מורנו גרציאני
מורנו אברהם בן משה גרציאני (בבולגרית: Морено (Аврам) Моше Грасияни; 1872, שומן, האימפריה העות'מאנית – 1941,[1] סופיה, ממלכת בולגריה) היה קולונל יהודי בצבא בולגריה, אחד משלושת היהודים היחידים שהגיעו לדרגה זו, וגיבור מלחמה בולגרי.
 | |
| לידה |
5 בפברואר 1872 שומן,  האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
יולי 1941 (בגיל 69) סופיה,  ממלכת בולגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות המרכזי של סופיה |
| כינוי | "האלוף" |
| השכלה |
האוניברסיטה הצבאית הלאומית ע"ש וסיל לבסקי |
| השתייכות |
צבא ממלכת בולגריה |
| תקופת הפעילות | 1896–1919 (כ־23 שנים) |
| דרגה | פולקובניק |
| תפקידים בשירות | |
|
מלחמת הבלקן הראשונה מלחמת הבלקן השנייה מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| צלב הברזל דרגה שנייה | |
| תפקידים אזרחיים | |
|
חבר הוועד המנהל של בנק "נארודין טרוד" חבר הנהלת אגוד החיילים היהודים המשוחררים | |
  | |
קורות חיים עריכה
מורנו גרציאני (גרסיאני) נולד בעיר שומן למשפחת נכבדים אמידה שעסקה במסחר. במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) נאלצה המשפחה לעזוב את העיר בשל הפגזות צבא האימפריה הרוסית. בהמשך, עם שובם לעיר כיהן אביו שמואל באגודת סיוע לפליטים יהודים מהעיר רוסה שהגיעו לעיר. מורנו גרציאני רכש השכלה יסודית בבית הספר של הקהילה היהודית. אביו של מורנו התכוון לשלוח אותו ללימודי רפואה בווינה, אך גרציאני החליט לבחור בקריירה צבאית והתקבל לבית הספר הצבאי בסופיה, אותו סיים בהצלחה ב-1896. הוא היה היהודי הראשון מעירו שבחר בקריירה צבאית בצבא בולגריה ואחד הראשונים מקרב יהדות בולגריה. ב-1906 הועלה לדרגת קפיטן והוצב בחיל המצב בעיירה אלנה שם כיהן כגזבר גדוד רגלים.
במהלך שירותו סבל מהתנכלויות רבות על רקע אנטישמי מצד תושבים בעיירה. באחד הימים נקלע למריבה עם בעל חנות בולגרי שהגיע למשרדו, וגרציאני סילק אותו מחדרו. בנו של בעל החנות ביחד עם חבורת צעירים ארבו לגרציאני ותקפו אותו. הוא נפצע ואיבד את הכרתו. לאחר מספר ימים משהתאושש שב למשרדו, ובדרך אליו הותקף שוב על ידי אותה חבורת צעירים, תוך שהם גידפו אותו בשל מוצאו והבטיחו להורגו. גרציאני שלף את חרבו, דלק אחר חבורת הצעירים, ערף בחרבו את ראשו של אחד התוקפים והניס את השאר. בעקבות האירוע הועמד גרציאני לדין צבאי, הורשע ונגזרו עליו 15 שנות מאסר. הוא ערער לערכאה צבאית עליונה. במהלך הערעור טען גרציאני כי הגן על כבודם של מדי הקצין שלו ועל כבודה של בולגריה עליה נשבע להגן. בית המשפט זיכה אותו מכל אשמה והותר לו להמשיך בשירותו הצבאי. בהמשך, מונה גרציאני למפקד גדוד חיל רגלים ובמהלך מלחמת העולם הראשונה מונה לראש המטה של דיוויזיית הרגלים ה-12 של צבא בולגריה (בול'). ב-1918 הועלה לדרגת פולקובניק. במהלך המלחמה עוטר בצלב הברזל דרגה שנייה ובסיומה השתחרר מהצבא.[2][3][1]
ב-1924, לאחר שחרורו מהצבא הצטרף לאיגוד הקצינים והחיילים היהודים המשוחררים, אשר בראשו עמד אברהם תג'ר וכיהן בהנהלת האיגוד. בעת המשבר הכלכלי העולמי (1929) נמנה עם יוזמי הקמת בנק "נארודין טרוד" אשר בסיוע כספי של הג'וינט, העניק אשראי לבעלי עסקים מקרב הקצינים והחיילים המשוחררים אשר נקלעו לקשיים כלכליים.[4]
בשלהי 1939 חלה מורנו גרציאני ורותק לביתו בסופיה בשל מחלתו. הוא הלך לעולמו בקיץ 1941. אף על פי שבולגריה כבר נמנתה עם מדינות הציר, החוק להגנת האומה היה בתוקף והצבא הגרמני כבר חנה על אדמת הממלכה, נערכה לגרציאני הלוויה צבאית רשמית בלווי משמר כבוד. תחילה הוצב ארונו בבית הכנסת בסופיה ומשם בלווי מאות רבות של מלווים מקרב יהודי סופיה ואנשי צבא בולגריה, הובל לקבורה בבית הקברות המרכזי.
קישורים חיצוניים עריכה
ראיון עם עדה לוי (1914–2014), בתו של מורנו גרציאני, באתר vimeo, מראיין: ג'קי קומפורטי, 1990.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Jacky Comforty, Martha Aladjem Bloomfield, The Stolen Narrative of the Bulgarian Jews and the Holocaust, Rowman & Littlefield, 2021, ISBN 9781793632913, pages 48–49.
- ^ בטה חרלנובה, השתתפות יהודי שומן במלחמות הבלקן ומלחמת העולם הראשונה, באתר museum-shumen.eu, 2017, עמודים 282–283 (בבולגרית).
- ^ אלברט רומנו, התנועה האנטישמית בבולגריה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות–יהדות בולגריה, ירושלים, 1967 עמוד 313.
- ^ בוריס מקסימוב, תולדות בני ברית בבולגריה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות–יהדות בולגריה, ירושלים, 1967 עמוד 721.