מוחמד שאה קאג'אר
מוחמד שאה קאג'אר (בפרסית: محمد شاه قاجار, נולד בתור מוחמד מִירְזָה; 5 בינואר 1805 – 5 בספטמבר 1848) היה השאה השלישי של פרס (איראן) לבית השושלת הקאג'ארית. שלט 14 שנים מאז מות סבו פתח עלי שאה קאג'אר בשנת 1834 ועד למותו שלו בשנת 1848.
._Portrait_of_a_Nobleman_or_Royal_Figure_(Possibly_Muhammad_Shah_Qajar),_first_half_19th_century.jpg) | |||||
| לידה |
5 בינואר 1805 תבריז, המדינה הנשגבת של פרס | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 בספטמבר 1848 (בגיל 43) טהראן, המדינה הנשגבת של פרס | ||||
| מדינה |
המדינה הנשגבת של פרס  | ||||
| מקום קבורה | מקדש פאטמה מעצומה | ||||
| דת | אסלאם שיעי | ||||
| בן או בת זוג |
מאלכ ג'האן ח'אנום  | ||||
| השושלת הקאג'ארית | |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
ביוגרפיה עריכה
את רוב שלטונו מוחמד מיקד בתוך מדיניות הפנים, קידום מושלים, העלאת דמויות מפתח לחצר מלוכתו ושמירה על אורח החיים הפרסי המסורתי שכן דגל בשמרנות. בכל הקשור למדיניות החוץ, מוחמד דאג ליצירת קשרים עם המונרכיה של יולי וכוחות צרפתים עזרו לו בשני ניסיונות כושלים לכבוש את הראת. יחסיו הטובים של מוחמד עם הצרפתים היוו משקל נגד להשפעה הבריטית שהתחזקה באזור.
לאורך חייו השאה נודע כחולה כרוני. הוא נפטר בגיל 43 ממחלת גַאוּט קשה. בנו, נאסר א-דין שאה קאג'אר יהפוך למפורסם בשליטים הקאג'ארים ויידרש להתמודד במאבק נגד השפעות הקולוניאליזם הגוברות, דבר שייגמר במלחמה האנגלו-פרסית.
היחס לעבדים עריכה
לאורך שלטונו הבריטים החלו בדרישות ממוחמד לעצור את סחר העבדים ובשנת 1846 נשלח פקיד ממשלה בריטי לנהל משא ומתן עם השאה. מוחמד סירב להפסיק את העבדות כמו גם את הסחר בעבדים באומרו כי הקוראן לא אסר על העבדתם של לא מוסלמים. בנוסף השאה טען כי עצירת העבדות תעצור את התאסלמות האנשים (רבים התאסלמו למען שלא יהיו עבדים, מה שעבד לטובת המוסד הדתי). לבסוף בשנה האחרונה בשלטונו השאה החל ברפורמות לעצירת סחר העבדות כאשר היה כבר מוחלש מחולי והושפע מהלחץ הבריטי.
