מופשט גאומטרי
מופשט גיאומטרי הוא מונח המתייחס לציור מופשט לא פיגורטיבי שמתאפיין בהתבססות על צורות גיאומטריות, שימוש במרחב תמוני אילוזיוניסטי וניסוח משמעות סמלית באופן מופשט.[1] הגם שסגנון זה מזוהה עם אמני האוונגרד בתחילת המאה העשרים, כגון פיט מונדריאן, וסילי קנדינסקי, קזימיר מלביץ', פרנסואה מורלה ואוגוסט הרבין, מוטיבים מתוך אמנות המופשט הגיאומטרי אפיינו גם אמנות קדומה יותר, מתרבויות שונות. למשל, ניתן למצוא הקבלה בין סגנון זה לבין ההפשטה של האמנות המוסלמית.
התפתחות ומאפייניםעריכה
הגיאומטריה עסוקה ביחסים שבין קווים, זוויות ומשטחים. באמנות, אמנים מזרם המופשט הגיאומטרי משתמשים בצורות הללו על גבי הקנבס תוך הצגת קומפוזיציה הבוחנת את היחסים ביניהם.[2] הפשטה גיאומטרית קיימת באמנות של תרבויות רבות לאורך ההיסטוריה, הן במסגרת מוטיבים דקורטיביים, הן כיצירות האמנות עצמן. כך לדוגמה, על רקע האיסור הדתי על הצגת דמויות באסלאם, האמנות המוסלמית התפתחה כאמנות מבוססת דפוסים גיאומטריים. היא נוצרה מאות שנים לפני ההפשטה הגיאומטרית באירופה, ובמובנים רבים היוותה השראה עבור אמני התנועה. דפוסים גיאומטריים משמשים בארכיטקטורה של תרבויות מוסלמיות מהמאה ה-7 ועד המאה ה-20, על מנת ליצור חיבור וויזואלי בין הדת ורוחניות, למדע והאמנות, שמהווים גורמי מפתח במחשבה המוסלמית.
ההפשטה הגיאומטרית המערבית באמנות המודרנית הופיעה באירופה בראשית המאה העשרים, אצל אמני חלוצים כמו קזימיר מלביץ', אצל אמני תנועת הקונסטרוקטיביזם הרוסית, בקרב אמני הקבוצה ההולנדית דה סטייל ואחרים. התנועה פרחה גם במרכזים האורבאניים בהרבה ממדינות אמריקה הלאטינית משנות הארבעים ועד שנות השישים, ובייחוד בארגנטינה, ברזיל וונצואלה.[1]
השפה הפיקטוריאלית של ההפשטה הגיאומטרית, המתבססת על שימוש בצורות גיאומטריות פשוטות הממוקמות בחלל לא-אילוזיוניסטי (קרי, שאינו נסמך על חוקי הפרספקטיבה), התפתחו כמעין מסקנה שצמחה מתוך הקוביזם. הקוביסטים "הרסו" והרכיבו מחדש את הקונוונציות המקובלות לתיאור צורה וחלל, תוך התנגדות לתיאור המסורתי הנסמך על חיקוי הצורות במציאות החזותית הסובבת. העקרונות של התנועה הקוביסטית, על שלבי התפתחותה השונים, התקבלו כמאפיינים היסודיים של ההפשטה הגיאומטרית. אמנים אלה הסתמכו על המעשה הקוביסטי שמהותו טיהור האמנות משרידי הניסיונות לחכות את המציאות, והוסיפו לו התמקדות במאפיינים הדו ממדיים של הציור, תוך בנייתו באמצעות צורות גיאומטריות פשוטות.[3]
ביטויים מרכזיים לאמנות המופשט הגיאומטריעריכה
התפתחות הסגנון קיבלה ביטוי אחר במדינות אירופה השונות, כמו גם ברוסיה. צייר ההפשטה הגיאומטרית המרכזי בהולנד היה פיט מונדריאן (1872–1944), לצד כמה חברים נוספים בתנועת דה סטייל. מונדריאן ביקש לתמצת את החוויה האנושית לכדי הצורות התלת ממדיות הבסיסיות ביותר שמרכיבות את המציאות החזותית. ביצירותיו בסגנון ההפשטה הגיאומטרית, מהשנים 1915–1920, אותו כינה "נאו-פלסטיציזם" (Neoplasticism), ניכר החיפוש שלו אחר המהות המדויקת והתמציתית ביותר של הטבע, באמצעות הדגשת סדר והיגיון. אלה מתבטאים בבחירתו להשתמש בשלושת צבעי היסוד, בתוספת שחור ולבן, וכן בהתבססות על הזווית הישרה ועל קווים נקיים. ציורו של מונדריאן, "קומפוזיציה מס 10" (1939–1942), משקף היטב את גישתו הרדיקלית לבניית קווים אופקיים ואנכיים שנעשים, כפי שכתב מונדריאן, "מתוך מודעות, אך לא תוך חישוב, בהובלת אינטואיציה חזקה ואל הרמוניה וקצב".[4]
ברוסיה, הפשטה גיאומטרית הופיעה לראשונה בעבודותיו של אמן האוונגרד, קזימיר מלביץ' (1879–1935), בציוריו החל משנת 1915. את שימושו בסגנון זה הוא כינה סופרמטיזם (Suprematism), קרי, אמנות טהורה, שאין לה קשר למציאות ולטבע. בתוך כך, מלביץ' ביקש להגיע להפשטה מוחלטת, במסגרתה יצר קומפוזיציות בהן נראות צורות בסיסיות "צפות" ברקע לבן. המטרה אותה ניסח עבור ציור זה, היא הגעה אל מציאות רוחנית גבוהה יותר, אותה כינה "הממד הרביעי".[3]
הפיסול המופשט של המאה העשרים הושפע לא פחות מהציור מהנטיות הגיאומטריות. ג'ורג' ונטונגרלו (Vantongerloo)[5] ומקס ביל (Bill),[6] למשל, ידועים אולי בעיקר בזכות הפסלים הגיאומטריים שלהם, אף על פי ששניהם היו גם ציירים. ואכן, רעיונות של הפשטה גיאומטרית מקבלים גם ביטוי בכותרות של יצירותיהם (למשל, יצירתו של ונטונגרלו, "Construction in the Sphere") ובהתבטאויותיהם. כך, ביל הצהיר כי "אני מחזיק בדעה לפיה ניתן לפתח אמנות בעיקר על בסיס חשיבה מתמטית". ציירי אקספרסיוניזם מופשט, כפי שהוא מתבטא באמנות של ג'קסון פולוק, פראנץ קליין, קליפורד סטיל וולס, מייצגים את ההפך מההפשטה הגיאומטרית.
יחס במחקרעריכה
במסגרת השיח המחקרי של תולדות האמנות של המאה ה-20, מבקרי אמנות ואמנים הפועלים בסגנונות ההפשטה הציעו פעמים רבות כי ההפשטה הגיאומטרית מייצגת את הרמה הגבוהה ביותר של חוסר אובייקטיביות בציור, והיא בהכרח גם מדגישה את הפלסטיות והדו-ממדיות הבסיסית של הציור כמדיום אמנותי. לכן, הוצע שהפשטה גיאומטרית יכולה לשמש כפתרון לקושי עימו מתמודד הציור המודרניסטי, המבקש במקביל לדחות את המסורות הנטורליסטיות של העבר ולהכיר בטבע הדו ממדי של שטח פני התמונה ושל הקנבס.
יחסו של הסגנון למוזיקהעריכה
אמנות מופשטת קושרה באופן היסטורי למוזיקה, ביכולתה להעביר תחושות ורעיונות ללא הישענות על פנייה לאובייקט ניתן לזיהוי, שכבר קיים במציאות. בהקשר זה, ואסילי קנדינסקי דן ארוכות בחיבורו "בנוגע לרוחני באמנות" (Concerning the Spiritual in Art) בקשר שבין אמנות למוזיקה, כמו גם בשאלה כיצד ההלחנה הקלאסית השפיעה על עבודתו.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ 1 2 Megan A. Sullivan, Geometric abstraction, Oxford Art Online, 26.3.2018
- ^ Geometric Coursework Guide: Maths meets art to inspire your coursework, TATE
- ^ 1 2 Magdalena Dabrowski, Geometric Abstraction, The Metropolitan Museum of Art, אוקטובר 2004
- ^ Tosaki, Eiichi, Mondrian's Philosophy of Visual Rhythm, Springer, 2017, עמ' 110
- ^ [https://www.moma.org/artists/6091 Georges Vantongerloo Belgian, 1886–1965], MoMa
- ^ Roberta Smith, Max Bill, 85, Painter, Sculptor And Architect in Austere Style, The New York Times, 14.12.1994