מועצת יישובי יהודה ובנימין
מועצת יישובי יהודה ובנימין הייתה אגודה עותמאנית[1] שתפקדה כמועצה אזורית דה פקטו ביישובי בנימין וגוש עציון מהחל מ-1973 ועד הקמת המועצות האזוריות מטה בנימין וגוש עציון במרץ 1979.
היסטוריה עריכה
העמדה הראשונית ביחס להענקת שירותים מונציפאליים ליישובים השוכנים מעבר לקו הירוק הייתה להעניק להם שירותים דרך המועצה הסמוכה בשטח ישראל, וכך נעשה ביחס ליישובים הראשונים ביהודה ובנימין: כפר עציון (1967), הר גילה (1968) ראש צורים, ומבוא חורון (1969). עם הקמת אלון שבות ב-1970 פנו תושביו למשרד הפנים בדרישה להסדרת מעמדם המונציפאלי - כהכללתם הישירה במועצה אזורית מטה יהודה או בהקמת רשות נפרדת[2][3]. בעקבות כך החליט ב-1973 שר הפנים יוסף בורג על הקמת "מועצת יישובי יהודה ובנימין" שתפעל כמעין מועצה אזורית האחראית על חמשת היישובים, ארבעה מהם בגוש עציון שביהודה והאחד, מבוא חורון, בבנימין. בראש המועצה הועמד בנימין כהן, ראש מועצת מטה יהודה, והמועצה תוקצבה דרך המועצה אזורית מטה יהודה[4].
משרדי המועצה שכנו בהר גילה.
בשנים 1975 עד 1979 חל גידול נרחב במספר היישובים שבאחריות המועצה, עקב הקמת אלעזר, עפרה (1975), תקוע, מגדל עוז, נווה צוף, מצפה יריחו, בית חורון, כפר רות (1977), שילה, מתתיהו (1979).
במרץ 1979 הוחלט על הקמתם של מועצות אזוריות מסודרות גם ביהודה ושומרון, ואלוף הפיקוד בנימין בן אליעזר הוציא צו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה ושומרון) שהורה על הקמה של המועצה האזורית בית אל (שהפכה במאי למטה בנימין) והמועצה אזורית עציון (שהפכה למועצה האזורית גוש עציון), ופעילות המועצה נגמרה.
הערות שוליים עריכה
- ^ מפתח התקציב - מועצת ישובי יהודה ובנימין (אגודה עותמנית), באתר מפתח התקציב
- ^ Meydata Advanced Internet Technologies, התכתבות בין מושקו להנהלת משרד הפנים - מעמדם המוניציפלי של יישובי הגוש, באתר ארכיון אלון שבות (בעברית)
- ^ Meydata Advanced Internet Technologies, מכתב למועצה אזורית מטה יהודה: שירותים ל"אלון שבות", באתר ארכיון אלון שבות (בעברית)
- ^ עיתון "ארץ בנימין", באתר www.binyamin.org.il