מדינות שההכרה בהן מוגבלת

רשימת ערכים

מדינות שההכרה בהן מוגבלת הן ישויות גאופוליטיות המבקשות הכרה כמדינה, אולם אין להן הכרה דיפלומטית מלאה בעולם. ייתכן כי רק מספר מוגבל מאוד של מדינות אינו מכיר בהן.

  חסרות כל הכרה דיפלומטית
  אינן חברות באו"ם אשר מוכרות רק על ידי מדינות שאינן חברות באו"ם
  אינן חברות באו"ם אשר מוכרות על ידי מדינה חברה אחת לפחות
  חברות באו"ם אשר אינן מוכרות על ידי מדינה אחת לפחות (בין שהיא חברה באו"ם ובין שאינה)

מדינות אלה מתחלקות לשתי קטגוריות: הקטגוריה האחת היא ישויות שלהן שליטה מלאה או חלקית על הטריטוריה שהן טוענות לה ואשר מקיימות דה פקטו ממשל עצמי ואשר הביעו רצונן בעצמאות מלאה. פעמים רבות, הקהילה הבינלאומית רואה בקיומן של ישויות אלה תוצאה של הפרת סעיף 11 לאמנת מונטווידאו, ובאופן כללי, הפרת סעיף 2.4 למגילת האומות המאוחדות המהווה היום חלק מן החוק הבינלאומי הנוהג.

הקטגוריה השנייה היא אותן ישויות אשר אין להן שליטה מלאה על הטריטוריה שהן טוענות לבעלות עליה, אולם טענתן לאותה טריטוריה הוכרה דה יורה לפחות על ידי מדינה אחת. חלק מן המדינות בקטגוריה זו, למשל רפובליקת קפריסין, מדינת ישראל ורפובליקת קוריאה, זכו להכרה על ידי רוב מדינות העולם והן חברות בארגון האומות המאוחדות, אולם הן נכללות כאן כיוון שמספר קטן של מדינות אינן מכירות בהן.

ישויות גאופוליטיות לפי דרגת ההכרה בהןעריכה

ישויות חסרות כל הכרה דיפלומטיתעריכה

שם מועד תחילת המחלוקת הכרה טענות נוגדות מידע נוסף הערות שוליים
סומלילנד   סומלילנד 1991 אף לא מדינה אחת בעולם הכירה דה יורה בסומלילנד. עם זאת, אתיופיה תומכת במתן עצמאות למדינה ונחשבת לידידתה הקרובה ביותר של סומלילנד. סומליה   סומליה (טוענת כי שטח סומלילנד הוא חלק מן הטריטוריה שלה) מלחמת האזרחים בסומליה [1]

מוכרות רק על ידי מדינות שאינן חברות באו"םעריכה

שם מועד תחילת המחלוקת הכרה טענות נוגדות מידע נוסף הערות שוליים
טרנסניסטריה   טרנסניסטריה 1990 טרנסניסטריה זכתה להכרה על ידי שלוש מדינות שאינן חברות באו"ם: אבחזיה, נגורנו קרבאך ודרום אוסטיה. מולדובה   מולדובה (טוענת כי שטח טרנסניסטריה הוא חלק מן הטריטוריה שלה) יחסי החוץ של טרנסניסטריה [2]
נגורנו קרבאך   נגורנו קרבאך 1991 נגורנו קרבאך זכתה להכרה על ידי שלוש מדינות שאינן חברה באו"ם: טרנסניסטריה, אבחזיה ודרום אוסטיה. אזרבייג'ן   אזרבייג'ן (טוענת כי שטח נגורנו קרבאך הוא חלק מן הטריטוריה שלה) מלחמת נגורנו קרבאך [3]

מוכרות על ידי לפחות מדינה חברה אחת באו"םעריכה

שם מועד תחילת המחלוקת הכרה טענות נוגדות מידע נוסף הערות שוליים
אבחזיה   אבחזיה 1992 עצמאות אבחזיה מוכרת על ידי שש מדינות חברות באו"ם: רוסיה, ניקרגואה, ונצואלה, נאורו, ונואטו וסוריה, ושלוש מדינות שאינן חברות באו"ם: דרום אוסטיה, טרנסניסטריה ונגורנו-קרבאך. גאורגיה   גאורגיה (טוענת כי שטח אבחזיה הוא חלק מן הטריטוריה שלה) מלחמת אבחזיה [2][4][5][6][7][8]
טאיוון  הרפובליקה הסינית 1949 הרפובליקה הסינית (המכונה לעיתים "טאיוואן") והרפובליקה העממית של סין טוענות לבעלות על כל שטחה של סין ומצהירות כי דה יורה, סין היא ישות אחת, הכוללת את השטח הנמצא כעת בשליטת הרפובליקה הסינית והרפובליקה העממית של סין. הרפובליקה הסינית מוכרת על ידי 14 מדינות חברות באו"ם ועל ידי הכס הקדוש. כל שאר המדינות החברות באו"ם לא מכירות באופן רשמי ברפובליקה הסינית, חלקן רואה בשטח האי טאיוואן טריטוריה של הרפובליקה העממית של סין דה יורה, מדינות אחרות משתמשות בניסוחים דיפלומטיים זהירים כדי להימנע מהבעת עמדה באשר למעמד האי טאיוואן. הרפובליקה העממית של סין   הרפובליקה העממית של סין (טוענת כי שטח טאיוואן הוא חלק מן הטריטוריה שלה) מעמדה הבינלאומי של טאיוואן
קוסובו   קוסובו 2008 עצמאות קוסובו מוכרת על ידי 98 מדינות חברות באו"ם ומדינה אחת שאינה חברה בארגון (הרפובליקה הסינית). ארגון האו"ם ניהל את שטחה של קוסובו בין השנים 1999–2008. סרביה וחלק מתומכותיה טוענות כי בהתאם להחלטת האו"ם 1244, קוסובו נותרה חלק מהרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה (שסרביה היא ממשיכתה). סרביה   סרביה (טוענת כי שטח קוסובו הוא חלק מן הטריטוריה שלה) היסטוריה של קוסובו

מלחמת קוסובו

[9][10]
צפון קפריסין  הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין 1983 עצמאות הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין מוכרת על ידי מדינה חברה אחת באו"ם, טורקיה. ארגון המדינות האסלאמיות העניק לצפון קפריסין מעמד של משקיף תחת השם "מדינת קפריסין הטורקית". החלטת האו"ם 541 מגדירה את הכרזת העצמאות של צפון קפריסין כחסרת תוקף חוקי. קפריסין   קפריסין (טוענת כי שטח צפון קפריסין הוא חלק מן הטריטוריה שלה) פלישת טורקיה לקפריסין [11][12]
הרשות הפלסטינית  מדינת פלסטין 1988 מדינת פלסטין מוכרת על ידי 138 מדינות חברות באו"ם, מדינה אחת שאינה חברה באו”ם (רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית), הכס הקדוש, הליגה הערבית, וארגון המדינות האסלאמיות, זאת בעקבות הכרזת העצמאות של המדינה הפלסטינית. ישראל אינה מכירה במדינת פלסטין ומקיימת בחלק משטחה שליטה טריטוריאלית. בעקבות הסכמי אוסלו והסכם הביניים ביחס לגדה המערבית ורצועת עזה משנת 1995, העבירה מדינת ישראל שליטה בחלק מרשויות השלטון לידי הרשות הפלסטינית, הבאים לידי ביטוי ברצועת עזה וחלקים מן הגדה המערבית. ארגון האו"ם מכיר בפלסטין כמדינה במעמד של משקיפה בארגון. פלסטין אינה מוכרת על ידי 48 מדינות (וביניהם ישראל). ישראל   ישראל (טוענת כי השטחים בהם מבקשת לקום מדינת פלסטין הם חלק מן הטריטוריה שלה. כן טוענת ישראל כי מדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת משא ומתן עם ישראל כך שיובטח ביטחון מדינת ישראל) הכרזה על מדינת פלסטין, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הסכמי אוסלו [13][14][15][16][17][18]
סהרה המערבית   סהרה המערבית 1976 מרוקו טוענות לבעלות על הטריטוריה של סהרה המערבית. עצמאותה של סהרה המערבית הוכרה על ידי כ-84 מדינות חברות באו"ם, מדינה אחת שאינה חברה באו"ם (דרום אוסטיה) וארגון האיחוד האפריקאי. רבות ממדינות אלה חזרו בהן והשעו את הכרתן, עד שתתבררנה תוצאות משאל עם בשאלת הגדרה עצמית. כך נותרו רק 40 מדינות המכירות בסהרה המערבית (וטריטוריית דרום אוסטיה שאינה מוכרת כמדינה עצמאית על ידי האו"ם). 25 מדינות חברות באו"ם וארגון הליגה הערבית רואים בסהרה המערבית דה יורה חלק ממרוקו. מאז שנות ה-60 מופיעה סהרה המערבית ברשימת האו"ם לטריטוריות חסרות שלטון עצמי. מרוקו   מרוקו (טוענת כי שטח סהרה המערבית הוא חלק מן הטריטוריה שלה) [19][20][21]
דרום אוסטיה   דרום אוסטיה 1991 עצמאות דרום אוסטיה הוכרה על ידי חמש מדינות חברות באו"ם: רוסיה, ניקרגואה, ונצואלה, נאורו, וסוריה, וארבע מדינות שאינן חברות באו"ם: אבחזיה, נגורנו קרבאך, טרנסניסטריה ורפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית. גאורגיה   גאורגיה (טוענת כי שטח דרום אוסטיה הוא חלק מהטריטוריה שלה) הסכסוך הגאורגי-אוסטי [4][5][6][22][8][23]

