מוני אמריליו

מלחין ישראלי

מוֹני אָמָרִיליוֹ (נולד ב-28 בינואר 1932 בסקופיה, ממלכת יוגוסלביה) הוא מלחין ומעבד מוזיקלי ישראלי, שרבים משיריו הפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי. חתן פרס אקו"ם על מפעל חיים (2004) ופרס משרד החינוך והתרבות על מפעל חיים (2005).[1]

מוני אמריליו
מוני אמריליו.jpg
לידה 28 בינואר 1932 (בן 89)
סקופיה
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.moni.yesh.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

מוני אמריליו נולד בשנת 1932 בסקופיה שביוגוסלביה (כיום בירת מקדוניה הצפונית). בגיל שש החל ללמוד נגינה בכינור. עם הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה באביב 1941, במלחמת העולם השנייה, נמלטו בני משפחתו לאלבניה שתחת כיבוש איטליה, ושם שרדו כשהם מסתתרים ברחבי הארץ. לאחר המלחמה שבה המשפחה ליוגוסלביה, משם עברה לאיטליה, ובינואר 1948 היגרה לצ'ילה והתיישבה בבירה סנטיאגו, שם הצטרף אמריליו לתנועת "השומר הצעיר". באותה תקופה כבר ידע לנגן באקורדיון, ויחד עם לימוד נגינה בכינור, החל ללמוד קומפוזיציה ולכתוב יצירות מוזיקה קלאסית. באותה תקופה הופיע עם ידידו לאון שידלובסקי (בעצמו מלחין ולימים פרופסור באקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב) – הוא בכינור ושידלובסקי בפסנתר, ולעיתים בלוויית מקהלות וריקוד – כדי לגייס תרומות למפעלים ציוניים.

במאי 1952 עלה לישראל עם גרעין "השומר הצעיר" מצ'ילה, לקיבוץ מרחביה. כעבור שמונה חודשים הצטרף הגרעין לקיבוץ דביר שבצפון הנגב, שהוקם ב-1951. אמריליו שירת בנח"ל, ושם הכיר את אשתו לעתיד (חברת מרחביה, מילדי טהראן), נישא לה ושב למרחביה. הוא נשלח מטעם הקיבוץ ללמוד קומפוזיציה ומוזיקה בסמינר אורנים אצל אבל ארליך, ואחר-כך למד מוזיקה אצל עדן פרטוש באקדמיה למוזיקה בתל אביב. ב-1960, נשוי ואב לשניים, עזב עם משפחתו את הקיבוץ.[2]

לאחר שסיים את לימודיו באקדמיה היה במשך 21 שנה מורה למוזיקה בקיבוץ עין כרמל. בנוסף הדריך להקות צבאיות ומקהלות ועבד כמעבד מוזיקלי.[2]

בשנותיו הראשונות בארץ כתב אמריליו יצירות קלאסיות – רפסודיות לכינור, מונולוגים לחליל ולצ'לו, קונצ'רטו וסוויטה לתזמורת. חלק מיצירותיו בוצעו והוקלטו ב"קול ישראל".

ב-1961 החל להלחין שירים לזמר העברי. הראשון מביניהם היה "עלי גנים" ליהודה הלוי, שביצעו שמעון בר ונחמה הנדל בפסטיבל הזמר והפזמון השני.

שירים אחרים שלו בוצעו בפסטיבלים על ידי גדולי המבצעים, בהם יהורם גאון, שושנה דמארי, רבקה זהר, ששי קשת, דורית ראובני, שלמה ארצי ועוד. השיר "רקפת", שהלחין ועיבד למילותיה של תלמה אליגון רוז, זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון 1977, בביצועה של רוחמה רז.[3]

בשנת 1969 חיבר עבור אלבומה של חוה אלברשטיין משירי רחל את לחני השירים "שי", "יונתן" ו"בגני נטעתיך". בשנות השבעים עבד רבות עם הלהקות הצבאיות ויצר כמה מלהיטיהן הגדולים.

אמריליו כתב גם לחנים לשירי ילדים, בהם "מעבר לים", "פרח עציץ" (שניהם למילותיו של חיים נחמן ביאליק), "איתך" (מילים: דליה רביקוביץ), "נוצת פלאים", רוב השירים מהאלבום "הענק מארץ קנק" מ-1976, כמה משירי אלבומה של חוה אלברשטיין "טיקיליטון" מ-1977 וכל שירי האלבום "שירי ערש", מ-1981 של יהורם גאון. אמריליו הלחין גם שירים לפסטיבל המשוררים לילדים ב-1972. ב-1971 חיבר את המוזיקה לסרט "פישקה במילואים" וב-1972 חיבר את המוזיקה לסרט "נחצ'ה והגנרל".

בשנים 19751978 עבד כמנהל המוזיקלי של סדרת הטלוויזיה לילדים "טלפלא", ובשנת 2001 הלחין ועיבד מוזיקלית את הסדרה "נימי נים" בערוץ הילדים "ערוץ הופ!".

בשנת 1996 התרכז בפרויקט הלחנה של שירי המשוררים נתן זך, יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ ולאה גולדברג שמשיריה כבר הלחין בעבר והמפורסם מביניהם הוא "בארץ אהבתי". מאז שנות ה-90 משתף מוני אמריליו פעמים רבות פעולה עם סופרת הילדים מיריק שניר. משיתוף פעולה זה יצאה בין השאר קלטת השירים לפעוטות "גם אני רוצה חיבוק" בביצועה של יהודית רביץ.

בשנת 2004 הופיע אמריליו במופע חדש משיריו בשם "מוני וחברים", עם הזמרת דגנית דדו.

בשנת 2021 הקליטה רוחמה רז לאחר תקופה ארוכה שיר חדש שהלחין מוני אמריליו למילים של לאה נאור, "בשורה טובה" (אם רק עלה של זית) [4].

חיים אישייםעריכה

אמריליו היה נשוי לחנה ולהם ארבעה ילדים. כיום הוא נשוי לפזמונאית עדנה פלג.

התגורר שנים רבות ברמת השרון. וכיום הוא תושב גבעתיים ואזרח כבוד של העיר.[5]

ארכיונו שמור במרכז למוזיקה של הספרייה הלאומית.

כותבים בולטיםעריכה

בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים החל שיתוף פעולה פורה בין אמריליו לבין המשוררת רחל שפירא. השניים כתבו ביחד שירים רבים, בין השאר לחוה אלברשטיין, ללהקות הצבאיות, לפסטיבל הזמר והפזמון ועוד. בין שיריהם המשותפים הידועים: "אגדת שלושה וארבעה", "בוקר טוב (עולם שלי)", "בעיניים עצומות", "הארץ שלי", "השיר על ארץ סיני", "ומתוק האור בעיניים", "כשאומרים לי שמש", "פרח משוגע", "ציפור בגשם", "שיר השקיעה" ועוד.

בין הכותבים הנוספים עימם שיתף אמריליו פעולה רבות לאורך השנים: תלמה אליגון ("רקפת", "שלוש אהבותי" ועוד), דודו ברק ("בצל כפות תמר", "היום היום", "ישראל שלי חוגגת", "סבתי מן היישוב" ועוד), לאה גולדברג ("בארץ אהבתי השקד פורח", "ביום זה", "קשת בענן" ועוד), יורם טהרלב ("ההר הירוק תמיד", "עץ האלון", "רכבת העמק" ועוד), נתן יונתן ("יש פרחים", "לכל אחד ירושלים" ועוד), לאה נאור ("אל תשתול שושנים", "למה לא", "עוד מעט" ועוד) ודליה רביקוביץ ("איתן", "חמדה", "רבי עקיבא" ועוד).

מבצעות בולטותעריכה

את רוב שיריו המוכרים הלחין אמריליו לזמרות, ומקצתם לזמרים והרכבים. שלוש הזמרות שאמריליו הרבה לשתף איתן פעולה ביותר הן דורית ראובני ("היום היום", "האיש מן הבקעה", "יש פרחים", "רכבת העמק", "ציפור בגשם", "הארץ שלי", "שיר מתוק"), רוחמה רז ("אגדת שלושה וארבעה", "ערב קיץ ויונים", "בארץ אהבתי השקד פורח", "רקפת", "ההר הירוק תמיד", "לכל אחד ירושלים", "למה לא") וחוה אלברשטיין ("איתן", "בעיניים עצומות", "פרח משוגע", "שלוש אהבותי", "שי", "יונתן", "שיר השקיעה").

זמרות רבות נוספות ביצעו את שירי אמריליו, בראשן שתי כלות פרס ישראל שושנה דמארי ("ליבבתיני") ויפה ירקוני ("אני אוהב לשרוק") וכמו כן, רבקה זוהר ("נגן לי ירדן", "רבי עקיבא"), מירי אלוני ("אל תשתול שושנים"), צילה דגן ("חמדה"), אילנה רובינא ("נערי"), גלי עטרי ("סבתי מן היישוב") ועוד.

מבצעים בולטיםעריכה

בין המבצעים של שיריו של אמריליו ניתן למנות בין היתר את יהורם גאון ("עץ האלון"), שלמה ארצי ("השיר על ארץ סיני"), ששי קשת ("ומתוק האור בעיניים"), עוזי מאירי ("בצל כפות תמר"), עוזי פוקס ("קשת בענן"), יזהר כהן ("בוקר טוב") ועוד.

הרכבים בולטיםעריכה

בין ההרכבים שביצעו את שירי אמריליו ניתן למנות בין היתר את "אילן ואילנית" ("ישראל שלי חוגגת"), "הדודאים" ("הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר"), "הפרברים" ("ליבבתיני"), "העמרנים" ("כתנות פסים"), "שלישיית המעפיל" ("כשאומרים לי שמש") ועוד.

ספרי לחניועריכה

  • נגן לי ירדן: מנגינות למילים, עיצוב, מיכל אפרת; ציור התווים: מוני אמריליו, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ו 1976.
  • יש פרחים, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – מפעלי תרבות וחינוך ('הספרייה למוסיקה ע"ש נסימוב'), 1985.

דיסקוגרפיהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה