מהינדה ראג'פקסה

פרסי מהנדרה "מהינדה" ראג'פקסהסינהלית: මහින්ද රාජපක්ෂ, בטמילית: மகிந்த ராஜபக்ச; נולד ב-18 בנובמבר 1945, ויראקטיה) הוא פוליטיקאי סרי לנקי שכיהן כנשיא סרי לנקה השישי בין 19 בנובמבר 2005 לינואר 2015, וכראש ממשלת סרי לנקה בשנים 2004–2005, 2018 ואחר כך בשנים 2019–2022 (בימי נשיאות אחיו, גוטבאיה רג'פקסה). הוא היה מנהיג מפלגת החרות של סרי לנקה והחל משנת 2016 מנהיג פלג שנפרד ממנה – חזית העם של סרי לנקה. ראג'פקסה היה ידוע כבעל דעות פוליטיות של שמאל-מרכז, היה חבר בפרלמנט בין השנים 1970–1977 ושוב אחרי 1989. בשנות ה-90 מילא תפקידים של שר, כולל שר העבודה, שר הדיג, שר האוצר. הוא עורך דין בהכשרתו.

מהינדה ראג'פקסה
මහින්ද රාජපක්ෂ
மகிந்த ராஜபக்ச
נשיא סרי לנקה בשנים 2005–2015; צילום משנת 2006
נשיא סרי לנקה בשנים 2005–2015; צילום משנת 2006
לידה 18 בנובמבר 1945 (בן 76)
ציילון הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה סרי לנקהסרי לנקה סרי לנקה
השכלה
  • מכללת ריצ'מונד
  • מכללת נלנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה United People's Freedom Alliance, מפלגת החופש של ציילון, Sri Lanka Podujana Peramuna עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Shiranthi Rajapaksa (1983) עריכת הנתון בוויקינתונים
יושב ראש חבר העמים הבריטי ה־11
15 בנובמבר 2013 – 9 בינואר 2015
(שנה ו־7 שבועות)
נשיא סרי לנקה ה־6
19 בנובמבר 2005 – 9 בינואר 2015
(9 שנים ו־7 שבועות)
חבר הפרלמנט של סרי לנקה
17 באוגוסט 2015 – מכהן
(6 שנים ו־39 שבועות)
15 בפברואר 1989 – 19 בנובמבר 2005
(16 שנים)
27 במאי 1970 – 21 ביולי 1977
(7 שנים ו־8 שבועות)
D. P. Atapattu
Ranjit Atapattu
מנהיג האופוזיציה
6 בפברואר 2002 – 2 באפריל 2004
(שנתיים ו־8 שבועות)
רטנסירי ויקרמניאקה
רניל ויקרמסינגה
ראש ממשלת סרי לנקה
6 באפריל 2004 – 19 בנובמבר 2005
(שנה ו־32 שבועות)
רניל ויקרמסינגה
רטנסירי ויקרמניאקה
26 באוקטובר 2018 – 14 בנובמבר 2018
(20 ימים)
רניל ויקרמסינגה
רניל ויקרמסינגה
21 בנובמבר 2019 – 9 במאי 2022
(שנתיים ו־24 שבועות)
שר האוצר של סרי לנקה
23 בנובמבר 2005 – 9 בינואר 2015
(9 שנים ו־6 שבועות)
Sarath Amunugama
Ravi Karunanayake
פרסים והוקרה
Registered firearms עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

רקע משפחתי ושנות צעירותו ולימודיועריכה

ראג'פקסה נולד בדרום ארצו, בוויראקטיה, במחוז המבנטוטו שבחבל רוּהוּנה, במשפחה אמידה מעורבת מאוד בפוליטיקה המקומית והארצית. אביו, דון אלווין ראג'פקסה (1905–1967) נמנה עם תומכיו של סולומון בנדרנאיקה שעזב בשנת 1951 את ממשלת המפלגה הלאומית המאוחדת UNP והקים את מפלגת החירות של סרי לנקה. ראג'פקסה האב כיהן כחבר בפרלמנט בשנים 19471965, היה לסגן יו"ר הפרלמנט ושר החקלאות בממשלה של ויג'יאננדה דהניאקה בשנים 19591960, עדיין תחת שלטון החסות הבריטי. דודו של מהינדה רג'אפקסה, ד.מ. ראג'פקסה נודע בכינוי "האריה מרוהונה" והיה יועץ במועצה המדינית של ציילון מטעם חבל המבנטוטה בשנות ה-30 של המאה ה-20. לוחם לזכויות מגדלי עשב הקוראקאן או "אלאוסינה", ד. מ. ראג'פקסה נהג לענוד את הצעיף החום-אדמדם האופייני לאיכרים באזור שלו. מהינדה רג'אפקסה חידש את מנהג דודו ועונד צעיף זה.

