מונומנטום אדוליטנום

מונומנטום אדוליטנום הייתה כתובת ביוונית ובגעז, ככל הנראה מהמאה ה-3, אשר תיארה את מסעותיו הצבאיים של שליט אקסום. הכתובת מעולם לא אותרה על ידי ארכאולוגים, אך העתק של הטקסט נמצא בכתביו של קוסמס אינדיקופלוסטס, נזיר יווני שסייר באימפריה האקסומית במאה ה-6. הטקסט המקורי נחקק על כיסא מלכות בעיר הנמל אדוליס ונכתב בשלוש שפות: בגעז, סבאית ויוונית.

הכתובתעריכה

הכותבעריכה

הכתובת הועתקה על ידי הנזיר קוסמס אינדיקופלוסטס וכאשר הוא ניתח אותה הוא ראה כי הטקסט עוקב לטקסט על מסעות כיבושיו של מלך מצרים התלמית תלמי השלישי באסיה, הוא הניח בטעות כי הכתובת האקסומית היא המשכו של הטקסט התלמי. הכתובת מיוחסת לאחד משליטי אקסום ולא מצרים. היסטוריונים חלוקים בדעתם איזה שליט השאיר את הכתובת. חלק נוקבים בשמו של אזנה, חלק בשמו של סאמבראוטאס ואפילו בשמו של גדרט. בכל אופן, אין זיהוי מדויק של המלך שחיבר את הכתובת.

הכתובת בתרגום לאנגליתעריכה

The Aua and Singabene and Aggabe and Tiamaa and Athagaous and Kalaa and the Samene people who live beyond the Nile in inaccessible mountains covered with snow where tempests and cold are continuous and the snow so deep that a man sinks up to the knees, I reduced to submission after having crossed the river then the Lasine, and Zaa and Gabala, who inhabit very steep mountains where hot springs rise and flow, and the Atalmo and the Beja and all the people who erect their tents with them. Having defeated the Taggaiton who dwell up to up to the frontiers of Egypt I had a road constructed going from the land of my empire to Egypt.

Then I fought the Annine and the Metine who live on precipitous mountains as well as the people of Sesea. They took refuge on an inaccessible peak, but I besieged them on all sides and captured them, and chose among them young men and women, boys and virgins. I retained also their goods.

I defeated also the barbarian people of Rauso who live by the aromatics trade, in immense plains without water, and the Solate, whom I also defeated, imposing on them the task of guarding the sea-lanes.

After I had vanquished and conquered, in battles wherein I personally took part, all these peoples so well protected by their impenetrable mountains, I restricted myself to imposing tribute on them and voluntarily returning their lands. Bust most peoples submitted of their own free will and paid my tribute. I send an expedition by sea and land against the people living on the other side of the Erythraean Sea, that is the Arabitas and the Kinaidokolpitas, and after subjugating their kings I commanded them to pay me tribute and charged them with guaranteeing the security of communications on land and sea. I conducted war from Leuke Kome to the land of the Sabaeans.

I am the first and only of the kings my predecessors to have subdued all these peoples by the grace given me by my mighty god Ares, who also engendered me. It is through him that I have submitted to my power all the peoples neighboring my empire, in the east to the Land of Aromatics, to the west to the land of Ethiopia and the Sasou; some I fought myself, against others I sent my armies.

When I had re-established peace in the world which is subject to me I came to Adulis to sacrifice for the safety of those who navigate on the sea, to Zeus, Ares and Poseidon. After uniting and reassembling my armies I set up here this throne and consecrated it to Ares, in the twenty-seventh year of my reign.

[1]

ניתוחעריכה

על פי הטקסט ניתן ללמוד כי אזור צפון הרמה האתיופית היה מגוון אתנית וכלל בתוכו התייחסות ל"גאזה" (שבט האגזי) ל"טיגראיטס" (האזכור המוקדם ביותר של התגרים), העמים הללו נכבשו על ידי אותו מלך. מלך זה המשיך את מסעות הכיבושים דרומית לאקסום שם כבש את הבאג'ים. מוזכר עם ה"אטאגאוס" (האזכור המוקדם ביותר של האגאווים). המלך המשיך בכיבושיו ומזכיר את העמים היושבים באזור ברברה (סומלילנד של היום) ואת הכיבוש שלהם, המלך חצה את "הים האריתראי" (שמו העתיק של הים האדום) ושם כבש את אזור החוף ומשם את אזור ה"ערביטס" (ערבים) וגם את עם הקינאידוקולפיטס שהיו קימים באזור ערב הסעודית ותימן דהיום, כבש גם את הסבאים. הכתובת מסתיימת באישור של המלך שהוא הראשון שהכניע את העמים המצוינים בכתובת והקדיש את כסאו לאלים השמיים והיוונים זאוס, עשתר, נפטון וארס.

יהודיםעריכה

המלך האקסומי אשר כתב את הטקסט מזכיר גם את מסעות כיבושיו באזור הרי סאמיאן וסביבותיהם, אזור ההתיישבות המסורתי של ביתא ישראל. שני עמים אשר אפשר לזהותם עם יהודי אתיופיה מוזכרים בטקסט והם "קאלה" ו"סאמיאן". השם "קאלה" ("Kalaa") המזכיר מאוד את כינוי הגנאי "קאיילה" (גם "כאילא") ליהודי אתיופיה הוא שמו של עם שיישב באזור מישורי מערבית לעיר גונדר ונתן את שמו כנראה למישור שנקרא כיום "מישור קאלה" ויותר מאוחר היווה את הבסיס לכינוי קאיילה משום שאזור זה אוכלס ביהודים[2] הזיהוי של ה"קאלה" כביתא ישראל הוא בעייתי מכיוון שהשם קאיילה הודבק ליהודי אתיופיה במהלך אמצע המאה ה-17 תחילת תקופת התחייה ולאחר האינקוויזיציה האתיופית ככינוי תקין לחבשים יהודים לכן לא ניתן לקבוע אם אכן עם זה מזוהה עם יהודי אתיופיה.

 
הרי סאמיאן - הרי החושך?

העם השני המוזכר בכתובת הוא עם ה"סאמיאן" ("Samene") אשר יישב בהרי סאמיאן, שם זה מזוהה לעיתים עם יהודי אתיופיה כמקום מושבם העיקרי, על פי הטקסט עם זה ישב מערבית לנהר הנילוס (ככל הנראה נהר הטקזה) באזור בו יורד שלג שמכסה את ההרים ושלג באזור כבד מאוד ואזור זה קריר ביותר, ידוע שהרי סאמיאן בעבר היו בעלי שלג, גם כיום ניתן לראות שלג בפסגות. השם עצמו "סאמיאן" הוא שם של עם שנתן את שמו להרים אלו, בשפת הגעז, טיגראינית ואמהרית משמעות המילה עצמה היא "צפון" על פי ההיסטוריון ריצ'רד פנקהרסט משמעות המילה בעבר הייתה "דרום" אך השתנתה כאשר ההרים כבר לא היו דרומית לאקסום, נראה שהפירוש לעם זה היה "צפוניים", על פי ההיסטוריון האתיופי לאפסו דלבו ה"סאמיאן" הם יהודי אתיופיה וכתובת זו היא ההתייחסות הראשונה ליהודים בקיסרות אקסום על פי מחקרו הסאמיאן הראו נוכחות לראשונה לפני שנת 300 לספירה[3] ולפני התנצרות אקסום. יש גם השערה שהשם סאמיאן עצמו מקורו בשם שבט שמעון ויהודי אתיופיה הם הצאצאים של הסיעה שתמכה במלך אשור סנחריב ונלחמה כנגד צבאו של תרהקה מלך כוש בראשותו של שבנא הסופר הסיעה של שבנא שמנתה כ-130,000 איש משבט יהודה ומשבט שמעון בגדה במלך יהודה חזקיהו וה' החליט להעניש אותם וגנז אותם בהרי החושך[4] שמאוד מתאימים לתיאור הרי סאמיאן. וכך ככל הנראה התרגום לשם "סאמיאן" שהחבשים התכוונו לעם אשר בא מהצפון אך זוהי רק השערה.

לקריאה נוספתעריכה

  • סטוארט מאנרו-האי, אקסום: ציוויליזציה אפריקנית לקראת סוף העת העתיקה, ISBN 0748601066 (אנגלית).

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Stuart Munro-Hay, Aksum: A Civilization of Late Antiquity, Chapters 11 - 16
  2. ^ יצחק גרינפלד, הפלאשים ולשונותיהם בהווה ובעבר: מבט היסטורי-פילולוגי, עמוד 59.
  3. ^ דברי לאפסו דלבו באתר חבשה
  4. ^ מדרש עשר גלויות, ספר הליקוטים ג', עמודים א - ז.