מדיאה אקס (MEDEA_EX) היה מופע אינטראקטיבי בסביבת VR שיצרה נאורה שם שאול, המבוסס על הסיפור מן המיתולוגיה היוונית אודות מדיאה ויאסון המתממש במציאות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.[1][2] "מדיאה אקס" השתתפה בפסטיבל עכו בשנת 2003.[3] ההצגה רצה עשר פעמים בפסטיבל עכו ופעם בפסטיבל מאנהיים בגרמניה.[4]

אודות

עריכה

המופע נערך באמפיתיאטרון בפסטיבל עכו. הקהל ישב בכיסאות מסתובבים, מוקף במסך גדול המקיף אותו ב-360 מעלות ויכול לצפות במופע כמו הצופה בבית.[5] ח'אולה חאג'-דיבסי ישבה בכיסא גלגלים והייתה השחקנית היחידה בהצגה,[6] אותה הדריך הבמאי אמיר אוריין. כל שאר השחקנים היו דמויות וירטואליות, אותן יצרה שם-שאול, אווטארים שהוקרנו מסביב לקהל, עימם חאג'-דיבסי שוחחה,[3] בהם מקהלת בוטים ששרה שיר תנחומים לזכר הילדים שמתו לפי המחזה מדיאה.[7] השחקנית זכתה על תפקידה בציון לשבח.[5]

הקהל היה יכול להצביע ולקבוע את התפתחות העלילה והמוזיקה שתושמע בעזרת הטלפונים הסלולריים או באתר האינטרנט של המופע,[8] לפגוש אנשים, למצוא אוואטר שייצג אותו ולשוחח עם הדמויות השונות.[5]

טקסט העלילה מבוסס על המחזה מדיאה מאת אוריפידס בתרגומו של אהרן שבתאי וכן על טקסטים מאת סנקה, רוברט גרייבס, מחמוד דרוויש, היינר מילר, הביטלס ולורי אנדרסון והוא מלווה בטקסט של יוצרת המופע שם שאול, שמאיר אותו מנקודות מבט שונות הקיימות בתודעתה של מדיאה.[8] היא בחרה במחזה "מדיאה" מתוך רצון לבחון במבט מחודש את שפת התיאטרון הקלאסית וגם מתוך רצון לבטא אמירה פוליטית, כלומר להסתכל על התקופה של מחבלים מתאבדים פלסטינים שנשלחו למותם עקב הדיכוי שעוברות משפחותיהן.[6]

שם-שאול הקליטה את השחקנית חאג'-דיבסי כשהיא מדבררת את הדמויות השונות, כגון קריאון ויאסון, תוך כדי עיוות קולה.[5]

ציפי שוחט כתבה בעיתון הארץ:

"ההצגה המדוברת ביותר בפסטיבל עכו היא "מדיאה-אקס" - מופע אינטראקטיווי המפגיש בין יוון העתיקה לבין העולם המודרני, בין העולם הווירטואלי לבין התיאטרון החי ובין יהודים לערבים". [3]

ד"ר הדסה שני כתבה עליו מאמר בספר שהתפרסם בהוצאת בריל. [9]

שם שאול הרצתה על המופע בכנס בכנס מדעי על תיאטרון פרינג' בפסטיבל עכו 2004 ובסמינר PRESENCE ביוניברסיטי קולג' לונדון, עליו פורסם מאמר מדעי. [10]

היוצרים

עריכה

מדיאה: ח'אולה חאג'-דיבסי, בהדרכת אמיר אוריין. תכנות רובוטים ופחחות תסריט: נמרוד קרת. חיישנים, טריקים ותלת-מימד: ישראל לוין. מוזיקה וסאונד: אלדד לידור. דרמטורגיה: ד"ר הדסה שני. עיצוב כיסא גלגלים: אייל וייס. מפיק בפועל: רועי נווה. שותף בעיבוד ובאיסוף מדיה: משב בלזם. טכנולוגיות:outworlds.com - 3D,‏ text2speech - talkit, ‏,bot software - magsbot E-Motion,‏ JS, ‏zope.org,‏ סיכות ביטחון וחבלי כביסה. קריינות מוקלטת: שושי רותם, גילי צימרמן, אמיר אוריין, נורמן עיסא, ח'אולה חאג'-דיבסי, חלי זינדר, שלומית גרוס. סאונד דיגיטלי ותמיכה טכנית: ערן ורד. אנימציות: יפעת גולדמן. תרגום מקורות לעברית: אוריפידס - אהרון שבתאי, היינר מילר - שמעון לוי, סנקה - רפאל אליעז. תרגום לערבית: אנטואן שלחת. ליווי אמנותי: עתי ציטרון.

הטכנולוגיה

עריכה

העולמות השונים שהוקרנו סביב הקהל ניבנו בטכנולוגיה הקרויה Outerworlds. סצנות הביניים השונות התרחשו בעיצוב מעובד של מודל הבורסה האמריקאית NYSE. הסצנות התחלפו אוטומטית על ידי תוכנה של "מכונת מצבים" שהתנהגה על פי נתוני ההצגה העכשוויים. בין כל סצנה שהתרחשה בעולם המעוצב לפי מודל הבורסה - היו סצנות ביניים, בהן הגיבורה ייצגה דמות בעולם הרשתות, מרותקת לכיסא העבודה שלה מחוברת לרשת האינטרנט, שבויה של הסייברספייס, בתפאורה של אמפיתיאטרון. נמרוד קרת היה מפתח התוכנה של מכונת המצבים וההצבעות והקרנות ה-VR. בסצינות הביניים חקרה שם שאול את יחסי אדם מכונה, את תרבות הרשת, המקרבת אדם לתודעתו ולתודעה הגלובאלית.[11]

עלילה

עריכה

מדיאה היא פלסטינית, נשואה ליאסון, קצין יהודי בצה"ל. כשמתגלה סיפור אהבתם הם נמלטים לניו יורק, שם נולדים להם שני בנים,[4] יאסון נעשה ברוקר בבורסה והם שבים לישראל, מדיאה מגורשת למחנה פליטים ויאסון עומד להתחתן עם גלאוקה, בתו של קריאון, מתאם פעולות הממשלה בשטחים. מדיאה מלאת קנאה וצער וכנקמה שולחת את שני ילדיה להתפוצץ כשהידים בישראל. הם מבצעים פיגוע טרור, בו נהרגים 15 בני אדם, בהם גלאוקה וקריאון.[5]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ המופע היה רב-לשוני, כל טקסט הוצג או הושמע בעברית, ערבית ואנגלית. הטכנולוגיה של היטמעות במציאות מדומה לא הייתה שכיחה באותה עת, כמו גם השתתפות הקהל בהצבעות טלפון.
  2. ^ עידוא דגן, "ושוב איתכם", הארץ, 9 באוקטובר 2003.
  3. ^ 1 2 3 ציפי שוחט, מדיאה מרותקת לכיסא המחשב, ובאנגלית: Me Dea Ex Is Confined to Her Computer Chair, הארץ, 12 באוקטובר 2003.
  4. ^ 1 2 איתי מאוטנר, "הפואטיקה של החומרה", (חלק ראשון, חלק שני) מגזין 42 מעלות, 2003, עמ' 44, 46.
  5. ^ 1 2 3 4 5 גד קינר, לפתוח את הטלפונים הסלולריים, כתב העת 'תיאטרון', גיליון 11, אוקטובר 2003, עמ' 14-13.
  6. ^ 1 2 נטע דרור, אקס מכינה, עכבר העיר, 3 באוקטובר 2003.
  7. ^ כרמל ווייסמן ומעין אלכסנדר, "עונה 1 פרק 1. נאורה: הדינוזאורית האם", בפודקאסט, "דינוזאוריות רשת", ספטמבר 2022.
  8. ^ 1 2 רחל גורדין, מהגרים בארץ הסייבר, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2003.
  9. ^ Modularity as a Guiding Principle of Theatrical Intermediality. Me-Dea-Ex: An Actual-Virtual Digital Theatre Project. Intermediality in Theatre and Performance
  10. ^ Inhabited Mixed Reality: Where Real and Virtual People Meets
  11. ^ דודי גולדמן, בהצגה הזאת הקהל דווקא מתבקש להדליק טלפונים סלולרים, מוסף לילות השבוע, ידיעות אחרונות, 14 באוקטובר 2003.