מהינדה ראג'פקסה למד במכללת ריצ'מונד בגאלה, ולאחר מכן נסע לקולומבו הבירה, שבה למד קודם במכללה הבודהיסטית נלנדה ואחר כך במכללת תורסטאן. בצעירותו שיחק בתפקידים משניים בכמה סרטי קולנוע ועבד פרק זמן כעוזר ספרן באוניברסיטת וידיודאיה. אחרי מות אביו בשנת 1967 נבחר למועמד מפלגת החירות Freedom Party בגזרה האלקטורלית בליאטה שבמקום הולדתו. כעבור 3 שנים בשנת 1970 נכנס בגיל 24 לפרלמנט כחבר הצעיר ביותר של הבית.

את לימודי המשפטים סיים ב-1974 במכללת סרי לנקה למשפטים ובנובמבר 1977 הוסמך כעורך דין. באותה שנה, בעקבות תבוסתה ההיסטורית של מפלגתו, שבהנהגת סירימאבו בנדרנאיקה, איבד את מושבו בפרלמנט. בשנים 1977–2001 ניהל רג'אפקסה משרד עריכת דין ביישוב טנגל במחוז הולדתו המבנטוטה ועסק רבות בנושא הפרות זכויות האדם. במשך 25 שנה, עד שנת 2004 עמד בראש הוועד הסרי לנקי להזדהות עם הרשות הפלסטינית, תוך כדי תמיכה, בתוקף תפקיד זה, במציאת פתרון בדרכי שלום של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובהקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

בשנת 1989 נבחר שוב לפרלמנט מטעם מחוז המנטוטה והתפרסם יחד עם מנוראני סרבנאמוטו הודות לארגון "חזית האימהות" שהתנגד ל"טרור הלבן" של קבוצת "החזית הפטריוטית הלאומית" ("Deshapremi Jathika Vyaparaya").

בשנות ה-90 של המאה ה-20עריכה

בממשלה בהנהגת סירימאבו בנדרנאיקה, כיהן ראג'פקסה כשר העבודה ואחר כך כשר ענף הדיג. הניצחון של מפלגת הלאומית המאוחדת בשנת 2001 הביא אותו בחזרה לשורות האופוזיציה. בעת כהונתו כשר נפתחה אוניברסיטה אוקיינוגרפית, הוקמה יחידת משמר החופים וכמו כן התחילו בעבודות בניית נמל חדש בהמבנטוטה (בשיתוף פעולה עם סין). במרץ 2002 נבחר ראג'פקסה להיות מנהיג האופוזיציה בסרי לנקה.

ראש ממשלה בימי הנשיאה קומרטונגה (2004–2005)עריכה

ב-6 באפריל 2004 מונה ראג'פקסה לראש ממשלה במקום רניל ויקרמסינגה, בעקבות ניצחון הקואליציה הקרויה "ברית החירות של העם המאוחד" - UPFA. ממשלתו הצטרכה להתמודד עם ההשלכות הקשות של הצונאמי מדצמבר 2004 שגרם לאבדן 35,000 חיי אדם, ואחר כך עם השלכות רעידת האדמה והצונאמי החדש מכיוון סומטרה בשנת 2005.

הקדנציה הראשונה כנשיא סרי לנקה (2005–2010)עריכה

ב-17 בנובמבר 2005, כמועמד של מפלגת החירות של סרי לנקה ובתמיכת קואליציה של 25 מפלגות, לרבות המפלגה הקומוניסטית והסיעה הלאומנית הסינהלית "החזית העממית לשחרור" JVP, ניצח ראג'פקסה בבחירות את יריבו, ויקרמסינגה, תוך זכייה ב-50.33% מהקולות. כעבור יומיים נכנס לתפקיד, כשבאמתחתו תוכנית שאפתנית האמורה להעלות את קרנה של סרי לנקה בעולם ואת רמת חיי תושביה – תוכנית הקרויה "החזון של מהינדה" ("מהינדה צ'ינטאנה").[1]

