מדיח כלים
מדיח כלים הוא מכונה חשמלית שנועדה לשטוף כלי אוכל ללא מגע יד אדם. קיימים מדיחי כלים לשימוש ביתי ולשימוש מוסדי.
האמצעי הראשון של מכונה לשטיפת כלים נרשם כפטנט בארצות הברית על ידי ג'ואל הוג'טון (Joel Houghton) בשנת 1850. מדיח הכלים הומצא בידי ג'וזפין קוקריין ונרשם כפטנט בשנת 1886.
היסטוריה
עריכהמדיח הכלים הומצא בידי ג'וזפין קוקריין, אשת חברה אמריקאית, במטרה לשמור על כלי החרסינה היקרים שלה. קוקריין שמה לב כי בזמן שטיפת הכלים נשברים חלק גדול מכלי החרסינה וכדי לשמור עליהם החליטה להמציא מכונה שתשטוף את הכלים. עוד קודם לכן ניסו אחרים לתכנן מדיח כלים שיצליח מסחרית; ב־1850 תכנן ג'ואל יוטון מתקן ידני להשריית כלים במים.[1] ב־1860 הכניס ל. א. אלכסנדר שיפורים במתקן כשהוסיף מנגנון הילוכים ידני שסובב את אוסף הכלים בתוך גיגית מלאה במים. אף אחד מהמתקנים האלה לא נמצא יעיל במיוחד.
ב-8 במרץ 1886 נבנה האבטיפוס הראשון של המדיח וקוקריין רשמה עליו פטנט. מדיח הכלים הורכב מדוד נחושת ובתוכו גלגל שהסתובב בעזרת מנוע חשמלי. על הגלגל הורכבה רשת ברזל, עם מקום לצלחות, כוסות וסכו"ם. כשהגלגל הסתובב, הותזו על הכלים מים חמים עם סבון מלמעלה, ולאחר מכן מים חמים בלבד.
מיד לאחר רישום הפטנט ב־28 בדצמבר 1886, הקימה את חברת הייצור גאריס-קוקריין (Garis-Cochrane Manufacturing Company). היא הציגה את המכונה החדשה שלה ב־1893, בתערוכה העולמית של שיקגו, שם הותקנו תשעה מדיחי כלים מתוצרת גאריס-קוקרן במסעדות ובביתנים ביריד. המכונה עוררה עניין רב בקרב בעלי מסעדות ובתי מלון, שבהם אספקת מים חמים לא הייתה מוגבלת. היא זכתה בפרס הראשון של התערוכה על "המבנה המכני, העמידות, וההתאמה לסוג העבודה הטובים ביותר."
חברת הייצור גאריס-קוקרן ייצרה מדיחי כלים ידניים וגם כאלה שפעלו באמצעות ספקי כוח, והתרחבה הודות להתמקדותה בבתי מלון ובלקוחות עסקיים נוספים. בשנת 1897 שונה שם החברה ל"חברת מדיחי הכלים קרסנט מבית קוקרן" (Cochran's Crescent Washing Machine Company).
לאחר מותה של קוקריין ב־1913, נרכשה החברה על ידי חברת הייצור "הובארט" והפכה לחלק מחברת קיצ'נאייד (KitchenAid). החברה החדשה התמקדה תחילה בהרחבת ההיבט המסחרי עד שהציגה ב־1949 את מדיח הכלים הראשון של קיצ'נאייד, שעוצב על בסיס התכנון המקורי של קוקריין. בשנות ה־50 של המאה ה־20, לאחר שהחלו לבנות בפרברים בתים חדשים עם צנרת מתאימה לשימוש במים חמים מאוד, הפך מדיח הכלים למכשיר שכיח במשקי הבית בארצות הברית.
עד שנות ה-70 של המאה ה-20, מדיחי כלים הפכו לדבר שבשגרה בבתי מגורים בצפון אמריקה ובמערב אירופה. עד שנת 2012, למעלה ב-75 אחוז מהבתים בארצות הברית ובגרמניה היו מדיחי כלים.[2]
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, יצרנים החלו להציע תכונות חדשות שונות לחיסכון באנרגיה במדיחי כלים. מאפיין אחד היה שימוש בחיישנים, שהיה כלי ממוחשב במדיח הכלים אשר מדד חלקיקי מזון המגיעים מכלים. כאשר המדיח ניקה את הכלים עד כדי אי שחרור חלקיקי מזון נוספים, החיישן היה מדווח על הכלים נקיים. החיישן פעל עם חידוש נוסף של שימוש בזמן שטיפה משתנה. אם הכלים היו מלוכלכים במיוחד, אזי המדיח היה פועל במשך זמן רב יותר מאשר אם החיישן זיהה שהם נקיים. באופן זה, המדיח יחסוך באנרגיה ובמים בכך שהוא פועל רק למשך זמן רב ככל הנדרש.[3]
אופן פעולתו של מדיח כלים
עריכהמדיחי כלים עובדים על עיקרון של ריסוס מים חמים לשם פעולת הניקיון. לתוכנית ניקוי כלים מלאה במדיח כלים ביתי מספר שלבים:
- שטיפה ראשונית במים להורדת גושי ליכלוך גדולים וריכוך ראשוני של ליכלוך.
- חימום מים והמסת חומרי הניקוי בתוכם. חומרי הניקוי מסופקים לרוב בצורת אבקה, טבליה או שקיק המתמוסס במים ובו דטרגנטים.
- ריסוס המים בלחץ גבוה על הכלים.
- שטיפה במים ללא חומרי ניקוי.
- ייבוש הכלים בחום.
למדיחים מודרניים ישנה אפשרות בחירה בין תוכניות עבודה שונות, הנבדלות בעיקר בטמפרטורת המים (בדרך כלל בטווח שבין 35 ו-70 מעלות צלזיוס), אך גם בבחירה של תוכנית חלקית בלבד, תוכנית חסכונית במים ועוד.
מאפיינים
עריכהנפח
עריכההתקן הבינלאומי לנפחו של מדיח כלים נקבע על פי גודלם של כלי שולחן סטנדרטיים. כלים אשר חורגים מגודל זה או בעלי צורות מיוחדות עלולים לא להתאים לחלל הניקוי של מדיח הכלים.
גודל
עריכהלמדיחי הכלים המותקנים במטבחים ביתיים סטנדרטיים רוחב ועומק קבועים של 60 סנטימטרים, וגובה מינימלי של 86 סנטימטרים. קיימים גם מדיחי כלים קומפקטיים המותאמים למטבחים קטנים ברוחב של 60 ו-45 סנטימטרים.
תכונות
עריכהפנים מדיח הכלים, הנקרא אמבט, עשוי בדרך כלל מפלדת אל-חלד או מפלסטיק. פלדת האל-חלד עמידה בפני מים קשים, מספקת בידוד קולי טוב יותר, ושומרת על טמפרטורת אמבט המאפשרת יבוש מהיר יותר של הכלים. בעבר היו מדיחי כלים מצופים מבפנים באמייל, אך אלה היו מועדים להתפוררות ובליה.
במדיחי כלים סטנדרטיים מותקנים שני מגשים להנחת הכלים. המגשים עשויים בדרך כלל רשת מתכת מצופה בפלסטיק, הכוללת זיזים המאפשרים הנחת הכלים בזווית שתפנה אותם כלפי הממטרות. בדרך כלל לפחות אחד המגשים ניתן להוצאה מהמדיח. בנוסף, מכיל המדיח סלסלת פלסטיק להעמדת סכו"ם.
כיום מצוידים מדיחים חדשים רבים במיקרו מעבדים הנעזרים בחיישנים אלקטרוניים על מנת לקבוע את מחזורי השטיפה וכמות השטיפות הנדרשת. במדיחים כאלה מוחלף בורר ההפעלה האלקטרומגנטי המסורתי בכפתורים המחוברים ליחידת המיקרו מעבד.
חלק ממדיחי הכלים כיום מכילים מנגנונים למניעת הפעלה או הפסקה של המדיח על ידי ילדים. כמו כן קיימים מדיחים עם פתיחה אוטומטית של דלת המדיח בגמר פעולת הניקיון. בנוסף, להרבה מדיחים קיימת אפשרות לקבוע טיימר על מנת שהמדיח יפעל בעוד כמה שעות.
בידוד קולי
עריכהבעזרת שימוש במבודדים, לוחות וחומרים סופגי רעש, ניתן כיום להחליש את רעש המדיח עד לרמה של 44 דציבלים. ללא בידוד זה, משמיע מדיח הכלים צליל בעוצמה של כ-65 עד 70 דציבלים. חברות רבות עושות שימוש בטכנולוגיות שונות לעימעום רעשים במדיחי הכלים שלהן.
חומרי ניקוי
עריכהחומרי ניקוי למדיח מכילים בדרך כלל:
מלח מדיח
עריכהמטרת השימוש במלח במדיח הכלים היא לרכך את המים המוזרמים דרכו. בניגוד למלח המשמש למאכל, במלח שמשמש למדיח הכלים לא מוסף יוד. חומרי ניקוי רבים למדיחי כלים מוגדרים ככאלה אשר אינם מצריכים שימוש במלח נוסף, והדבר נעשה על ידי הוספת פוספטים לתרכובת חומרי הניקוי. באזורים בהם המים קשים מאוד גם תוספת זו עלולה להיות בלתי מספקת.
במדיחים מודרניים ישנה אפשרות לכייל את רמת השימוש במלח המדיח לפי קשיות המים באזור המשתמש.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- לביא ביגמן, הכימיה של מדיח הכלים, באתר מכון דוידסון
הערות שוליים
עריכה- ^ Mary Ellen Snodgrass, Encyclopedia of Kitchen History, Routledge, 2004-12-29, ISBN 978-1-135-45572-9. (באנגלית)
- ^ BASILDON TODAY | The History of the Dishwasher, web.archive.org, 2014-02-17
- ^ 5 Things to Know When Replacing a Dishwasher, Consumer Reports, 2019-03-10 (באנגלית אמריקאית)