מדינות חברות באו"ם שאינן מוכרות לפחות על ידי מדינה אחת אחרתעריכה

שם מועד תחילת המחלוקת הכרה טענות נוגדות מידע נוסף הערות שוליים
ארמניה   ארמניה 1991 ארמניה אינה מוכרת על ידי מדינה חברה אחת באו"ם, פקיסטן, התומכת באזרבייג'ן בסכסוך בנגורנו קרבאך. פקיסטן   פקיסטן מלחמת נגורנו קרבאך [24][25]
הרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין 1949 הרפובליקה העממית של סין אינה מוכרת על ידי מדינה אחת שאינה חברה באו"ם: הרפובליקה הסינית. הרפובליקה העממית של סין אינה מוכרת על ידי מדינות המכירות ברפובליקה הסינית שכן, הן רואות בה כממשלתה הלגיטימית היחידה של סין (14 מדינות חברות והכס הקדוש נכון ל-5 בספטמבר 2020). אף אחת ממדינות אלה לא הכירו באופן רשמי בעצמאות סין, אף שחלקן הביעו עניין ביחסים עם הרפובליקה העממית של סין וגם עם הרפובליקה הסינית. בהוטן היא המדינה החברה באו"ם היחידה שלא מכירה הן בסין והן בטייוואן. על פי החלטת האו"ם 2758 הרפובליקה העממית של סין היא נציגתה החוקית היחידה של סין לאומות המאוחדות. טאיוואן  הרפובליקה הסינית (רואה עצמה כשלטון החוקי היחיד בסין) מלחמת האזרחים הסינית [26][27]
קפריסין   קפריסין 1974 קפריסין אינה מוכרת על ידי מדינה חברה אחת באו"ם: טורקיה ומדינה אחת שאינה חברה באו"ם: צפון קפריסין. טורקיה וצפון קפריסין מתייחסות למדינת קפריסין בכינוי "החלק היווני של דרום קפריסין". צפון קפריסין  הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין (טוענת כי חלקו הצפוני של האי שייך לה) היסטוריה של קפריסין [28][29][30][31]
ישראל   ישראל 1948 ישראל אינה מוכרת על ידי 30 מדינות החברות באו"ם ומדינה אחת שאינה חברה באו"ם (רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית), על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי. הרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית (טוענת לבעלות על יהודה ושומרון בכלל, ולבעלות על מזרח ירושלים שבאזור יהודה בפרט. מעוניינת בכינון מזרח ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית) הכרה בישראל [32][33][34]
קוריאה הצפונית   קוריאה הצפונית 1948 קוריאה הצפונית אינה מוכרת על ידי שלוש מדינות חברות באו"ם: יפן, צרפת וקוריאה הדרומית ועל ידי מדינה אחת לא חברה באו"ם (הרפובליקה הסינית). קוריאה הדרומית   קוריאה הדרומית (קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית טוענות כל אחת שהן הממשל החוקי היחיד של קוריאה) היסטוריה של קוריאה, מלחמת קוריאה [35][36][37][35]
קוריאה הדרומית   קוריאה הדרומית 1948 קוריאה הדרומית אינה מוכרת על ידי מדינה חברה אחת באו"ם: קוריאה הצפונית. קוריאה הצפונית   קוריאה הצפונית (קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית טוענות כל אחת שהן הממשל החוקי היחיד של קוריאה) היסטוריה של קוריאה, מלחמת קוריאה [38][39]

יחסים לא-רשמייםעריכה

חלק מן המדינות מקיימות יחסים לא-רשמיים עם מדינות אשר אינן מכירות בהן באופן רשמי. הרפובליקה הסינית למשל, מקיימת יחסים לא-רשמיים עם מדינות רבות אחרות באמצעות משרדי נציגות כלכלית ותרבותית, בהם ניתנים שירותים קונסולריים. אופן פעולה זה מאפשר לרפובליקה הסינית לקיים יחסים כלכליים עם מדינות שאינן מכירות בה כישות מדינית עצמאית. באופן זה 56 מדינות שונות בעולם מחזיקות במשלחות לא רשמיות ברפובליקה הסינית.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ BBC, Somaliland profile, December 14, 2017
  2. ^ 1 2 CONCILIATION RESOURCES, Abkhazia: ten years on, Rachel Clogg, January 2001
  3. ^ BBC, Nagorno-Karabakh profile, April 6, 2016
  4. ^ 1 2 BBC, Russia recognises Georgian rebels, August 26, 2008
  5. ^ 1 2 novinite.com, Venezuela Recognizes South Ossetia and Abkhazia Independence, August 31, 2008
  6. ^ 1 2 Reuters, Venezuela's Chavez draws closer to Moscow, September 10, 2009
  7. ^ GlobalSecurity.org, Georgia mocks Nauru's recognition of Abkhazia, RIA Novosti, December 15, 2009
  8. ^ 1 2 ARMENPRESS, SOUTH OSSETIA TO OPEN EMBASSY IN ABKHAZIA, April 15, 2008
  9. ^ BBC News, Kosovo MPs proclaim independence, February 17, 2008
  10. ^ United Nations Mission in Kosovo site
  11. ^ ANTIWAR.COM, In Praise of ‘Virtual States’, Leon Hadar, November 16, 2005
  12. ^ Permanent Mission of the Republic of Cyprus to the United Nations site
  13. ^ Venezuelanalysis.com, Venezuela Pledges Support for Palestinian Statehood during Abbas Visit, November 29, 2009
  14. ^ WeLoveCostaRica.com, Costa Rica Recognizes Palestinian State, Marianela Jimenez, February 24, 2008
  15. ^ PASSIA, The Israeli Elections and the Future of Palestine, August 24, 2009
  16. ^ WebGaza, Embassies of Palestine, May 2006
  17. ^ Israel Ministry of Foreign Affairs, What is Israel's position regarding the creation of a Palestinian state?, December 30, 2009
  18. ^ Tikkun, Recognize Palestine and Give It UN Membership, Michael Lerner, June 30, 2011
  19. ^ Sahrawi Arab Democratic Republic (27 בפברואר 1976). "Sahrawi Arab Democratic Republic". Western Sahara Online. אורכב מ-המקור ב-2008-05-02. בדיקה אחרונה ב-23 בפברואר 2010. 
  20. ^ "List of states recognising the SADR". Government of the Sahrawi Arab Democratic Republic. נובמבר 2006. אורכב מ-המקור ב-2007-10-31. בדיקה אחרונה ב-4 בינואר 2010.  Flags listed alongside date of recognition. Most of these states have since suspended their relations.
  21. ^ "About Western Sahara". Australia Western Sahara Association. נובמבר 2006. בדיקה אחרונה ב-4 בינואר 2010. 
  22. ^ Stojanovic, Srdjan (23 בספטמבר 2003). "OCHA Situation Report". Center for International Disaster Information. אורכב מ-המקור ב-2012-05-24. בדיקה אחרונה ב-23 בפברואר 2010. 
  23. ^ http://lenta.ru/news/2009/12/16/nauru/<מאמר ברוסית>
  24. ^ Pakistan Worldview - Report 21 - Visit to Azerbaijan Senate of Pakistan - Senate foreign relations committee, 2008
  25. ^ Nilufer Bakhtiyar: "For Azerbaijan Pakistan does not recognize Armenia as a country" 13 September 2006 [14:03] - Today.Az
  26. ^ "Constitution of the People's Republic of China". International Human Rights Treaties and Documents Database. אורכב מ-המקור ב-2016-03-03. בדיקה אחרונה ב-23 בפברואר 2010. 
  27. ^ [1]
  28. ^ CIA World Factbook (28 בפברואר 2008). "Cyprus". Central Intelligence Agency. 
  29. ^ "Cyprus exists without Turkey's recognition: president". XINHUA. 1 באוקטובר 2005. 
  30. ^ [2]
  31. ^ [3]
  32. ^ Government of Israel (14 במאי 1948). "Declaration of Israel's Independence 1948". Yale University. אורכב מ-המקור ב-2008-02-13. בדיקה אחרונה ב-23 בפברואר 2010. 
  33. ^ 'Reply' Online Book Chapter 1
  34. ^ "Khartoum Resolution". Council on Foreign Relations. אורכב מ-המקור ב-2014-04-18. בדיקה אחרונה ב-23 בפברואר 2010. 
  35. ^ 1 2 "Treaty on Basic Relations between Japan and the Republic of Korea". בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2008. 
  36. ^ "Declaration of Independence". TIME. 19 באוגוסט 1966. 
  37. ^ Scofield, David (4 בינואר 2005). "Seoul's double-talk on reunification". Asia Times. 
  38. ^ US Library of Congress (7 באוקטובר 2000). "World War II and Korea". Country Studies. 
  39. ^ Sterngold, James (3 בספטמבר 1994). "China, Backing North Korea, Quits Armistice Commission". The New York Times.