סיום מלחמת האזרחים עם תבוסת "נמרי השחרור של טאמיל אילם"עריכה

בהתמודדות עם המאבק נגד הגרילה הבדלנית של נמרי השחרור של טאמיל אילם LTTE, שלל ראג'פקסה את רעיון האוטונומיה לשטחים המאוכלסים על ידי רוב טמילי ודגל בשמירת אחדות סרי לנקה כמדינה. במדיניותו זו מצא רג'אפקסה בני ברית חדשים בזירה הבין־לאומית, למשל איראן בהנהגתו של מחמוד אחמדינז'אד שביקר בקולומבו בשנת 2008.[2] ראג'פקסה הצליח בשנות שלטונו הראשונות, יחד עם אחיו, גוטאבאיה רג'אפקסה שכיהן כשר הביטחון ועם מפקד הצבא, הגנרל סראת פונסקה, לזכות בניצחון צבאי היסטורי על טרור הנמרים הטמילים ושם קץ על ידי כך למלחמה עקובה מדם שנמשכה מעל 26 שנה וגבתה בין 80,000 ל-100,000 חיי אדם, לרבות חייהם של כמה ממנהיגי המדינה (ותושבים רבים אחרים) בפיגועי התאבדות של הבדלנים. אחרי הריגתם של מנהיג הנמרים הטמילים ולופילאי פרבהקראן וכמה משותפיו, ב-18 במאי 2009 הכריז ג'פאקסה רשמית על סיום מלחמת האזרחים – "הניצחון על הטרור".[3] לפי הערכות של האו"ם בעת המתקפה נגד הלוחמים הטמילים נהרגו כשבעת אלפים אזרחים. מנהיג טמילי דיבר על 10,000 הרוגים מקרב האזרחים. וגורדון וייס, אחד מהפקידים הבכירים של האו"ם שפעל בסרי לנקה טען שממשלת סרי לנקה אחראית לטבח של כארבעים אלף טמילים.[4] ימים ספורים לפני הניצחון על "נמרי השחרור", דחה ראג'פקסה את הלחצים של שרי החוץ של צרפת ובריטניה, קושנר ומיליבנד להסכים לשביתת נשק. הוא ייעץ להם לפשפש במעשי בני ארצותיהם בעיראק ובאפגניסטן לפני שיבואו בטענות נגד אחרים. ראג'פקסה טען שמדובר במלחמה פנימית ושאינו זקוק לשיעורים מהמנהיגים המערביים.[5]

בינואר 2009 נרצח עורך עיתון שמתח בקורת על הנשיא ראג'פקסה.

הקדנציה השנייה כנשיא (2010–2015)עריכה

תוך זכייה בפופולריות רבה בקרב האוכלוסייה הסינהלית שהיא רוב בארצו, ניצח הנשיא ראג'פקסה גם בבחירות הנשיאותיות מינואר 2010 מול בן מפקד הצבא לשעבר ובן בריתו לשעבר, הגנרל פונסקה, שהחליט לרוץ לנשיאות מטעם החזית הדמוקרטית החדשה של סרי לנקה. הפעם זכה ב-57.88% מכלל הקולות בעוד פונסקה קיבל 40.15%. אחרי בחירתו של ראג'פקסה לקדנציה נוספת של שש שנים, שני היריבים האשימו זה את זה במזימות של הפיכה צבאית. ראש הברית הלאומית הטמילית בסרי לנקה, ראג'אוורוטיאם סמפנטאן האשים את רג'אפקסה בהפרות של זכויות האדם בעת הסכסוך עם הגרילה הטמילית. בעקבות תבוסתה, כ-280,000 בני אדם נותרו חסרי בית. גם סמפנטאן וגם פונסקה התלוננו על מניפולציות של תוצאות הבחירות, אבל לא יכלו למצוא הוכחות לכך.

בסופו של דבר הגנרל פונסקה נעצר ונידון ל-30 חודשי מאסר על ידי בית דין צבאי. בשנים 2009–2010 הנשיא ראג'פקסה עורר ביקורות בשורות האופוזיציה ובתקשורת בגלל התעצמות פולחן אישיות שלו ברחבי המדינה והפרות זכויות אדם בעיקר בנוגע לדרי מחנות לעקורים הטמילים. עקב טענות מבקריו על "פשעי מלחמה" בעת המאבק בטרור הטמילי, הועלו חששות לאפשרות שהנשיא הסרי לנקי ייעצר במקרה שינחת על אדמת אנגליה.[6] ב-8 בספטמבר 2010 הפרלמנט של סרי לנקה עם רוב של 161 קולות מול 17 מתנגדים והרבה המענויות הצביע בעד תיקון לחוקה שנועד לאפשר לנשיא להישאר בתפקיד יותר משתי קדנצות ולאפשר לרג'פקסה לרוץ לנשיאות פעם שלישית. בנוסף לפי התיקון מחדש פוזה המועצה שבעבר נדרשה לייעץ לנשיא במינוי שופטים, ועדות בחירות וועדות לזכויות האדם. במקום המועצה זו הוקמה מועצה פרלמטרית ללא זכות וטו ושכללה רק שני חברי אופויזיציה. אנשי אופוזיציה האשימו אותו שהשתמש בשוחד ואיומים כדי למשוך את תמיכתם של חברי פרלמנט מהאופוזיציה. בינואר 2013 פיטר רג'פקסה את נשיא בית המשפט העליון שיראני בנדרנאיקה ומינה במקומו אדם מקורב אליו, הפלקליט הכללי לשעבר מוהן פיריס. בנובמבר 2014 החליט בית המשפט העליון שאין מניעה משפטית לאפשרות שרג'פקסה ייבחר לכהונה שלישית. בתמיכה מקיר לקיר במפלגתו בנובמבר 2014 חתם רג'פקסה על ארגון בחירות נשיאותיות טרם המועד, (כהונתו הייתה אמורה להסתיים בנובמבר 2016).

