מושל ויסקונסין

מושל ויסקונסיןאנגלית: Governor of Wisconsin) הוא המושל וראש הרשות המבצעת של מדינת ויסקונסין שבארצות הברית, והמפקד העליון של כוחותיה הצבאיים. המושל אחראי על אכיפת חוקי המדינה, ובסמכותו לאשר את החוקים שמתקבלים בבית המחוקקים של המדינה או להטיל עליהם וטו, לכנס את בית המחוקקים, ולהעניק חנינות, למעט במקרים של בגידה או הדחה. ראשון מושלי ויסקונסין היה נלסון דיואי, שהושבע לתפקידו ב-7 ביוני 1848, השנה בה הייתה ויסקונסין למדינה באיחוד. קודם לכינונה של ויסקונסין כמדינה, כיהנו בטריטוריית ויסקונסין (אנ') ארבעה מושלים.

מושל ויסקונסין
Governor of Wisconsin
Privy Seal of Wisconsin.svg
Tony Evers (cropped).jpg
איוש נוכחי טוני אוורס
תאריך כניסה לתפקיד 7 בינואר 2019
דרכי מינוי בחירות ישירות
תחום שיפוט ויסקונסיןויסקונסין ויסקונסין
מעון מעון מושל ויסקונסין עריכת הנתון בוויקינתונים
מושב המשרה מדיסון
משך כהונה קצוב 4 שנים, ללא הגבלת תקופות כהונה
ייסוד המשרה 7 ביוני 1848
איוש ראשון נלסון דיואי
www.wisgov.state.wi.us
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מושל ויסקונסין הנוכחי, ה-46 למניין מושלי המדינה מאז הקמתה, הוא הדמוקרט טוני אוורס, שהושבע לתפקידו ב-7 בינואר 2019.

סמכויותעריכה

למושל ויסקונסין מוקנות הן סמכויות מתוקף חוקת ארצות הברית וסמכויות מנהליות שהוענקו לו בחוקים שהועברו על ידי בית המחוקקים של מדינתו. סמכויות המושל הוגדרו בפרק החמישי, סעיף 4 של חוקת ויסקונסין. באופן כללי, על המושל להבטיח שחוקי ויסקונסין מיושמים.

סמכות וטועריכה

למושל ויסקונסין מוקנית סמכות הוטו החזקה ביותר בהשוואה לכמעט כל עמיתיו במדינות ארצות הברית האחרות.[1] כל הצעת חוק שעוברת בבית המחוקקים המדינתי חייבת להיות מוגשת למושל, שחותם עליה והופך אותה לחוק, או שהוא מטיל עליה וטו. במקרה בו מחליט המושל להטיל וטו על הצעת החוק, היא חוזרת לבית המחוקקים, שרשאי אז להצביע כדי לעקוף את הוטו. ב-1930 תוקנה חוקת ויסקונסין כך שניתנה למושל סמכות להטיל וטו על חלקים של הצעות חוק בעלות השלכה תקציבית, ולא בהכרח לדחות את החוק בשלמותו. במסגרת סמכותו זו ראשי המושל למחוק מילים, מספרים, ואף משפטים שלמים מנוסח הצעת החוק. גם על הטלת וטו חלקית זו יכול בית המחוקקים להצביע ולעקוף אותה.

בתיקון נוסף לחוקה, שהתקבל ב-1990, נקבע שווטו חלקי כזה לא נותן למושל סמכות להטיל וטו על מילים ספציפיות בחוקים תקציביים.[2] על אף תיקון זה, עוצמת כוח הווטו של המושל טבעה את המונח "וטו פרנקנשטיין", שמתאר את יכולתו של המושל ליצור הצעת חוק חדשה שחותרת תחת כוונת המחוקק המקורית. ב-2019 קיים בית המשפט העליון של ויסקונסין דיון אם להגביל עוד יותר את סמכות הווטו של המושל.[3]

