מוזיקה מינימליסטית

מוזיקה מינימליסטית היא מוזיקה המבוססת על תבניות קצרות החוזרות על עצמן לאורך זמן עם שינויים קלים, תוך מיצוי מקסימלי של החומר התמטי המינימלי. היא צמחה בשנות השישים בעיר ניו יורק בעיקר. במידת מה היא חזרה אל הטונאליות שרוב המלחינים המודרניים נטשו בתחילת המאה העשרים. מוזיקה מינימליסטית היא מגמת המשך של סגנונם של יוצרים אמריקאים כגון מורטון פלדמן וג'ון קייג', אך גם יש בה השפעות חזקות מאוד של הביבופ והקול ג'אז, ומוזיקה מימי הביניים.

המלחינים לה מונט יאנג, פיליפ גלאס, טרי ריילי וסטיב רייך היו מאבותיה. בין היצירות החשובות בסגנון זה ניתן למצוא את היצירה "רכבות אחרות" (1988) ו"מוזיקה ל-18 נגנים" של סטיב רייך, "In C" של טרי ריילי, ו"איינשטיין על החוף" (1976) אופרה מאת פיליפ גלאס.

מוזיקה מינימליסטית ותרבות פופולרית

המוזיקה המינימליסטית חדרה לתרבות הפופולרית, ובעיקר לסצנת הרוק הניו יורקית. היא השפיעה על מפיקים ואמנים כבריאן אינו ודייוויד בואי. אחת הלהקות שההשפעה של המוזיקה המינמליסטית ברורה אצלן ביותר היא הוולווט אנדרגראונד, ג'ון קייל היה נגן הוויולה בכמה יצירות של פיליפ גלאס, וגם לאנגוס מקליז, המתופף הראשון של ההרכב היה עבר במוזיקה מינימליסטית.

לקריאה נוספת

• אלכס רוס, וכל השאר רעש, להאזין למאה העשרים, מודן, 2011, חלק שלישי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מוזיקה מינימליסטית בוויקישיתוף

• מוזיקה מינימליסטית, דף שער בספרייה הלאומית

ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.