מוזיאון הסובלנות

מוזיאון של מרכז שמעון ויזנטל במרכז ירושלים.

מוזיאון הסובלנות של מרכז שמעון ויזנטל, הוא מוזיאון במרכז ירושלים, אשר מתכונן להיפתח בשנת 2022.

מוזיאון הסובלנות
The Museum of Tolerance in Jerusalem under construction.jpg
צילום אוויר של מוזיאון הסובלנות בעת בנייתו
מידע כללי
סוג מוזיאון עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
בעלים מרכז שמעון ויזנטל עריכת הנתון בוויקינתונים
עלות 260,000,000 דולר אמריקני עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה 2004–2019 (כ־15 שנים)
אדריכל אידאס עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
שטח 16,000 מ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
קומות 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°46′46″N 35°13′12″E / 31.779527777778°N 35.220055555556°E / 31.779527777778; 35.220055555556
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מודל של המוזיאון על פי התכנון הראשוני
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מודל של אולם הכנסים על פי התכנון הראשוני
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מפת האזור משנת 1946, השטח שעליו נבנה המוזיאון היה מגרש חנייה עירוני לבאי בית אגרון וגן העצמאות. במסגרת חפירות הצלה התברר בדיעבד שהחניון היה ממוקם על חלק קטן מבית הקברות ממילא
מגרש החניה שעליו נבנה המוזיאון עם סלילתו והקמת גן העצמאות סביבו ב-1969

היסטוריהעריכה

חלק מן השטח עליו נבנה המוזיאון היה שייך בתחילתו לבית הקברות המוסלמי בממילא. לאורך תקופת המנדט הבריטי פיתוח השטח העירוני הבנוי של ירושלים התקדם מסביב לבית קברות זה, שנחשב עד אז כשטח פתוח. בשנות ה-60 של המאה ה-20 נסלל המשכו של רחוב הלל (שנקרא במקור רחוב בצלאל) והוקם 'בית אגרון', שנחנך ב-3 ביוני 1969[1]. באותה עת נבנה במקום גם מגרש חנייה עירוני מוסדר לבאי 'בית אגרון', 'בית המהנדס' וגן העצמאות[2].

את הקמת המוזיאון יזם הרב מרווין האייר שיזם הקמת מוזיאון דומה גם בלוס אנג'לס, שנחנך ב-1997[3]. לצורך הקמת מוזיאון הסובלנות תרמה עיריית ירושלים את השטח שהוקצה למגרש החנייה. בדצמבר 2000, אישרה הועדה המקומית לתכנון ולבנייה בירושלים את תוכנית הקמת המוזיאון[4]. כעבור שנה, בדצמבר 2001 אושרה התוכנית סופית כשקיבלה תוקף מוועדת המשנה המחוזית להתנגדויות, לאחר שנקבע כי המוזיאון יופעל כמוזיאון מוכר על פי חוק המוזיאונים ויפעל כרשות ציבורית ולא כמוזיאון פרטי. החלטה זו נבעה מהתנגדות שהגיש מוזיאון יד ושם, שחשש כי מוזיאון זה יעסוק בין היתר גם בנושאים הקשורים לשואה. לתוכנית הוגשו בסך הכל שלוש התנגדויות: התנגדות טכנית, התנגדות של תושב הגר בסמוך, והתנגדות מוזיאון יד ושם[5].

ב-23 בנובמבר 2002 נערך טקס הסרת הלוט מעל דגם המבנה בבית הנשיא בירושלים. עיצוב המוזיאון בתכנונו המקורי נעשה על ידי האדריכל פרנק גרי ונחשב לייחודי בישראל, ועל כן זכה לתומכים ומתנגדים רבים, עוד בטרם נבנה. העיצוב יוצא הדופן התבטא גם בצורתו האמורפית והמיוחדת, כמו גם בציפוי החדשני בזכוכית ובטיטניום; העיצוב הזכיר את מוזיאון גוגנהיים בבילבאו, אף הוא פרויקט של פרנק גרי. עלותו הגבוהה של המוזיאון, בשל העיצוב והציפוי הייחודי, הרקיעה עד לכ-200 מיליון דולרים, מכספי תרומות ומכספי מרכז שמעון ויזנטל[3].

בין תומכי העיצוב הייחודי המקורי (של המרכז ושל המוזיאון) נמנו גם ראשי העירייה לשעבר אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי; תומכי התוכנית טענו כי עיצוב זה ימשוך תיירות לירושלים, יחזק אותה בתיירים רבים ויביא תמורה כלכלית. מתנגדיה טענו כי ירושלים אינה זקוקה למונומנט נוסף ומוזיאון בעיצוב כזה, הדורש ציפוי בחומרים שאינם נפוצים בעיר, שיהיה נטע זר בהשוואה לבנייה בנחלת שבעה, המאופיינת בבניית אבן נמוכה וברחובות צרים[6].

ב-2 במאי 2004 נערך בכיכר טקס הנחת אבן הפינה למוזיאון, בנוכחות מושל קליפרוניה לשעבר ארנולד שוורצנגר[7]. באוקטובר 2004 זכתה חברת מנרב בחוזה להקמת המבנה בעלות 120 מיליון דולר[8].

בניית המרכז החלה ביוני 2005 לאחר קבלת השטח מעיריית ירושלים[9], כשמוריה, חברת הפיתוח העירונית, החלה בעבודות חפירה באתר[10]. בדצמבר 2005 ערכה רשות העתיקות חפירת הצלה באתר, במימון מרכז ויזנטל, כדי לפנות את השטח לבניין. במהלך חפירת ההצלה, שנוהלה על ידי הארכאולוג גדעון סולימני, נמצאו כ-1000 שלדי אדם[11]. כבר בהתחלת הבנייה התנגדו לה ארגונים מוסלמיים, בגלל הקמת המוזיאון על חניון עירוני שהיה בעברו חלק משטח בית קברות מוסלמי עתיק - בית הקברות ממילא. ארגונים אלו תבעו את הפסקת העבודות וזכו לצו הקפאת תהליכי בנייה מבית המשפט העליון, שדרש תהליך גישור בין הצדדים[12]. נציגי המוזיאון הציעו לשפץ ולהעביר את הקברים למקום אחר על חשבונם. ב-29 באוקטובר 2008 קבע בית המשפט העליון בפסיקתו כי אין מניעה להמשיך בבניה[13]. לאחר החלטת בג"ץ לאשר את הקמת המוזיאון נשכר הארכאולוג אלון שביט, באמצעות חברה פרטית שבבעלותו, לפנות את הקברים והשלדים שבאתר[14].

בינואר 2010 הודיע האדריכל פרנק גרי כי בחר שלא להיות מעורב יותר ונסוג מעיצוב ותכנון המוזיאון[15]. בספטמבר באותה שנה התפרסם כי משרד חיוטין אדריכלים זכה בתחרות הפנימית לתכנון מחודש של המוזיאון[16].

ב-12 ביולי 2011 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים את הקמת מוזיאון הסובלנות לפי התוכנית החדשה ועבודות הכשרת השטח באתר חודשו[17]. בינואר 2012 נודע שגם משרד חיוטין אדריכלים נטש את הפרויקט בשל עיכוב בתשלומים וסכסוך עם מרכז שמעון ויזנטל העומד מאחורי הקמת המוזיאון, מה שהביא לעיכוב נוסף של הפרויקט[18]. הפרויקט נמסר לתכנון משותף של משרד האדריכלים יגאל לוי מירושלים, בשיתוף עם משרד האדריכלים Aedas הבריטי-סינגפורי; ביולי 2013 התקבל היתר הבנייה האחרון למוזיאון, בעיצוב המחודש.

מרבית הקמת המבנה הושלמה חלקית ב-2019; במאי אותה שנה נערך שם האירוע הראשון: אנשי העסקים לארי מייזל ומייקל שטיינברג, שתרמו כ-260 מיליון דולר להקמתו, ערכו במוזיאון אירוע הצדעה לכבוד איש העסקים מוריס קאהן[19]. השלמת המוזיאון ופתיחתו לציבור טרם הושלמה. הוא היה צפוי להיפתח חלקית לקהל החל מ-2020, כשבמקביל הבנייה תימשך. לא ידוע מועד סיומו הכללי של הפרויקט ותאריך פתיחתו המלאה, והבנייה צפויה להימשך עד 2022[20].

מבנהעריכה

המרכז כולל: מוזיאון; אולם תיאטרון וקולנוע, ובו 380 מושבים; לובי לכנסים; מרכז חינוכי וספרייה. מחוץ למבנה תוכנן בחצר אמפי פארק פתוח ובו כ-1,000 מקומות המיועד להעלאת מופעים קטנים או הקרנת סרטים בקיץ. הוא נבנה ברחוב הלל פינת רחוב מנשה בן ישראל, מול "כיכר החתולות" ושכונת נחלת שבעה הסמוכה, וגובל בבית הקברות המוסלמי בממילא וגן העצמאות. המכלול נבנה במימון מרכז שמעון ויזנטל וכן תורמים נוספים.

המוזיאון כולל, בנוסף לאודיטוריום, גם בית כנסת, מסעדות, כיתות לימוד וחללים לשני תת-מוזיאונים: אחד למבוגרים ואחד לילדים.

בהמשך צפויה בניית אגף חיצוני נוסף למוזיאון, מעבר לכביש, באזור "כיכר החתולות"; זה יהיה מבנה ציבורי בן ארבע קומות עם מלון בוטיק קטן, לאירוח אנשי רוח, וכן חדרי סדנאות ופעילות לצעירים במסגרת המוזיאון.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מוזיאון הסובלנות בוויקישיתוף

מאמרי דעהעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גב גולדה מאיר בחנוכת בית אגרון בירושלים, מעריב, 4 ביוני 1969
  2. ^ מגרש חניה ליד גן העצמאות, הצופה, 25 בנובמבר 1968
  3. ^ 1 2 אסתר זנדברגמסונוורים מטיטניום, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2002
  4. ^ דליה טל, ‏תוכנית מוזיאון הסובלנות של פרנק גארי: 16,000 מ"ר, באתר גלובס, 31 בדצמבר 2000
  5. ^ גל ניסים, ‏אושרה התוכנית להקמת מוזיאון הסובלנות בגן העצמאות, באתר גלובס, 30 בדצמבר 2001
  6. ^ אסתר זנדברגהמוזרות האדריכלית הבאה, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2002
  7. ^ יהונתן ליס,גואל פינטו, ארנולד שוורצנגר יחנוך היום את מוזיאון הסובלנות בירושלים, באתר הארץ, 2 במאי 2004
  8. ^ אלעזר לוין, ‏מוזיאון הסובלנות: חב' מנרב תבנה ב-110–120 מיליון ד', באתר גלובס, 24 באוקטובר 2004
  9. ^ השטח ניתן חינם כתרומה למוזיאון בתקופת כהונתו של אהוד אולמרט כראש עיריית ירושלים
  10. ^ גל ניסים, ‏929749 מוזיאון הסובלנות: מוריה תבצע עבודות ב-17 מיליון שקל, באתר גלובס, 3 ביולי 2005
  11. ^ ניר חסוןשלב 2: עדויות מהאתר הסודי, באתר הארץ, 18 במאי 2010
  12. ^ יואב שטרן, בג"ץ הקפיא העבודות להקמת מוזיאון הסובלנות, באתר הארץ, 22 בפברואר 2006
  13. ^ בג"ץ 52/06 חברת אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בע"מ נ' SWC Museum Corp
    שמואל דקלו, ‏בג"ץ: לחדש את בניית מוזיאון הסובלנות בירושלים מבלי לפגוע בקברים המוסלמיים, באתר גלובס, 29 באוקטובר 2008
  14. ^ ניר חסוןד"ר אלון שביט: ראש העמותה, היועץ והקבלן, באתר הארץ, 17 במאי 2010
  15. ^ עקיבא אלדרהאדריכל פרנק גרי פרש מתכנון מוזיאון הסובלנות, באתר הארץ, 15 בינואר 2010
  16. ^ נועם דביר, משרד חיוטין אדריכלים יתכנן את מוזיאון הסובלנות בירושלים, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2010
    נועם דביר, נחשפה תוכנית הבנייה החדשה של מוזיאון הסובלנות בירושלים, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2010
  17. ^ רונן מדזיני, למרות המוסלמים: אושרה בניית מוזיאון הסובלנות, באתר ynet, 12 ביולי 2011
  18. ^ נועם דביר וניר חסון, התפטרו אדריכלי מוזיאון הסובלנות בי-ם, באתר הארץ, 11 בינואר 2012
  19. ^ שירי דובר, ‏אנשי העסקים לארי מייזל ומייקל שטיינברג מפרגנים למוריס קאהן, באתר גלובס, 15 במאי 2019
  20. ^ ליאת בכרך, פרויקט מוזיאון הסובלנות במרכז העיר – זוכרים את זה?, ‏22 באפריל 2019