סמכויות נוספותעריכה

מושל ויסקונסין הוא המפקד העליון של המשמר הלאומי של המדינה. במקרה הצורך רשאי המושל לכנס את בית המחוקקים למושבים שמחוץ למניין. הוא ראשי לכנס את בית המחוקקים בכל מקום במדינה, במקרה בו הכינוס לא יכול להתקיים בבירת המדינה מדיסון בשל פלישה או מגפה.[4]

המושל ראשי להעניק חנינה, להמתיק עונשים, או לדחות ביצוע גזרי דין, למעם במקרים של בגידה או הדחה. מדי שנה על על המושל לדווח לבית המחוקקים המדינתי על החלטותיו אלו ועל הסיבות לקבלתן. במקרה של בגידה, ראשי המושל להשעות את ביצוע גזר הדין עד למושב הבא של בית המחוקקים, שיכול להצביע על הענקת חנינה, המתקת העונש, דחיית ביצועו או ביצועו.[4]

חובתו של המושל היא גם "לדווח לבית המחוקקים, בכל מושב שלו, על מצבה של המדינה, ולהמליץ להם על נקיטת צעדים לשיקול דעתם ככל שיראו לנכון".[4] הודעות שנתיות אלו נקראות "נאום מצב המדינה" (State of the State address).[5]

סמכויות מנהליות ותקציביותעריכה

כראש הרשות המבצעת של ויסקונסין, מוקנות למושל גם סמכויות מנהליות, כלומר הסמכות לנהל את הסוכנויות שהוקמו על ידי בית המחוקקים של המדינה. מאז 1965, חלה הרחבה בהוראות "ליצירת תקנים ולקביעת אחידות בפעולות הסוכנויות המנהליות ובתוכניותיהן". עם זאת, מאז 2011 עשה בית המחוקקים של ויסקונסין ניסיונות להגביל את סמכויות הסוכנויות המנהליות.[6]

מושל ויסקונסין הוא זה שממנה את ראשי הסוכנויות שהוקמו על ידי בית המחוקקים. סמכות זו לא הוענקה במפורש בחוקת ויסקונסין, כפי שהיא מצוינת במפורש בפרק 2, חלק 2, סעיף 2 של חוקת ארצות הברית, למעט במקרים של מינויים למשרות שיפוט שהתפנו.[7] תחת זאת, המושל ממנה את ראשי הסוכנויות על פי חוק.

בחירות ותקופת הכהונהעריכה

מושל ויסקונסין נבחר בבחירות ישירות, כשהמועמד שזכה במרב הקולות מושבע כמושל. במקרה בו שני מועמדים זוכים במספר שווה של קולות, ומספר זה גבוה מכל אלו של שאר המועמדים, מצביע בית המחוקקים על זהות המושל מבין שני מועמדים אלו בישיבתו הבאה.[8]

בחוקת ויסקונסין המקורית הוגדר אורך כהונת המושל לשנתיים. ב-1967 התקבל תיקון לחוקה בו הוארכה כהונת המושל לארבע שנים, החל מהמושל שנבחר בבחירות של 1970.[9] אין מגבלה על מספר הכהונות בהן יכול המושל לכהן. המושל שאורך כהונתו הייתה הארוכה ביותר היה טומי תומפסון, שכיהן בסך הכול קצת יותר מ-14 שנים בין השנים 19872001. הכהונה הקצרה ביותר הייתה זו של ארתור מקארתור האב, שכיהן בסך הכול חמישה ימים במהלך חודש מרץ 1856.[10]

על המועמדים למשרת מושל ויסקונסין להיות אזרחי ארצות הברית ומצביעים רשומים במדינת ויסקונסין.[11]

