פתיחת התפריט הראשי
משה מתבונן על הארץ מפסגת הר נבו

מות משה מתואר בספר דברים, פרק ל"ד ומהווה למעשה את האירוע האחרון לפני כניסתם של בני ישראל לארץ כנען. טרם פטירתו נתן משה לשבטים את ברכתו.

על פי חלק מחז"ל, משה נולד ונפטר ביום ז' באדר.[1][א] יום פטירתו של משה הוכרז על ידי ממשלת ישראל כיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, ומשה נחשב ל"חלל היהודי הראשון שמקום קבורתו לא נודע."[3]

תוכן עניינים

איסור הכניסה לארץ ישראלעריכה

 
משה (1978-1977), מיכאל סגן-כהן, אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים

משה נפטר בגיל מאה ועשרים שנה, על סף הכניסה לארץ. טרם מותו, עמד משה על הר נבו, והאל הציג בפניו את הארץ המובטחת והבהיר שמשה לא יוכל לדרוך על אדמתה:

וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן. וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה'.

מקום קבורתועריכה

וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר; וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה

בתורה לא נפרט בבירור מי קבר את משה וישנן שתי דעות על כך בחז"ל, א': אלוהים קבר אותו (כביכול). ב': שמשה קבר את עצמו (כביכול). ככתוב, מקום קבורתו לא נודע מעולם בדיוק, ועל כך נתנו חז"ל סיבות שונות בתלמוד ובמדרש.[ב]

למרות זאת מסורת מוסלמית עלומה מציינת את מקום קבורתו סמוך לעיר יריחו במקום המכונה נבי מוסא - מקום זה נקבע על ידי המצביא צלאח א-דין.

מקום קבורתו על פי חז"ל ותורת הקבלהעריכה

בספר הקבלי "ספר התמונה" המיוחס לתנאים רבי נחוניה בן הקנה ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, נכתב: "וה' זוגות נקברו במערה", כלומר, שבמערת המכפלה נקברו "חמשה זוגות" - עשרה אנשים. ובפירוש הספר, המיוחס למקובל קדמון מתקופת הראשונים נכתב:

"ג' נגלות וב' נסתרות, הגלוים הם: אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. והנסתרות הם: אדם וחוה, משה וציפורה", ומבאר, שמשה הועבר ונקבר שם על ידי מלאכי השרת.[5]

עובדה זו במשך הדורות עוררה קושיות רבות וסחפה רבים ליישב זאת. בקונטרס 'ולא ידע איש' שהתפרסם בשנת 2014 על ידי הרב חד"ש תועד מחקר מקיף על נושא זה ובו מסכם ומצרף את דעותיהם של חז"ל, ראשונים,[6] ואחרונים[7] שמשה קבר את עצמו (על פי רש"י) או הקב"ה (לדעת רבי ישמעאל, רש"י שם) בעבר הירדן[8] ולאחר מכן הועבר על ידי המלאכים דרך מחילה שעברה מקברו שבעבר הירדן למערת המכפלה שבחברון[5] או שעבר הוא בעצמו,[9] ושם נקבר[10] על ידי המלאכים[5] או הקב"ה[11] וקבורתו נפרדת מקברי האבות והאמהות,[ג] אלא במערת אדם וחוה[ד] יחד עם אשתו ציפורה.[5] ונקראו שני זוגות אלו (אדם, חוה, משה וציפורה) בפי ספר התמונה "ב' נסתרות", כלומר, שהן נסתרות מעינינו ומבחינה ודאית אין ידוע מקום קבורתם ובפרט לא של משה.[ה]

עלייה לשמייםעריכה

לדברי החוקרים יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, ישנם רמזים למסורת קדומה על כך שמשה כלל לא מת, אלא עלה השמיימה.[14] עדות למסורת זו נמצאת בספרו של יוסף בן מתתיהו, "קדמוניות היהודים":

"ופתאום עמד עליו ענן והוא נעלם ליד גיא אחד. אולם בכתבי הקודש כתב על עצמו שמת, משום פחד, שמא יעזו לומר שבגלל צדקותיו הגדולות עלה לאלהים".[15]

גם בתלמוד הבבלי נמצאת דעה מפורשת שמשה עלה לשמיים: לא מת משה אלא עומד ומשרת למעלה.[16][14]

גדולתו של משהעריכה

הפסוקים האחרונים של התורה מסכמים את פעילותו של משה והתורה מקפידה לציין כי משה היה הנביא הגדול מכולם, בשל הנסים שביצע ובעיקר בשל העובדה שראה את האל פנים מול פנים:

וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה', פָּנִים אֶל-פָּנִים. לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה', לַעֲשׂוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם--לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל"

בני ישראל התאבלו על מותו של המנהיג הנערץ במשך 30 ימים. את מקומו של משה תפס יהושע בן נון ובכך הסתיים פרק המסע לארץ המובטחת ומתחיל פרק כיבוש הארץ מידי העמים היושבים בה.

ביאוריםעריכה

  1. ^ בילקוט שמעוני[2] יש דעה שנפטר בז' באדר א', ויש דעה שנפטר בז' בשבט.
  2. ^ אחת הסיבות: "מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם, מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בית המקדש ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם. שמא יבואו לקבורתו של משה כאותה שעה ויעמדו בבכיה ויתחננו למשה ויאמרו לו: משה רבינו עמוד בתפלה בעדנו! ועומד משה ומבטל את הגזרה, מפני שחביבין צדיקים במיתתם יותר מבחייהם"".[4]
  3. ^ המחבר הסיק זאת על פי ספר התמונה,[5] ומדברי הגמרא במסכת בבא בתרא.[12]
  4. ^ מסקנת המחבר על פי האמור במסכת בבא בתרא.[12]
  5. ^ בתלמוד[4] ובמדרש[13] מובא שאף משה אינו יודע את מקום קבורתו.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ח, עמוד א', מסכת סוטה, דף י"ב, עמוד ב'.
  2. ^ ילקוט שמעוני על יהושע, רמז טו
  3. ^ החדשות - "מחויבים כלפי כל לוחם שנפל בקרב", mako, ‏2017-03-05
  4. ^ 4.0 4.1 תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ד, עמוד א'
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 ספר התמונה (מהדורת קארעץ) דף ס', תמונה ג' אות ר'
  6. ^ מפרש קדמון לספר התמונה, רבי אלעזר מוורמייזא ורבי דוד הנגיד
  7. ^ ילקוט ראובני - לרבי ראובן האשקי, מגלה צפונות, חומת אנך - להחיד"א, אגרות קודש - להרבי מליובאוויטש, בית יעקב על הש"ס - להאדמו"ר מקאמרנא ושו"ת ים הגדול - להרב טולידנו
  8. ^ על פי איכה רבה, פתיחתא, פסקה כ"ד
  9. ^ על פי סיפרי דברים פיסקא שנז, ד"ה וימת. מדרש תנאים דברים ל"ד, ה'. ואגרות קודש, שם
  10. ^ פירוש רבי אלעזר מוורמיזא - הרוקח
  11. ^ פירוש רבי דוד הנגיד על התורה, בראשית פ"ד
  12. ^ 12.0 12.1 מסכת בבא בתרא, דף נ"ח, עמוד א'
  13. ^ ספרי דברים פיסקא שנ"ז
  14. ^ 14.0 14.1 יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק כ: האם משה מת?, עמ' 172.
  15. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר רביעי, פרק ח, פסקה מח, סעיף 326.
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ג, עמוד ב'.