מוזיקת נשמה

ז'אנר מוזיקלי אמריקאי
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מוזיקת נשמהאנגלית: Soul music) היא שילוב של רית'ם אנד בלוז וגוספל שהחל בשנות ה-50 של המאה ה-20 המאוחרות בארצות הברית. רית'ם אנד בלוז (באנגלית: בלוז וקצב, מינוח שטבע המפיק המוזיקלי ג'רי וקסלר) הוא בעצמו שילוב של בלוז וג'אז, כאשר שנות ה-40 של המאה ה-20 קבוצות קטנות של מוזיקאים אמריקאים-אפריקאים, שניגנו בדרך-כלל בסקסופון, שילבו ג'אז עם מסורות של בלוז. מוזיקת נשמה נבדלת מרית'ם אנד בלוז בכך שהיא משתמשת במוטיבים של גוספל, בדגש הגדול יותר על שירה, ובשילוב של נושאים חילוניים ודתיים גם יחד.

מוזיקת נשמה
מקורות סגנוניים מוזיקת גוספל חילונית • בלוזR&B
מקורות תרבותיים סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 בארצות הברית (במיוחד ממפיס ודטרויט)
מוצא ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלים גיטרהבסקלידיםתופיםכלי נשיפה • קולות
פופולריות מיינסטרים בכל העולם החל משנות ה-60 עד תחילת שנות ה-80
נגזרות פאנקדיסקוR&B עכשוויהיפ הופ
תת-סוגות
נאו סול • מוזיקת נשמה לטינית • מוזיקת נשמה קולנועית
סוגות היתוך
גא'ז נשמה • נשמה פסיכדאלי • בלוז נשמה
סצינות אזוריות
שיקגו • דטרויט • ממפיס • ניו אורלינס • פילדלפיה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסוגה נחלקת בין סגנון שירה יפה, נעים לאוזן, מלודי ומלטף (כגון זה של סם קוק או הסופרימס) לבין סגנון פרוע יותר, מיני ומחוספס שנציגיו הם וילסון פיקט וג'יימס בראון. סגנון נוסף של סול נובע מחיקוי של דרשה של מטיף בכנסייה בהגשה דיקלומית, קצבית ומתחרזת. נציג בולט של סגנון זה הוא סולומון בורק.

אין קשר בין מוזיקת נשמה לבין "שירי נשמה" במוזיקה החסידית.

ניאו סול עריכה

כמו כן, ישנו סוג נוסף אשר משויך למוזיקת הנשמה, ושמו הוא נאו-סול. הנאו-סול הוא ז'אנר של המוזיקה הפופולרית. מונח זה נטבע על ידי קידר משנבורג, יזם בתחום המוזיקה בסוף שנות ה-90. סוג מוזיקה זה מבוסס במידה רבה על מילות מוזיקת הנשמה. סגנון זה נקרא כך ומאופיין בכך שזהו סגנון חדש יותר ממוזיקת הנשמה, אשר בו מילות השיר הם כשל שיר נשמה, אך מנגינתן והגשתן (איך שהזמר/ת שר/ה) היא כשל האר אנד בי, עם שילוב אלמנטים מג'אז, פאנק, היפ הופ ופופ.

הצלחת הזרם הזה במהלך 1990, עזר לפריצות דרך מסחריות וביקורתיות של כמה אמנים, בהם דיאנג'לו, אריקה באדו, לורין היל ומקסוול.

הנוכחות של הזרם ירדה במהלך שנות ה-2000, אף על פי שאמנים חדשים יצאו באמצעים עצמאיים יותר של שיווק המוזיקה הזאת. לדברי עיתונאי המוזיקה מארק אנתוני ניל, "נאו-סול וגלגוליה השונים סייעו להגדיר מחדש את הגבולות וקווי המתאר של הפופ השחור."[1]

בישראל, נוהגים להגדיר כזמרי מוזיקת נשמה, זמרים המשתמשים בסגנון שירה וסלסולים אמריקאיים או בעלי גוון קול חם ועבה וכמו כן ישנה חשיבות לטקסט ולמידת ההתייחסות שלו לרגש ולהבעה האישית של האמן. זמרים מייצגים של סגנון זה בישראל הם: מרגלית צנעני, מומי לוי, קרולינה וסיון בהנם.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מוזיקת נשמה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אנתוני ניל יאנג (2002). Soul Babies: Black Popular Culture and the Post-Soul Aesthetic. ניו יורק.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.