סיום הכהונהעריכה

בדרך כלל מסיים המושל את כהונתו כאשר היא מגיעה לסיומה החוקי והוא לא נבחר מחדש. אך כהונת המושל עשויה להסתיים גם באופנים אחרים. לדוגמה, הוא יכול להתפטר מכהונתו. ארבעה ממושלי ויסקונסין סיימו את כהונתם באופן זה: ויליאם ברסטו התפטר עקב האשמות במעשי שחיתות, רוברט לה פולט התפטר כדי לכהן בסנאט של ארצות הברית, פטריק לוסי התפטר כדי להתמנות כשגריר ארצות הברית במקסיקו, וטומי תומפסון התפטר כדי להתמנות כמזכיר הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית. שני מושלים נפטרו במהלך כהונתם, לואיס הארווי ווולטר סמואל גודלנד. אורלנד לומיס נפטר לאחר שנבחר וטרם שהושבע.[10]

ניתן לסיים את כהונתו של המושל גם באמצעות הליך הדחה,[12] או באמצעות בחירות חוזרות.[13] משפט ההדחה מנוהל על ידי האספה המדינתית, הבית התחתון של בית המחוקקים, אם רוב חבריו מסכימים להליך. עד כה לא הודחו מושלים באופן זה. עם זאת, ארתור מקארתור האב, שכסגן המושל, הפך למושל בפועל עם התפטרותו של ויליאם ברסטו ב-1856, הועבר מתפקידו לאחר שבית המשפט העליון של ויסקונסין פסק שיריבו של ברסטו בבחירות הקודמות, קולס בשפורד, היה המנצח הלגיטימי בבחירות אלו.[10]

ב-2012 היה סקוט ווקר למושל ויסקונסין הראשון שהתמודד בבחירות חוזרות, והיה המושל היחידי בתולדות ארצות הברית ששרד בחירות כאלו עד אשר גם מושל קליפורניה גווין ניוסם שרד אף הוא בחירות חוזרות. בבחירות אלו שמר ווקר על כסאו כאשר הביס את ראש עיריית מילווקי טום בארט בהפרש של שבעה אחוזים מקולות הבוחרים, אחוז אחד יותר מהבחירות בהן נבחר ב-2010.[14][15]

סגן המושלעריכה

מלכתחילה נקבע בחוקת ויסקונסין שהמושל וסגן המושל ייבחרו למשרותיהם בנפרד, אך ב-1967 התקבל תיקון לחוקה שהם ייבחרו יחדיו באותו פתק הצבעה.[16] טרם קבלת תיקון זה, היו תשעה מקרים שבהם המושל וסגנו לא היו מאותה מפלגה.[10]

בנוסח המקורי של החוקה נאמר בה שבמקרה של הדחה, העברה מהתפקיד, מוות, התפטרות או היעדרות של המושל, או במקרה בו המושל לא כשיר למלא את תפקידו בשל מחלה, "סמכויות וחובות התפקיד יועברו לסגן המושל" למשך שאר תקופת הכהונה או עד אשר המושל יהיה מסוגל לשוב לתפקידו. ב-1979 התקבל תיקון לחוקה כך שהוגדר במפורש שבמקרה של מוות, התפטרות או העברה מהתפקיד של המושל, הופך סגן המושל למושל לכל דבר ועניין עד תום תקופת הכהונה המקורית של המושל הקודם, אך במקרה של הדחה, אי-כשירות, או היעדרות, הופך סגן המושל ל"מושל בפועל" עד שהמושל שב למלא את תפקידו.[17] החוקה המקורית גם קבעה שבכל המקרים הללו, מזכיר המדינה הופך למושל במקרה שמשרת סגן המושל לא מאוישת, אך לאחר 1979 תוקן גם כלל זה באותו אופן כך שיהיה הבדל בין "מושל" ל"מושל בפועל".[18]

היסטוריהעריכה

לאחר המהפכה האמריקאית, חלקים מהאזור שמהווה כיום את ויסקונסין, נתבעו על ידי וירג'יניה, מסצ'וסטס וקונטיקט. עם זאת, ב-1784 ויתרה וירג'יניה על תביעותיה אלו, וכך עשו אחריה מסצ'וסטס ב-1785 וקונטיקט ב-1786.[19] ב-13 ביולי 1787 הוקמה הטריטוריה הצפון-מערבית, והיא כללה את שטחה הנוכחי של ויסקונסין. ויסקונסין נותרה חלק משטחה של טריטוריה זו עד 1800.[10] מושל הטריטוריה הצפון-מערבית באותה תקופה היה ארתור קלייר.[20] כאשר חלקים משטח הטריטוריה הצפון-מערבית הפכו למדינות באיחוד, הפכה ויסקונסין לחלק מטריטוריית אינדיאנה (אנ') בשנים 18001809, לאחר מכן חלק מטריטוריית אילינוי (אנ') בשנים 1809–1818, ולבסוף חלק מטריטוריית מישיגן בשנים 1818–1836.[10]

