מונותאיזם

אמונה באל אחד

מוֹנוֹתֵאִיזְם הוא אמונה באל אחד ויחיד, בניגוד לפוליתאיזם – אמונה באלים רבים. מקור המילה מיוונית: μόνος (מונוס) = אחד, θεός (תאוס) = אלוהות. המונח כשלעצמו מציין רק את ייחודו או בלעדיותו של האל האחד, ושלילת אלים נוספים, אך יש המייחסים לרעיון המונותאיסטי גם את שלילת הגשמות האלוהית.

מונותאיזם
שורשים, סיווג והנהגה
זרם תאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סמלי הדתות האברהמיות המונותאיסטיות: יהדות, נצרות ואסלאם

האמונה לפני המונותאיזם עריכה

עמי המזרח הקדום הפגניים ראו בטבע עצמו את האל – ועל כן ראו בשמש, בירח ובכוכבים את האלים.

האמונה העממית באסיה הקטנה שהתבטאה במיתולוגיה היוונית והתגלגלה לאחר מכן גם לתרבות הרומאית, מאמינה באלים רבים – שכל אחד ואחד מהם אחראי על תחום חיים אחר – לדוגמה, אל הגשם, אלת הפריון, אלת המלחמה וכדומה.

אמונה נוספת שהמונותאיזם יצא נגדה היא האמונה הגנוסטית הדואליסטית שנוצרה על ידי זרתוסטרה – המאמינה שישנם שני אלים – האל הטוב והאל הרע. שניהם נמצאים ביניהם במלחמה מתמדת, שאנו העדים לתוצאותיה. אמונה זו רווחה במיוחד ברחבי הממלכה הפרסית, עד לתקופה יחסית מאוחרת בה כבש את מקומה האסלאם.

גם ביהדות מופיעים כוחות-על המתנגדים לאל, הלא הם הלויתן, נחש הבריח והתנין (ישעיהו כ"ז).

הופעת המונותאיזם עריכה

יש הטוענים שתחילת הופעתו של המונותאיזם הייתה במהפכה האתניסטית במצרים של אחנתון,[1] מהפכה שלא החזיקה מעמד אחרי מותו. הזרם המרכזי בחקר הדתות טוען כי אלה מבני ישראל אשר הגיעו ממצרים הביאו עמם לכנען את תודעת האל היחיד, והמשיכו בכך גם כאשר מהפכה זו במצרים הסתיימה ונגנזה.

בנוסף למונותאיזם הגורס שיש אלוהים אחד ואין בלתו, התפתחו שני זרמים אחרים הדוגלים בעבודת אל בודד:

  • הנותאיזם, אמונה שכל האלים הם התגלויות שונות של אותו כוח עליון.
  • מונולטריזם, אמונה באל אחד והכרה בקיומם של אלים אחרים (אך לא בסגידה להם).

מבשר המונותאיזם עריכה

[2]הדמות הבסיסית המייצגת את המונותאיזם האברהמי היא אברהם אבינו, שנחשב ביהדות, בנצרות ובאסלאם לאבי האמונה המונותאיסטית. זאת בשל יציאתו נגד עבודת האלילים שהייתה נהוגה ברוב העולם, ואף בבית אביו. לפי תפיסה זו החל המונותאיזם באור כשדים שבעיראק. בספר בראשית פרק י"ב, פסוק ח כתוב כי אברהם קורא בשם ה' בארץ כנען. קיימים מדרשים המתארים את שבירתם של הפסילים של אביו באור כשדים (בראשית רבה). באסלאם בדומה מתואר בסורת הנביאים מאבקו של אברהם שבו הוא קורא תיגר על עבודת האלילים של אנשי עירו ושובר את הצלמים. וכן בסורת הפרה, פסוק 258, שבו מתואר מאבקו של אברהם בשליט, כאשר הוא מבקש ממנו להעלות את השמש בדומה לאל. גם בנצרות בברית החדשה אברהם מועלה על נס ומצוין כמופת למאמין שנכון לבצע הרבה הקרבות למען אמונתו.[3] אולם, על פי ספר מלכים ב', ברור כי בני ישראל לא קיימו את עקרונות המונותאיזם. בתקופת מלכותו של יאשיהו מתגלה מגילה שמוכרת כיום כעיקרו של ספר דברים, אשר המסר העיקרי בה הוא המונותאיזם. האל מבטיח רוב טוב לשומעים לו, ולו בלבד, ועונשים חמורים ביותר לעובדי האלילים. ניכר כי עד אז המונותאיזם לא התקיים בשטחי ישראל ויהודה. העם קיים פולחן לאלים אחרים "על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן". אפילו בבית המקדש הוצב פסל האשרה. יאשיהו מלך יהודה נחרד מדברי המגילה, כורת ברית עם יהוה ופותח במערכה נגד עבודת האלילים. יאשיהו נקלע לסכסוך בין אשור לבין מצרים ונהרג במגידו על ידי פרעה נכו. המלכים ששלטו אחריו לא המשיכו את המאבק נגד הפוליתאיזם והעם חזר להקריב בבמות. אולם הרעיון המונותאיסטי לא נעלם, אלא עבר עם גולי ממלכת יהודה לבבל, החל משנת 600 לפנה"ס.

המונותאיזם ביהדות עריכה

מקובל שהיהדות היא הדת המונותאיסטית הראשונה שבין הדתות המונותאיסטיות האברהמיות, שקמה כניגוד לעבודת האלילים שרווחה בקרב עמי האזור בתקופה זו. בפשטות בריאת העולם בתנ"ך מתוארת כמי שנעשית במאמרו של אל יחיד ומופשט ללא כל מאבק, בניגוד למיתוסי בריאה אחרים כמו אנומה אליש, שבהם הבריאה נעשית תוך כדי התגוששות בין כמה אלים.

בתורה יש ביטויים רבים האוסרים את העבודה הזרה, ומחייבים את האמונה באל אחד. בעשרת הדיברות נאמר: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". בנוסף, אחד הפסוקים המכוננים ביהדות הוא "שמע ישראל, ה' אלהינו, ה' אחד". ישנם עוד פסוקים רבים המורים על יחידותו של האל, כמו "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל";[4] "למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי אני יי ואין עוד";[5] "זכרו רִאשֹׁנוֹת מעולם כי אנכי אל ואין עוד אלהים ואפס כמוני".[6]

בניגוד לאמונה הגנוסטית המאמינה בשני אלים, נאמר בספר ישעיהו: "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע"[7] – מכאן שלפי האמונה היהודית האל הוא אחד והוא היוצר את הניגודים, ואחראי הן למה שנתפס בעינינו כטוב והן הנתפס בעינינו כרוע.

מצד שני, מופיעים בתנ"ך לא מעט פסוקים שמהם נובע כי קיימות מספר ישויות עליונות הנקראות "אלוהים" או "בני האלוהים". לדוגמה, בסיפור הבריאה שבספר בראשית נאמר: "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו...".[8] דוגמה נוספת מאותו הספר: "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה..".[9] בסיפור מגדל בבל נאמר: "ויאמר יהוה...הבה נרדה ונבלה שם את שפתם...".[10] בספר דברים נאמר: "כי יהוה אלהיכם הוא אלהי האלהים...".[11] דוגמה נוספת, מספר תהילים: "אֱ‍לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט".[12] בספר איוב נאמר: "ויבואו בני האלהים להתייצב על יהוה...".[13] יש בהוגי היהדות שראו את מהות מצוות התורה בתור אנטיתזה לאמונה האלילית. גישה זו מפתח הרמב"ם בחיבורו "מורה נבוכים".

היחס למונותאיזם בפילוסופיה היוונית עריכה

הפילוסופיה היוונית, שהחליפה את המיתולוגיה היוונית, הגיעה בשלביה הקלאסיים לחשיבה מונותאיסטית. כבר קסנופנס נחשב למבשר רעיונות אלה, וניתן למצוא אותם גם אצל אריסטו. עם זאת עולם המחשבה היווני-רומי היה שונה במהותו מעולם הדתות המונותאיסטיות. בניגוד לעולם היווני-רומי בו שלטה (להוציא דיוגנס) התפיסה של אחדות בין צורכי הגוף והנפש, הדתות המונותיאסטיות הניחו כי התנזרות גופנית מעלה את האספקטים הרוחניים באדם. העולם היווני-רומי היה מרוכז בהווה לעומת תפיסות משיחיות-אידיאליסטיות שאפיינו את הדתות המונותיאיסטיות.

בעקבות המטפיזיקה של אריסטו, פיתחו בימי הביניים כמה פילוסופים מוסלמים, יהודים ונוצרים תפיסה פילוסופית אריסטוטלית של המונותיאיזם הדתי. כך, לא רק ששללו את המימד הפיזי של האלוהים, אלא גם זיהו את האל עליו מדברת דת ההתגלות עם אלוהי אריסטו: אלוהים הוא הסיבה הראשונה לכל המציאות, עצם אחד פשוט (כלומר שאין בו עצמו ריבוי או תרכובת של היבטים שונים זה מזה), עצם יחידאי שאי אפשר להשוותו או לדמותו בשום היבט לשום עצם אחר, אל שאיננו נע ואין בו שום שינוי, אל המצוי תמיד כשיא המימוש של עצמותו (בפועל ולא בכוח), אל מופשט המוגדר כשכל, היודע את עצמו בלבד (ואת נבראיו הוא יודע 'מבפנים', כיוון שהוא סיבתם ומחוללם), שמציאותו זהה עם מהותו, ואולי הוא חסר רגשות, מלבד שכלתנות טהורה. על רקע זיהויו האריסטוטלי של האל (או: 'הסיבה הראשונה'), כשכל טהור, התחבטו כמה תאולוגים בשאלה האם אפשר בכלל לייחס לאלוהים רצון חופשי וספונטני, הנדמה לכאורה כאפיון שונה מ'שכל טהור'. זיהויו של המונותיאיזם הדתי עם אלוהי אריסטו מעורר את השאלה האם בכלל מדובר באישיות או סתם בעקרון מופשט ראשיתי מכונן.

התפשטות המונותאיזם עריכה

בתקופה מאוחרת יותר קמו בהשפעת היהדות שתי דתות מונותאיסטיות נוספות – הנצרות והאסלאם, שנסמכו בכתביהן על בסיס האמונה היהודי, ושללו את ריבוי האלים. בניגוד ליהדות, שלא ראתה ערך בהפצה המונית של הדת, הדתות החדשות שאפו להרחיב את מעגל המאמינים בכל דרך אפשרית. האסלאם לקח זאת צעד אחד קדימה ובקוראן כתוב במפורש שעל המאמין בתורת מוחמד להרוג את כל עובדי האלילים שאינם מוכנים לשנות את דתם. גם המיסיונרים הנוצרים פועלים עד היום כדי להפיץ את הבשורה הנוצרית אף במקומות הנידחים בעולם.

עם התפשטות הנצרות והאסלאם באירופה בצפון אפריקה ובמזרח התיכון ומאוחר יותר בשאר חלקי העולם הלך וקטן מספרם של עובדי האלילים. מיליונים רבים שינו את דתם, אם בכוח השכנוע ואם בכוח הזרוע, וגבר מאוד כוחו של המונותאיזם. במקביל, או אפילו בתקופה מוקדמת יותר בהיסטוריה, התפתחו במזרח דתות מונותאיסטיות נוספות, ארבע כתות של ההינדואיזםוישנויזם, שיוויזם, שקטיזם וסמרטיזם, וכן הסיקיזם ודתות חדשות כמו הקאו דאי, שנוסדה בתחילת המאה ה-20 בעיר טאי נין שבווייטנאם ומונה כיום כ-5 מיליון מאמינים בווייטנאם וכ-3 מיליון בארצות אחרות. כמו כן קיימות דתות מונותאיסטיות כגון הדת השומרונית, הדת הבהאית והדת הדרוזית אשר התפצלו במהלך השנים מהיהדות והאסלאם.

כיום רובו ככולו של העולם המערבי הדתי משתייך לדתות המונותאיסטיות. לעומת זאת, בעיקר באסיה ובאפריקה ישנם רבים המאמינים באלים רבים (פוליתאיזם) או בדתות שאין בהן אלוהות (בודהיזם, למשל).

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה