מוסא אל-כאזם
האימאם מוסא בן ג'עפר אל-כאזם (בערבית: موسى بن جعفر الكاظم; תעתיק מדויק: מוסא בן ג'עפר אלכאט'ם; 10 בנובמבר 745 באל-מדינה – 4 בספטמבר 799 בבגדאד) היה האימאם השביעי על פי אמונת הזרם המרכזי של השיעים התריסריים, ולפיכך, על פי השקפתם, יורש ישיר של הנביא מוחמד. הוא כיהן כאימאם כ-35 שנים, מגיל 21.
![]() | |||||
לידה |
10 בנובמבר 745 אל-מדינה שבערב הסעודית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
4 בספטמבר 799 (בגיל 53) בגדאד שבעיראק | ||||
מקום קבורה | כאזמיה, כיום שכונה צפונית בבגדאד | ||||
מדינה |
בית עבאס ![]() | ||||
כינוי | אל-כאזם (המסתיר את כעסו) | ||||
בן או בת זוג |
אום יא-באנין נאג'מה ![]() | ||||
ילדים |
עלי א-רידא, Hakima bint Musa, Ismail ibn Musa, Husayn ibn Musa, פאטמה בת מוסא, Abbas ibn Musa, Amina bint Musa, Yahya ibn Musa, Abdullah ibn Musa, Qasim ibn Musa, Zayd ibn Musa al-Kadhim, Ibrahim ibn Musa al-Kazim, Fazl ibn Musa ibn Ja'far, Muhammad ibn Musa ibn Ja'far, Ahmad ibn Musa, Jafar al-Khawari ![]() | ||||
שושלת האימאמים השיעים | |||||
אב | ג'עפר א-צאדק | ||||
|
אל-כאזם נולד בתקופת מאבקי הכוח בין בית אומיה לבית עבאס. הוא היה רק בן ארבע, כשאבו אל-עבאס א-ספאח הפך לח'ליף העבאסי הראשון. מוסא לא היה בנו הבכור של אביו, ג'עפר א-צאדק, שהיה האימאם השישי על פי השיעה. דבר זה יצר מאבקי ירושה, והנהגתו לא הייתה מוסכמת על כל השיעים. לאחר הירצחו של אביו בתקופת שלטונו של הח'ליף אל-מנסור החליטו מרבית השיעים כי מוסא אל-כאזם יירש את אביו כאימאם. קבוצות אחרות (האיסמאעיליה) ראו באסמאעיל אבן ג'עפר, הבן הבכור, יורש ואימאם.[1]
תחת שלטונו של הארון א-רשיד הוא נכלא, ולאחר מספר שנים בכלא, לטענת השיעים, הוא הורעל (בדומה לשאר האימאמים השיעים).[2] הוא נקבר לצד נכדו, מאוחר יותר האימאם מֻחמד א-תקי, בכאזמיה, אשר מהווה כיום שכונה צפונית בבגדאד.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Haider, Najam I., “Mūsā l-Kāẓim”, in: Encyclopaedia of Islam, THREE, Edited by: Kate Fleet, Gudrun Krämer, Denis Matringe, John Nawas, Everett Rowson. Consulted online on 11 October 2021 <http://dx.doi.org/10.1163/1573-3912_ei3_COM_41059>
- ^ Kohlberg, E., “Mūsā al-Kāẓim”, in: Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs. Consulted online on 11 October 2021 <http://dx.doi.org/10.1163/1573-3912_islam_SIM_5563>