מולכו (ספר)

מולכו הוא הרומן השלישי מאת אברהם ב. יהושע, שיצא לאור בשנת 1987

מולכו

עטיפת הספר
מידע כללי
מאת	אברהם ב. יהושע
שפת המקור	עברית
תורגם לשפות	צרפתית, אנגלית, שוודית, דנית, הולנדית, פורטוגלית, איטלקית, אסטונית, הונגרית, רוסית, צ'כית
סוגה	רומן
הוצאה
הוצאה	הספריה החדשה
תאריך הוצאה	1987

הרומן מספר על השנה הראשונה של מולכו, גיבור הספר, לאחר שהתאלמן מאשתו. זוהי הפעם הראשונה שבה נוגע הסופר במוצאו המזרחי של גיבורו, ואף מעמת אותו עם מוצאה ה"ייקי" של אשתו, מהשפעתה עליו אין הוא משתחרר, אלא בסוף הספר.

מבקרים רבים מצביעים על כך, ש"מולכו" הוא הספר הראשון שבו נעזר א.ב. יהושע בפרטים מעברו הביוגרפי, וחלקם אף טוענים שזהו הטוב שבספריו.

"מולכו" תורגם ללמעלה מעשר שפות.

עלילה

בתחילת הסתיו נפטרה אשתו של מולכו, המתגורר בחיפה, לאחר שטיפל בה שבע שנים במחלתה. במהלך השנה הראשונה לאחר פטירתה, משתדל מולכו להשתחרר מאחיזתו בה בחייה, ולמצוא בת-זוג חדשה. למולכו שלושה ילדים מתבגרים, אם זקנה בירושלים, עיר הולדתו, וחמותו שמתגוררת סמוך לביתו בדיור מוגן ליוצאי גרמניה. ילדיו של מולכו כבר מסוגלים לדאוג לעצמם, ועיקר דאגתו מופנה לטיפול וטיפוח הקשרים עם חמותו ה"ייקית" הגאה מצד אחד, אך מצד שני הוא עסוק גם במציאת אישה שתוציא אותו מבדידותו ותעיר מחדש את תשוקתו.

אשתו של מולכו הייתה טיפוס אינטלקטואלי, ביקורתית ונוטה להתלונן, בעוד שהוא מגדיר את עצמו כטיפוס לא אינטלקטואלי, בינוני ופסיבי. הוא מנסה ליצור מערכת יחסים נפרדת עם שלוש נשים, שהן אלו שיוזמות את הקשר עמו, אך לאמיתו של דבר, אין הוא מצליח להשתחרר מדמותה ומחלתה של אשתו, ושלוש מערכות היחסים החדשות נידונות לכישלון.

במהלך השנה מבקר מולכו פעמיים בברלין המערבית והמזרחית, עם שתי נשים שונות, לשם סירבה אשתו להגיע לאחר שעלתה לארץ משם, ופעם אחת אצל בת דודתו בפריז. בכל המקומות, כולל עיר מגוריו חיפה, הוא מחדש את ביקוריו בקונצרטים ומתחבר בעוצמה מחודשת ואישית אל המוזיקה.

בסופה של השנה, שהיא גם סופו של הספר, נפטרה אמה של אשתו המנוחה, ובכך בעצם "משתחרר" מולכו מהצורך להתעמת או להתמזג עם השפעתה של התרבות האירופית. או כפי שהוא חוזר ומזכיר פעמים מספר בסופו של הספר בדרכים שונות: "השעה הייתה שלוש לפנות בוקר, ואפילו השעה אצלי [הוא חזר באותו ערב מברלין] רק שתיים, חשב מולכו, מה זה כבר משנה. היתרון האירופאי נמחק כלא היה"

הביקורת

מותה של אשת מולכו
"בארבע לפנות בוקר נפטרה אשתו של מולכו, ובכל מאודו התאמץ מולכו לזהות את רגע המוות כדי שייחרט וייזכר בתוכו, והוא רצה לזכור. ולאחר שבועות ואף חודשים, כשהיה שב ומהרהר בה, נדמה היה לו שאכן הצליח להתיך את רגע הסתלקותה (אם אומנם כך צריך לכנותו. הסתלקות? הוא היסס) לממשות ברורה, מלאה חיוניות, שיש בה לא רק מחשבה ורגש אלא גם אורות וקולות, כמו הצבע הארגמני של תנור החימום הקטן, הירקרקות הזורחת של הספרות בשעון האלקטרוני, אלומת אור צהבהבה שזרמה מחדר האמבטיה והעלתה צללים גדולים במסדרון, ואולי גם אור השמיים, אור ורדרד או שנהב שהפיקה האפילה העמוקה, הוא דימה לחשוב שאכן זכר את שמי הבוקר החשוכים, כדי להוסיף עוצמה והתרגשות גם מן הטבע, אבל בהם כבר לא היה בטוח, גם לא בקולות הגשם והרוח, אבל ידע שהייתה מוזיקה, כן, מוזיקה אמיתית, בעצם ידו הפעיל אותה, בהחלטה מהוססת אבל גם באמונה שאם היא מבקשת לשמוע משהו בעת גסיסתה הרי זו אותה מוזיקה שכל כך הייתה להוטה אחריה בחודשים האחרונים..."
א.ב. יהושע / מולכו

אברהם בלבן כתב ספר שלם המנתח את הספרים: "מולכו" ו"מר מאני", והוא שם דגש על חשיפת הרקע המשפחתי של המחבר בספרים אלו. א.ב. יהושע, כתב בלבן, מספר סיפורים ורומנים לפני "מולכו" אך זוהי הפעם הראשונה שהוא חושף בספר את הרקע המשפחתי שלו. אין שום רמז בספריו הקודמים לכך, שיהושע הוא בן למשפחה ספרדית בעלת שורשים עמוקים בירושלים. "דרכו הספרותית של יהושע הוכתבה על ידי גורמים אישיים משפחתיים, כמו גם על ידי גורמים הקשורים למערכת הספרותית הישראלית" טוען בלבן.

סיפוריו המוקדמים של יהושע היו מופשטים, אלגוריים, אוניברסליים כביכול, ונעדרים כל סממנים של מקום וזמן, ויהושע מודה בראיונותיו שהנטייה המופשטת הזו תאמה את החינוך שקיבל מאמו, יוצאת מרוקו, בד בבד עם רצונו "להתבולל" בהוויה ובתרבות הישראלית. זמן קצר לפני כתיבת "מולכו" נפטר אביו של הסופר ונקבר בבית הקברות הספרדי הישן, וביהושע חלה התקרבות לשורשיו הספרדיים. מכאן הגיעו שני הספרים שבהם דן בלבן: "מולכו" ו"מר מאני".

הפואטיקה של הסיפורים המוקדמים, גורס בלבן, העמידה במרכזה את דחפי עולם המעמקים של האדם, המנותק ממקום ומזמן ונוטה אל המוגזם והגרוסטקי, בעוד שהפואטיקה של מולכו מעמידה במרכזה דמות עגולה שצומחת בתוך רשת משפחתית מפותלת ומעוגנת במציאות חברתית ברורה ומוגדרת.

דרור משעני אינו סבור שמולכו הוא רומן של שיבה לשורשים, אלא פרודיה על רומן כזה. מולכו משוטט בסיומו של הרומן ברחובות ברלין המזרחית בסוג של חיקוי למסע שורשים; החזרת אשתו הייקית שנפטרה - למקורותיה. למעשה, זהו דבר בלתי אפשרי, גרוטסקי, שהרי למולכו עצמו אין שורשים באירופה. שורשיו נעוצים במקום אחר, במקום בו נקבר אביו, בית הקברות הספרדי הישן בירושלים.

בלבן ומשעני כאחד מצביעים על השפעתו הגדולה של עגנון על סגנונו של יהושע. האחרון מודה בכך בעצמו באמרו בראיון: "קצת נעזרתי בשבתאי, קצת בעגנון." לדעת בלבן, הסיבה הנסתרת שבגינה מאמץ יהושע את עגנון היא: שהחיקוי של עגנון אפשר לו "להסתיר את הביוגרפיה המזרחית שלו ולהתחזות לסופר אירופי־מערבי, או, במילים אחרות, יהושע הצעיר ביקש להיבלע בעגנון, האב הספרותי המאומץ, כדי להסתיר את האב הביוגרפי. הדברים עלולים להישמע בוטים אבל לא אני כתבתי אותם אלא יהושע עצמו" טוען בלבן.

מנוחה גלבוע סוברת שבמובנים מסוימים הביא יהושע את הרומן לידי שלמות. הרומן נע בזרמים שקטים, ללא התפרצויות וללא מלודרמות, כפי שמתאים לגיבורו, מולכו. גבר פאסיבי, פשוט ולא אינטלקטואלי, כהגדרתו בעצמו. הרומן משתרע על פני חמישה פרקים שכוללים את ארבע עונות השנה וחוזרים בפרק האחרון אל הסתיו החדש. מולכו עצמו מקפיד לציין את השינויים שחלים בטבע בכל עונה.

מולכו מנסה לשחזר את טיפולו באשתו המנוחה ביועצת המשפטית, שאליה הוא מנסה להתחבר. הוא משרת אותה בעת התאונה, נותן לה את התרופה שנתן בזמנו לאשתו, וזו הרדימה את היועצת למספר ימים, ובעצם מאמת את מה שמזהה היועצת: "ואתה פשוט המתת אותה לאט לאט, לחשה לו... היום הבנתי את זה". והרי גם אשתו התלוננה מדי פעם שהוא ממית אותה. לחופש המלא מאשתו, חייה ומותה, מגיע מולכו רק לאחר מותה של חמותו, במשפט הסיום של הספר: "האם אני כבר חופשי לגמרי, הרהר בתמהון, בפחד קל. ומה אפשר יהיה לעשות בחירות הזאת [...] מוכרחים ממש להתאהב"

גבריאל מוקד מוצא בספר התמודדות קיומית עזה מאוד עם המוות, ומסכת נדודים המחפשת אחיזה על פני רסיסים של מציאות. יש בספר מצבים מפתיעים, דמיוניים, והוא מתאפיין בקווים פוסט-מודרניסטים.

א.ב. יהושע על "מולכו"

א.ב. יהושע, 2015

בסדרת ההסכתים של אתר "עברית" מספר א.ב. יהושע שכתב את הספר בשלבים. הוא החל תחילה לכתוב את הספר "מר מאני" (הרומן הרביעי שלו) ונעצר לאחר הפרק השלישי. באותה תקופה יצא לאור "סוף דבר" של יעקב שבתאי, ויהושע התרשם מהספר שהוא כדבריו: ספר פשוט על אדם פשוט שחש במותו המדומיין הקרב. הוא נטש את כתיבת "מר מאני" והחל בכתיבת "מולכו".

"מולכו" מבוסס על הלילה שבו מתה חברתה הטובה של אשתו של הסופר, איקה. בעלה של החברה סיפר לאיקה על ליל המוות, ויהושע התרשם מהסיפור. שני הדפים הראשונים של הספר מבוססים, אפוא, על סיפורו של הבעל. לאחר מכן, אומר יהושע, הפלגתי בדמיוני. לגיבור הספר אכן יש כמה קווים ביוגרפיים שנלקחו מהאוטוביוגרפיה האישית שלו, מודה יהושע. הוא גבר ספרדי ישן, שנולד בירושלים, מתגורר בחיפה, ודמותו של אביו מזכירה את דמותו של אביו של יהושע, שנפטר מספר שנים טרם כתיבת הספר.

אשתו של מולכו עלתה עם אמה לארץ, ושתיהן מנהלות אורח חיים ותרבות אירופית-גרמנית, על אף ששתיהן פוסלות כל אפשרות של ביקור בארץ מוצאן: גרמניה. ברמה מסוימת, אומר יהושע, גם אשתו שלו הייתה קרובה לתרבות זו. אשתו של מולכו היא אינטלקטואלית מרירה ושמאלנית, ואילו מולכו הוא פאסיבי ללא עמדות נוקשות והשקפת עולם משלו, אך הוא הלך בעקבותיה. כאשר היא מתה, אומר מולכו לעצמו: אני חופשי! אלא שכל הספר מוכיח שאיננו חופשי; מולכו לא מצליח להשתחרר מהשפעתה של אשתו ואמה, עד מותה של האם בסופו של הספר.

מולכו עצמו כאילו לא אפשר לי להכניס אותו לזוגיות, מספר יהושע, והאמת שהוא משחרר את אשתו באמצעות המוזיקה. הוא כאילו מחזיר אותה לבית שלה בברלין שזרקו אותה משם. הלכתי לברלין בעקבות ההליכה שלו, ושם הוא בעצם קולט את המוזיקה והשפעתה עליו. הוא חשב להיות דון ג'ובאני, אבל האופרה כאילו נותנת לו מסר: אתה עדיין לא דון ג'ובאני, כי אשתך עדיין בך, אתה מנסה להשיב אותה מהשאול, כמו אורפאוס. אלא שהפעם הוא מתחבר אל המוזיקה לא בזכות אשתו, אלא בזכותו שלו, הספרדי הירושלמי. מולכו כאילו משכלל את עצמו באמצעות המוזיקה, אומר יהושע.

זהו ספר שהבנתי אותו בשלבים, מודה א.ב. יהושע, ויש הרבה אנשים שאומרים שזהו הספר הטוב ביותר שלי.

לקריאה נוספת

• אמיר בנבג'י, ניצה בן-דב וזיוה שמיר (עורכים), מבטים מצטלבים : עיונים ביצירת א"ב יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010
• ניצה בן דב, עורכת, בכיוון הנגדי; קובץ מחקרים על מר מאני לא"ב יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995
• הלל ברזל, המאה החצויה: ממודרניזם לפוסט-מודרניזם - כרך שני - מוניזם ופלורליזם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013, עמ' 603-598
• יצחק לאור, " מיהו אשכנזי? חור באידאולוגיה של א . ב. יהושע", אנו כותבים אותך מולדת, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995, עמ' 114-105
• אברהם ב. יהושע, לקסיקון הספרות העברית החדשה, בסעיף: "על מולכו" מופיעה רשימה ארוכה של מאמרי ביקורת על הספר
• יוסף אורן, "כיצד מתפטרים מאידאולוגיה", מאזנים, כרך ס״א, גל׳ 2 (אייר תשמ״ז, יולי 1987), עמ׳ 59–62 <נוסח מלא ומורחב נדפס בספרו ציונות וצבריות ברומאן הישראלי (ראשון לציון : יחד, תש״ן 1990), עמ׳ 26–38>
• אילת נגב, "סוף סוף אני כותב רק על אהבה", ידיעות אחרונות, 7 ימים, 18 במרץ 1994, עמ׳ 18–23

קישורים חיצוניים

• חגי חיטרון, "כשא"ב יהושע שולח את מולכו לקונצרט", הארץ, 12 בדצמבר 2016
• א.ב. יהושע, "המוזיקה כמפעילה את העלילה ברומן 'מולכו'", אוניברסיטת בר-אילן, המחלקה לספרות משווה (סרטון)
• אורציון ברתנא, "יהושע נגד מולכו", מעריב, 1 בספטמבר 1989
• אברהם ב. יהושע, לקסיקון הספרות העברית החדשה, בסעיף: "על מולכו"
• שמואל הופרט, "ההווה מרתק אותו, או מוכרחים להתאהב", שיחה עם הסופר א.ב. יהושע לרגל הופעת הרומן החדש שלו, ״מולכו״.  הדואר, שנה 66, גל׳ ט״ז (ה׳ באדר תשמ״ז, 6 במארס 1987), עמ׳ 15–18 (״השיחה הוקלטה עבור המדור לספרות של ״קול ישראל״ ושודרה בשבת, 31 בינואר 1987 ... במסגרת התוכנית ״מלים שמנסות לגעת״ ... )