הבחירות לנשיאות ב-2015עריכה

ב-21 בנובמבר 2014 הודיע במפתיע מייטריפלה סירסינה, שהיה שר הבריאות ומזכיר כללי של מפלגת החירות של סרי לנקה כירוץ לנשיאות כמועמד משותף מטעם האופויזיציה, כולל המפלגת האחדות הלאומית. הוא נתמכך על ידי נשיאת סיר לנקה לשעבר, צ'נדריקה קומרטונגה ופוליטיקאים משפעים אחרים, לרבות מברית החירות של העם המאוחד. (UPFA). אחרי תבוסתו בבחירות לנשיאות ב-9 בינואר 2015 התפטר רג'פקסה מתפקיד הנשיא לטובת מייטריפלה סיריסנה. יותר מאוחר ב-2015 להא הצליח ראג'פקסה להגיע לראשות הממשלה אחרי שבבחירות לפרלמנט מפלגתו נוצחה. הוא נבחר לפרלמנט מטעם המחוז קורונגלה. רניל ויקמסינגה התמנה לאטש ממשלה במקומו.

ראש ממשלה בפועל (2018)עריכה

ב-28 באוקטובר 2018 אחרי שמפלגת UPFA עזבה את הקואליציה הממשלתית, ביקש הנשיא סיריסנה מרג'פקסה להרכיב ממשלה חדשה. ראש הממשלה המכהן, רניל ויקמסינגה סירב לקבל את הדין וטען שהמינוי אינו חוקי. פרץ משבר חוקתי. הפרלמנט הצביע בשתי הצבעות אי אימון נגד ראג'פקסה, אולם הנשיא סיריסנה דחה אותן. ב-3 בדצמבר 2018 בית משפט השהה סמכויותיו של ראג'פקסה כראש ממשלה בטיעון שממשלתו אינה יכולה לתפקד עד שלא תהיה לגיטימית. בהמשך פלג בראשות ראג'פקסה התפלג מממפלגת החירות והקים מפלגה החדשה חזית העם של סרי לנקה שיותר מאוחר, בבחיות המקומיות ב-11 בפברואר 2018 כבשה את המקום הראשון לפי שיעור הקולות. בסופו של דבר אחרי 50 יום התפטר מראשות הממשלה ב-15 בדצמבר 2018.

מנהיג האופוזיציהעריכה

ב-18 בדצמבר 2018 הפך מהינדה ראג'פקסה לראש האופוזיציה.

ראש ממשלה (2019–2022)עריכה

אחרי שאחיו הצעיר, גוטבאי ראג'פקסה נבחר לנשיא הרפובליקה ב-16 בנובמבר 2019, ב-21 בנובמבר שוב התמנה מהינדה ראג'פקסה לראש ממשלה בשנת 2022 בנסיבות משבר כלכלי חמור, אחרי מהומות מתמשכות כולל אלימות של תומכי ראש הממשלה נגד מפגינים, ב-9 במאי 2022 נאלץ ראג'פקסה להתפטר מראשות הממשלה. הוא פונה מביתו על ידי הצבא אחרי שמפגינים הציתו אותו ופרצו בו. [7]

חיים אישייםעריכה

מהינדה ראג'פקסה נשוי לשיראנטי, פסיכולוגית, בת של הקומודור א. פ. ויקרמאסינגה ומלכת יופי לשעבר, ולזוג יש שלושה בנים. הבן הבכור, נמל, הוא חבר בפרלמנט מטעם המחוז המבנטוטה והאח האמצעי, יושיטה, משרת כסגן משנה בחיל הים(אנ').

פרסים ואותות כבודעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מהינדה ראג'פקסה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה