פתיחת התפריט הראשי

מזבח הר עיבל

הר עיבל והסבר על המזבח שעמד בו במבט מהר כביר
מבט על המזבח ממערב: נראים הבמה המרכזית, הכבש העולה אליה, ה"סובב" והקיר המערבי של החצר הפנימית, המהווה את המשכו של ה"סובב"

מזבח הר עיבל (או מזבח יהושע) הוא אתר ארכאולוגי השוכן על השלוחה הצפונית-מזרחית של הר עיבל, שלוחת אל-בורנאט (בגובה 785 מטר מעל פני הים), במדרגה השלישית של ההר, מהפסגה ומטה (הפסגה היא בגובה כ-940 מטר מעל פני הים). האתר נחפר במהלך סקר הר מנשה בין השנים 1982 - 1989 על ידי משלחת בניהולו של פרופ' אדם זרטל, שתיארך את האתר לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס וזיהה אותו עם המזבח המתואר בספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'-י', ובספר יהושע, פרק ח' כחלק מרכזי ממעמד הברכה והקללה, ולכן קרא לו 'מזבח יהושע'.

החפירותעריכה

האתר נתגלה לראשונה על ידי קבוצה בראשותו של אדם זרטל במהלך סקר ארכאולוגי שיטתי, ב-6 באפריל 1980. החפירות באתר החלו בסתיו 1982.

הממצא הארכאולוגיעריכה

בטרם נחפר, זוהה באתר קיר מקיף של המתחם, המזכיר בצורתו את הספרה 8 המשתרעת לאורך השלוחה על גבי אוכף. אורכו של המתחם כ-230 מטר ורחבו בין 100 ל-25 מטר וכיוונו הכללי צפון מערב - דרום מזרח. בחלקו הצפון מערבי של המתחם זוהה מתחם פנימי קטן יותר, שבמרכז חלקו הדרומי נמצאה ערימת אבנים בקוטר 30 מטר וגובה 4 מטר. המתחם, וערימת האבנים, היו זרועים שברי חרסים שזוהו כמתאימים לתקופת יהושוע.
האתר זוהה כחד שכבתי, ומיקומו יוצא דופן.

המבנה המרכזיעריכה

על גבי המבנה נמצאו שרידים לשימוש שנעשה בו לאחרונה - מחסה לרועים ומתחתיו שרידי עמדת תצפית עות'מאנית ממלחמת העולם הראשונה.

בשלב הראשון של החפירה, "קולפה" ערימת האבנים ומתחתיה התגלה מבנה בגודל 9 על 7 מטר, אליו צמודות שתי חצרות אבן, מרוצפות, המופרדות על ידי קיר משופע (כבש) שעלה אל ראש המבנה. כל המבנה והקירות היו בנויים אבני גוויל.
המבנה התנשא לגובה של כ-4 מטרים, ורוצף באבני גוויל. לא נתגלה פתח כניסה למבנה.

קירות המבנה היו ברוחב 1.4 מטר. פנים המבנה היה ממולא בשכבות של אפר ואבנים. מהמסגרת החיצונית של המבנה יצאו שני קירות שאינם נפגשים לכיוון מרכזו. גם הקירות היו שקועים בתוך שכבות האפר והאבן.

המילויעריכה

מילוי המבנה היה עשוי שכבות של אבן ואפר. שכבת האפר הייתה בעובי של כ-1.5 מטר אפר נקי, שכלל בתוכו כמות גדולה של אפר עצמות.

החצרותעריכה

  • החצר הצפונית, במידות של כ-5 על 3 מטר, הייתה מרוצפת כולה: חציה הצפוני (הרחוק מהכבש) באבנים גדולות במפלס הנמוך בכמטר מהקיר החיצוני וחציה הדרומי, במפלס נמוך יותר, באבנים קטנות. במפלס זה נקבעו גם מתקני אבן שחלקם הכילו אפר, עצמות חרוכות וכלי חרס. ניתוח הממצא הראה כי היו שלושה סוגים של מתקני אבן: לאפר ועצמות, לכלי חרס ולאבנים שטוחות. בין הקיר הצפוני לחצר נמצאו 3 מדרגות שאיפשרו גישה לחצר.
  • החצר הדרומית, במידות כ-7.5 על 6 מטר ושצורתה טרפזית הכילה פחות מתקנים מזו הצפונית וכל המתקנים היו ריקים. הקיר הדרומי היה הרוס למדי.

הכבשעריכה

בין החצרות הפריד קיר משופע כפול ולו שני מפלסים. הכבש הראשי, שעלה למלוא גובה הבמה, היה באורך 7.5 מטר ורחבו 1.2 מטר, ואליו צמוד היה כבש "משני", נמוך יותר, שעלה רק עד ה"סובב". העלייה למזבח בכבש מזכירה את הסגנון המצרי, לדוגמה בהקפלה הלבנה בכרנך, תבאי: העלייה בכבש ואילו הירידה באמצעות מדרגות משני צידי הכבש.

ה"סובב"עריכה

 
המעלה למזבח, מיד תחתיו "הסובב"

הסובב הוא מעין מדרגה רחבה המקיפה את המבנה המרכזי משלשה צדדים ונמוכה ממנו. רוחב המדרגה כמטר אחד והיא נמוכה מהמבנה המרכזי במטר אחד. הסובב מהווה המשך של קירות החצרות הפנימיות.

סלע האם והמבנה הקדוםעריכה

מתחת למבנה המרכזי נמצאו שרידיו של מבנה קדום, קטן יותר, אשר נהרס כנראה על ידי בוני המבנה. המבנה כלל מעגל אבנים בקוטר של כ-2 מטר על גבי סלע היסוד. גם במעגל אבנים זה נתגלו אפר ושרידי עצמות, מה שמעיד שמבנה זה שימש כנראה כבמה פולחנית. תיארוך המבנה הפנימי בעייתי כיוון שחלה בו התערבות מאוחרת על ידי בוני המזבח החיצוני. ההשערות הן שהוא מאותה התקופה של המבנה הגדול או שהוא קדם לו בכמאה וחמשים שנים[1].

ממצאים קטניםעריכה

באתר נתגלו שברי חרסים ישראליים, כלי חרס ישראליים שלמים, פיסות טיח קלופות, כלי פולחן ובכללם כלי קטורת, אלפי עצמות בעלי חיים כשרים, קוביות גורל, 2 עגילים מצריות ושתי חרפושיות. החרפושיות תוארכו על ידי ברוך ברנדל לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס, זמנו של רעמסס השני. אחת מהחרפושיות מכילה עיטור בסגנון חיקסוסי ועל השנייה נחרט בתוך קרטוש שמו של תחותמס השלישי, שזמנו מאה 15 לפנה"ס.[2] כלי החרס שנמצאו הם מסוג קנקני שפת הצווארון שמאפיינים אתרים ישראלים מסוף תקופת הברונזה וראשית תקופת הברזל. בדיקת פחמן שבוצעה בעצמות מתארכת אותן לתחילת תקופת הברזל, אך כיוון שקו עקומת הכיול בתקופה זו בעייתי ובגלל שהדגימות סבלו מתנאי אחסון בעייתיים הבדיקה איננה וודאית.

ניתוח הממצאיםעריכה

התאוריה של זרטלעריכה

פרופ' זרטל מזהה את המבנה המרכזי כמזבח ישראלי, כפי הנראה אותו מזבח הנזכר בספר דברים פרק כ"ז ובספר יהושע פרק ח'. הזיהוי כמזבח נובע מעצם המבנה, אשר תואם במידה רבה את תיאורי המזבחות בתנ"ך ובמשנה. בין הסממנים המובהקים של מזבח ישראלי:

  • המזבח בנוי מאבנים לא מסותתות, כפי שאמור להיות מזבח על פי המצווה בתנ"ך: "וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית: כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ"[3]. וכן נאמר מפורשות בפרשיית בניית המזבח בהר עיבל עצמו: "וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ  מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת-מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ"[4] - לא להניף ברזל על אבני המזבח, כלומר לא לסתת את האבן בעזרתם (מזבחות כנעניים שנחפרו, למשל, בנויים אבנים מסותתות).
  • המבנה הסכמטי של המזבח דומה למבנה של מזבח העולה במשכן.
  • אל מרומי המזבח עולים ב"כֵּבֶשׁ" ולא במדרגות. לפי הציווי המיקראי: "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערותך עליו" (שמות, כ', כ"ג).
  • מסביב למזבח, בגובה שליש המזבח, יש סוללה המאפשרת מעבר מסביב למזבח, המקביל ל"סובב" המוזכר במשנה.
  • ניתוח שרידי בעלי החיים העלה כי מדובר בבהמות טהורות, זכרים בני שנה - המין והגיל הנדרשים להקרבה על פי התורה.
    • באתר נמצאו גם עצמות יחמור (הכשר לאכילה אך לא להקרבה), אלא שעצמות אלו נמצאו רק במילוי המזבח עצמו, ומשערים ששמשו כ"מנחת יסוד" וכן יש הטוענים שמדובר באייל המותר להקרבה ולא ביחמור. כמו כן, נמצאו באתר שרידי קיפוד וארנבת-בר, אך מבדיקה שנעשתה עלה כי הם חדשים יחסית לשאר ממצאי האתר, וככל הנראה הגיעו לאתר לאחר נטישתו (אינטורסיביים)[5]
  • העצמות שנמצאו באתר ובכלי הפולחן נמצאו כשהן חרוכות באש ולא שרופות (מה שמתאים לקורבן ולא לשריפה).
  • נמצאו באתר שתי חרפושיות (חותמות מצריות) המתארכות את המבנה לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס ובייחוד לתקופתו של רעמסס השני, אשר מתאימות ליתר הממצאים (חרסי שפת הצווארון למשל) המתארכים את המזבח לראשית התקופה הישראלית. בנוסף נמצאו באתר אף עגילים בעלי סגנון מצרי וקוביות גורל (מה שמתאים להלכה הדורשת לבחור את מבצע ההקרבה בגורל).
  • האתר כולו שוכן בתור מתחם שנראה כמתחם פולחני כללי בצורת כף רגל. מתחמים דומים מאותה התקופה אשר היו בנויים בצורת כף רגל ונחשדו כמקודשים גם הם נמצאו באופן דומה גם בכמה מקומות בבקעת הירדן.
  • המבנה נמצא גנוז באדמה ולא הרוס ומנותץ כשם שיש להרוס את מזבחות הכנעניים לפי ציווי התורה. בימי חזקיהו ויאשיהו נגנזו מזבחות ישראליים מחוץ לירושלים.
  • הממצא הוא בעל מבנה מרובע, בניגוד למבנים הכנענים המקובלים בחפירות ארכאולוגיות מאותה תקופה ומאותו אזור, שהם עגולים.
  • במספר בורות גניזה, ומסביב למזבח בכלל, נמצאו פיסות טיח אותם ניתן לקשור לצו של משה לסוד אבנים לשם כתיבת התורה עליהן, בסמוך לצו המורה על בניית המזבח.
  • האתר מכיל כמה וכמה מאפיניים המתאימים לאתר ישראלי ולא כנעני - חוסר בעצמות חזיר ובפסלי אלוהויות (כנענים, מצריים ובכלל) וקנקני שפת צווארון.

הרב יואל בן נון כתב מאמר הלכתי בו הוא מוצא סימנים רבים נוספים שמזבח זה נבנה על פי ההלכה[6], ביניהם: חומה מקיפה את המזבח במקביל לקלעים שבמשכן, ה"יסוד" איננו מקיף את כל הצדדים, כבש כפול למזבח וליסוד, ריוח בין ה"יסוד" למזבח, שתי מערכות של אש, משטחים חלקים שנמצאו מסביב למזבח ושימשו אולי כבסיס לשחיטה, מתקנים שונים נוספים הצמודים למערב הכבש וגובה מוערך בכ-10 אמות.

היות המזבח חלול גם כן מאפיין מזבחות ישראלים. כך אפשר להבין שהעפר שנמצא שפוך סביבות המזבח מילא אותו בעת ההקרבה, ובעת גניזת האתר שפכו את העפר החוצה ומילאו את המזבח באפר הקרבנות.

לדעת חלק מהחוקרים, המסקנות מהחפירה בהר עיבל מרחיקות לכת, בקשר לשאלת ראשית ישראל ובקשר לשאלת אמינות חלקו הקדום של המקרא כאחד. אם עמד מזבח עולה בהר עיבל ונערך בו "טקס יסוד" מאשש הדבר את המסורת בספר דברים ובספר יהושע, ומעיד על גיבוש לאומי ודתי של שבטי ישראל מיד עם תחילת ההתנחלות, כמתואר בחומש ובספר יהושע. זוהי עדות ארכאולוגית לראשית ישראל בכלל, ולאמינות המקרא כמקור היסטורי בפרט. לדברי זרטל, מאז פרסום הדו"ח המפורט והמאמרים אודות החפירה והסקר – "ירדה שתיקה על עולם המחקר"[7].

הביקורותעריכה

מספר ארכאולוגים לא קיבלו את זיהויו של האתר כמזבח יהושע.

המתנגד הראשון היה הארכאולוג אהרן קמפינסקי, שטען כי מדובר במגדל שמירה קדום שהיה חלק מכפר שאיכלוסו כלל שלושה שלבים:[8]

  1. בשלב הראשון גרו באתר איכרים נוודיים-למחצה באוהלים או בקתות. משלב זה שרדו רק מעט שרידי בניה. השרידים היחידים הם בורות, ממגרורות ומתקנים קטנים.
  2. בשלב השני החל להופיע יישוב קבע. בתקופה זו נבנה בית בן שניים או שלושה חדרים במרכז האתר, והמקום גם הוקף חומה (חומה דומה נמצאה ביישוב גילה מדרום ירושלים). לאחר חורבן שכבה 2 בא השלב השלישי. (קמפינסקי מתאר פה תרחישים שיכולים ליצור חורבן).
  3. חורבן הכפר משלב 2 הוכיח את הצורך בשיפור הביטחון באמצעות מגדל שמירה (הוא מסביר פה כיצד נבנה מגדל השמירה), אותו זיהה זרטל כמזבח.

זרטל תוקף קשות את מודל שלושת השלבים של קמפינסקי, וטוען שהוא סותר חלק גדול מן הממצאים הקיימים בשטח. כחלק מהתבטאויותיו אמר כי המודל "הוא המצאה היפותטית שאין לה קשר לאתר" ו"כל תיזת החורבן של קמפינסקי מצוצה מן האצבע"[9].

כחלק מן הטענות נגד התאוריה כתב זרטל כי:

  1. החפירה הוכיחה כי לאתר שני שלבים ולא שלושה (שלא כדברי קמפינסקי)
  2. אין כל עדות להתיישבות באתר של נוודים למחצה
  3. שום ממגורות או בורות (המאפיינים אתרי התנחלות) לא נמצאו בהר עיבל
  4. לא נמצאה כל חומת הגנה. בשכבה 1 הוקף האתר בקיר של מתחם מקודש (טמנוס). קיר זה הוא נמוך, יסודותיו רדודים והוא בנוי מאבנים קטנות.
  5. שום סימני חורבן או הרס לא נמצאו בהר עיבל בשכבה 1 או 2.
  6. המעבר משכבה 2 ל-1 היה שקט ולא השאיר כל סימני אלימות. לדעת זרטל המעבר קשור להחלטה לבנות מרכז פולחני גדול וחדש.
  7. לא היה כל צורך במגדל שמירה. אזור המזבח היה ריק משטחים מעובדים באותה העת (ולכן אין שום צורך במגדל שמירה).[9]
  8. המבנה נבנה ישירות על האדמה וללא ריצוף - מה שאיננו מתאים למבני מגורים כלל. בנוסף, המבנה נבנה בשלב אחד חסר כל כניסה ומשום כך איננו יכול להיות בית.

הארכאולוג ישראל פינקלשטיין, טען לפי שיטתו הכללית השוללת את מהימנות המקרא כי: "מבחינה מקראית ברור כי תיאור בנייתו של מזבח הר עיבל על ידי יהושע משקף מציאות מאוחרת - ומבחינה היסטורית קשה לקבל שהיה מרכז פולחני ישראלי על שבטי בתאריך כה מוקדם כפי שהציע זרטל". לחיזוק טענתו הוסיף פינקלשטיין כי הזיהוי לא וודאי היות ש"יש קשיים לא מבוטלים בזיהוי המבנה המרכזי כמזבח: השוני בין המבנה הזה ומזבחות ישראליים אחרים; כ-70% מן החומר הקרמי באתר הם קנקני שפת צווארון, שאינם כלי מנחה או פולחן אופייניים"[10].

גם את הטענות הללו מבקר זרטל בחריפות וטוען כי כי שלילתו של פינקלשטיין נובעת מהנחתו המוקדמת בדבר אי אמינות המקרא וכי הם מתעלמים ממצאי מחקרו משנת 1985, אז הדגיש בבהירות : "עתה ברור שהמתקן בתחתית המבנה מייצג שלב קדום, בעת שהמבנה הגדול הוא השלב המאוחר ושניהם מתקופת הברזל הראשונה", "קשה להבין למה התכוון שהממצא הזה סותר את מסקנתנו כי המזבח קבר את השלב הפולחני הקודם".[9] עוד ציין זרטל כי לא ניתן להתעלם מהכמות העצומה של כלי הפולחן שכן נמצאו באתר וכן כי בעוד כלי הפולחן נמצאו בעיקר בתוך המזבח עצמו ונגנזו בצורה ברורה, יתר הכלים שנמצאו בעיקר מסביב לו ושימשו להערכת זרטל את לסעודה שנעשתה במסגרת טקס ההקרבה. יש לציין כי למרות ביקורתו הנ"ל של פינקלשטיין, דעתו הכללית היא כן לראות בתגלית כאתר פולחני[11].

חוקרים אחרים ציינו, כי גם אם אכן מדובר במזבח כדברי זרטל, הממצאים באתר עדיין אינם תואמים עם התיאור של ספר יהושע שכן העצמות שנמצאו באתר שימשו כמילוי למזבח ומשום כך הוקרבו טרם הקמתו. כמו כן, לא נמצאו עצמות על גבי המזבח, וגם לא סימנים להקרבה על גביו שיתאימו לתיאור המקראי. כמו כן המזבח הוא מלבני בצורתו, בשונה מהמזבחות המקראיים של המשכן והמקדש המתוארים כרבועים. כך גם פינות המזבח מכוונות לרוחות השמים, גם זה בשונה ממזבח המשכן והמזבח אותו מתאר יחזקאל, המתוארים כמי שירכותיהם מכוונים לרוחות השמים ולא פינותיהם[12].

גם על טענות אלו השיב זרטל וציין כי העצמות והאפר נגנזו בתוך המזבח בכוונה תחילה לאחר סיום ההקרבה (מזבחות ישראליים אשר נבנו בדרך כלל כחלולים איפשרו זאת) כחלק מגניזתו הכללית של האתר שבאה לידי ביטוי לכל אורך הממצא. זרטל אף טען כי ההשוואה של המזבח למזבחות הקטנים האחרים שנמצאו בארץ שגויה מיסודה היות שאלו היו מזבחות מקומיים קטנים ועיבל הינו מזבח מסוג לאומי הדומה רק לזה שעמד בירושלים ומעולם לא אותר. גם ליתר הטענות ולטענות נוספות השיב זרטל באריכות[9][13]. הרב יואל בן נון במאמרו על המזבח בהשוואה לתיאורים המקראיים וההלכתיים של מזבחות[6], כתב גם הוא כי באתר יש את כל סימני המזבח המקראי וכי הדרישה להיות המזבח מרובע כלל אינה ברורה מפשט המקרא היות שייתכן וביטוי זה מכוון לזווית ישרה בלבד ולא מונח ריבוע כפי שאנו מבינים ביטוי זה כיום.

ב-1991 אמר פרופ' לארי סטייגר מאוניברסיטת הרווארד בהקשר לממצאים: "אם עמד מזבח עולה על הר עיבל, ההשפעה על מחקרינו היא מהפכנית. על כולנו (ארכאולוגים מקראיים) לשוב לגן הילדים"[7].

כיום, לאחר ההתכתבות הענפה בין זרטל לבין ומתגדיו ולאחר גילוי המתחמים הפולחניים הדומים הנוספים על ידי זרטל בבקעת הירדן התמעט הפולמוס שסביב התגלית. כיום דעת רוב הארכאולוגים אמנם נוטה לראות באתר לכל הפחות מבנה פולחן ישראלי מסוג כלשהו[14].

סוגיית הר גריזיםעריכה

זרטל סבר שפסוקי המקרא, המצוטטים להלן, מתייחסים למיקומו של המזבח ולפי פרשנותו את הכתוב בהם הם דורשים שהמזבח יימצא בקו ראייה עם הר גריזים, והיות ומהמזבח לא ניתן לראות את הר גריזים, הוא טען שזיהויו הנוכחי של הר גריזים שגוי, והוא תולדה של התיישבות השומרונים שם לאחר חורבן ממלכת ישראל. לטענתו, מיקומו האמיתי של הר גריזים הוא הר כביר הנמצא מדרום מזרח להר עיבל (עליו ממוקמת כיום אלון מורה) (בראייה מהר כביר המזבח נראה בבירור כיוון שהוא נראה על רקע קו ההר), ואילו השומרונים, שעל פי המסורת היהודית הוגלו מארצם המקורית בידי אשור, אימצו את השם "גריזים" להר הלא נכון.

לעומת זרטל, זאב ח' ארליך סבר, כי אין כלל צורך "להזיז" את הר גריזים ממקומו כדי להסכים עם זיהויו של המזבח כמזבח יהושע. עיון בפסוקי ספר יהושע יראה כי לא אמור להיות כל קשר בין מיקומו של המזבח בהר עיבל לבין הר גריזים, כך שהקושי שזרטל ניסה לענות עליו, כלל איננו קיים. קשר העין בין ההרים הללו היה רק בעת הקראת הברכות והקללות, שכאמור, לא היו בהכרח באזור המזבח, אלא באזור אחר בהר, הצופה על הר גריזים.[15].

התיאור המקראיעריכה

  ערך מורחב – מעמד הברכה והקללה

התיאור של המזבח מופיע בספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'-ח'. שם נמסרה ההוראה של משה לזקני ישראל לבנות את המזבח כולל הוראות בניה.

א וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הָעָם לֵאמֹר: שָׁמֹר, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. ב וְהָיָה, בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. ג וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת--בְּעָבְרֶךָ: לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי-אֲבֹתֶיךָ, לָךְ. ד וְהָיָה, בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר עֵיבָל; וְשַׂדְתָּ אוֹתָם, בַּשִּׂיד. ה וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ: מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. ו אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה, אֶת-מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ; וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת, לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ. ז וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים, וְאָכַלְתָּ שָּׁם; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. ח וְכָתַבְתָּ עַל-הָאֲבָנִים, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת--בַּאֵר הֵיטֵב.

יהושע לאחר כיבוש העי קיים את הצווי. תיאור בנית המזבח מופיע בספר יהושע, פרק ח', פסוקים ל'-ל"ד.

ל אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לַ-ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר, עֵיבָל. לא כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-ה' אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה--מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, אֲשֶׁר לֹא-הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל; וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַ-ה', וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים. לב וַיִּכְתָּב-שָׁם, עַל-הָאֲבָנִים--אֵת, מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לג וְכָל-יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-ה', כַּגֵּר כָּאֶזְרָח--חֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-גְּרִזִים, וְהַחֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-עֵיבָל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-ה', לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם יִשְׂרָאֵל--בָּרִאשֹׁנָה. לד וְאַחֲרֵי-כֵן, קָרָא אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה, וְהַקְּלָלָה--כְּכָל-הַכָּתוּב, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. לה לֹא-הָיָה דָבָר, מִכֹּל אֲשֶׁר-צִוָּה מֹשֶׁה--אֲשֶׁר לֹא-קָרָא יְהוֹשֻׁעַ, נֶגֶד כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְהַגֵּר, הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם.

נגישות לאתרעריכה

מורדותיו של הר עיבל נמצאים בשטח B, ועל כן אין גישה ישראלית קבועה להר עיבל מלבד לצה"ל שהקים מוצב צבאי על פסגת ההר. עם זאת, מועצה אזורית שומרון מארגנת ביקורים אזרחיים של תיירים ומטיילים באתר מזבח הר עיבל בימי חול המועד סוכות ופסח בתיאום ביטחוני עם הצבא.

מקורותעריכה

  • אדם זרטל, עם נולד, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004
  • יואל בן נון, "המבנה בהר עיבל וזיהויו כמזבח", בתוך: זאב ח. ארליך (עורך) לפני אפרים בנימין ומנשה, עפרה תשמ"ה, 162-137.
  • אשר גרוסברג, "המבנה בהר עיבל והלכות מזבח", בתוך: זאב ח. ארליך (עורך) שומרון ובנימין, א', עפרה תשמ"ז, 152-148.
  • ישראל פינקלשטיין "הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים", ת"א 1986. עמ' 79.
  • Ralph K. Hawkins, The Iron Age I Structure on Mt. Ebal: Excavation and Interpretation, Bulletin for Biblical Research Supplement.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ האתר הפולחני בהר עיבל, hebrewarchaeology.blogspot.co.il (בעברית)
  2. ^ לחרפושית זו ראו עמ' 169–170 אצל Baruch Brandl, "Two Scarabs and a Trapezoidal Seal from Mount Ebal", Tel Aviv 14/2 (1987), pp. 166-172. תיאור החרפושית בעברית: [1].
  3. ^ ספר שמות, פרק כ', פסוק כ"א
  4. ^ ספר דברים, פרק כ"ז פסוקים פסוק ה'-פסוק ו'
  5. ^ L. Kolska-Horwits, "Faunal Remains from the Early Iron Age Site on Mount Ebal", TEL AVIV 13-14, (1986-1987), עמ' 173-190
  6. ^ 6.0 6.1 יואל בן נון, המבנה בהר עיבל וזיהויו כמזבח, זאב ח. ארליך (עורך) לפני אפרים בנימין ומנשה, עפרה תשמ"ה, 162-137.
  7. ^ 7.0 7.1 שירות הידען, ‏לכו להר עיבל – אומר מתנגדו של הרצוג, אדם זרטל, באתר "הידען", 11 בנובמבר 1999
  8. ^ A. Kempinski, "Joshua's Altar'- An Iron Age I watchower", BAR, 12/1, 1986, עמ' 44-49
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 A. Zertal, "?How can Kempinski be so Worng", BAR, 12/1, 1986, עמ' 42-53
  10. ^ "הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים", ת"א 1986. עמ' 79
  11. ^ Finkelstein, The Archaeology of the Israelite Settlement, 1988, 32-35
  12. ^ לפי התיארוך המקראי המקובל במחקר שלמה מלך במאה ה-10 לפנה"ס. במקרא מפורש שיציאת מצרים הייתה 480 שנה לפני הקמת בית המקדש הראשון בידי שלמה (מל"א ו, א), כך שאת יהושע עלינו למצוא במחצית השנייה של המאה ה-15 לפנה"ס, ולא במאה ה-13 לפנה"ס. בכל זאת, שיטת התיארוך המחקרית המקובלת של יציאת מצרים (תקופת רעמסס השני) בהחלט מתאימה באופן בלתי תלוי לזמנו של המזבח
  13. ^ אדם זרטל, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, ידיעות אחרונות, 2000
  14. ^ Ralph K. Hawkins, The Iron Age I Structure on Mt. Ebal: Excavation and Interpretation, Bulletin for Biblical Research Supplement, 2012
  15. ^ זאב ח' ארליך, האמנם 'מזבח-עיבל'?, מקור ראשון ט"ו באלול תשס"ו, הובא באתר ישיבת הר עציון