי (שוחה חופשית) ושלב רבייה אל-זוויגית ישיב (מחובר למצע כגון סלעים ועלים). המדוזה מתרבה על ידי רבייה מינית. בחלל הקיבה, הוא החלל המרכזי של גוף המדוזה הנקבה, נמצאות הביציות. תאי הזרע שנפלטים מגוף הזכר צפים במים עד שהם נשאבים אל תוך חלל העיכול של הנקבה ומפרים את הביציות. מכל ביצית מתפתחת פלאנולה - פגית ריסנית. הפגית צפה במים עד שהיא נצמדת לסלע, קרקעית או משטח יציב כלשהו. כעת מתפתח פוליפ, מעין גוף מרכזי וממנו יוצאות זרועות ציד רבות. הפוליפ מתרבה בצורה אל-זוויגית על ידי הנצה וקטיעה וגדל למושבה בה יש מספר פוליפים עם התמחויות שונות (אכילה, רבייה והגנה). מאוחר יותר מתכנסות הזרועות של פוליפ הרבייה פנימה ומתפתח מבנה שיכול להזכיר ערמת צלחות (כל צלחת כזו נקראת אפירה). כל צלחת כזו תיפרד מאוחר יותר ותהפוך למדוזה עצמאית, תהליך שנקרא סטרומביזציה.

אבולוציהעריכה

מעריכים כי אבי אבות המדוזה, כמו גם בעלי חיים ימיים מפותחים יותר, היה סוג של תולעת זוחלת, שחייתה במים לפני כ-600 מיליון שנה. עם התפתחותה של תולעת זו היא החלה לעכל מזון ולא רק לשאוב אותו באופן פסיבי. אחדים מהמינים שהתפתחו מתולעת זו החלו לטרוף אלה את אלה. אלה שיכלו להתגונן שרדו. אחרים גדלו מאוד כאסטרטגיה של הגנה. יצורים שפיתחו ראש ואמצעי ראיה יכלו להבחין בסביבתם ולהתמצא בה.

תקופה זו, לפני כ-540 מיליון שנה, נקראת פיצוץ קמבריוני, ובה חלה על פי תורת האבולוציה התפרצות גדולה בהתפתחות של מינים רבים של בעלי חיים, מהם שהפכו לדו־צדיים, בעלי גאומטריית גוף סימטרית ויכולת תנועה והתמצאות עדיפים.

המדוזה לעומתם פיתחה אסטרטגיית הגנה של הצמדות לקרקעית והגנה על עצמה באמצעות תאים צורבים. לפיכך נותרה המדוזה בעל חיים חד־צדי. למעשה, אם נפרוס את המדוזה לפרוסות רוחב, כל פרוסה תהיה זהה לאחרות. האב הקדמון המשותף למדוזות של היום היה קיים כבר לפני 543 מיליון שנה.

עדות למוצא המשותף לצורבים ולבעלי החיים הדו-צדדיים, היא מערכת גנים המגדירה את הציר ראש-זנב ומערכת העצבים שכמעט זהה למצוי בדו־צדיים.

טקסונומיהעריכה

במשך מאות שנים לא נחשבה המדוזה לבעל חיים. מלומדים בתקופת הרנסאנס החשיבו אותה לצמח. במאה ה-18 הסכימו המלומדים להכניס את המדוזה להגדרה של "זאופיטה" - יצור כלאיים בין צמח לבעל חיים. מהמאה ה-19 הוגדרה המדוזה חד־משמעית כבעל חיים, לאחר שנמצא שהיא מתפתחת מביצית מופרית, ואיבריה מתפתחים משתי שכבות רקמה בסיסיות: אנדודרמה ואקטודרמה. לבעלי החיים המפותחים יותר יש שכבה נוספת הנקראת מזודרמה, אך היעדרה של זו אינו פוסל את המדוזה מלהיות בעל חיים.

מיון:

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה