פתיחת התפריט הראשי

מוזיאון הסובלנות

מוזיאון של מרכז שמעון ויזנטל במרכז ירושלים.

מוזיאון הסובלנות של מרכז שמעון ויזנטל, הוא מוזיאון במרכז ירושלים.

מוזיאון הסובלנות
Museum of Tolerance, Jerusalem, 2018.jpg
מידע על המבנה
סוג מוזיאון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
התחלת הבנייה 2004
סיום הבנייה 2019 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 16,000 מ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
קומות 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל אידאס עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלים מרכז שמעון ויזנטל עריכת הנתון בוויקינתונים
עלות 260,000,000 דולר אמריקני עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°46′46″N 35°13′12″E / 31.779527777778°N 35.220055555556°E / 31.779527777778; 35.220055555556
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מודל של המוזיאון על פי התכנון הראשוני
מודל של אולם הכנסים על פי התכנון הראשוני
מפת האזור משנת 1946, השטח שעליו נבנה המוזיאון היה במקור חלק מבית הקברות ממילא

היסטוריהעריכה

השטח שעליו נבנה המוזיאון היה במקור חלק מבית הקברות ממילא. בתקופת המנדט הבריטי התפתח השטח הבנוי של ירושלים מסביב לבית הקברות שנותר כשטח פתוח. בשנות ה-60 של המאה ה-20 נסלל המשכו של רחוב הלל (שבמקור נקרא רחוב בצלאל) ונבנה בית אגרון שנחנך ב-3 ביוני 1969[1]. באותה עת נסלל במקום מגרש חנייה עירוני לבאי בית אגרון וגן העצמאות[2].

את הקמת המוזיאון יזם הרב מרווין האייר שיזם מוזיאון דומה בלוס אנג'לס שנחנך בשנת 1997[3]. לצורך הקמת המוזיאון הקצתה עיריית ירושלים את שטח מגרש החנייה. בדצמבר 2000, אישרה הועדה המקומית לתכנון ולבנייה בירושלים את התוכנית להקמת המוזיאון[4], ובדצמבר 2001 אישרה אותה למתן תוקף ועדת המשנה המחוזית להתנגדויות. לאחר שקבעה, כי המוזיאון יופעל כמוזיאון מוכר על פי חוק המוזיאונים ויפעל כרשות ציבורית ולא כמוזיאון פרטי. החלטה זו נבעה מהתנגדות שהגיש מוזיאון יד ושם, שחשש כי המוזיאון יעסוק בין היתר בנושאים הקשורים לשואה. לתוכנית הוגשו בסך הכל שלוש התנגדויות: התנגדות טכנית, התנגדות של תושב הגר בסמוך, והתנגדות מוזיאון יד ושם[5].

ב-23 בנובמבר 2002 נערך טקס הסרת הלוט מעל דגם המבנה בבית הנשיא בירושלים. עיצוב המוזיאון בתכנונו המקורי היה של האדריכל פרנק גרי נחשב לייחודי בישראל, ועל כן זכה לתומכים ומתנגדים רבים, עוד בטרם נבנה. עיצובו נודע עקב צורתו האמורפית והמיוחדת כמו גם עקב ציפויו בזכוכית ובטיטניום; עיצוב המזכיר את מוזיאון גוגנהיים בבילבאו. עלותו הגבוהה של המוזיאון, עקב עיצובו הייחודי, הגיעה עד לכ-200 מיליון דולרים המגיעים מכספי תרומות ומכספי מרכז שמעון ויזנטל[3].

בין תומכי העיצוב הייחודי המקורי של המרכז ושל המוזיאון, נמנו ראשי העירייה לשעבר אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי. תומכיו טענו כי עיצובו ימשוך תיירות למרכז ירושלים ויחזק אותה במבקרים רבים ובתמורה כלכלית. מתנגדי התוכנית טענו, כי ירושלים אינה זקוקה למונומנט נוסף ומוזיאון בעיצוב זה, המצופה בחומרים שאינם נפוצים בעיר, יהיה נטע זר בהשוואה לבנייה בנחלת שבעה, המאופיינת בבניית אבן נמוכה וברחובות צרים[6].

ב-2 במאי 2004 נערך בכיכר טקס הנחת אבן הפינה למוזיאון, בנוכחות מושל קליפרוניה לשעבר ארנולד שוורצנגר[7]. באוקטובר 2004 זכתה חברת מנרב בחוזה להקמת המבנה תמורת 120 מיליון דולר[8].

בניית המרכז החלה ביוני 2005 לאחר קבלת השטח מעיריית ירושלים[9], עת שמוריה, חברת הפיתוח העירונית, החלה בעבודות חפירה באתר[10]. בדצמבר 2005 ערכה רשות העתיקות חפירת הצלה באתר, במימון מרכז ויזנטל, כדי לפנות את השטח לבניין. חפירת הצלה נוהלה על ידי הארכאולוג גדעון סולימני ובמהלכה נמצאו כ-1000 שלדים[11]. עם התחלת הבנייה, התנגדו לה ארגונים מוסלמים נוכח הקמתו של המוזיאון על חלק משטחו של בית קברות מוסלמי עתיק, בית הקברות ממילא. ארגונים אלו תבעו את הפסקת העבודות וזכו לצו הקפאת תהליכי בנייה מבית המשפט העליון, שדרש תהליך גישור בין הצדדים[12]. נציגי המוזיאון הציעו לשפץ ולהעביר את הקברים למקום אחר על חשבונם. ב-29 באוקטובר 2008 פסק בית המשפט העליון וקבע כי אין מניעה להמשיך בבניה[13]. לאחר החלטת בג"ץ שאישרה את הקמת המוזיאון נשכר הארכאולוג אלון שביט באמצעות חברה פרטית שבבעלותו לפנות את הקברים והשלדים שבאתר[14].

בינואר 2010 הודיע האדריכל פרנק גרי כי בחר לא להיות מעורב יותר בעיצוב ותכנון המוזיאון[15]. בחודש ספטמבר באותה שנה התפרסם כי משרד חיוטין אדריכלים זכה בתחרות פנימית לתכנון מחודש של המוזיאון בעיצוב פשטני בהרבה מן העיצוב שבתכנון המקורי[16].

ב-12 ביולי 2011 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה את הקמתו של מוזיאון הסובלנות על פי התוכנית החדשה ועבודות הכשרת השטח באתר חודשו[17]. בינואר 2012 נודע שגם משרד חיוטין אדריכלים נטש את הפרויקט בשל עיכוב בתשלומים ובשל סכסוך עם מרכז שמעון ויזנטל, שעומד מאחורי הקמת המוזיאון, דבר שהביא להשהייה נוספת של הפרויקט[18]. הפרויקט עבר לתכנון משותף של משרד האדריכלים יגאל לוי מירושלים בשיתוף עם משרד האדריכלים Aedas הבריטי-סינגפורי וביולי 2013 התקבל היתר הבנייה למוזיאון בעיצובו המחודש. המוזיאון כולל בתוכו אולם אירועים, בית כנסת, אודיטוריום בעל 380 מקומות, מסעדות, כיתות לימוד וחללים עבור 2 מוזיאונים- אחד עבור מבוגרים ואחד עבור ילדים[19].

בניית המבנה הושלמה בשנת 2019, ובמאי נערך בו האירוע הראשון, אנשי העסקים לארי מייזל ומייקל שטיינברג שתרמו כ-260 מיליון דולר להקמתו, ערכו במוזיאון אירוע הצדעה לכבודו של איש העסקים מוריס קאהן[20].

מבנהעריכה

המרכז, כלול מוזיאון, אולם תיאטרון וקולנוע שמכיל כ-380 מושבים, אולם כנסים, ספריה ומרכז חינוכי. מחוץ למבנה תוכנן בחצר אמפי פארק פתוח של כ-1,000 מקומות שישמש להעלאת מופעים קטנים או הקרנת סרטים בקיץ. הוא נבנה ברחוב הלל פינת רחוב מנשה בן ישראל, מול כיכר החתולות ושכונת נחלת שבעה הסמוכה, וגבול בבית הקברות המוסלמי בממילא ובגן העצמאות. הקומפלקס נבנה במימונם של מרכז שמעון ויזנטל ותורמים נוספים.

בהמשך צפויה בנייה של אגף חיצוני נוסף למוזיאון מעבר לכביש באזור "כיכר החתולות" שיכלול מבנה ציבורי בן 4 קומות ובו מלון בוטיק קטן לשימוש אנשי רוח וכן חדרי סדנאות ופעילות לצעירים מטעם המוזיאון.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מוזיאון הסובלנות בוויקישיתוף

מאמרי דעהעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גב גולדה מאיר בחנוכת בית אגרון בירושלים, מעריב, 4 ביוני 1969
  2. ^ מגרש חניה ליד גן העצמאות, הצופה, 25 בנובמבר 1968
  3. ^ 3.0 3.1 אסתר זנדברגמסונוורים מטיטניום, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2002
  4. ^ דליה טל, ‏תוכנית מוזיאון הסובלנות של פרנק גארי: 16,000 מ"ר, באתר גלובס, 31 בדצמבר 2000
  5. ^ גל ניסים, ‏אושרה התוכנית להקמת מוזיאון הסובלנות בגן העצמאות, באתר גלובס, 30 בדצמבר 2001
  6. ^ אסתר זנדברגהמוזרות האדריכלית הבאה, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2002
  7. ^ יהונתן ליס,גואל פינטו, ארנולד שוורצנגר יחנוך היום את מוזיאון הסובלנות בירושלים, באתר הארץ, 2 במאי 2004
  8. ^ אלעזר לוין, ‏מוזיאון הסובלנות: חב' מנרב תבנה ב-110-120 מיליון ד', באתר גלובס, 24 באוקטובר 2004
  9. ^ השטח ניתן חינם כתרומה למוזיאון בתקופת כהונתו של אהוד אולמרט כראש עיריית ירושלים
  10. ^ גל ניסים, ‏929749 מוזיאון הסובלנות: מוריה תבצע עבודות ב-17 מיליון שקל, באתר גלובס, 3 ביולי 2005
  11. ^ ניר חסוןשלב 2: עדויות מהאתר הסודי, באתר הארץ, 18 במאי 2010
  12. ^ יואב שטרן, בג"ץ הקפיא העבודות להקמת מוזיאון הסובלנות, באתר הארץ, 22 בפברואר 2006
  13. ^ בג"ץ 052/06 חברת אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בע"מ נ' SWC Museum Corp
    שמואל דקלו, ‏בג"ץ: לחדש את בניית מוזיאון הסובלנות בירושלים מבלי לפגוע בקברים המוסלמיים, באתר גלובס, 29 באוקטובר 2008
  14. ^ ניר חסוןד"ר אלון שביט: ראש העמותה, היועץ והקבלן, באתר הארץ, 17 במאי 2010
  15. ^ עקיבא אלדרהאדריכל פרנק גרי פרש מתכנון מוזיאון הסובלנות, באתר הארץ, 15 בינואר 2010
  16. ^ נועם דביר, משרד חיוטין אדריכלים יתכנן את מוזיאון הסובלנות בירושלים, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2010
    נועם דביר, נחשפה תוכנית הבנייה החדשה של מוזיאון הסובלנות בירושלים, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2010
  17. ^ רונן מדזיני, למרות המוסלמים: אושרה בניית מוזיאון הסובלנות, באתר ynet, 12 ביולי 2011
  18. ^ נועם דביר וניר חסון, התפטרו אדריכלי מוזיאון הסובלנות בי-ם, באתר הארץ, 11 בינואר 2012
  19. ^ ליאת בכרך, מה קורה עם פרויקט מוזיאון הסובלנות במרכז העיר?, באתר כל העיר, 22 באפריל 2018
  20. ^ שירי דובר, ‏אנשי העסקים לארי מייזל ומייקל שטיינברג מפרגנים למוריס קאהן, באתר גלובס, 15 במאי 2019