מונומנט לאינטרנציונאל השלישי

"מונומנט לאינטרנציונאל השלישי" או "המגדל של טאטלין" (The Monument to the Third International) היא כינוייה של אנדרטה אשר תוכננה על ידי הפסל והארכיטקט הרוסי ולדימיר טאטלין בשנת 1919. היא נחשבת לאחת מן הדוגמאות הבולטות של האמנות הקונסטרוקטיביסטית. בדצמבר שנת 1920 הציג טאטלין מודל עץ של האנדרטה בכינוס השמיני של הקונגרס הסובייטי.[1] היות שהמבנה לא נבנה מעולם, הוא ידוע מתיעוד המודל ומשרטוטים שלה.

מונומנט לאינטרנציונאל השלישי
Башня Татлина
Tatlin's Tower maket 1919 year.jpg
מידע כללי
סוג מונומנט עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם קומינטרן עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר הרובע המרכזי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
מידע על ההקמה
אדריכל ולדימיר טאטלין עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי קונסטרוקטיביזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
Russia-2000-stamp-Tatlin Tower and Worker and Kolkhoz Woman by Vera Mukhina.jpg

המבנה, תוכנן על ידי טאטלין בהזמנת המחלקה לאומנויות של ברית המועצות.[2] האנדרטה נועדה לעמוד בפטרוגרד (כיום סנקט פטרבורג) ולשמש כאנדרטה וכמטה של ה"קומינטרן" - האיגוד הבינלאומי של המפלגות הקומוניסטיות, אשר היה ידוע בשמו המלא: "האינטרנציונל הקומוניסטי" או "האינטרנציונל השלישי".

טאטלין תכנן את המבנה מחומרים תעשייתים כגון ברזל, פלדה וזכוכית. צורת הבנייה עוצבה בהשפעת תכנונו של מגדל אייפל (1889), אשר נבנה פלדה בעזרת מסבכים שהקנו לו יציבות רבה תוך שימוש בחומר מועט באופן יחסי. המגדל תוכנן לגובה של 400 מטר, כ-100 מטרים גבוה יותר ממגדל אייפל.

צורתו של המגדל - מבנה לולייני הפורץ אל החלל - נועד לסמל את המודרניות והקידמה של החברה הסוציאליסטית שלאחר מהפכת אוקטובר. בנוסף לסמליות זו חולק המגדל לשלושה מבנים גאומטריים אשר נועדו להסתובב במהירויות שונות ולהשלים סיבוב אחת לשנה, לחודש או ליום. בתחתית המגדל תכנן טאטלין מבנה קובייתי אשר נועד לשמש כאולם כנסים והרצאות. תכנונו האוטופי של המגדל שיקף את החזון של האמנות הקונסטרוקטיביסטית ואת הרצון לתואם בין צורתו של המגדל להיבטים הפונקציונלים של תפקודו כמבנה.

טאטלין קיבל עבור בניית המגדל הקצבה של כ-700 אלף רובל, סכום שהספיק לבניית המודל בלבד. מודל זה נהרס ובשנת 1925 הקים טאטלין מודל נוסף, עבור התערוכה הבינלאומית אשר התקיימה בפריז בשנה זו.[3]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Britt, David (ed.), Modern Art, Thames and Hudsons, London, 1989, p.199
  2. ^ ראו: הדגם לאנדרטת האינטרנציונל השלישי מאתר "מפגשים מהסוג החזותי".
  3. ^ הדס, נורית, עיונים באמנות המאה העשרים, אורט ישראל, תל אביב, 1999, עמ' 162.