ב-3 ביולי 1836 הוקמה טריטוריית ויסקונסין (אנ'). במהלך שנות קיומה כיהנו בה שלושה מושלים, מתוכם אחד כיהן בשתי תקופות כהונה בלתי רצופות, ואחד המשיך לכהן כמושל בפועל לאחר שהטריטוריה חדלה מלהתקיים באופן רשמי.[10][21]

ב-29 במאי 1848 התקבלה ויסקונסין כמדינה בארצות הברית. מאז כיהנו בה 45 מושלים, כולם גברים, ואחד מהם כיהן בשתי תקופות כהונה בלתי רצופות.[10]

מלכתחילה היה משך כהונת המושל שנתיים, אך ב-1967 היא הוארכה לארבע שנים.[12] ג'רמיה מקליין ראסק הושבע כמושל ב-1889 וכיהן שלוש שנים כאשר החוקה תוקנה כך שמועדי הבחירות הועברו משנים אי-זוגיות לשנים זוגיות, וגם לכל שאר בעלי התפקידים שנבחרו אז הותר להמשיך ולכהן שנה נוספת במקום שכהונתם תקוצר בשנה אחת. פטריק לוסי, שנבחר ב-1970, היה המושל הראשון שכיהן במשך ארבע שנים.[10] לא קיימת מגבלה על מספר תקופות הכהונה של מושלי ויסקונסין.

רשימת מושלי ויסקונסיןעריכה

מס' תמונה שם
(שנות חיים)
תחילת כהונה סיום כהונה מפלגה בחירות סגן המושל[א]
1 נלסון דיואי
(1813 – 1889)
7 ביוני 1848 5 בינואר 1852   המפלגה הדמוקרטית 1848
1849
ג'ון אדווין הולמס
סמואל ביל
2 לאונרד פרוול
(1819 – 1889)
5 בינואר 1852 2 בינואר 1854 המפלגה הוויגית 1851 טימותי ברנס (נפטר ב-21 בספטמבר 1853)
3 ויליאם ברסטו
(1813 – 1865)
2 בינואר 1854 21 במרץ 1856
(התפטר)[ב]
  המפלגה הדמוקרטית 1853
1855
ארתור מקארתור האב
4 ארתור מקארתור האב
(1815 – 1896)
21 במרץ 1856 25 במרץ 1856
(הודח)[ב]
  המפלגה הדמוקרטית
5 קולס בשפורד
(1816 – 1878)
25 במרץ 1856 4 בינואר 1858   המפלגה הרפובליקנית 1855[ב] ארתור מקארתור האב (דמוקרט)
6 אלכסנדר רנדל
(1819 – 1872)
4 בינואר 1858 6 בינואר 1862   המפלגה הרפובליקנית 1857
1859
ארסמוס קמפבל (דמוקרט)
בטלר נובל
7 לואיס הארווי
(1820 – 1862)
6 בינואר 1862 19 באפריל 1862
(נפטר בעת כהונתו)
  המפלגה הרפובליקנית 1861 אדוארד סלומון
8 אדוארד סלומון
(1828 – 1909)
19 באפריל 1862 4 בינואר 1864   המפלגה הרפובליקנית
9 ג'יימס לואיס
(1819 – 1904)
4 בינואר 1864 1 בינואר 1866   המפלגה הרפובליקנית 1863 ויימן ספונר
10 לוציוס פרצ'יילד
(1831 – 1896)
1 בינואר 1866 1 בינואר 1872   המפלגה הרפובליקנית 1865
1867
1869
ויימן ספונר
תדאוס פאונד
11 קאדוואלדר וושברן
(1818 – 1882)
1 בינואר 1872 5 בינואר 1874   המפלגה הרפובליקנית 1871 מילטון פטיט (נפטר ב-23 במרץ 1873)
12 ויליאם רוברט טיילור
(1820 – 1909)
5 בינואר 1874 3 בינואר 1876   המפלגה הדמוקרטית 1873 צ'ארלס פרקר
13 הריסון לדינגטון
(1812 – 1891)
3 בינואר 1876 7 בינואר 1878   המפלגה הרפובליקנית 1875 צ'ארלס פרקר (דמוקרט)
14 ויליאם סמית'
(1824 – 1883)
7 בינואר 1878 2 בינואר 1882   המפלגה הרפובליקנית 1877
1879
ג'יימס בינגהאם
15 ג'רמיה מקליין ראסק
(1830 – 1893)
2 בינואר 1882 7 בינואר 1889   המפלגה הרפובליקנית 1881[ג]
1884
1886
סאם פיפילד
ג'ורג' ריילנד
16 ויליאם הורד
(1836 – 1918)
7 בינואר 1889 5 בינואר 1891   המפלגה הרפובליקנית 1888 ג'ורג' ריילנד
17 ג'ורג' וילבור פק
(1840 – 1916)
5 בינואר 1891 7 בינואר 1895   המפלגה הדמוקרטית 1890
1892
צ'ארלס ג'ונאס (התפטר ב-4 באפריל 1894)
18 ויליאם אפהם
(1841 – 1924)
7 בינואר 1895 4 בינואר 1897   המפלגה הרפובליקנית 1894 אמיל בנש
19 אדוארד סקופילד
(1842 – 1925)
4 בינואר 1897 7 בינואר 1901   המפלגה הרפובליקנית 1896
1898
אמיל בנש
ג'סי סטון
20 רוברט לה פולט
(1855 – 1825)
7 בינואר 1901 1 בינואר 1906
(התפטר)[ד]
  המפלגה הרפובליקנית 1900
1902
1904
ג'סי סטון (נפטר ב-11 במאי 1902)
ג'יימס דייווידסון (מונה ב-5 בינואר 1903)
21 ג'יימס דייווידסון
(1854 – 1922)
1 בינואר 1906 2 בינואר 1911   המפלגה הרפובליקנית 1906
1908
ויליאם קונור
ג'ון סטריינג'
22 פרנסיס מקגוורן
(1866 – 1946)
2 בינואר 1911 4 בינואר 1915   המפלגה הרפובליקנית 1910
1912
תומאס מוריס
23 עמנואל פיליפ
(1861 – 1925)
4 בינואר 1915 3 בינואר 1921   המפלגה הרפובליקנית 1914
1916
1918
אדוארד דיתמר
24 ג'ון בליין
(1875 – 1934)
3 בינואר 1921 3 בינואר 1927   המפלגה הרפובליקנית 1920
1922
1924
ג'ורג' קמינגס
הנרי הובר
25 פרד זימרמן
(1880 – 1954)
3 בינואר 1927 7 בינואר 1929   המפלגה הרפובליקנית 1926 הנרי הובר
26 וולטר ג'. קולר האב
(1875 – 1940)
7 בינואר 1929 5 בינואר 1931   המפלגה הרפובליקנית 1928 הנרי הובר
27 פיליפ לה פולט
(1897 – 1965)
5 בינואר 1931 2 בינואר 1933   המפלגה הרפובליקנית 1930 הנרי הובר
28 אלברט שמדמן
(1864 – 1946)
2 בינואר 1933 7 בינואר 1935   המפלגה הדמוקרטית 1932 תומאס אומאלי
29 פיליפ לה פולט
(1897 – 1965)
7 בינואר 1935 2 בינואר 1939 המפלגה הפרוגרסיבית
של ויסקונסין
1934
1936
תומאס אומאלי (דמוקרט, נפטר ב-27 במאי 1936)
הנרי גונדרסון (מונה ב-4 בינואר 1937, התפטר ב-16 באוקטובר 1937)
הרמן אקרן (מונה ב-16 במאי 1938)
30 ג'וליוס הייל
(1876 – 1949)
2 בינואר 1939 4 בינואר 1943   המפלגה הרפובליקנית 1938
1940
וולטר סמואל גודלנד
- אורלנד סטין לומיס
(1893 – 1942)
לא כיהן, נפטר טרם הושבע.[ה] המפלגה הפרוגרסיבית
של ויסקונסין
1942 וולטר סמואל גודלנד (רפובליקני)
31 וולטר סמואל גודלנד
(1862 – 1947)
4 בינואר 1943 12 במרץ 1947
(נפטר בעת כהונתו)
  המפלגה הרפובליקנית 1944
1946
אוסקר רנבום
32 אוסקר רנבום
(1889 – 1968)
12 במרץ 1947 1 בינואר 1951   המפלגה הרפובליקנית 1948 ג'ורג' סמית'
33 וולטר ג'. קולר הבן
(1904 – 1976)
1 בינואר 1951 7 בינואר 1957   המפלגה הרפובליקנית 1950
1952
1954
ג'ורג' סמית'
וורן נולס
34 ורנון וולאס תומסון
(1905 – 1988)
7 בינואר 1957 5 בינואר 1959   המפלגה הרפובליקנית 1956 וורן נולס
35 גיילורד נלסון
(1916 – 2005)
5 בינואר 1959 7 בינואר 1963   המפלגה הדמוקרטית 1958
1960
פילאו נאש
וורן נולס (רפובליקני)
36 ג'ון ריינולדס הבן
(1921 – 2002)
7 בינואר 1963 4 בינואר 1965   המפלגה הדמוקרטית 1962 ג'ק אולסון (רפובליקני)
37 וורן נולס
(1908 – 1993)
4 בינואר 1965 4 בינואר 1971   המפלגה הרפובליקנית 1964
1966
1968
פטריק לוסי (דמוקרט)
ג'ק אולסון
38 פטריק לוסי
(1918 – 2014)
4 בינואר 1971 6 ביולי 1977
(התפטר)[ו]
  המפלגה הדמוקרטית 1970
1974[ז]
מרטין שרייבר
39 מרטין שרייבר
(נולד ב-1939)
6 ביולי 1977 3 בינואר 1979   המפלגה הדמוקרטית
40 לי דרייפוס
(1926 – 2008)
3 בינואר 1979 3 בינואר 1983   המפלגה הרפובליקנית 1978 ראסל אולסן
41 טוני ארל
(נולד ב-1936)
3 בינואר 1983 5 בינואר 1987   המפלגה הדמוקרטית 1982 ג'יימס פלין
42 טומי תומפסון
(נולד ב-1941)
5 בינואר 1987 1 בפברואר 2001
(התפטר)[ח]
  המפלגה הרפובליקנית 1986
1990
1994
1998
סקוט מקאלום
43 סקוט מקאלום
(נולד ב-1950)
1 בפברואר 2001 6 בינואר 2003   המפלגה הרפובליקנית מרגרט פרו
44 ג'ים דויל
(נולד ב-1945)
6 בינואר 2003 3 בינואר 2011   המפלגה הדמוקרטית 2002
2006
ברברה לוטון
45 סקוט ווקר
(נולד ב-1967)
3 בינואר 2011 7 בינואר 2019   המפלגה הרפובליקנית 2010
2014
רבקה קליפיש
46 טוני אוורס
(נולד ב-1951)
7 בינואר 2019 מכהן   המפלגה הדמוקרטית 2018 מנדלה ברנס

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מושל ויסקונסין בוויקישיתוף

ביאוריםעריכה

  1. ^ סגן המושל הוא ממפלגתו של המושל, אלא אם כן צוין אחרת.
  2. ^ 1 2 3 בבחירות לכהונתו השנייה, שהתקיימו ב-1855, הוכרז ברסטו בתחילה כמנצח, אך עד מהרה הוא התפטר על רקע האשמות שניצחונו בבחירות הושג בדרכי הונאה. מקארתור, כסגן המושל, כיהן במקומו כמושל במשך חמישה ימים, עד שבית המשפט העליון של ויסקונסין הכריז על יריבו של ברסטו בבחירות, קולס בשפורד, כמושל הלגיטימי. בשפורד כיהן עד תום תקופת הכהונה כשמקארתור היה סגן המושל.
  3. ^ מערכת בחירות זו הייתה לתקופת כהונה של שלוש שנים, זאת במטרה להעביר את שנות מערכות הבחירות משנים אי-זוגיות לשנים זוגיות, ומבלי לקצר את תקופת כהונה זו לשנה אלא להאריכה באופן חד פעמי לשלוש שנים.
  4. ^ התפטר כדי לאייש מושב בסנאט של ארצות הברית.
  5. ^ לומיס נפטר לאחר הבחירות, אך טרם מועד השבעתו כמושל. על פי פסיקת בית המשפט העליון של ויסקונסין, גודלנד, שנבחר לכהונה נוספות כסגן המושל, הושבע כמושל וכיהן עד תום כהונתו המתוכננת של לומיס.
  6. ^ התפטר כדי לשמש כשגריר ארצות הברית במקסיקו.
  7. ^ הבחירות הראשונות לתקופת כהונה של 4 שנים.
  8. ^ התפטר כדי לכהן כמזכיר הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "AP FACT CHECK: Wisconsin governor's veto pen is powerful". Associated Press. December 11, 2018.
  2. ^ פרק 4 חלק 10 לחוקת ויסקונסין
  3. ^ "Wisconsin Supreme Court Takes Case Challenging Gov. Tony Evers' Veto Powers". Wisconsin Public Radio. November 17, 2019.
  4. ^ 1 2 3 פרק 5 חלק 4 לחוקת ויסקונסין
  5. ^ "Gov. Tony Evers says he's seeking to get Wisconsin out of Obamacare lawsuit in first State of the State speech". jsonline.com. Milwaukee Journal-Sentinel. January 22, 2019.
  6. ^ "How Wisconsin Republicans Tamed the Administrative State". National Review. December 10, 2018.
  7. ^ פרק 7, חלק 9 לחוקת ויסקונסין
  8. ^ פרק 5, חלק 3 לחוקת ויסקונסין
  9. ^ פרק 5 חלק 1 לחוקת ויסקונסין
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 "Wisconsin Governors since 1848; Wisconsin Constitutional Officers: Lieutenant Governors" (PDF). State of Wisconsin Blue Book 2005–2006. Wisconsin Legislative Reference Bureau. July 2005. p. 724. Archived from the original (PDF) on October 25, 2007.
  11. ^ פרק 5, חלק 2 לחוקת ויסקונסין
  12. ^ 1 2 פרק 5, חלק 1 לחוקת ויסקונסין
  13. ^ פרק 13, חלק 12 לחוקת ויסקונסין
  14. ^ Chris Cillizza, Democrats should have never tried to recall Scott Walker, The Washington Post, July 13, 2015.
  15. ^ "Wisconsin Gov. Scott Walker Survives Recall". NPR. June 5, 2012.
  16. ^ פרק 5, חלק 3 לחוקת ויסקונסין
  17. ^ פרק 5 חלק 7 לחוקת ויסקונסין
  18. ^ פרק 5 חלק 8 לחוקת ויסקונסין
  19. ^ Beck, J. D. (ed.) (1911). The blue book of the state of Wisconsin. Madison, Wisconsin: Democrat Printing Company. p. 512.
  20. ^ ארתור סנט קלייר באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
  21. ^ Manual for the use of the assembly, of the state of Wisconsin, for the year 1853. Madison, Wisconsin: Brown and Carpenter, Printers. 1853. p. 74.